אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
..............................................................................
ההקלטה של כל ההרצאות ניתן למצוא גם באתר של החברה לחקר המקרא. www.hamikra.org
לכניסה לתוכנת הספוטיפי כדי לשמוע את כל ההרצאות הקודמות לחצו כאן בבקשה
https://open.spotify.com/show/
................................................................................................
פרשת מצורע – " זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע " – קריאה ללשון נקייה בימי מלחמת המצווה -ד"ר זאב (ווה) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח"( דברים, כה').
מלחמת המצווה בה אנו נתונים כבר 196 יום, אין צודקת ממנה. מטרות המלחמה מאד ברורות – מיטוט שלטון החמאס, השבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם והחזרת המפונים לבתיהם.
במוצאי שבת האחרונה הצדענו לטייסנו הנפלאים, גיבורי התהילה, על מופע שמיימי, ביירוט 99% של 331 שיגורים מאיראן, שכללו, כטב"מים, טילי קרקע קרקע וטילי שיוט,בשיתוף פעולה מדהים עם טייסי מדינות ברית ההגנה שלנו ובראשן ארה"ב.
לצערנו, חווינו השתלחות של מנהיגי ציבור בחיצי לשון רווי רעל, כנגד טייסנו המהוללים, לפני שהתרגש עלינו אסון השבעה באוקטובר.
כך חווינו לאורך תקופה עד ליום הששה באוקטובר, לאורך תקופה של חודשים רבים, רעם תופי לשון הרע, חיצי מילים ובוטים פורחים באוויר שהיו רווים בדם רע של השמצות, לשון הרע ובהוצאת שם רע, בשירות הטכנולוגיה המתקדמת, של המקלדת והרשתות החברתיות, ורכילות זולה. של הטלת בוץ ורפש איש כלפי רעהו, מפלגה כלפי רעותה. אתיקה,מוסר, קודים של התנהגות בסיסיים, נעלמו ונשכחו מן העולם. הכול מותר - איש הישר בעיניו יעשה, אין דין ואין דיין.
הנה פרשתנו – מצורע, מציבה לנו מַרְאָה צלולה בימים אלו:"וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ,וְהוּבָא, אֶל הַכֹּהֵן.וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת, מִן הַצָּרוּעַ. וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְשָׁחַט, אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ, עַל מַיִם חַיִּים. אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ, וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב; וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה, עַל, הַמַּיִם הַחַיִּים.וְהִזָּה, עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים; וְטִהֲרוֹ, וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה"(ויקרא, יד', א' - ז').
מפרש רש"י:"טמא , לפי שהנגעים באין על לשון הרע (חולין קס', ערכין טו') שהוא מעשה פטפוטי דברים. לפיכך הוזקקו לטהרתו, צפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול. ועץ ארז- לפי שהנגעים באין על גסות הרוח. ושני תולעת ואזוב- מה תקנתו ויתרפא. ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב".
מְּצֹרָע - ראשי תיבות של - מוציא שם רע.
פרשת "קדושים" אותה נקרא בעוד שתי פרשות, מציבה לנו תמרורי אזהרה רבים, המעוגנים במרקם החוסן החברתי והאנושי של קהילת ״קדושים תהיו״. אחד מתמרורי האזהרה המודגשים בה הוא:״ לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי ד'. לא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ד'" (ויקרא, יט', טז'- יח').
אי ציות לתמרור האזהרה של שמירת לשוננו, אי הפנמתו והטמעתו, עלולים לאיים ולסכן את קהילת ״קדושים תהיו״.
רש״י מחבר את הרכילות ללשון הרע:״לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ״, על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע, הולכים בבתי רעיהם לרגל, מה יראו רע, מה ישמעו רע לספר בשוק, נקראים הולכי רכיל...לשון רמיה...ושאר לשון הרע אין כתוב בו הליכה, מלשני בסתר רעהו. לשון רמיה, לשון מדברת גדולות. לכך אני אומר, שהלשון הולך ומרגל...לא תלבין את פניו ברבים".
רש"י(1040-1105) שחי בתקופה בה לא הייתה טכנולוגיה תקשורתית כמו בימינו, כבר חזה בימיו והקדים את זמנו,למה שאנו עדים כיום. כמו מרגל הפועל בסתר, כך הוצאת שם רע ,מתנהלת לה גם בדרכי סתר. הנה כבר עדות לכך במקום אחר: "אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר; וְאָמַר כָּל הָעָם, אָמֵן ״ (דברים כז׳ , כד׳) מפרש רש״י: "ארור זה על לשון הרע הוא אומר״. כיום- מכה רעהו בסתר הטכנולוגיה המתקדמת.
הרמב״ם (1138-1204)בהלכות דעות פרק ז׳, הלכות א׳ - ג׳, מחבר את הרכילות לשפיכות דמים. כרופא, הוא מנסח מתודולוגיה של פרוטוקול מקצועי בנושא:״עוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות בישראל. לכן נסמך לו: ולא תעמוד על דם רעך...איזהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה, ואומר: כך אמר פלוני עליך, כך וכך שמעתי על פלוני -אף על פי שהוא אמת, מחריב את העולם. יש עוון גדול מזה עד מאד והוא בכלל או זה - והוא לשון הרע והוא המספר בגנות חברו, אף על פי שאמר אמת. אבל האומר שקר, נקרא מוציא שם רע על חברו...אמרו חכמים: שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם...שלושה, לשון הרע הורגת: האומרו והמקבלו וזה שנאמר עליו, והמקבלו יותר מן האומרו״.
גם החכם באדם( שלמה המלך) מלמדנו את הטוב והרע הטמונים בבחירתנו את מילותינו:" מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" ( משלי, יח ', כא' ) " אמר רב חמא בר' חנינא : מהו שנאמר :"מוות והחיים ביד הלשון" , וכי יש יד ללשון ? לומר לך , מה יד ממיתה , אף לשון ממיתה" (מסכת ערכין טו' ע"ב).
אז מה עושים כדי להתמודד עם התופעה ההרסנית ?
חקיקה ואכיפה הם חשובים ונחוצים, אבל לצערנו , זאת המניעה השלישונית, כשהפיגוע בשמו הטוב של האדם, כבר נעשה. "החפץ חיים"( רבי ישראל מאיר הכהן-כגן מראדין 1839-1933) בספרו ״שמירת הלשון״, מלמדנו ,מהו הטיפול המניעתי הראשוני: ״מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב ? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה " ( תהילים לד׳, יג׳ ).
בעל ה״חפץ חיים״, מורה לנו את דרך הטיפול המניעתי לתופעה מסוכנת זו והמחויבות והאחריות המוטלים על הפרט, הקהילה ,החברה ומנהיגי הציבור, לתיקונה:״ וזה פשוט הוא כי כשירגיל עצמו להיות זהיר בלשונו, שלא לספר לעולם בגנות חברו, אפילו אם לא יגרום לו איזה היזק בזה וכל שכן מלגרום לו שיאבד מחייתו על ידי זה וגם שלא להלבין פניו על ידי הדיבורים הרעים וגם מלהחזיק במחלוקת על ידי סיפוריו, שכל זה הוא רע בלשון״ (שמירת הלשון, שער הזכירה, פרק א׳).
כלומר, יש לאחוז בחקיקה ואכיפה מחמירה במניעה השלישונית אך גם ובעיקר לאחוז במניעה הראשונית, שהיא החינוך במוסדות החינוך ובבית ההורים, להקנות ערכים ומידות למניעת התופעה ההרסנית.
כולנו יודעים ומכירים את סדר מעשה בראשית:"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ", אבל במציאות של "תֹהוּ וָבֹהוּ" ומיד האמירה: " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי אוֹר", דומה שהמילים מקבלות מקום של בכורה ועליונות, במעשה הבריאה של הקב"ה את עולמו.
בכל אחד מששת ימי בראשית, נאמר:"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים" לפני המעשה. קודם נבראו המילים ורק אחר כך המעשה. כלומר, ההגעה למחוז חפץ מתחילה קודם במילים. נצא ונלמד מסדר הדברים במעשה הבריאה, שהקב"ה ברא תחילה לכול, את המילים.
מילים יכולות לבנות אך גם להרוס, מילים יכולות להביא אושר ושמחה אך גם עצב ותוגה, מילים יכולות לרומם אך גם להשפיל , מילים יכולות להעצים אך גם לדכא, מילים יכולות להביא שלום, אחווה ורעות, אך גם מלחמה ,סכסוכים, איבה ושנאה.
האם אנו יכולים לדמיין את עולמנו אנו, ללא המילים, שהרי מפקיחת עינינו בבוקר ועד עצימת עינינו בלילה לקראת השינה, המילים נוכחות בעוצמה בעולמנו.
רולף יאקובּסֶן (1994-1907) נחשב למחולל המודרניזם בשירה הנורבגית. יש הרואים בו את "המשורר הירוק" הראשון של ארצו. הוא כתב את השיר העוצמתי - "בשנתנו":
"כֻּלָּנוּ יְלָדִים בִּשְׁנָתֵנוּ, רַק אָז אֵין בָּנוּ עוֹד מִלְחָמָה... וְאֵד כְּמוֹ כלָּה נִפְרָשׂ מֵעַל, לְפֶסֶק זְמַן קָצַר, בּוֹ אִישׁ אֵינֶנּוּ קָם עוֹד עַל רעהו. לוּ רַק יָכֹלְנוּ לְדַבֵּר אָז, זֶה עִם זֶה, כְּשֶׁלִּבֵּנוּ פֶּרַח שֶׁזֶּה עַתָּה פָּתַח אֶת כותרתו.מִלִּים זהובות כִּדְבוֹרִים, הָיוּ אָז חופזות מִתּוֹכוֹ. אֱלֹהִים, למדני אֶת שֶׁפַּת הַשֵּׁנָה".
הנה חג הפסח העומד בפתח, קורא לנו בעיקר בימים אלו, להתאחד ולהתלכד סביב דגל שמירת הלשון, בפה - סח ולהותיר כיסא ריק בליל הסדר, לתפילה ובקשה לשובם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם, בסימנן של לשונות הגאולה:"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ד' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ד' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (שמות ו, ו-ח).
רק ביחד ננצח – עם ישראל חי
שבת שלום וחג פסח כשר ובשורות טובות
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
שבת הגדול - ולב בנים על אבותם -מייקל אייזנברג -משקיע הון סיכון.
השבת, פרשת מצורע, נקראת גם 'שבת הגדול' על שם הפסוק בסיום ההפטרה, שנקראת תמיד בשבת שלפני חג הפסח:
זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם… (מלאכי ג, כב - כד)
מדוע ה' ישלח דווקא את אליהו הנביא לפני בוא יום ה'? ומדוע הפטרה זו נקראת לפני חג הפסח?
לצד שמות נוספים, כמו 'חג החירות', 'חג המצות' ו'חג האביב', חג הפסח מכונה בשם זה בהתאם למסופר בספר שמות על מכת בכורות. במכת בכורות מתו כל בכורי מצרים, ואילו בכורות ישראל, שהמשקופים והמזוזות שבבתיהם סומנו בדם קורבן הפסח, ניצלו:
וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. (שמות יב, כג).
מקובל לפרש שכאשר ה' יצא לנגוף את בכורי מצרים הוא פסח, במובן של דילג, על בתי ישראל. אולם, יש מי שהציע ש'פסח' הוא דווקא במשמעות ההפוכה - עמד ושמר על הפתח כדי שהמשחית לא יכנס לבתי ישראל. וכך גם פשט ההקשר בישעיהו (לא, ד - ט):"…כֵּן יֵרֵד ה' צְבָ-אוֹת לִצְבֹּא עַל הַר צִיּוֹן וְעַל גִּבְעָתָהּ. כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָ-אוֹת עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט… נְאֻם ה' אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלָ͏ִם".
פרשנות זו נובעת גם מהפסוק שבפי אליהו הנביא, שהוכיח את עם ישראל: "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה' הָאֱ-לֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו" (מלכים א יח, כא). כלומר, אליהו הנביא מסביר שאין היגיון ללכת גם אחרי ה' וגם אחרי הבעל. אם כן, אליהו משתמש במילה "פֹּסְחִים" למרות שהוא לא קובל על התעלמות מה' ומהבעל, אלא דווקא על נוכחות פעילה הן בעבודת הבעל והן בעבודת ה'.
מסתבר, שבתקופתו של אליהו הנביא הדור היה מבולבל. לא ידעו בדיוק מה לעשות. מה שיכול להסביר דור של בלבול הוא בדיוק תקופתו של המלך אחאב שהנהיג את ממלכת ישראל בגישה פרקטית, ואפילו אופורטוניסטית: "בימיו התהדקה הברית עם הצידונים בעקבות נישואיו לאיזבל, בתו של אתבעל מלך צידון, ובנוסף חיזק אחאב את הברית עם ממלכת יהודה על ידי נישואי עתליה בתו ליהורם, בנו של יהושפט מלך יהודה. בריתות אלו חיזקו את מעמדה הכלכלי-מסחרי של הממלכה הצפונית וסיפקו לאחאב אמצעים כספיים למפעלי בנייה ולהגברת יכולתו הצבאית, אך הקשר ההדוק עם הצידונים הגביר את ההשפעה הדתית הזרה על ממלכת ישראל, וזו עוררה את התנגדותם של הנביאים ולבסוף הובילה להפיכה שלטונית בימי יהורם בנו".
(ויקיפדיה, אחאב)
לפי תעודות אשוריות אחאב השתתף בברית 'שנים עשר מלכי חוף הים' שהתאגדו למנוע את הפלישה האשורית לאזור. לטובת 'קרב קרקר', שאיננו מוזכר בתנ"ך, חלקו של אחאב היה 2,000 מרכבות ו- 10,000 חיילים, מה שמעיד על היכולות הטכנולוגיות של הממלכה, שתרמה למעלה ממחצית המרכבות של הקואליציה. לשם השוואה מלך ארם הגיע עם 20,000 חיילים, 1,200 פרשים אבל רק עם 1,200 מרכבות.
במדרש שיבחו את הסולידריות החברתית בימי אחאב שעמדה בסתירה לעבודה הזרה: "דורו של אחאב כלן עובדי עבודת כוכבים היו ועל ידי שלא היו בהן דילטורין (מלשינים) היו יוצאין למלחמה ונוצחין" (ויקרא רבה, כו ב), וגם בתלמוד הבבלי (סנהדרין קב, ב) התייחסו לסתירות האידיאולוגיות שבהנהגתו. על פי פסוקים שונים תיארו אותו כמי שהעמיד פסלים לעבודת הבעל על כל תלם ותלם בארץ ישראל, אבל גם כיבד את התורה: "אחאב - אח לשמים אב לעבודת כוכבים"; "אחאב שקול היה" - מאוזן: חצי כך וחצי כך.
אם כן, דורו המבולבל של אחאב סבל מאיבוד בהירות מוראלית ואתית, ומעבר לניהול חיי היומיום לא היה חזון. כשכל אחד עובד את האליל שלו, שאמור לדאוג לצרכיו הפרטיים, ולא פועל לקדם רעיונות של עם ישראל, המדינה סובלת מחוסר יציבות, ומתקשה להחזיק מעמד לאורך זמן.
נראה, שהבלבול הזה קורה גם בין הדורות, לא פעם ולא פעמיים. הדורות משתנים, רעיונות חדשים מתפשטים במרחב ונושאים בחובם השפעות כאלו ואחרות, ולפעמים יש נתקים בין הורים וילדים. זה קורה כשאין בהירות מהו האתוס המכונן, הגורל המשותף, היעוד והחזון.
לכן, לפני חג הפסח, המועד בו מתחילה ההיסטוריה היהודית כעם, קוראים על אליהו הנביא שעתיד לאחד את כל השברים שבין הדורות. דורות שעברו טראומות שונות לכן מפרשים את המציאות בצורה אחרת. כשם שה' הופיע במצרים ועמד על פתחי הבתים של כל מי שסימן את ביתו כבית ישראלי, לפני בוא יום ה' אליהו נקרא להשיב את לב הפוסחים על רעיונות ממדינות שונות ומתרבויות זרות, ולכוון אותנו לערכים הייחודיים של הישראליות.
היציאה לחירות שנחגוג השבוע תלויה בהתכווננות אידיאולוגית למשהו שגדול מכל אחד מאיתנו. מצד אחד, חירות דורשת להכיל את כל האנשים השונים, ומצד שני היא לא נועדה לאנדרלמוסיה וכאוס. חירות ישראל מכוונת אותנו ליעד הבא - מדינת מופת שבה ערכי הנצח שלנו הם אלו שדוחפים להצלחה כלכלית וטכנולוגית.
מייקל אייזנברג.
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
מצורע - דובי פריצקי-קק"ל
מצורע= המוציא שם רע. אלוקים ברא את העולם במילים ,מילים הם כלי יוצר, אבל גם כלי משחית, אם המילים טובות הן קדושות אם המילים רעות הן חילול הקודש.(הרב זקס) לשון הרע לפי חז"ל כמוהו כעבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. שעליהם נאמר ייהרג ובל יעבור. מרים שדיברה בזלזול על משה "על האישה הכושית" הקב"ה הגן עליו. משה שאמר על העם "והם לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי" הוענש ביד מצורעת. יוסף שהוציא דיבתם של אחיו נענש ונמכר. תפילת העמידה מסתיימת בבקשה "אלוקי נצור לשוני מרע, ושפתי מדבר מרמה" .אנו מתפללים לעזרה ביום יום, וברשתות החברתיות. יש לזכור כדרך שאנחנו נוהגים בזולתנו נוהג האלוקים בנו. בל נצפה מאלוקים להאיר לנו את פניו, אם איננו מאירים פנים לבני אדם אחרים. אופן השימוש שלנו במילים מעצב את סביבתנו החברתית. שנצליח לבער את החמץ הפנימי, ונדע לעצב את העולם במילים טובות שבת שלום מאשקלון.️דובי פריצקי
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org
