וּכְבָר שָׁנִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּאוֹתָהּ הַכּוֹסִית כִּי אָסוּר לְשַׁנּוֹת סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית.
.jpg)
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
מה נשתנה ליל הסדר הזה מכל הסדרים שלפניו?
שבכל השנים אנו חוגגים את ליל הסדר בבית סבא וסבתא, השנה ,סבא וסבתא חוגגים לבד.
ימי קורונה הגדירו את סבא וסבתא הזקנים – גילאי 65 +.
הערב בליל הסגר נסב לסדר בריחוק חברתי פיזי בינדורי ונספר את סיפור יציאת מצרים.
כך מתחיל הסיפור בהארתם של הזקנים , כאשר משה בן ה 80 ואחיו אהרן בן ה 83, מתייצבים בפני פרעה ותובעים ממנו לקיים את הערך הבסיסי של כבוד האדם וחירותו: "וַיֹּאמֶר ד', אֶל-מֹשֶׁה, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה-אָמַר ד' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת-כָּל-מַגֵּפֹתַי אֶל-לִבְּךָ, וּבַעֲבָדֶיךָ, וּבְעַמֶּךָ ,בַּעֲבוּר תֵּדַע, כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל-הָאָרֶץ. כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי, וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת-עַמְּךָ בַּדָּבֶר; וַתִּכָּחֵד, מִן-הָאָרֶץ. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת ד' אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.... וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ד' אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ד', לָנוּ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, ..... לֹא כֵן, לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת- ד'--כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים; וַיְגָרֶשׁ אֹתָם, מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה " ( שמות, י', ח-יא).
הנה לנו מפגש מכונן המייצג שתי השקפות עולם , זאת של פרעה שמדיר את הזקנים ומבודד אותם מהצעירים : "לֹא כֵן, לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת- ד' ", לבין זאת של משה : " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ נֵלֵךְ ".
השבוע התפרסם ברשת החברתית, באתר ייצור ידע, מאמר נוקב של פרופ' אסא כשר (ראש הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס ישראל), על זיקנה בימי קורונה וכך הוא כותב : " אני אזרח קשיש, לפיכך: - לא צריכות להיות לי צפיות מהמדינה הזאת, לטפל בי כראוי בעת צרה. ייתכן בהחלט שאמצא את עצמי חולה שאפשר להציל את חייו, אבל המדינה לא תעשה זאת, מפני שתעדיף עליי אדם צעיר ממני, נניח בן 50. ההתנהלות הצפויה של המדינה היא בניגוד לאתיקה הרפואית, האמורה להביא בחשבון רק שיקולים רפואיים. אם סיכויי ההבראה שלי הם בדיוק כמו סיכויי ההבראה של אזרח אחר, זה לא העסק של הרופא בני כמה אנחנו. ההתנהלות הצפויה של המדינה היא בניגוד לעיקרון המוסרי של חובת השמירה על חיי אדם באשר הוא אדם. הפלייה מטעמי גיל היא סוג של גזענות. החששות שלי לא מצוצים מן האצבע. הנה שתי דוגמאות מדברים שאמרו לאחרונה מנהלי בריאות בכירים. המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' גרוטו, אמר במסיבת עיתונאים: "הנחת העבודה של משרד הבריאות: 10 - 20 אלף מתים כתוצאה ממגיפת הקורונה. מרבית המתים אנשים מבוגרים, או מי שסובלים ממחלות רקע קשות, היו מתים בלאו הכי". על פניו, המשפט הזה אווילי: "היו מתים בלאו הכי"? גם גרוטו ימות בלאו הכי, גם כל בני משפחתו.
מתחת למשפט האווילי מסתתר משפט מרושע: "היו מתים בלאו הכי תוך לא הרבה שנים". זה שיקול שאסור לרופא ואסור למדינה הדמוקרטית להעלות על הדעת. אנשים מבוגרים הם בני אדם שכל ההסדרים, הרפואיים והאזרחיים, חייבים בכבודם ובהגנה על חייהם, ואין לאיש רשות לומר כי מכיוון שתוחלת החיים שלהם לא רבת-שנים אפשר לוותר עליהם.
מנכ"לית בית החולים ביילינסון, א' ברון- הר לב, אמרה בראיון עיתונאי: "אם יגיע הרגע שבו אצטרך לבחור בין חולה בת 90 לחולה בן 50, אתן את המנשם לחולה הצעיר, כי הסיכוי שלו לחיות טוב שנים רבות הרבה יותר גבוה משלה". זוהי טענה פזיזה ופסולה בכל הממדים. מתעוררת בי חלחלה שמנהל בריאות בכיר חושב כך. כאמור, הטענה היא שגויה אתית, מוסרית ואולי גם חוקית. אזכיר בקיצור שתי השלכות של החלטה פסולה כזו: ראשית, האם בן 30 עדיף על בן 40 וכל מי שצעיר מן המנכ"לית עדיף עליה, כשהתנאים הרפואיים זהים? לא יקום ולא יהיה. ושנית, מניין הרעיון שהפרמטר המוסרי המכריע הוא שנות העתיד הנותרות? האם אין שום ערך מוסרי לשנות העבר הארוכות? החולה בת 90 הייתה אזרחית נאמנה כל חייה ומגיעה לה עזרה בשעת הצורך, לא משנה באיזה גיל. האדם הוא לא תוחלת החיים שלו. האדם הוא עולם ומלואו, חלקו בעבר וחלקו בעתיד, ושום רופא ושום פקיד לא רשאים למחוק את מעמדו כאדם, כשמגיעה לו הגנה במסגרת השמירה על כבוד האדם באשר הוא אדם".
מושג הגִּילָנוּת הוא מושג המייצג תופעה חברתית בימינו הזוכה להתעניינות מחקרית עניפה. המושג מבית מדרשו של ד"ר רוברט באטלר ( 1927-2010), היה רופא, גרונטולוג ופסיכיאטר אמריקאי. ד"ר באטלר היה זה שגיבש, באופן רעיוני ותאורטי, את המושג גילנות בשנת 1969. גִּילָנוּת (בלעז: אייג'יזם) היא דעה קדומה כנגד אדם, המבטאות אפליה. סוג של סטריאוטיפ המתקבע על אדם עקב גילו בלי להתייחס לתכונותיו האישיות של האדם ויכולותיו. מחקרים שנערכו במדינות המערב גילו כי סטריאוטיפ זה קיים במידה זו או אחרת אצל כל אדם.
התופעה מגלמת בחובה הבניה חברתית שלילית של הזקנה, והפליה של קבוצה חברתית המתויגת כבעלת מאפייני חולשה ואי יכולת, אך ורק בשל גילה הכרונולוגי.
כבר ספר בראשית מאיר לנו זרקור כנגד תופעת הגילנות והאייג'יזם, בדמותו של אברהם אבינו: "וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַד' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם, בַּכֹּל" (בראשית, כד', א'). נשאלת השאלה, כיצד מתיישבת הסיפא עם הרישא של הפסוק. מהי הכוונה- "בַּכֹּל" ?. שאלתנו מתחדדת עוד יותר אם נקרא הסיפא אודות פועלו של אברהם: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן, וְאֶת מְדָן, וְאֶת מִדְיָ וְאֶת יִשְׁבָּק, וְאֶת שׁוּחַ". (כה',א', ח').
האם "אַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים" מתכתב עם "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה...." ?
דומה יהיה להניח שהתיאור: "אַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים"´יתאים ככותרת לתופעת האג'יזם והגילנות. אך התורה מתמודדת עם התופעה בהציגה את המשמעות והפרקטיקה של :" וַד' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם, בַּכֹּל". הנה לנו אקטביזם אברהמי שלמרות גילו המופלג, הוא איננו נח ,או פסיבי בסולם מינור. אברהם מציג לנו מהותה של " זקנה פעילה". הוא נושא אישה שיולדת לו ששה ילדים. אישור לכך נקבל: " וְאֵלֶּה, יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי: מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְחָמֵשׁ שָׁנִים. וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל עַמָּיו. אברהם מסיים חייו בגיל 175 בסולם מז'ור – "זָקֵן וְשָׂבֵעַ".
מרקוס טוליוס קיקרו (106-43 לפנה"ס) מגדולי אנשי הרוח, כתב ספר על הזיקנה :"מלאו לי 84. לא לגמרי החלשתני זקנתי. לא פגעה בי אנושות. עוד כוחי עומד לי בסנאט, באספת העם בקהל מרעי בני חסותי ואורחי...כשם שלא כל יין יחמיץ עם התיישנו, כך גם לא כל אדם יחמיץ עם הגיל". אלפיים שנה לאחר קיקרו, ארגון הבריאות העולמי WHO פירסם מסמך מדיניות בשנת 2002,שהשמירה על איכות חיים בתוחלת חיים היא:" להמשיך להיות פעיל, להמשיך להיות מעורב בפעילות חברתית, כלכלית, תרבותית, רוחנית ובענייני ציבור ובפעילות גופנית ותזונה נכונה". הצייר קלוד מונה צייר בגנו את בריכות שושני המים בעשור התשיעי לחייו. מיכלאנג'לו ,מאטיס ופיקאסו- כולם נותרו יצירתיים בעשור התשיעי לחייהם.
רבי נחמן מברסלב מציב לנו קריאה חדה וברורה ,ביחס לתופעת הגילנות והאייג'יזם, בליקוטי המעשיות בסיפור, ״שבעת הקבצנים״, שבו מופיע הזקן העיוור (מסתבר שאיננו עיוור) שאומר:״ואני זקן מאד ואני עדיין תינוק לחלוטין ולא התחלתי עדיין לחיות כלל, ואף על פי כן אני זקן מאד ולא אני עצמי אומר זאת, רק שיש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול״. הנשר מסמל את התחיה וההתחדשות , כמו עוף החול הפניקס ,״תתחדש כנשר נעוריכי״ (תהילים, קח). התובנה היא, שזיקנה איננה רק גיל ביולוגי או פרמטר מספרי של שנות החיים, אלא גיל איכותי רוחני, של יכולת להתחדש למימוש עצמי גם בגיל השלישי ואף כיום גם בגיל הרביעי.
הגיל הוא רק בראש, הוא רק מספר. כפי שאמר מיקי מאוס בדיסני לנד never too old for mickey" ".
כך מספרת לנו ההגדה אודות מפגש של מנהיגים לא צעירים, שהסבו בביתו של רבי עקיבא בבני ברק ותכננו את המרד כנגד הרומאים : " מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית". אָמַר אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: "הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת" .
הנה יוצאת קריאה לכל המסבים בסדר ומספרים את סיפור ההגדה :" היזהרו משיפוטיות וכן גם מהכללות. היזהרו מדה לגיטימציה או מהדרה של אוכלוסייה על רקע גילה, או אוכלוסייה על רקע תרבותה ומיקומה הגאוגרפי. כך לא ביחס לזקנים וכך גם לא ביחס לחרדים תושבי בני ברק".
חוסננו הוא באחדותנו, כנאמר בהגדה:״ וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם ". אם נהיה – אֶחָד, מאוחדים - עם אחד בלב אחד, יהיה קשה – לְכַלּוֹתֵנוּ .
חוסננו הוא גם בערבותנו, איש לרעהו, שנדע לכבד גם את השונות וההבדלים בתוכנו, ב״אֶחָד ״ שבנו ובאחר שבנו, היחד בצד הייחוד.
מחר בערב נחל בספירת העומר ונברך מידי יום לאורך 49 ימים:" היום, כך ימים ,שהם כך שבועות וכך ימים לעומר ". הנה לנו ביטוי למתן מקום, של הוד והדר לעבר ולא לעתיד – כמה ימים עדיין נותרו לתוחלת חיי ספירת העומר.
בבואנו השתא לספר ביציאת מצרים, בימי קורונה, נעלה על נס את עמדתו הגאה והבלתי מתפשרת של משה בהתייצבו בפני פרעה במצרים : " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ד', לָנוּ ".
בשורות טובות ובריאות איתנה
חג פסח כשר ושמח
* ד"ר זאב ( ווה) פרידמן , מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לאנשים עם דמנציה ובני משפחותיהם), לשעבר ,מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו, ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
חמשיר לחג :
הַסֵּדֶר אֵינוֹ כְּסִדְרוֹ / דוד אשל
הִיא נֶכֶס שֶׁאֵין לָהּ תַּחְלִיף
וְאֶת הַסּוֹד הַזֶּה אָסוּר לְהַדְלִיף,
אֲגַלֶּה זֹאת לָכֶם מַמָּשׁ חֲרִישִׁית
כֵּן רַק לָכֶם, אֲגַלֶּה זֹאת אִישִׁית :
הִיא טוֹבַת לֵב אַךְ בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה
מַסְקָנָה שֶׁחוֹזֶרֶת... כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה,
נִתְבָּרְכָה בִּבְרָכָה מְיֻחֶדֶת
בְּלֵיל הַסֵּדֶר יֵשׁ לָהּ יוֹם הוּלֶדֶת,
וְאָסוּר שֶׁיֵּדַע הָעוֹלָם
כִּי אָז...יָבוֹאוּ כֻּלָּם.
כָּל אֶחָד מֵהַבָּאִים בָּהּ מְקַנֵּא
כִּי גִּילָהּ כְּבָר שָׁנִים... אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה,
בְּכָל שָׁנָה מִתְרַבִּים הַקְּמָטִים
וּדְהוּיִים יוֹתֵר...הָרָהִיטִים,
נָשִׁים הֶחְלִיפוּ בְּעָלִים
אֲבָל אֵצֶל הַדּוֹדָה נִשְׁאֲרוּ, אוֹתָם הַכֵּלִים.
אוֹתָן סַכִּינִים וְאוֹתָם מַזְלְגוֹת
וְלַדּוֹדָה אוֹתָן...פָּנִים מֻדְאָגוֹת,
וּכְבָר שָׁנִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּאוֹתָהּ הַכּוֹסִית
כִּי אָסוּר לְשַׁנּוֹת סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית.
בַּמִּשְׁפָּחָה עוֹלוֹת בְּכָל שָׁנָה תְּהִיּוֹת
הַאֵם לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת ?
כִּי הַדֵּעוֹת תָּמִיד חֲצוּיוֹת
עִם אוֹ בְּלִי קִטְנִיּוֹת ?
וְיֵשׁ שֶׁמְּקִימִים שַׁעֲרוּרִיָּה
כִּי אֵצֶל הַדּוֹדָה אוֹכְלִים שְׁרוּיָה,
אֲבָל לְבַסּוֹף הַכֹּל מִסְתַּדֵּר
וְאֵין אֶחָד שֶׁיֵּעָדֵר
כּוֹלֵל הַחַיָּלִים הַמְּשָׁרְתִים בַּהֶסְדֵּר.
וְעַד לְבוֹאוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ הָאַחֲרוֹן
מִתְרַכְּזִים כֻּלָּם בַּמִּסְדְּרוֹן,
וְהָאַחֲרוֹן שֶׁהִגִּיעַ מִתְקַבֵּל בְּשִּירָה
כִּי הוּא חַיָּל שֶׁבָּא יָשָׁר מִן הַסִּדְרָה,
וְתוֹךְ כְּדֵי מִשְׁמַעַת וּבְתַרְגִּילֵי סֵדֶר
מֻכְנָסִים כֻּלָּם אֶל הַחֶדֶר,
כֻּלָּם לְבוּשִׁים בְּהִידוּר
וּבְיָדָם הַהַגָּדָה בִּמְקוֹם הַסִּידוּר,
וּכְשֶׁהַדּוֹדָה מַצְלִיחָה אֶת כֻּלָּם לְזַהוֹת
הִיא תִּתֵּן לַדּוֹד אֶת הָרְשׁוּת וְהָאוֹת,
לֹא לִפְנֵי שֶׁהִיא תּוֹשִׁיב אֶת הָעֵדֶר
אֶת כָּל הַבָּאִים תִּקְרָא הִיא לְסֵדֶר,
וְהִיא תִּהְיֶה זוֹ שֶׁתַּתְחִיל לִנְאֹם
וְתִקְבַּע לְכֻלָּם אֶת סֵדֶר הַיּוֹם.
סוֹף סוֹף יִפְתַּח הַדּוֹד בַּקִּדּוּשׁ
וּכְמוֹ בְּכָל שָׁנָה יֹאמַר דְּבַר חִדּוּשׁ,
יַרְבּוּ הָאוֹרְחִים לְסַפֵּר עַל מִצְרַיִם
וְיָרִימוּ... אַרְבַּע כּוֹסוֹת לְחַיִּים,
וְהַדּוֹדָה תִּזְכֶּה לִתְשׁוּאוֹת וְלִבְרָכָה
לְיוֹם הֻלַּדְתָּהּ וְעַל טִיב הָאֲרוּחָה,
וְעַתָּה... תּוֹרוֹ שֶׁל הַסַּדְרָן
לְהַעֲנִיק לְכָל אוֹרֵחַ מִזְרָן,
וּלְפַזְרָם בְּשֵׁשֶׁת חַדְרֵי הַשֵּׁינָה
שֶׁמִּסְפָּרָם... כְּסִדְרֵי הַמִּשְׁנָה.
וְלַשָּׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה
שׁוּב יִתְוַכְּחוּ עַל הַשְּׁרוּיָה,
וְעִם אוֹ בְּלִי קִטְנִיּוֹת
אֵצֶל הַדּוֹדָה, יוֹסִיפוּ עַד 120 לִהְיוֹת.
-------------------
אֲבָל הַשָּׁנָה
הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה,
אֶל הַדּוֹדָה וְהַדּוֹד
אָּסוּר לִנְדֹּד,
וּלְכָל הָאוֹרְחִים כְּבָר עַתָּה נוֹדַע
שֶׁשָּׁנָה מִגִּילּהּ, בַּסֵּדֶר הַבָּא הִיא מַפְחִיתָה.
שַׁבָּת חוֹל הַמּוֹעֵד/ דוד אשל
שְׁלוֹשָׁה זְמַנִּים בּוֹא בְּעֵת
שֶׁבַּת, חוֹל וּמוֹעֵד,
בְּיַהֲדוּת הַמִּצְרָךְ הַזֶּה שָׁוֶה זָהָב
שֶׁכָּל הַשְּׁלוֹשָׁה הוֹלְכִים יַחְדָּו.
תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַחוֹל לְתַעֵד
מָתַי שַׁבָּת וּמָתַי מוֹעֵד,
לָכֵן הוּא מוֹפִיעַ בֵּינֵיהֶם
כִּי הוּא נֶחְשַׁב לַמְּתָאֵם.
הַחֻלִּין שֶׁל הַשָּׁבוּעַ מִתְכּוֹנֵן לַשַּׁבָּת
הוּא מְשַׁוֵּעַ לְיוֹם זֶה בָּעֲשִׂיָּה וּבְמַבָּט,
אֵין לָנוּ יוֹם מְעֻוָּת
הַנִּקְרָא 'חוֹל הַשַּׁבָּת',
אַךְ יֵשׁ לָנוּ בַּחַג אֶת "חֹל הַמּוֹעֵד"
שֶׁבֵּין הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְאַחֲרוֹן הוּא צוֹעֵד,
וּבוֹ דְּבָרִים מֻתָּרִים
שֶׁבְּשַׁבָּת וּבְמוֹעֵד אֲסוּרִים,
הַחוֹל הַזֶּה הוּא יְהוּדִי
הוּא חֲגִיגִי וְהוּא יִחוּדִי.
הָאֵל בְּטוּבוֹ, יָמִים אֵלּוּ לָנוּ יִעֵד
כְּדֵי לֵהָנוֹת מְ"חוֹל הַמּוֹעֵד".
חג שמח ומועדים לשמחה
שבת מבורכת ובריאה על כל בית ישראל
בלהה ודוד אשל
