החברה לחקר המקרא מארחת את יגאל גור אריה במסר לפרשת האזינו תשפ"א "מתי מנהיגנו יבינו מהי מנהיגות/לקיחת אחריות ?? & דוד אשל בחמשיר לשבת ויום כיפור- "רִקּוּד הַלָּשׁוֹן (הַאֲזִינוּ)"

פרשת האזינו - שבת שובה תשפ"א: "האזינו השמים ותשמע הארץ..." יגאל גור אריה.

סוגיית המנהיג שנכשל מלווה את האנושות לאורך כל ההיסטוריה. במוקד עומדת דילמה גדולה. מצד אחד אם המנהיג נכשל ועבר על ציווי מקור הסמכות שמינתה אותו, הרי שדינו להיות מודח ואם הדברים אף נעשו במזיד אפשר שגם יש להעמידו לדין. מאידך, התייחסות שכזו עלולה להרחיק כל אדם מנכונות להנהיג. אם הנהגה היא תחום לא סלחני לטעויות, הרי שמי שבכל זאת יגיע לעמדת הנהגה ימנע מלהודות בטעויות, וממילא לא יהיה תהליך מסודר של תיקון תקלות ויצירת מתאר שימנע כישלונות בעתיד.

סוגיית המנהיגות מעסיקה אותנו בכל תחומי חיינו – במשפחה, בקבוצה, במדינה ובעולם. השאלה הראשונה אותה היינו שואלים היום היא האם המנהיגים עוברים מסך? משה כנראה לא היה עובר. יהושע - בסימן שאלה...??

תורות שלמות עוסקות בהגדרות מקצועיות, בהדרכה, בהכשרה ובבניית יכולת המנהיגות. בעבר היה נהוג לייחס את יכולת המנהיגות להשראה א-לוהית כביכול, ל"כריזמה". כיום מקובל יותר לחשוב כי מדובר בפוטנציאל הקיים במידה זו או אחרת בכל אדם, וניתן לפתח ולטפח אותו, ואפילו להתאימו למציאות ולתקופה. על בסיס גישה זו התפתחו בעשורים האחרונים טכניקות וטכנולוגיות לפיתוח וטיפוח מנהיגות. למרות קיומם של הבדלים בולטים בין הגישות השונות, כולן מסכימות פחות או יותר על ההגדרה שהמנהיגות מבוססת על קיומן של יכולות אנושיות מסוימות אצל המנהיג. ניתן למנות את היכולות שיש לגביהן הסכמה רחבה ביותר:

  1. יכולת הצגת חזון
  2. דוגמא אישית
  3. איזון בין שכל לרגש
  4. יכולת הובלת שינויים והתאמות לסביבה המתפתחת ומשתנה
  5. יחסי אנוש, הבנה באנשים
  6. כושר ארגון
  7. אומץ
  8. האצלת סמכויות

סוגיה זו שעלתה בחברה הישראלית פעמים רבות בשנה האחרונה, כלפי קציני משטרה שהתרשלו, כלפי הנהגה מדינית שקיבלה החלטות שגויות בחינוך, כלכלה, חברה, אחדות העם, הקורונה-בעיית ניהול ועוד..., הביאה לדיון ציבורי, הפגנות בו ניתן להציג את האמת שיש בכל אחד מהצדדים, ולא ניתן לטעון שאין היגיון באחד מהם.

דברי התורה בסוף פרשתנו עוסקים אף הם בדילמה זו, אך מכריעים בצורה ברורה לכיוון אחד: "...עֲלֵּה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶה הַר נְבוֹ אֲשֶר בְאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶר עַל פְנֵּי יְרֵּחוֹ, וּרְאֵּה אֶת אֶרֶץ כְנַעַן אֲשֶר אֲנִי נֹתֵּן לִבְנֵּי יִשְרָאֵּל לַאֲחֺזָה: וּמֺת בָהָר אֲשֶר אַתָה עֹלֶה שָמָה וְהֵּאָסֵּף אֶל עַמֶיךָ, ....כִי מִנֶגֶד תִרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָמָה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר אֲנִי נֹתֵּן לִבְנֵּי יִשְרָאֵּל"

משה המנהיג הנערץ, שהוציא את עם ישראל ממצרים, זכה לקבל את התורה במעמד הר סיני, ועמד בראש המסע במדבר – אינו נכנס לארץ ישראל בשל העובדה שנהג שלא כשורה בנושא מסוים, ולא עומדת לו הצלחתו הגדולה בכל שאר התחומים. לא זו בלבד, אלא שגם תחינתו להיכנס לארץ כאחד העם בתחילת פרשת ואתחנן – לא התקבלה, והוא מת מחוץ לארץ.

להיות מנהיג זו לקיחת אחריות ,אחריות אישית ולשלם מחיר כבד על טעויות שנעשו בדרך!! כך גם גובה עוצמת הדרישות, כך גם המחיר שיש לשלם. משה לא זכה לממש את כל חזונו וציפיותיו.

מתי מנהיגנו יבינו מהי מנהיגות/לקיחת אחריות??

שבת שלום!

גמר חתימה טובה!!!

יגאל גור אריה

&

רִקּוּד הַלָּשׁוֹן (הַאֲזִינוּ) /דוד אשל

הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן וְהַיָּשָׁר

לֹא רַק נוֹאֵם הוּא וְשָׁר,

"כְּבַד הַלָּשׁוֹן" וְהַמַּנְהִיג הָרִאשׁוֹן

אֲפִלּוּ רוֹקֵד עִם הַלָּשׁוֹן.

לְשׁוֹנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לֹא רוֹקֵד לְבַדּוֹ

אַהֲרֹן וּמִרְיָם כְּבָר אֵינָם לְצִדּוֹ,

וּכְבָר בִּתְחִלָּה מְצָרֵף הוּא עוֹד שְׁנַיִם

אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַשָּׁמַיִם.

מֹשֶׁה לֹא מוֹתִיר כְּשַׂחְקָנֵי סַפְסָל

לֹא אֶת הַמָּטָר וְלֹא אֶת הַטַּל,

וְהוּא סוֹחֵף עִמּוֹ גַּל אַחֲרֵי גַּל

וְגַם דֶּשֶׁא וְעֵשֶׂב אִתוֹ בַּמַּעְגָּל.

רִקּוּד הַלָּשׁוֹן הוּא בַּעַל אֶלֶף סִגְנוֹנוֹת

הוּא גַּם בָּלֶט וְגַם רִקּוּד חֲתֻנּוֹת,

הוּא גַּם מָהִיר וְגַם מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ

אַךְ לֹא רִקּוּד שֶׁל לָשׁוֹן, הַמְּבַשֵּׂר אֶת מוֹתוֹ.

וְהַלָּשׁוֹן רוֹצֶה לְהַתְרִיעַ וְרוֹצֶה לְהָזִיז

בְּסִגְנוֹנוֹ הוּא מַפְתִּיעַ וּלְעִתִּים אַף מַרְגִּיז,

הַלָּשׁוֹן הָרוֹקֵד נִסְחָף וּמִתְלַהֵב

כִּי רִקּוּד הַלָּשׁוֹן, יוֹצֵא מִן הַלֵּב.

הַלָּשׁוֹן הַכָּבֵד הוֹפֵךְ לְאַחֵר

וּבְ"לָשׁוֹן גְּבוֹהָה" שִׁירָה הוּא מוֹכֵר,

וְהוּא נְטוּל מִילוֹת "לָשׁוֹן הָרַע"

כֻּלּוֹ "לְשׁוֹן קֹדֶשׁ", לְשׁוֹן הַתּוֹרָה.

רוּחַ אֱלֹקִים יְשִׁירָה

מְפַעֶמֶת בְּמִלּוֹת הַשִּׁירָה,

וּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מִתְגַּלְגֵּל בְּגָאוֹן

כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא יָדַע קִפָּאוֹן,

וְכוֹתֶרֶת נוֹתֵן הוּא לַשִּׁירָה

וְזוֹ עִקָּרָהּ :

"כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא",

וּמִיַּד בְּתוֹכָהּ נְזִיפָה הוּא יִשְׁתֹּל :

"דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל".

וּבִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, לְלֹא רְמִיזוֹת :

"הַ לְה' תִּגְמְלוּ זֹאת" ?

"עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" !

כֵּיצַד בָּגַד בָּהֶם רוּחָם ?

הַלָּשׁוֹן מַמְשִׁיךְ וְסוֹחֵף

"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף",

וְהוּא מוֹסִיף מִשְׁפָּט שֶׁתָּמִיד יְצֻטַּט :

"וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" !

וְהַלָּשׁוֹן רוֹקֵד, רוֹעֵם וּמִתְלַהֵם

וּבְהַגִּיעוֹ אֶל : "אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם"

הוּא לֹא נִשְׁמַע כְּ"לָשׁוֹן אֵם"

הוּא נִשְׁמַע יוֹתֵר כְּלָשׁוֹן שֶׁל לוֹחֵם,

וְקוֹלוֹ מִתְעַצֵּם וּמוּרָם :

"אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם".

וְאָז... מִתְקָרֵר הַמֶּזֶג הַחַם

"כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם"

"וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו"

הַלָּשׁוֹן מַבְטִיחַ לְכָל מְקֹרָב.

הָאֻמָּה חַיֶּבֶת לְלָשׁוֹן זֶה תּוֹדָה

הוּא רָקַד עִם הָעָם מֵאָז הַלֵּדָה,

בְּרֵאשִׁיתוֹ הוּא נִקְרָא "הַלָּשׁוֹן הַכְּבֵדָה"

וְעַכְשָׁו הוּא רוֹקֵד אֶת רִקּוּד הַפְּרֵדָה.

וְהַלָּשׁוֹן הָרוֹקֵד מַעֲבִיר עוֹד מְסָרִים,

שֶׁאֶת הַחַיִּים, לְעוֹלָם לֹא עוֹצְרִים

רוֹקְדִים וְשָׁרִים עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים !

ליום כיפור

יוֹמָהּ שֶׁל הָאֻמָּה /דוד אשל

לֹא...הִיא לֹא מְדַמָּה

וְגַם לֹא שְׁרוּיָה בַּחֲלוֹמָהּ,

יֵשׁ דְּבַר מָה בְּזוֹ הַיְּמָמָה

לֹא מְהוּמָה וְלֹא הַדְּמָמָה,

"אַהֲבַת אֱמֶת" הוּא שְׁמָהּ,

וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה כְּשֶׁהַחַמָּה בִּשְׁקִיעָה

נֶפֶשׁ הָאֻמָּה מַעֲצִימָה אֶל שִׂיאָהּ.

נוֹף אֱנוֹשִׁי קָם לִתְחִיָּה

שֶׁלֹּא נִמְצְאֵהוּ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה,

יוֹם בְּלִי חוֹמָה

בּוֹ הָעָם זוֹקֵף קוֹמָה,

אֵין עֶלְבּוֹן, אֵין הַחְרָמָה

הוּא יוֹמָהּ שֶׁל הָאֻמָּה.

יוֹם נִשְׂגָּב שֶׁל שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה

לָאֻמָּה הַיּוֹצֶרֶת יוֹם אַהֲבָה,

לָאֻמָּה הָעוֹצֶרֶת וְעוֹשָׂה חֲשִׁיבָה

מַעֲלִימָה כָּל מָדוֹן וְכָל מְרִיבָה,

אֻמָּה שְׁכֻּלָּהּ קְהִלָּה

וְאֶרֶץ שְׁכֻּלָּהּ בֵּית תְּפִלָּה.

עֲטוּפָההָאֻמָּה בָּאֹשֶׁר הַשָּׁלֵם

וּבַשְּׁחָקִים, יֵשׁ מִי שֶׁמְּצַלֵּם.

בְּיוֹם זֶה יֵשׁ מִלִּים הַזּוֹכוֹת לִפְרִיחָה

כְּמוֹ "עַל חֵטְא" וּכְמוֹ "סְלִיחָה",

מִלִּים הַמַּמְרִיאוֹת לְמַעְלָה יָשָׁר

וְהַשּׁוֹמֵעַ אוֹתָן וַדַּאי מְאֻשָּׁר,

אֵין בְּיוֹם זֶה קוֹלוֹת אֲחֵרִים

וְאֵין הוּא מַקְשִׁיב לְקוֹלָם שֶׁל זָרִים,

בְּאָזְנָיו מְהַדְהֵד הַקּוֹל הַתָּמִים

הַקּוֹל הֶחָמִים שֶׁל שָׁרִים וְצָמִים.

בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם "הַמִּלּוּאִים"

מַכְרִיז הָעָם : "ה' הוּא הָאֱלֹהִים" !

וּפָנָיו לְהָטִים...לְהָטִים

אֹרוּ פָּנָיו וְכָל בָּנָיו עֲמִיתִים,

הָעֵינַיִם בַּמְּרוֹמִים צָהֲלוּ

וְשַׁעֲרֵי רַחֲמִים לֹא נִנְעֲלוּ.

שִׁירָה חֲדָשָׁה מוּשֶׁרֶת בַּלְּבָבוֹת

שִׁירָה שֶׁתּוֹתִיר אַחֲרֶיהָ עִקְבוֹת,

רוּחוֹ שֶׁל לֵיל "כָּל נִדְרֵי"

יוֹסִיף וְיַשְׁפִּיעַ גַּם אַחֲרֵי...

יֵשׁ דְּבַר מָה בְּזוֹ הַיְּמָמָה

גַּם לַשּׁוֹאֵל , מַה ?

וְגַם לַקּוֹרֵא "שְׁמַע" !

"אַהֲבַת אֱמֶת" הוּא שְׁמָהּ.

גְּמַר חֲתִימָה טוֹבָה !

בלהה ודוד אשל