פרשת בשלח:"וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" - הדרך הארוכה היא הדרך הקצרה

בְּאַחַת, פָּסְקָה הַמַּנְגִּינָה בְּהָבִינָם, שֶׁהַבִּלּוּי נוֹעַד לְאַרְבָּעִים שָׁנָה,

פרשת בשלח:"וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" - הדרך הארוכה היא הדרך הקצרה

זאב ( ווה) פרידמן

פרשתנו בראשיתה, כמו בWAZE , מחשבת מסלול דרכו של עם ישראל, ביציאתו ממצרים ,דרך המדבר ,בואכה לארץ ישראל. תכנית המסלול הותוותה על ידי הקב"ה ונמסרה למשה. הקב"ה בחר במסלול הארוך ולא במסלול הקצר: "וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם סוּף" (שמות, יג', יז'-יח'). צא ולמד, תהליך שינוי של זהויות, מזהות של עבד לזהות של בן חורין, אל לו להיעשות בלחץ ובמהירות, אלא עליו להתנהל, בשיטתיות, במשנה סדורה, עקב בצד אגודל. לתכנית יש מיתוג: "הדרך הארוכה ,היא הדרך הקצרה".

פרשתנו היא פרשת שירה שסמוכה לטו' בשבט וכולה שירת הדרך הארוכה ,שהיא הקצרה, המשתקפת גם בשירה של נעמי שמר : 'סימן שעוד לא הגענו': " אתה רואה דקלים? - דקלים איני רואה! - אתה רואה גמלים? - גמלים איני רואה....... וצריך להמשיך ללכת וצריך להמשיך לצעוד והדרך עוד מושכת ארוכה . - אתה רואה אדם בצל התאנה? - איני רואה אדם בצל התאנה! - אולי בצל הגפן שם מנוחתו? - איני רואה דבר, איני רואה אותו - אתה רואה עצי זיתים ושדה חיטה ואיך שביניהם פורחת השיטה? - אולי אני בגלל השמש מסנוור - איני רואה דבר, איני רואה דבר . סימן שעוד לא הגענו...".

פרשתנו מציגה לנו חמישה אירועים , שכל אחד מהם , כמו בסדנא טיפולית חינוכית, נוטל תפקיד מעצב , בתהליך שינוי הזהויות של עם ישראל, במסגרת מודל התפתחותי, שיש בו תהליך דינמי ,שבכל אירוע , נוטלים בו חלק פעיל: הקב"ה, משה ועם ישראל. גם עץ ומים נוכחים באירועים אלו.

אנו נבחן וננתח את כל אחד מהאירועים ,על פני המודל הדינמי ונציג את השינוי המתחולל.

נדגים את מסלול הדרך , על פני חמישה האירועים, במנעד התפתחותי, כפי שמשתקף בחמישה מופעי מחזור החיים, של האדם והעץ, בסיפור המונומנטלי: העץ הנדיב (באנגלית: The Giving Tree) שהוא ספר ילדים, של המשורר והמאייר האמריקאי-יהודי, שֶל סילברסטיין(1930-1999)

עלילת הספר נסבה אודות אהבתו הגדולה של עץ כלפי ילד ונכונותו של העץ להעניק ללא תנאי. העץ פונה אל חברו כ"ילד" גם כאשר הילד גדל, מתבגר ומזדקן. כאשר הילד היה קטן, הוא שיחק עם העלים של העץ, טיפס על הגזע, התנדנד על הענפים ואכל את פירותיו של העץ. כשהילד היה מתעייף, הוא היה נרדם בצלו של העץ. אך כשהילד גדל, הוא חדל לבקר את העץ לתקופה ארוכה. כשהוא חוזר כנער מתבגר, מזמין אותו העץ שוב לאכול מתפוחיו ולהתנדנד על ענפיו; אך הילד רוצה כסף כדי לקנות דברים וליהנות. העץ מציע לו למכור את תפוחיו בעיר, וכך להרוויח כסף. הילד קוטף את תפוחיו של העץ כדי למכרם. אחרי תקופה ארוכה נוספת חוזר הילד כאדם מבוגר; הוא עסוק מדי מכדי לטפס על העץ ולשחק בענפיו, ורצונו הוא בבית לעצמו כדי שיוכל להקים משפחה. העץ מציע שייקח את ענפיו כדי לבנות מהם בית, וכך עושה הילד. הילד חוזר אל העץ פעם נוספת כגבר בגיל העמידה, עצוב ומריר; הוא מבקש לעצמו סירה כדי לשוט בה למקום אחר. העץ מציע שיכרות את גזעו כדי לבנות ממנו סירה, וכך עושה הילד. מהעץ נותר רק גדם. כמו מפגשים קודמים ביניהם כשהעץ נתן מעצמו לילד, גם מפגש זה מסתיים במילים "והעץ היה מאושר". הילד מגיע אל העץ בפעם האחרונה כאדם זקן מאד. העץ אומר לו בעצב שלא נותר לו דבר לתת, כי כעת הוא רק גדם; אך הילד לא מבקש לעצמו דבר מלבד מקום לשבת ולנוח - ואת זה הגדם יכול לתת. גם מפגש זה, והסיפור כולו, מסתיים במילים "והעץ היה מאושר. ( ויקיפדיה, 23.10.19 )

האירוע הראשוןקריעת ים סוף: "וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ"

מהי תגובתו של עם ישראל ? : " וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל- ד'. וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר .... כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר."

מהי תגובתו של משה ? : וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ--הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ד', אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם....... ד', יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן." מהי תגובתו של הקב"ה? : "וַיֹּאמֶר ד' אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ. וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם—וּבְקָעֵהוּ." מה קורה בפועל? : "וַיּוֹשַׁע ד' בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד מִצְרָיִם." מהי תגובתו של עם ישראל? : "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה ד' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת ד'; וַיַּאֲמִינוּ, בַּד', וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ." (שמות, יד', ט'-ל')

כמו בסיפור העץ הנדיב, הנה תקופת הילדות של עם ישראל בתהליך השינוי. כמו התלות המלאה של הילד בעץ ,שמעניק לו הכול , מא' ועד ת'. כך באירוע קריאת ים סוף, הקב"ה נוכח במלוא עוצמתו, מעורבותו והענקתו הניסית הטוטלית לעם ישראל.

האירוע השנימי מרה: "וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל-מִדְבַּר-שׁוּר; וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא-מָצְאוּ מָיִם. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה--וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם." מהי תגובתו של עם ישראל? : "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה." מהי תגובתו של משה? : "וַיִּצְעַק אֶל- ד'. ",מהי תגובתו של הקב"ה? : "וַיּוֹרֵהוּ ד' עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם."

מה קורה בפועל? : "וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ."( שמות, טו', כב'-כה')

כמו בסיפור העץ הנדיב, הנה תקופת הנערות של עם ישראל בתהליך השינוי. כאן מעניק הקב"ה לעם ישראל ,סוג של אחריות והעצמה ראשוניים. רש"י מאיר זאת: "שׁם שׂם לו "– במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם: שבת, פרה אדומה ודינים". כמו העץ הנדיב, המציע לנער למכור את תפוחיו בעיר, וכך להרוויח כסף. הנער קוטף את תפוחיו המתוקים של העץ כדי למכרם - "וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם."

האירוע השלישי –סיר הבשר: "וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה--וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים; וַיַּחֲנוּ-שָׁם, עַל-הַמָּיִם. וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין, אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי--בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם."

מהי תגובתו של עם ישראל? : " וַיִּלּוֹנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן--בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-ד' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב." מהי תגובתו של הקב"ה? : וַיֹּאמֶר ד' אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם" מהי תגובתו של משה? : וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עֶרֶב--וִידַעְתֶּם, כִּי ד' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד ד', בְּשָׁמְעוֹ אֶת- תְּלֻנֹּתֵיכֶם, עַל-ד'; וְנַחְנוּ מָה, כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ." מהי תגובתו של הקב"ה? :"וַיְדַבֵּר ד', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שָׁמַעְתִּי, אֶת-תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָחֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם." מה קורה בפועל? :" וַיְהִי בָעֶרֶב--וַתַּעַל הַשְּׂלָו, וַתְּכַס אֶת-הַמַּחֲנֶה; וּבַבֹּקֶר, הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל, סָבִיב, לַמַּחֲנֶה. וַתַּעַל, שִׁכְבַת הַטָּל; וְהִנֵּה עַל-פְּנֵי הַמִּדְבָּר, דַּק מְחֻסְפָּס--דַּק כַּכְּפֹר, עַל-הָאָרֶץ."

מהי תגובתו של עם ישראל? :" וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא--כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא." מהי תגובתו של משה? :"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן ד' לָכֶם לְאָכְלָה. זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה ד', לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ: עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם--אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ. מהי תגובתו של עם ישראל? :" וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר--וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר: אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ."(שמות,טו',כז', טז',א'-יז')

כמו בסיפור העץ הנדיב, המעניק את ענפיו לילד שהוא כבר בוגר, לבנות את ביתו ומשפחתו. כך גם בתקופת הבגרות של עם ישראל בתהליך השינוי. הקב"ה מעמיד במבחן את אחריותו של עם ישראל, לגורלו ולאיכות חייו, בהקשר למשפחתו .כאן מתקיים מבחן השליטה העצמית, הגבולות והשותפות .

האירוע הרביעי- מי מריבה :"וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי ד'; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם, לִשְׁתֹּת הָעָם."

מהי תגובתו של עם ישראל? :" וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ, תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה." מהי תגובתו של משה? :"וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֹשֶׁה, מַה-תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה-תְּנַסּוּן אֶת-ד'." מהי תגובתו של עם ישראל? :" וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי, בַּצָּמָא. מהי תגובתו של משה? :"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-ד' לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי." מהי תגובתו של הקב"ה? :" וַיֹּאמֶר ד' אֶל-מֹשֶׁה, עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, וְקַח אִתְּךָ, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וּמַטְּךָ, אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת-הַיְאֹר--קַח בְּיָדְךָ, וְהָלָכְתָּ. הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר, בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם." מה קורה בפועל? :"וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה, לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה: עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת-ד' לֵאמֹר, הֲיֵשׁ ד' בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן." (שמות, יז',א'- ז')

כמו בסיפור העץ הנדיב, העץ מציע לילד שנהיה כבר אדם בגיל העמידה, שיכרות את גזעו כדי לבנות ממנו סירה .הנה תקופת גיל העמידה של עם ישראל בתהליך השינוי. על עם ישראל לבנות את ספינת עצמאותו במי החיים הגועשים ולייצר בעצמו את תשתיות המים. המסר הוא, שהפיתרון הניסי של הכאת הסלע ופרץ המים היוצא ממנו, איננו הפיתרון לחיים האמיתיים של חירות ועצמאות. אם תבין את המשמעות של בניית הספינה, כמו שלימדנו הנסיך הקטן בספרו, כך תפנים ותטמיע את משמעות החיים האמיתיים.

האירוע החמישי- עמלק:" וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם."

מהי תגובתו של משה? הפעם, משה לא פונה לקב"ה : "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדִי. מה קורה בפועל? :"וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ מֹשֶׁה--לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק. ...... וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב." ( שמות,יז', ח'-יג').

כמו בסיפור העץ הנדיב, הילד שהוא כבר זקן לא מבקש לעצמו דבר, מלבד מקום לשבת ולנוח . כך תקופת הזיקנה של עם ישראל בתהליך השינוי , באירוע עמלק. כאן כבר עם ישראל ,יוצא להילחם. כמו העץ המאושר, כך גם הקב"ה, משה ועם ישראל, מאושרים, נוכח חירות הגבורה של עם ישראל- "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב." וגם נוכח חירות הרוח והאמונה- "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה."

פרשתנו היא שיעור מאלף בנתיב עיצוב זהותו של עם ישראל, מעבדות לחירות, במסלול הדרך הארוכה שהיא הקצרה. כך למדנו :"אמר רבי יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה, תינוק ותינוקת... פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי ישנם שני דרכים: האחת קצרה וארוכה והשנייה ארוכה וקצרה, והלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין ולא ניתן להיכנס אל העיר. חזרתי לאחורי אמרתי לו: בני, הלוא אמרת לי שדרך זו קצרה! אמר לי: ולא הוספתי ואמרתי שהיא ארוכה"? (מסכת עירובין נג', ע"ב). כך בשבת שירה נלמד משירה של לאה גולדברג :"הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד – אָמַר הַנַּעַר. הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד – אָמַר הָעֶלֶם. הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד – אָמַר הַגֶּבֶר. יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך." ( לאה גולדברג, "שירי סוף הדרך ).

שבת שלום ומבורכת וטו' בשבט שמח

זאב ווה.

ד"ר זאב פרידמן – מנכ"ל מלב"ב ולשעבר מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.

חמשיר לשבת:

לֹא נַפְסִיק לָשִׁיר / דוד אשל

אֶל חוֹל הַמִּדְבָּר הַזּוֹרֵם

הִגִּיעַ לְפֶתַע תּוֹרֵם,

וְלָרִאשׁוֹנָה שׁוֹמֵעַ הוּא צְלִיל

וּמַאֲזִין הַמִּדְבָּר לַתַּמְלִיל,

מִלּוֹת הוֹדָיָה בְּשִׁירָה

מֵחֶבְרָה, שֶׁעַתָּה לָהּ חֻבְּרָה,

עַם עֲבָדִים עוֹמֵד מְחֻבָּק

וְשָׁר, עַל סַף מִדְבָּר מְאֻבָּק,

פְּתִיל הַתִּקְוָה מְתֻדְלָק

וְרִפְיוֹן הָעַבְדוּת מְסֻלָּק,

הָעָם זָקוּק לְהִתְחַסְּנוּת

מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּטִירוֹנוּת.

בְּאַחַת, פָּסְקָה הַמַּנְגִּינָה

בְּהָבִינָם, שֶׁהַבִּלּוּי נוֹעַד לְאַרְבָּעִים שָׁנָה,

מִיָּד הֵחֵלּוּ הַתְּלוּנוֹת

שֶׁהָפְכוּ לִהְיוֹת מְסֻכָּנוֹת,

חֶלְקָם רָצוּ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה

וְכִמְעַט קָפְצוּ הַמַּיְמָה,

הָעֵדָה כֻּלָּהּ הִתְלוֹנְנָה

עַל הַמַּחְסוֹר שֶׁבְּבִטְנָה,

כִּי עַם צוֹעֵד עַל קֵבָתוֹ

וְאִם הִיא רֵיקָה, זוֹ תְּגוּבָתוֹ.

הַשִּׁירָה הַמְּעוֹדֶדֶת

בְּפִי מֹשֶׁה נוֹתְרָה בּוֹדֶדֶת,

וְגַם הוּא, בִּמְקוֹם הִמְנוֹן הַמַּיִם

בִּקֵּשׁ קְצָת לֶחֶם מִשָּׁמַיִם,

וּכְשֶׁהָעָם צָעַק לוֹ "מַה- נִּשְׁתֶּה ?"

הֻמְתְּקוּ הַמַּיִם וְשָׁתוּ גַּם תֵּה.

וּמֵאָז, אוֹתָהּ הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת

אֲבָל אִבַּדְנוּ יָד שַׁלֶּטֶת,

נְחָשִׁים, עַקְרַבִּים וּכְלֵי יְרִיָּה

וְאֻמָּה נִפְלָאָה אֲבָל חֲצוּיָה,

אֲנַחְנוּ בָּאָרֶץ זְרוּעָה

בָּהּ נוֹשֶׁבֶת רוּחַ רָעָה,

אֵין רָעֵב וְאֵין רָזוֹן

אֲבָל הַיּוֹם גַּם אֵין חָזוֹן.

לֹא...לֹא רוֹצִים לַחְזֹר לְאָז

כִּי כְּבָר עָבַרְנוּ אֶת הַסְּטָז',

אַךְ לֹא יַזִּיק סַם מִסְתּוֹרִי

שֶׁאֶת עַמֵּנוּ הוּא יַבְרִיא.

מֹשֶׁה הוֹרִישׁ לָנוּ כְּלָלִים

אַךְ הוּא חָדַל לָבוֹא לְמִלּוּאִים,

כָּתַבְנוּ לוֹ עַל גַּעְגּוּעַ

הַמִּכְתָּב חָזַר: 'הַמַּעַן לֹא יָדוּעַ',

נֶעֱלַם לָנוּ רוֹעֶה

וְהַבָּא בַּתּוֹר, קְצָת מִשְׁתַּהֶה,

אֲבָל עַמֵּנוּ לֹא יַפְסִיק לָשִׁיר

עַד שֶׁנִּמְצָא... מִכְסֶה לַסִּיר.

שבת מבורכת על כל בית ישראל

בלהה ודוד אשל