פרשת מקץ – "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף" –"אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ"
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
ספר בראשית ממותג באמרה :" מעשה אבות ואימהות, סימן לבנים ולבנות". סיפורי בראשית מחברים את הימים ההם לזמן הזה.
כך פרשתנו מציגה לנו מלך " חריג" לטובה, שהנהגתו מלמדתנו- " מעשה מלכים, סימן לנסיכים".
פרעה בפרשתנו שמלך במצרים בין השנים 2220-2255 לבריאת העולם, בניגוד לפרעה השני שאותו נכיר בהמשך בספר שמות, מציג לנו מודל חיובי , בדרכי הנהגה וקבלת החלטות אסטרטגיות. המלך פרעה איננו שבוי בסטריאוטיפים, בעמדות קדומות , בשיפוטיות ובהכללות. פרעה מלמדנו, כיצד בתהליך קבלת החלטות, עושים שימוש באינטואיציה , חושבים מחוץ לקופסה ומאזינים לקול הפנימי שלך.
פרעה איננו שליט מרכוזי , אלא יודע לבזר אחריות וסמכות ומביע אמונו בכפופים אליו ודומה שאיננו מתערב ומפריע להם, כדוגמת יוסף המשנה למלך, בניהול השוטף: " וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף.... וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם". ( בראשית, מא',מא'-מד').
פרעה גם ירא אלוקים ומביע זאת: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ".( בראשית, מא', לח'-לט') .
פרעה פותח את מצרים לעמי האזור ובתוכם משפחת יעקב אבינו , לשבור שבר ולוקח סיכון מחושב, ביחס לפוטנציאל של היטמעות מהגרים וזרים במצרים: " וְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה, לִשְׁבֹּר אֶל-יוֹסֵף: כִּי-חָזַק הָרָעָב, בְּכָל-הָאָרֶץ"( בראשית, מא', נז').
פרעה מגלה רגישות ליעקב ולמשפחתו: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ וְאַחֶיךָ, בָּאוּ אֵלֶיךָ. אֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפָנֶיךָ הִוא--בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אַחֶיךָ"( בראשית,מז',ה'-ו').
פרעה הוא ביטוי למלך חכם התואם את אמרת חז"ל: "אם יאמר לך אדם: יש חכמה בגוים – תאמן" (מדרש איכה רבה פרשה ב' סימן יג'). כך גם הרמב"ם מבטא השקפתו אודות הפילוסוף היווני אריסטו: "הוא אשר לימד לבני אדם את דרכי ההוכחה וחוקיה ותנאיה" ("מורה הנבוכים" חלק ב' פרק טו' ).
אך גדולתו של פרעה נוכחת, בדבקותו ביושרה ובאמת הפנימית שלו ,באמונתו ביוסף ובגילויו, כפי שמתארת זאת פרשתנו.
ככל שנעמיק ,נמצא שהאמונה של פרעה ביוסף העבד העברי בבית הכלא בבור וגילויו, מתכתבת עם האמונה של החשמונאים, בפך השמן העלוב, בבית המקדש המחולל והטמא וגילויו.
הבה נסכים, שלא את יוסף וגם לא את פך השמן, מישהו היה סופר ומאמין, שבחסרי סיכוי אלו על פניהם, יש בכלל מקום להתעכב ולחשוב שבעומקם טמון ,פוטנציאל וסיכוי פורץ דרך.
שכן, נטייתם האנושית של בני האדם, היא להתרשם מהדברים, כפי שהם נראים חיצונית וגם כיצד אחרים מציגים אותם. אנו נוטים להתרשם מהאריזה החיצונית שצורבת לא אחת את התייחסותנו ,דעתנו, עמדתנו והשקפתנו ביחס לאדם האחר. אנו מתרשמים מגירויים חיצוניים המשפיעים על עמדותינו והחלטותינו ביחס לזולתנו, כמו למשל: " מה אחרים מספרים ברדידות ובשטחיות על האחר.... מהי חזותו החיצונית – מהו סגנון לבושו...איזו כיפה מונחת על ראשו....מהו סגנון דיבורו....מהו ייחוסו.....היכן הוא גר ......מהו מוצאו העדתי....". כל אלו מעצבים ומגבשים את התרשמותנו, תודעתנו ויחסנו לאחר. דרכו של עולם, שאנו עוצרים באריזה החיצונית ולא מנסים בכלל, לחדור ולהתבונן באופן אמיתי וישר מבעד לשכבות החיצוניות של האחר. לא בכדי אמרו חז"ל : "רַבִּי אוֹמֵר: אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ. יִֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִילּוּ חָדָשׁ אֵין בּו" ( אבות, פרק ד', משנה כ').
כך גם המשורר הלאומי ח.נ. ביאליק במקאמה שלו – "אלוף בצלות ואלוף שום" נדרש לפער שבין מראה הקנקן, לבין פנימיותו: " כִּי תַחַת הַקְּלִפּוֹת הִרְבָּה לוֹ "תּוֹךְ"וַיִּתֵּן לִלְבָבוֹ צַחְצָחוּת וָזֹךְ, וְהוֹד וְהָדָר שִׁוָּה עָלָיו, בְּתִתּוֹ לוֹ בָּשָׂר צַח כְּחָלָב, וַיַּעַטְרֵהוּ לְתִפְאֶרֶת בְּלֹרִית וּזְקַנְקַן; וְאִם לֹא הָדוּר הוּא בִלְבוּשָׁיו – אַל-תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן; הָאָדָם יִרְאֶה לָעֵינַיִם – לֹא כֵן אֱלֹהִים:יֵשׁ מְלֻכְלָךְ מִבְּחוּץ וְנָאֶה מִבִּפְנִים".
על מנת לערוך לעצמנו תהליך עמוק של היכרות אמיתית עם האחר ולנהל תהליך נקי ללא פניות והסטות של דעות קדומות וסטריאוטופים המשפיעים עלינו, אנו חייבים לגייס לעצמנו, סוג של אינטואיציה ,להאזין ביושר לקול הפנימי שלנו, להאמין באחר ולהתבונן בפנימיותו, אך גם להאמין בעצמנו בביטחון ,בלקיחת סיכונים שיש בהם גם הימור מסוים.
הבה נבחן את האירוע הדרמטי בפרשתנו ,אודות גילויו של יוסף על ידי פרעה והזמנתו כיועץ וכפותר חלומות מהבור ,היישר לבית המלוכה והקשרו לגילוי פך השמן של חנוכה.
כך מתארת זאת פרשתנו : " וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ; וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ, וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה...וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל יוֹסֵף, חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; ....תִּשְׁמַע חֲלוֹם, לִפְתֹּר אֹתוֹ. וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה..... וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם..... וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל יוֹסֵף: רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם ".( בראשית, מא', ח'-מד' ).
יש להניח שפרשני התקשורת המצרית באותה עת, ביקרו בחריפות את ההחלטות ההזויות של המלך וקראו לו להתעשת מהר, שמא יהיה מאוחר. הם בוודאי העלו תמיהה ,כיצד המלך חורג מפרוטוקול נציבות שירות המדינה המצרית בדרכי מינוי בכירים למשרות מרכזיות. כיצד מעדיף המלך, אדם צעיר, חסר ניסיון ניהולי, אסיר, עבד עברי זר, על פני גלריה של מומחים, בעלי ניסיון, בעלי ותק, כדוגמת החרטומים וחכמי מצרים. הכול נראה להם הזוי, מוזר ולוקה בחוסר אחריות של המלך. אנו כמובן נאמנים לתפיסה האמונית, שכך נקבעה מפת הדרכים האלוקית של יוסף במצרים, מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, להגשים יעוד אלוקי. אך בפרקטיקה במרחב האנושי, קוראת לנו פרשתנו, להתבונן ולנסות להבין את המאמץ האנושי בצד התכנית האלוקית.
אכן התמיהות הן רבות , כיצד המלך פרעה מזמין לארמונו ,עבד עברי בסטטוס של אסיר, שהורשע בניסיון לתקיפה מינית של הגבירה המצרית, אשת השר פוטיפר? כיצד קורה שהוא מוזמן לשמש כמועמד לפתור את חלומו של המלך ? כיצד המלך מעמיד את יוסף בשורה אחת עם מיטב חכמיו ויועציו המומחים, בסיטואציה כה גורלית שזעזעה את המלך בחלום שחלם ומצוקתו, כאן ועכשיו לפתרון חלומו? כיצד נוהג המלך פרעה לכאורה, בחוסר אחריות ובקלות דעת, במינויו של אדם כה צעיר, חסר ניסיון - יוסף הזר,העבד העברי והאסיר, לשמש כמשנה למלך בתואר ובפועל?
אז איך כל זה קורה ?
על מנת להשיב לשאלה הזאת, ננסה לחבר את אירוע המינוי של יוסף, לחג החנוכה ממנו אנו נפרדים בשבת ,לנס פך השמן וגילויו.
פרעה מציב לנו תובנה לימודית בתחום קבלת ההחלטות למינויים לתפקידים בכירים, שגם בצד החשיבות להצמדות לפרוטוקולים, נהלים וקריטריונים מקובלים ומוסכמים, יש גם מצבים, שיש לצאת מקיבעון מחשבתי, להסתייע באינטואיציה ולהאזין לקול הפנימי שבנו, בחשיבה מחוץ לקופסא, גם אם כל אלו הם נגד המוסכמות והמקובל. שכן – "אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ".
דומה שנס פך השמן וגילויו על ידי החשמונאים, נוכח במרחב חלומו של פרעה והפעולות שהוא נוקט בעקבותיו, בהזמנת יוסף לפתרון חלומו, בקבלת הפתרון ובמינויו, להיות האיש המורם מעם, לשמש כמשנה למלך, בהעניקו לו אחריות וסמכות שלטונית, להכין את המעצמה הגדולה מצרים, להתמודד כראוי לקראת מצב חירום של שבע שנות הרעב.
נס פך השמן בחנוכה , מעלה את השאלה שנשאלה על ידי ה״בית יוסף״,( רבי יוסף קארו, המאה ה-16 ) "אורח חיים" סימן תר"ע, מדוע חוגגים את חנוכה שמונה ימים ולא שבעה ימים, שהרי בפך היה כבר שמן שהספיק ליום אחד והנס היה, שהשמן הספיק לעוד שבעה ימים? כך למדנו: "שכשנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת .קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (בבלי, מסכת שבת, כא' עמ' ב').
הנה כי כך, כאשר החשמונאים נכנסו לבית המקדש הטמא, הם נתקלו בפך קטן זרוק על הרצפה שבוודאי לא היה נראה מרשים, לפחות במראהו החיצוני. לחשמונאים היו את כל הסיבות שבעולם ,להתרשם מהאריזה החיצונית והLook- של פך השמן העלוב ולא לנסות להמר על פנימיותו. סביר היה להניח בסיטואציה זאת , שהאדם הסביר לא היה מתייחס כלל לפך הזרוק, שמראהו החיצוני לא היה מרשים.
אבל כאן התרחש נס – כנגד כל הסיכויים, שנבע מהאמונה של החשמונאים בפוטנציאל של הפך, וביכולת שלו, להוציא מתוכו תפוקה של שמן שהספיקה לשבעה ימים. כלומר, עצם האמונה של החשמונאים ומתן הסיכוי, ביכולת הפנימית של הפך, מבלי להתרשם ממראהו החיצוני, הוא נס בפני עצמו. לכן אנו חוגגים את חנוכה - שמונה ימים.
דומה, שאפקט נס פך השמן וגילויו, מתקיים גם בפרשתנו אצל פרעה, שאיננו מתרשם מהקנקן - מהפרופיל החיצוני של יוסף ובעובדה שהיה אסיר זר, עבד וחסר כל ייחוס ,חסר מעמד והשכלה פורמלית. החיצוניות שלו והרזומה ( הקו"ח) שלו, היו דומים למראה החיצוני של פך השמן. למרות זאת פרעה איננו נגוע בקיבעון מחשבתי, הוא מתמקד לא בקנקן, אלא במה שבתוכו. הוא מסתייע באינטואיציה שלו, הוא נעזר ב MRI אנושי, ורואה מבעד למראה החיצוני ונייר קורות החיים הדל של יוסף, את הפוטנציאל והיכולות שבתוכו. פרעה הימר על יוסף ובניגוד לכל יועציו ועוזריו, האזין לקול הפנימי שלו ובאומץ מנהיגותי בחשיבה מחוץ לקופסא ,נתן צ׳אנס וסיכוי ליוסף העבד שזה עתה יצא מבית האסורים, ומינה אותו לתפקיד הרם הקריטי והגורלי.
הנה נס פך השמן- במהדורה הפרעונית המצרית, בהזמנתו של יוסף לבית המלוכה לסייע בפתרון החלום, לקבל את פיתרון החלום על ידו ולאחר מכן במינויו למשנה למלך.
דומה שהעיקרון של –"אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ" הקושר את פרעה בפרשתנו עם החשמונאים של חנוכה , מתנגן במילות השיר :" מי שמאמין ( במישהו), לא מפחד ".
שבת שלום ומבורכת
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
ד"ר זאב פרידמן (Ph.D)
מנכ"ל
שירותים בקהילה מכל הלב, לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר , משנת 1981
טל' 02-6537591 , נייד 054-2222035 , פקס' 02-6507113
Zeev@melabev.orgwww.melabev.org
&חמשיר לשבת-
לֹא רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ / דוד אשל
כְּשֶׁיּוֹסֵף נִזְרַק אֶל הַבּוֹר
הוּא הָיָה רָחוֹק מֵהַתֹּאַר "גִּבּוֹר",
וּכְשֶׁרָאוּהוּ כְּשַׁלִּיט וּכְכוֹכָב
לֹא הִכִּירוּהוּ אֶחָיו,
אֶת חֲלוֹמוֹ הוּא הֵחֵל מַגְשִׁים
וְהוּא בסה"כ בֶּן שְׁלוֹשִׁים.
הָאַחִים זִלְזְלוּ בַּחֲלוֹמוֹ
וְהִנֵּה הַחֲלוֹם מַגְשִׁים אֶת עַצְמוֹ,
אֲבָל אֶת סֵבֶל אֶחָיו וּבְנֵי עַמּוֹ
יוֹסֵף לֹא רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ.
לְמִצְרַיִם הוּא הָיָה פַּטְרִיוֹט
וְלֹא הִבְחִין בְּרוּחוֹת בִּלְתִּי צְפוּיוֹת,
הוּא לֹא חָתַם עִם פַּרְעֹה עִסְקָה
שֶׁבְּמִצְרַיִם לָעַד תִּהְיֶה חֲקִיקָה,
שֶׁתֶּאֱסֹר אֶת עַבְדוּת עַמּוֹ וּבְנֵי אֶחָיו
עֲלֵיהֶם בְּשָׁלָב זֶה, בִּכְלָל לֹא חָשַׁב.
יוֹסֵף חָלַם וּפָתַר חֲלוֹמוֹת
אַךְ עָתִיד רָחוֹק לֹא יָדַע לְדַמּוֹת,
לַמְרוֹת שֶׁבְּיָדָיו הֻפְקַד הַחֹק
הוּא רָאָה קָרוֹב וְלֹא רָחוֹק,
הוּא חָלַם וּפָתַר חֲלוֹמוֹת לְחַיָּיו
לְלֹא חָזוֹן, מָה יִקְרֶה אַחֲרָיו,
הוּא רָאָה אֶת הַנּוֹלָד
כְּשֶׁהַנּוֹלָד עֲדַיִן וָלָד,
הוּא לֹא רָאָה אֶת גְּדִילָתוֹ
וְלֹא חָזָהּ מְצוּקָתוֹ,
הוּא לֹא הִבְחִין בַּסַּכָּנָה הָאוֹרֶבֶת
וּבְעַבְדוּת בְּנֵי עַמּוֹ הַמִּתְקָרֶבֶת.
יוֹסֵף לֹא חָלַם וְלֹא נִבָּא
מָה יִקְרֶה לַדּוֹר הַבָּא.
סִפּוּרוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֵינֶנּוּ קִשּׁוּט
הוּא מֶסֶר לָנוּ וּלְכָל הָאֱנוֹשׁוּת,
לִנְהֹג זֶה בַּזֶּה בְּכָבוֹד וּבִרְגִישׁוּת.
בְּסִפּוּרוֹ, פָּנִים לְכָאן וּפָנִים לְכָאן
וַאֲנַחְנוּ נַחְלִיט , פָּנִינוּ לְאָן.
יוֹסֵף כֵּן הִשְׁאִיר לָנוּ מִטְעָן
וְהָאָדָם לְדוֹרוֹתָיו הוּא הַנִּמְעָן.
אִם נִתְבּוֹנֵן גַּם אֶל מֵעֵבֶר לָהָר
אוּלַי אֶת הֶחָשׁוּךְ נַהֲפֹךְ לְמוּאָר.
ועוד....
נִכְנַסְנוּ לְחֹדֶשׁ טֵבֵת
וַאֲנִי מְאֹד מִתְלַבֵּט,
לְאָן אוֹתָנוּ יְנַוֵּט
הַאִם נַצְלִיחַ אוֹ נֵחָבֵט ?
חוּשִׁי אוֹמֵר לִי, אַל תִּתְלַהֵט
מוּטָב עַכְשָׁו קְצָת לְהָאֵט,
עָדִיף מְעַט לְהִשָּׂרֵט
מֵאֲשֶׁר בִּכְלָל לְהִתְחָרֵט.
מַדְּעָן אֶחָד לִי מְאוֹתֵת
לְהִתְחַסֵּן מִיָּד, עַכְשָׁו, כָּעֵת,
וּמַדְּעָן אַחֵר לִי מְצַטֵּט
הַחִסּוּן אוֹתְךָ רַק יְמוֹטֵט.
לִבִּי בְּקֶצֶב עַל רוֹטֵט
בְּמִי אֵמוּן עָלַי לָתֵת ?
זֶה אוֹמֵר שֶׁזֶּה מְחַרְטֵט
זֶה מַשְׁבִּיחַ וְזֶה פּוֹחֵת.
מִי הוּא בֶּאֱמֶת שׁוֹלֵט ?
מִי יוֹדֵעַ מָה בְּהֶחְלֵט ?
עִם מִי כְּדַאי לִי לֶפְלַרְטֵט ?
תְּשׁוּבָה אֵינִי מוֹצֵא בָּעֵט.
הָעוֹלָם לְפִתְרוֹן שׁוֹעֵט
אַךְ הַאִם הוּא נָכוֹן בּוֹעֵט ?
חִסּוּן צָרָה הוּא אוֹ מוֹפֵת ?
לֹא הֵשִׁיב לִי גַּם שׁוֹפֵט.
בֵּין מִבְזֶקֶת לְמִבְזֶקֶת
אָסַפְתִּי לֶקֶט וְעוֹד לֶקֶט,
נַפְשִׁי תְּשׁוּבָה רַק מְבַקֶּשֶׁת
וּפִתְאוֹם רָאִיתִי קֶשֶׁת,
נִפְרְמָה אֶצְלִי מִיַּד הָרֶשֶׁת
אֶעֱשֶׂה מָה שֶׁתֹּאמַר הָאֵשֶׁת.
שבת מבורכת וחודש טוב
בלהה ודוד אשל
