בריאות,אחריות, ערבות

בריאות,אחריות, ערבות

המגפההנוראה שפקדה אותנו רחמ"ל מחייבת את הכל ברגישות מיוחדת. להישמרות מפניה, להימנעותמהדבקת אחרים, לאחריות וערבות לשלום החולים והדואגים שבינינו, לבעלי העסקים המדלדלים,ולשלום כל ברואי בצלם ברחבי העולם.

בספרותהמשפט העברי לדורותיה מצויות עדויות רבות על מגפות חוזרות ונשנות שהשתוללו בארצותשונות.

גםבזמנים קשים אלה ידעו חכמי ישראל להוציא יקר מזולל. כך, למשל, המגפה שהייתה בפוליןבמאה הט"ז, הביאה את הרמ"א-רבי משה איסרליש לכתוב את חיבורו "מחיר יין"חֵלֶף משתה ושמחה שלא היו ניתנים להיעשות באותם ימים. וכך הוא כותב בדברי הקדמתו,שרוויים בצירופי לשון מקרא: "ואני, משה בן כבוד אבא מרי הפרנס והמנהיג ישראלשליט"א הנקרא משה איסרלש מקראקא, הייתי בתוך הגולה אשר נתגלינו מעירינובשנת שי"ו לפ"ק [=1556]  מחמת עיפושהאויר, לא עלינו, והיינו גרים בארץ לא לנו, בעיר שידלוב מקום אשר אין תאנהוגפן וכמעט מים אין לשתות כי אם בתחבולה, עיר אשר במסכנות תאכל בה לחם, ועץ אין בהלהסכן בו. ולא יכלנו לקיים ימי הפורים במשתה ושמחה, להסיר יגון ואנחה.אמרתי אקומה ואשמח במפעלי, אף חכמתי עמדה לי, כי פיקודי השם ישרים משמחי לב.ולקחתי תחת לשוני דבש וחלב, ונתתי לבי לתור ולדרוש כוונת המגילה הנמשל בדבריהופירוש כל מלה ומלה. ובדקתי בה עד מקום שידי מגעת, כי הסיפור נחמד למראה, והנסתרהוא עץ הדעת".

רקע דומה היהלחיבור "ספר החיים"(קראקא, שנ"ג=1593) לגאון ר' חיים ב"ר בצלאל, אחיוהגדול של המהר"ל מפראג וחברו של הרמ"א. וכך מתאר זאת ש"י עגנוןבחיבורו ספר, סופר וסיפור: "בימים הרעים ששלטה המגפה ומתה המשרתת שלו במגפה,וסגרו דלתות ביתו, והסגירו אותו ואת אנשי ביתו שני חדשים. נתבטלו הישיבות, ונתרבוהתלאות. ביקש למלט נפשו לתורה שהיא כתריס בפני הפורעניות ומגן בפני מלאך המוות.ולא נתנוהו דאגותיו להשתעשע בהויות אביי ורבא, ולירד לעומק ההלכה, שההלכה צריכה דעתצלולה כיומה דאיסתנא", ולכן חיבר את ספר החיים, בעל האופי הדרשני-מוסרי, שבשמו גלומה משמעות כפולה – לצד שם המחבר - לנוכחנסיבות חיבורו.

בשנתתקצ"א (1831),פקדה מחלת הכולרה פעם נוספת את פולין. רבי עקיבא איגר, מגדוליחכמי ההלכה באותה עת, מעיד באגרותיו על תקנות שונות שתוקנו באותה עת. בין השאר,ולמרות הפגיעה בחירות הפרט ובחופש התנועה שלו, תיקנו שלא יתכנסו יותר מדי אנשיםבמקום אחד. וכך הוא כותב באחת מאגרותיו לתלמידו, רבי אליהו גוטמכר, מראשוני"חובבי ציון" (שעל שמו נקרא קיבוץ שדה אליהו), הנחיות שמהדהדות אתההנחיות שניתנות בימינו: "לדעתי זה אמת שהקיבוץ במקום צר אינו נכון, אבל אפשרלהתפלל כיתות כיתות, ובכל פעם במתי מעט, ערך ט"ו (15) אנשים, ויתחילוכאור הבוקר, ואחריה כת אחרת.... ולחוש שלא ידחקו אנשים יותר מהסך הנ"ל לבואלבית הכנסת, ואפשר על ידי עמידת שומר מפאליציי [=משטרה] להשגיח בזה, שמאחר שישכבר כפי המספר, אל יניחו לאחֵר לבוא לשם עד אחר שישלימו הם".  

בחלוף כמהחודשים, בערב יום הכיפורים שנת תקצ"ב, פנה רבי עקיבא איגר במכתב מכמיר לבלפרנסי קהילותהמבורג, לונדון ואמסטרדם, וביקשם לבוא לעזרת בני קהילתו ולתמוך בהם בשעתם הקשה. וכךהוא כותב, בין השאר, בתארו את השבר שהושברו בני קהילתו: "מאת מגידי חדשות צייטונגען[=עיתונים] שמעתם כי החלי רע [=כולרה] בעוונותינו הרבים מועף ביעף אלינו, וקונן [=ומקנן,נמצא] פה עירינו, העלתה באשה וצחנתה בקריתנו, הנה היא הורגה הרוגים, וברגזהרחם בל תזכרה, כוסה בידה חמר מלא מסך ותגר מזה, ערכה שולחנה טבחה טבחה, והקדיש קרואיו,אדי העבים מלאו סך רעל, והמה כאשר ירדו לארץ לא ישובו, עד אם כילו לאכול. בכל אשרתפנה מוות ומשחית תריק מדי עברה, הכל תיקח, גם שב [=זקן], גם ילד לא מצאו מנוח, שודתנחומים אכזרי היא. הנה החלי רע הזאת לשוד ולכפן יצחק, כי היא יורדת חדרי בטן אםהוא רק ואין בו המחלה הזאת לא אמרה הון, כי אם אך נפש אחת הייתה לה לשלל, לא תשקוטולא תנוח עדי גם מגרת בית המת הייתה לה למנה, טורפה ורומסה ואין מציל, אין מחסה מתרעלתהאין מגן לפני כלי משחיתה וכלי מפצה, לא ידעו שבעה עקובה מדם". ומכאן פנייתוהנרגשת אליהם: " נא אחי! תנופף לעניי עירנו ברכת ידכם! הביאו להם פרי טובת לבבכם,ממרחק תביאו לחם תנופה, היו להם מחסה ומגן, פרשו כנפי חסדיכם עלי הדלים מאין עוד להםמקום פנות ימין ושמאל, נדבת טובת לבבכם יעלה לרצון כתפוח בעצי היער וכשרון בערבה, ונאאל יקטן בעיניכם זאת, כי לא תמול שלשום דיברתי לכם אודות מנחה. הואילו פַּנוּ אזניכםלשוועתי, והיושב במרומים ישמע שוועתכם, יזהיר הצלחותיכם, תחיו חיי נעימים במחוגת [=בחוג]סלסלי משפחותיכם, וכל טוב לא ימנע מקרובים והרחוקים אליכם, בוקר לא ערבות יהיו ימיחייכם".

באיגרתאחרת שנכתבה כחודש לאחר מכן, מתרה רבי עקיבא איגר בבני קהילתו שיקפידו על כל לשמורעל כל הוראות הרופאים, וידאגו למתן מענה רפואי הולם גם לכל אותם עניים שאין ידםמשגת לרכוש תרופות ולשכור את שירותי הרופאים.

בדבריוהוא שב ומתרה, ב"אזהרה אחר אזהרה", בכל אותם המזלזלים בהנחיות שניתנולהם: "גם הזהרתי פעמים הרבה באזהרה אחר אזהרה שיהיו הנהגתם באכילה ושתייה כפיאשר סידרו ואשר שפטו הרופאים להיזהר מזה, וירחקו כמטחוי קשת כאילו הם מאכלות אסורות,ולא יעברו על דבריהם אף כמלא נימא, ובכלל הזה להישמר מכל דבר ודבר, כגון שלאלצאת בשחרית מביתו אליבא ריקנא [=על לב ריק, על בטן ריקה], וההכרח לשתות חמין מקודם,והעובר על ציווי הרופאים בסדר ההנהגה חוטא לה' במאוד כי גדול סכנתא מאיסורא[=חמורה סכנה מן האיסור] ובפרט במקום סכנה לו ולאחרים שגורם ח"ו התפשטות החוליבעיר וגדול עונו מנשוא [האמירה הנוקבת של קין, לאחר שרצח(!) את אחיו הבל], והיאשעמדה לנו, התפילות והצדקות שגברו עלינו חסדי ד', שלא גברה המחלה כל כך בעירנו ב"ה".

הנה כי כן,"דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת". להוותנו, ימי המגפה – כימי עולם,ולמרות שינויי העתים וחליפות הזמנים, ניתן למצוא הדים ובני הדים הן לרגישות,לאחריות ולחובת הערבות של כל אחד מבני הקהילה כלפי רעהו, הן להתמודדותם האמיצה של חכמיההלכה והמשפט בכל דור ודור עם הסוגיות והאתגרים שהזמן גרמן.

‍