"פודזקס" שיעור מספר 8 "מהו חינוך בדרכו של הרב יונתן זקס"
להאזנה לחצו כאן.ושתפו מאזינים נוספים
https://open.spotify.com/episode/2HFF7rrgNoB0EeYX7qc7hb?si=_YfNliVGQg68FlhzXMMXhQ
..........................................................................................
אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ולהמשיך ולפתח את "הפודזקס"
ניתן להעביר תרומות:
דרך אתר החברה www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה
........................................................................
דוגמה לעשייה של החברה לחקר המקרא:
ימי שיא בתנ"ך יוזמה של החברה לחקר המקרא עם אלופי צה"ל במיל.שופטי בית המשפט העליון ומרצים בכירים בקרית החינוך חטיבת הבינים ותיכון ממלכתי גינזבורג-יבנה (למעלה מ-2000 תלמידים).
הכנסו ותהנו:
.....................................................................
פרשת וארא –תשפ"ג, "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" – אחדות הניגודים בדור השואה והתקומה
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
בשבוע הבא ב- 27 בינואר ,יצוין בעולם יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה. יום זה נקבע ב- 2005 על-ידי העצרת הכללית של האו"ם . בהחלטה נקבע כי - "השואה, שבה הוכחד שליש מהעם היהודי, תהווה לעולמים אזהרה לכל עמי העולם מפני הסכנה של שנאת חינם, גזענות ודעות קדומות". התאריך 27 בינואר נבחר, משום שביום זה בשנת 1945, נכנס הצבא האדום לאושוויץ, המחנה המסמל יותר מכול, את הניסיון להשמדה טוטלית של העם היהודי.
כך התוודענו בפרשת שמות, לתכנית הפיתרון הסופי של המלך פרעה כנגד עם ישראל:" וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ...וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם: אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.( שמות, א',ח'-טז').
האם העולם למד את לקחי השואה ? האם האנטישמיות בעולם דעכה? האם עמי העולם מונעים את הסכנה של שנאת חינם, גזענות ודעות קדומות?
דומה שלא.
יותר ויותר אנו עדים לנוכחותה והשתלטותה של תסמונת הצפרדע המתבשלת, או במילים אחרות – כוח ההרגל לאדישות ולרוע בעולם.
התסמונת מתייחסת לניסוי מפורסם שנערך ב-1872, בו הונחה צפרדע חיה בתוך מיכל עם מים קרים. בכל שניה טמפרטורת המים הועלתה ב-0.002 מעלות צלסיוס. הצפרדע לא זזה ולא קפצה מהמיכל. אחרי שעתיים וחצי נמצאה הצפרדע מתה בתוך מים רותחים. היא לא זזה במשך כל הזמן כי השינוי בטמפרטורת המים היה הדרגתי ואיטי. במשך השנים הסיפור הזה אודות ניסוי הצפרדע , הפך לאנלוגיה למצב שבו אדם לא מגיב לשינוי הדרגתי, אלא רק לשינוי קיצוני.
עלינו לזכור ולא לשכוח ,בימים של אנטישמיות גואה ופושטת בעולם כנגד יהודים , כיצד אז בימי חשיכה, דמוניזציה ורוע, בני אנוש באירופה, משתפי פעולה ועוזריהם של הנאצים ימ"ש , התרגלו לרוע ,לזוועות השואה ונתנו ידם להשמדת ששה מיליון יהודים ומתוכם , מיליון וחצי ילדים. העולם היה אדיש באותם ימים נוראיים.
אמיל גוסטב פרידריך מרטין נִימֵלֵר (1892 - 1984) היה כומר פרוטסטנטי גרמני שהתנגד לנאציזם.
שירו העוצמתי זועק כנגד אדישות, פסיביות, שתיקה, חוסר מעש והתרגלות העולם לזוועות הנאצים ועוזריהם : "לא השמעתי את קולי" בתרגומו של מאיר זוהר : " תחילה הם באו ולקחו את הקומוניסטים – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי קומוניסט. ואז הם באו ולקחו את הסוציאליסטים – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי סוציאליסט. ואז הם באו ולקחו את חברי האיגוד המקצועי – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי חבר האיגוד המקצועי. ואז הם באו ולקחו את היהודים – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי יהודי. ואז הם באו ולקחו אותי – וכבר לא נותר אדם, לדבר בעדי ".
מתוכנית הפיתרון הסופי של פרעה במצרים ועד לתוכנית הפיתרון הסופי של היטלר באירופה - לזכור ולא לשכוח.
כך למדנו בספר בראשית אודות המפגש הטעון והנפיץ בין יעקב נציגו של עם ישראל, לבין עשו- נציגו של אדום והנצרות : "וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו; וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר. וַיְצַו אֶת-הָרִאשׁוֹן, לֵאמֹר: כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר, לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ. וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו... וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו. וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ". (בראשית, לב' , ז'- יט', לג', ד').
ר' שמשון רפאל הירש( 1808-1888 ) שחי בגרמניה מפרש: "מלת וַיִּבְכּוּ היא עדות נאמנה לכך, שלפנינו התגלותו של רגש אנושי טהור...דמעות המתפרצות ברגעים כאלה, חזקה שהן יוצאות מעומק הלב. הנשיקה הזאת והדמעות הללו מגלות לנו, כי גם עשו הוא מזרע אברהם אבינו ואיננו רק צייד פרוע... החרב לבדה, בכוח הגשמי גרידא, לא יכשירו את האדם לכך. גם עשו מתפרק לאט לאט מחרבו והולך ומשכין בקרבו יותר ויותר את רוח אהבת האדם. ודווקא יעקב הוא הנותן על פי רוב הזדמנות לעשו להוכיח שעקרון האנושות מתחיל להתגלות אצלו".
האם אכן חל שינוי לטובה כדברי הרש"ר הירש שחי במאה ה19 בגרמניה, בקיומה של הסכנה של אנטישמיות, שנאת חינם, גזענות ודעות קדומות?
פרופ' נחמה ליבוביץ ( 1905-1997 ) מתייחסת לדבריו של הרש"ר הירש ומציבה לנו מראה של זיכרון צורב: " וקל לנו לשמוע את הד קולה של המאה ה-19 על עיוורונה האופטימי העולה מתוך דבריו (של רש"ר הירש).הן הוא כרבים מבני דורו, רואה כאן את אשר רצה כל כך לראות. את עשו המתפרק לאט לאט מחרבו ומשכין בקרבו יותר ויותר את רוח אהבת האדם. ולא נבוא בריב עימו על אשר לא ידע את אשר ידוע נדע אנו היום".
כך גם אירוע שבירת הלוחות בספר דברים שופך אור על מערכת היחסים שבין הנצרות לבין היהדות, ששורשיה עוד באותו מפגש דרמטי בין עשו ליעקב. אירוע שבירת הלוחות היווה פלטפורמה ולגיטימציה בידי הנצרות ,להעצמת האנטישמיות ושנאת היהודים – רדיפתם ושפיכת דמם.
"וַיִּתֵּן ד' אֵלַי, אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים, בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים; וַעֲלֵיהֶם...וָאֵפֶן, וָאֵרֵד מִן הָהָר, וְהָהָר, בֹּעֵר בָּאֵשׁ; וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית, עַל שְׁתֵּי יָדָי. וָאֵרֶא, וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַד' אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה: סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶתְכֶם. וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם, מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי; וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם" (דברים, ט',י'- יז').
דומה שמשה בנאומו על האירוע המכונן של שבירת לוחות הברית כתוצאה מחטא העגל, מכוון בראיה עתידית להיבט התיאולוגי פוליטי, במערכת היחסים שבין היהדות לנצרות, שידעה עליות ומורדות בציר הזמן. מערכת יחסים זאת, פשטה ולבשה צורות שונות במהלך דברי ימי ההיסטוריה, מאז ימי חורבן בית שני והמרד הגדול, הראשון והשני במאות ה1-2 , באמרה הידועה של רבי שמעון בר יוחאי: " בידוע שעשו שונא ליעקב" ובהמשך במאות ה15- 11, כאשר הנוצרים פיתחו את "תיאוריית החילוף והגינוי" שאומרת כי הברית של הקב"ה עם העם היהודי הוחלפה בברית החדשה עם הכנסייה ושהיהודים היו אחראים להרג ישו וצליבתו. תיאוריה זו גרמה לשנאה ,אנטישמיות רדיפות ופוגרומים כנגד היהודים מצד הכנסייה הנוצרית, במשך יותר מ 1500 שנה. תיאוריה תיאולוגית פוליטית זאת , גרמה לשפיכות דמים נוראית לאורך ההיסטוריה . תיאוריה זו גם גרמה לראשי הכנסייה הנוצרית לקבל את תוכנית הפיתרון הסופי של הנאצים. רק לאחר השואה החל משנת 1950 החלה הכנסייה לערוך חשבון נפש ובשנת 1965 במועצת הוותיקן השנייה, הכנסייה הקתולית אימצה באופן רשמי את התיאוריה התיאולוגית החדשה בדמותו של מסמך שנקרא "הנוסטרה אטאטה" ("בזמננו") שדחה את "תיאורית החילוף והגינוי" וגינתה כל גילויי אנטישמיות. הם דחו הרעיון הקודם שהיהודים הם האחראים על מותו וצליבתו של ישו ועיגנו את הברית בין אלוקים לבין העם היהודי :" היהודים יישארו יקרים ביותר לאלוקים". התפתחות נוספת הייתה שהאפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בבית הכנסת הגדול ברומא בשנת 1986. הוותיקן הכיר במדינת ישראל בשנת 1994 וכונן יחסים דיפלומטיים איתה. בשנת 2000 ביקר יוחנן פאולוס השני בישראל- ביקר ביד ושם, נפגש עם הרבנים הראשיים והתפלל בכותל המערבי ונשא תפילה : " אלוהי אבותינו, אתה בחרת באברהם ובזרעו להביא את שמך אל העמים. אנו נעצבים עמוקות על התנהגותם של אלה שלאורך ההיסטוריה גרמו סבל לילדיך אלה ומבקשים את מחילתך. ברצוננו להתחייב לאחווה אמיתית עם העם של הברית". גם האפיפיור הנוכחי פרנציסקוס, ראש הכנסייה המונה 1.2 מיליארד בני אדם, עם מינויו לתפקידו אמר: " לא יכול להיות נוצרי אנטישמי".
יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה, מציב גם לנו במדינת היהודים, מראה ותמרור אזהרה , לעשות הכול, כדי להרחיק מעמנו את - תסמונת הצפרדע המתבשלת.
הנה כי כן, משתקף כוח ההרגל והאדישות בפרשתנו : "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ד', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת- יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ד'. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה".(שמות, ו', ו'-ט').
מהי המיוחדות והמשמעות של המאפיין - מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם , המוזכר פעמיים בפרשתנו ?
מפרש השפת אמת ( ספרו של הרב יהודה אריה ליב אלתר – 1847-1905 האדמו"ר מגור השני ): "שלא תוכלו עוד לסבול את מצרים ". במילים אחרות, ההתרגלות לסִבְלוֹת מִצְרָיִם, היא התסמונת של הצפרדע המתבשלת לאיטה, במי הסִבְלוֹת של מצרים. בני ישראל נתונים בהתמכרות עמוקה לעבדות, שאליה הם מתרגלים והרגל זה הופך לטבע.
כך לימדנו אַיְזוֹפּוֹס( 620 לפנה"ס – 562 לפנה"ס) שהיה ממשיל משלים יווני. במשלו על הצפרדע והעקרב שרצו לחצות נהר. העקרב, שאינו יודע לשחות, ביקש לרכוב על גבה של הצפרדע, אשר סירבה עקב חששה שהעקרב יעקוץ אותה בדרך. העקרב הצליח לשכנעה שלא כך יהיה, שכן, גם הוא מבקש להגיע לגדה השנייה. הצפרדע השתכנעה והסכימה, אך באמצע הנהר העקרב עקצהּ, ושניהם החלו לטבוע. קודם שטבעו הצליחה הצפרדע לשאול בתדהמה: "למה ומדוע עקצתני? הרי עכשיו שנינו נמות", והעקרב השיב: "זה הטבע שלי ". מסקנת המשל היא – העקרב אינו יכול לשנות את טבעו, גם אם הוא מבין שצריך לעשות זאת, שכן, הרגל הופך לטבע.
עלינו במדינת היהודים, לעשות ולשרש מקרבנו את תסמונת הצפרדע. גם במציאות של קוטביות וניגודים בין שבטים ומחנות, עלינו לפעול לאחדות הניגודים . אך זאת לדעת- אחדות הניגודים, אין כוונתה לאחידות הניגודים.
הניגודים המשלימים אחד את השני לכדי שלמות, מוצגים בתפיסת עולמו של פרופ' מרדכי רוטנברג, חתן פרס ישראל בעבודה סוציאלית: "דיאלוג בין הפכים, שבה שני הפכים נותרים במלוא ייחודיותם האינדיבידואלית ומשפיעים זה על זה באופן אקטיבי, בדיאלוג מתמשך". (השטיבעל והסטארט-אפ, מרדכי רוטנברג וברוך כהנא 2018) .כך מדגים לנו רוטנברג את השלמת הניגודים וההפכים, בין יהודי הגתה ליהודי הגטו, או בין החריצות הלותרנית, לדיוק הקלווניסטי, כך גם את השטיבעל עם הסטארט-אפ.
כך נבואתו של הנביא יחזקאל בהפטרה לפרשתנו , מדגישה את קיבוצו וחזרתו של עם ישראל לארצו ולמדינתו:"כֹּה-אָמַר, אֲדֹנָי אלוקים, בְּקַבְּצִי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן-הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם; וְיָשְׁבוּ, עַל-אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב. וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ, לָבֶטַח, וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח" (יחזקאל , כח', כה')
נבואתו של הנביא יחזקאל נמסרת לידי העם היושב בציון, שרק בידיו לעשות הכול, להנחיל את אתגר אחדות הניגודים, גם במציאות של מחלוקות , פערים והקצנות, כל זאת כדי להבטיח - "וְיָשְׁבוּ, עַל-אַדְמָתָם...וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ, לָבֶטַח".
זיכרון השואה משמש לעמנו היושב בציון, כעמוד האש להנחות לנו הדרך, שכל אחד ואחת בארצנו האחת והיחידה, יקבל על עצמו להפנים ולהטמיע, כמו בשירו של אריק איינשטיין, שגם במציאות של ניגודים , חובה היא לאחד הניגודים. חובה המוטלת בראש ובראשונה על מנהיגינו ונבחרינו, נציגי העם, לפעול להנמיך הלהבות, ולדעת - אני ואתה נשנה את העולם, אני ואתה אז יבואו כבר כולם".
שבת שלום וחודש מבורך
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
&
רו"ח יעקב זיצר-חיפה
בפרשת ״וארא״ מופיעות לשונות הגאולה: ״לכן אמור לבני ישראל אני ה׳ והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה….״ולקחתי אתכם לי לעם….״ והבאתי אתכם אל הארץ…״
(הוצאתי-הצלתי-גאלתי-לקחתי-הבאתי).
מיד לאחר מכן כתוב :״וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה״. הרב חנן פורת זצ״ל בספרו ״מעט מן האור״ מביא את פרשנות רש״י ומדברי נחמה ליבוביץ ז״ל,ובין היתר הוא כותב:״דור מדוכא ומשופל אינו קולט את הנאמר לו…״,וכן מצטט את דברי הגמרא(יבמות ס״ה:)כשם שמצווה לומר דבר הנשמע,כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע״.
הרב פורת זצ״ל כותב שלמרות האמור לעיל מלמד בורא עולם את משה (שמאמין באמונה שלמה שאכן הגאולה תבוא) כי גם כאשר ישנה מציאות מרה אין להתייאש וגם דברים הנופלים על סלע צחיח סופם לחלחל ולהגיע לתודעת העם.
עוד מוסיף הרב פורת זצ״ל כי אכן טרם הגיעה שעת הגאולה וקשה לעם לשיר כעת שירת הגאולה ,אך כבר עתה סוללת בשורתו של משה נתיב נסתר לעם בשעתו הקשה גם אם אינו מודע לכך.
בליל הסדר אנו שותים 4כוסות כנגד 4 לשונות גאולה כאשר הבשורה אינה בשורה לשעה אלא בשורה לדורות.
ישנו פה מסר שגם כאשר אנחנו חושבים שהדברים שלנו נופלים על אוזניים אטומות וכאילו אנחנו ״מדברים אל הקיר״-רצוי שנדע כי אם דברינו הינם אמיתיים ונכונים אין להתייאש כי ״בסופו של יום״,הדברים יקלטו ויקבלו את משמעותם האמיתית.
״דבר אמת-גם אם יתמהמה -עוד ישמע״.
שבת שלום. הזיצרים.
&
מספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון,חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא.
נביאים מול מעצמות, פרק י"ח:
מחלתו של חזקיהו (ישעיהו ל"ח)
מחלה קשה תקפה את חזקיהו והיא מתוארת גם בספר מלכים וגם בספר ישעיהו לאחר תיאור מסע סנחריב (מלכים ב כ'; ישעיהו ל"ח). אולם מתוך דברי המלך והנביא על אודותיה ניכר כי היא הופיעה לפני נס הניצחון בירושלים.1] גם מסיבות חיצוניות (כמו מניין שנותיו של חזקיהו) נכון למקם פרשה זו באמצע תקופת המרידות של עמי האזור נגד אשור ובמהלך מאבקו של הנביא נגד מחשבות המרד של המלך.
בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת, וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו:
כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה! –
וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' לֵאמֹר:
אָנָּה ה', זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי,
וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל,
וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא העיר חָצֵר הַתִּיכֹנָה, וּדְבַר ה' הָיָה אֵלָיו לֵאמֹר:
שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ נְגִיד עַמִּי, כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ:
שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ, רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ, הִנְנִי רֹפֶא לָךְ, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית ה';
וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ, וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת,
וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי;
וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ: קְחוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים, וַיִּקְחוּ וַיָּשִׂימוּ עַל הַשְּׁחִין, וַיֶּחִי
(מלכים-ב כ', א-ז).
כבר בקריאה פשוטה ניתן לחוש את המתח שבין המלך והנביא. ישעיהו נכנס לבקר את החולה הנוטה למות ובפיו גזר דין מוות: "צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה". בדברי ישעיהו אין רחמים ואין ריכוכים; מידת הדין חלה על המלך בכל עוצמתה. חז"ל הרגישו בתקיפותו של הנביא ושרטטו עבורנו את הרקע לבואו של ישעיהו אל המלך:
אמר רב המנונא: מאי דכתיב: (קהלת ח', א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר?
מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו לישעיהו;
חזקיהו אמר: ליתי ישעיהו גבאי =יבוא ישעיהו אלי],
דהכי אשכחן באליהו =שכך מצאנו באליהו] דאזל לגבי אחאב =שהלך לאחאב],
שנאמר (מלכים-א י"ח, א-ב): "וילך אליהו להראות אל אחאב";
ישעיהו אמר: ליתי חזקיהו גבאי =יבוא חזקיהו אלי],
דהכי אשכחן =שכך מצאנו] ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע =שהלך לאלישע];
מה עשה הקדוש ברוך הוא – הביא ייסורים על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה!
"וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת] צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה!";
מאי "כי מת אתה ולא תחיה"? מת אתה – בעולם הזה, ולא תחיה – לעולם הבא;
אמר ליה: מאי כולי האי =מדוע כל כך נורא]?
אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה;
אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו
=ראיתי ברוח הקודש, שיצאו ממני בנים שאינם ראויים (=מנשה)].
אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך =למה לך לעסוק בנסתרות]?
מאי דמפקדת איבעי לך למעבד =מה שאתה מצווה עליך לעשות],
ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא – לעביד =ומה שטוב לפני ה' הוא יעשה];
אמר ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו
=עכשיו, תן לי את בתך, אולי תגרום זכותנו המשותפת שיצאו ממני בנים ראויים];
אמר ליה: כבר נגזרה עליך גזירה שתמות];
אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא!
כך מקובלני מבית אבי אבא – אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים!
(בבלי ברכות, י ע"א).
רב המנונא הדרשן חש במתח שבין ישעיהו לחזקיהו ולא הסביר את הגורם לו. הוא הבין שהקב"ה גלגל מחלה על חזקיהו כדי שישעיהו יבוא אליו לביקור חולים, אלא שביקור החולים לא עלה יפה, והמלך גירש את הנביא מביתו: "כלה נבואתך וצא". הדרשן הכניס לתמונה את המחשבה על מנשה בן חזקיהו, שעתיד לחזור ביתר שאת אל הקו שנקט בו אחז ולמחוק את כל הישגי חזקיהו.
גם בקריאה פשוטה אפשר לחוש במתח בין המלך והנביא. כשישעיהו נכנס עם בשורת המוות חזקיהו לא הגיב לדבר ה' מפי הנביא אלא הסב פניו אל הקיר והתפלל. הנביא יצא ונקרא מיד לשוב ולהודיע למלך שתפילתו נתקבלה. נקל להבין את תחושתו של ישעיהו באותם רגעים, בהם נראה כאילו המלך הכניע אותו בתפילתו הישירה לפני ה'!
אם ניזכר במאבקו האידאי־פוליטי של ישעיהו מול חזקיהו (בנבואת 'ערום ויחף') נוכל להשלים את הסיפור ולומר שבאותה תקופה חל נתק חמור בין המלך והנביא. כל עוד המלך חזקיהו היה עסוק בתיקוני הקודש, בטיהורה של ירושלים ובהרחבתה לקליטת פליטי אפרים, חיבקוֹ הנביא כמו היה מלך המשיח. אולם כשהמלך החל לגלות סימנים של שיתוף פעולה במרד נגד אשור הפך הנביא למתנגדו הראשי. המלך המשיך במהלכו והנביא במחאתו. כך נוצר קרע בין 'שני צדיקים' (כלשון רב המנונא בגמרא).
תפילתו הישירה של חזקיהו התקבלה. לא רק שהוא התבשר על ריפויו וקיבל עוד חמש עשרה שנות חיים במתנה, אלא גם שלום העיר ירושלים הובטח: "וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ" (ישעיהו ל"ז, לה). מכאן ואילך יכול היה חזקיהו לבטוח בדברי הנבואה שה' לא ייתן לירושלים להיחרב "לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי" (שם).
אמנם, על פי ספר מלכים חזקיהו אינו בטוח בהצלחה הדרמטית של תפילתו ומבקש אות מה':
וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ: מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא ה' לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית ה'?
וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ: זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה', כִּי יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר –
הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת?
וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ: נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, לֹא כִי יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת!
וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל ה', וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז,
אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת
(מלכים-ב כ', ח-יא).
יגאל ידין מצא במוזיאון קהיר תבנית של שעון שמש המתאים לנבואה זו.2] זהו מבנה שטוח ממנו יורדות מדרגות למזרח ולמערב והתחום בקירות בשני קצותיו. בבוקר מטיל הקיר המזרחי את צלו על המדרגות המזרחיות. עם עלות השמש למרומי הרקיע, יורד הצל ואור השמש אחריו מן המדרגה הראשונה העליונה אל התחתונה ומתקצר עד כי בשעות הצהריים הוא נעלם כליל. משעות הצהריים משליך הקיר המערבי את צלו על המדרגות המערביות; תחילה על התחתונה ולקראת הערב עולה הצל במדרגות ומתארך. מתברר כי במתקן של אחז־חזקיהו היו עשר מעלות בכל צד ונראה כי היו צמודות אל הקיר הדרומי או הצפוני של בניין.
נראה כי הנביא דיבר אל חזקיהו בשעת הצהריים כשהצל (ואור השמש בעקבותיו) ירד כבר במזרח עשר מעלות. שעון השמש היה מואר כולו והתהליך הטבעי הצפוי היה התארכות הצל על עשר המעלות שבצד מערב. במקום זה מעיד הכתוב: "וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה".
במקבילה שבישעיהו הנביא יזם את האות:
וְזֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה', אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר;
הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ, אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת,
וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה
(ישעיהו ל"ח, ז-ח)
והנה בספר ישעיהו נוספה שירת הודיה של חזקיהו:
מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלֹתוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ:
אֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה, בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי;
אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָ-הּ, יָ-הּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל;
דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי, קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי, מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי, מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי;
שִׁוִּיתִי עַד בֹּקֶר כָּאֲרִי, כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל עַצְמוֹתָי, מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי;
כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף, אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה, דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם ה' עָשְׁקָה לִּי עָרְבֵנִי;
מָה אֲדַבֵּר וְאָמַר לִי וְהוּא עָשָׂה אֶדַּדֶּה כָל שְׁנוֹתַי עַל מַר נַפְשִׁי;
ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי;
הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל חֲטָאָי;
כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ;
חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ;
ה' לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית ה'
(ישעיהו ל"ח, ט-כ).
בשירה זו המזכירה את שירת דוד, נגמרת פרשת המחלה של חזקיהו. הוא יצא ממנה כשידו על העליונה (גם מול הנביא), בשירת חיים גדולה ובתודעת קשר ישיר אל ה', שיכול להתברר כחזק ואמין אפילו יותר מדברי ישעיהו הנביא.
1] כמעט כל הפרשנים תמימי דעים שהפרשה לא ממוקמת במקומה. יש המקרבים אותה לימים ספורים לפני מסע סנחריב על ירושלים (רש"י = שלשה ימים), אך אנו מרחיקים אותה למספר שנים לפניו.
2] י' ידין, מעלות אחז, ארץ ישראל ה (תשי"ט).הרב ד"ר יואל בן-נון
&
פרשת וארא – מסרים חינוכיים -
בועז חדד חבר הנהלת החברה לחקר המקרא.
בפרק ו' פסוק ט' כתוב " ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה ". העבודה הקשה בחיי היום יום ,עלולה להסית את תשומת ליבנו מהמשימה העיקרית שבחיינו והיא להשקיע בשלמות המשפחה , לשמוע את זעקת ילדינו ונשותינו , לנסות לסייע להם עם הקשיים שהם נתקלים בהם בחיי היום יום , להשקיע זמן לנסות לרפא גם את הקשיים הנפשיים של כל אחד מהם ,תוך כדי תשומת לב לכל בני המשפחה . ברגע שנהיה שקועים רק בעצמנו ,כמו , קידום הקרירה והזנחת המשפחה ,אנו נפסיד את המשימה העיקרית של חיינו ,שהיא שלמות המשפחה ,כמו שבני ישראל היו שקועים ומקובעים בעבודתם במצרים ולכן לא היה להם את הפנאי לחשוב על הדבר החשוב ביותר ,שהוא חופש , קרי, יציאתם מעבדות לחרות.
בפרשתנו נאמר בפרק ו' פסוק כ"ו "הוא אהרון ומשה אשר אמר יהוה להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים ... " אבל בפסוק כ"ז נאמר "הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה ואהרון " נשאלת השאלה , מדוע בפסוק ו' אהרון מופיע לפני משה ובפסוק כ"ז נאמר שמשה לפני אהרון ? רש"י אומר "מלמד ששקולים היו " , אבל איך אפשר להשוות את משה לאהרון ? אחת התשובות היא , שמשה היה נסיך הוא גדל בארמון , כאשר העם סובל ומשועבד ,פתאום בא נסיך מהארמון הם לא יתחברו אליו ,כי הוא לא משלהם , אהרון לעומת זאת גדל איתם סבל איתם ,לכן כאשר מדובר על בני ישראל ,אהרון עמד לפני משה כי הוא מורגש על ידם יותר וגם הוא מרגיש אותם יותר , מאשר משה שהוא אדם חיצוני ,אבל במשא ומתן עם פרעה מלך מצרים ,הרי משה הוא המתאים לדבר עם פרעה ,שהרי הוא גידל את משה ,משה התהלך עד גיל עשרים בארמון , מבין את השפה ואת קו המחשבה של פרעה , יודע את כל גנוני המלכות ולכן במקרה זה ,רצוי שמשה הוא זה שייצג את בני ישראל . לכן נאמר בתורה כאשר צריך להוציא את בני ישראל ממצרים אהרון הוא הראשון שעומד בחזית ,ראשון להוביל אותם , אבל כדי לייצג אותם לפני פרעה ,משה קודם לאהרון .
עלינו המורים וההורים להימנע מהשוואת בין ילדינו ,תלמידינו ,דבר שאנו עושים לא מעט במהלך חיינו ,וזו טעות מיסודה , כל אדם יכול להצליח ולהגיע לרמות הגבוהות ביותר ,בהתאם לכישוריו ואין לכפות על ילד זה או אחר ,להגשים את חלומנו אנו ,למרות שהילד לא מתאים ולא מתחבר לציפיות שלנו . זה עלול לגרום לילד תסכול רב ופגיעה נפשית ,לעיתים ללא תקנה . "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה " משלי פרק כ"ב פסוק ז' !
בפרק ז' פסוק ט"ו אומר השם למשה "לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור .." . משה מגיע מוקדם בבוקר לפרעה ומבשר לו על המכה הראשונה שהוא עומד לקבל ,מכת הדם , משה הוא היוזם , הוא זה שנותן את המכה הראשונה .גם בעת מלחמה תמיד כדאי להיות היוזם , המפתיע ולא המופתע וגם ביחסים שלנו עם ,עם ילדינו ,חשוב ליזום ולא לחכות עד שהאישה או הילד יתלוננו ,דבר זה חשוב בעיקר בתחילת הקשר ,מכוון שאם ההתחלה היא לא טובה , בת הזוג או ילדיך יזכרו את זה לעד וזה יפגע בהמשך הקשר היציב בין בני הזוג או בינך לבין ילדיך. אל תחכה שאשתך תאמר ,"יצאנו לבילוי כי אני אמרתי לך ,לא כי באמת רצית ". או שילדיך יאמרו "אם לא היינו מתחננים לפניך, לא הייתה קונה לנו את הדבר המינימלי שבקשנו ".
בפרק ח' פסוקים ב-ג כתוב "ויט אהרון את ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים .. ויעשו כן החרטומים בלטיהם ויעלו את הצפרדעים על ארץ מצרים ". נשאלת השאלה כיצד יכול להיות שבפסוק ב' מדובר על צפרדע אחת , אבל בפסוק ג' מדובר על כמה צפרדעים שעלו על ארץ מצרים ? כיצד מצפרדע אחת הופיעו פתאום כמות רבה של צפרדעים ? אומר רש"י ""צפרדע הייתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים " ,כלומר כאשר המצרים היו מכים את הצפרדע ,יצאו פתאום עוד צפרדעים ,אבל בכעסם הרב ,ללא מחשבה ,הם המשיכו להכות עוד ועוד ,למרות שכל מכה, גרמה להם לנזק גדול יותר והצפרדעים התרבו והתרבו . המסר החינוכי בפירושו של רש"י ,הוא שכאשר אנו כועסים ,אנו מאבדים את שיקול הדעת ולכן כול החלטותינו צריכות להיות ברוגע ובמחשבה גם עם אשתך וגם עם ילדיך וגם אנו המורים עם תלמידינו היקרים . עלינו להתפלל לבורא עולם כדברי דוד המלך בספר תהילים פרק פ"ה פסוק ה' " שובנו אלוהי ישענו והפר כעסך עמנו ".
בפרק ו' פסוק ה' אומר השם "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם .." נשאלת השאלה מדוע כתוב "וגם אני ידעתי ?" ,מי עוד ידע חוץ מבורא עולם ? לדעתי התשובה לכך ,שכל אחד מבני ישראל דאג והזדהה ,עם סבל הזולת של כל אחד מעם ישראל . כוח האחדות , היה אור לרגלינו והוא הסיבה שאנו עם הנצח . כוח האחדות יכול להיות בכל תחום בחיינו ,עבודת צוות בתור מורים , בתור הורים לילדים ,חיילים ומפקדים בצבא ובכל תחומי התעשיה המובילה בארץ .
בפרק ו' פסוק י"ג אומר השם למשה "וידבר יהוה אל משה ואל אהרון ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים ". נשאלת השאלה מדוע צריך לצוות את בני ישראל לצאת מארץ מצרים ? התשובה לכך היא ,לדעתי ,שכדי להצליח בחיים ולהתקדם ,עליך ראשית לצאת מהקיבעון של עצמך ולצאת מכוחו של הרגל . הלא נודע תמיד מפחיד , אנו לא אוהבים שינויים שמערערים את היציבות שלנו ,במקום שאנו מרגישים מוגנים ובטוחים ולכן בורא עולם אומר למשה ,שקודם צריך לגרום לכך שבני ישראל יצאו מהקיבעון שבו הם נמצאים ,קרי להפסיק לחשוב להמשיך להיות עם של עבדים , ולצעוד לכוון החופש , שיש בו הרבה פורקן ועונג ,אבל מצד שני ,הרבה אחריות ומחויבות . גם אנו המורים נמצאים לעיתים במצב דומה , תוכניות לימוד חדשות ,אמצעים דיגיטליים חדשניים . מצב זה מתאים בהחלט למשל המערה של אפלטון .
בפרשת וארא עונה השם למשה על השאלה "למה הרעת לעם הזה " ? שמות פרק ה' פסוק כ"ב ,כאשר משה נשלח על ידי בורא עולם לומר לפרעה לשחרר את העם ,אז פרעה דווקא הכביד את העבודה ולא שילח את העם ממצרים , וכך אומר השם למשה "עתה תראה את אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו אני השם וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי השם לא נודעתי להם "שמות פרק ו' פסוק א' .נשאלות השאלות למה רק עתה תבוא הגאולה ,רק לאחר שמשה מתלונן ? וחוץ מזה מדוע משה מתלונן כלפי השם למה הוא לא פונה לבני ישראל ואומר להם שהגאולה שלהם מתעכבת בגלל קטנוניות העם בגלל חוסר האמונה שלהם ? למה הוא פונה לשם במקום להוכיח אותם ? תשובה לכך לדעתי ,היא ,שהשם אוהב מאוד את בני ישראל כמו בניו האהובים ומי שאוהב ,מרגיש מה מסוגל האדם שהוא אוהב אותו וקרוב אליו ומה הוא לא מסוגל . משה ידע שלאחר כל הצרות שבני ישראל עברו במצרים הם לא מסוגלים לקבל תוכחה ולכן במקום להוכיח אותם הוא פנה לשם ,שאוהב אותם, כדי לספר לו שהניסיון הזה שהם עוברים , יכול לשבור את הילדים שהוא כול כך אוהב ולכן הוא שאל ,"למה הרעתה לעם הזה ?" ולכן השם מבטיח לו שדווקא כעת תבוא הגאולה ! כדי שהתלמידים ילכו אחרי המורים שלהם יחד למדבר הם צריכים להבין שלפני שהוא המורה שלהם הוא אבא שלהם, לפני שהוא מוכיח אותם הוא אוהב אותם ואכפת לו מהם ,הם לא "שקופים" בעיניו , כאשר הם ירגישו את זה ,הם ילכו אחריו גם אם החיים הם לא כל כך ברורים וגם אם למורה לא תהיה תשובה על כל שאלה שלהם . כאשר בני ישראל רואים שבמקום להוכיח אותם ,משה פונה לשם כדי שיבין את מצבם הקשה של בני ישראל ,בעת הזאת ,זה סימן שמשה אוהב אותם למרות שהם ידעו שהם לא היו בסדר ואז גם יהיו דברים קשים הם לא יפסיקו ללכת אחריו ,גם אם לא יהיו לו את כל התשובות הם יסתכלו כיצד משה ממשיך ללכת הלאה ואם הוא ממשיך הם ימשיכו ללכת אחריו .
ישנם אנשים שכאשר יש להם מעמד מחוץ לבית , הם מתנהגים בבית ,כפי שהם מתנהג בחוץ , שולטים , קשוחים , אבל בכל מקום אתה צריך להתנהל בהתאם לאותו מקום שאתה נמצא בו. . כאשר אתה מול הילדים אתה צריך להיות אבא , כאשר אתה מול אשתך אתה צריך להיות חבר , כאשר אתה מול המורה ,אתה תלמיד , כאשר אתה מול השם אתה כמו תינוק , תלוי במקרה . כאשר השם פונה למשה כתוב " וידבר אלוהים אל משה לאמור אני השם " שמות פרק ו' פסוק ב', מה זה אני השם ? כאילו אומר השם למשה ,אל תתבלבל ,"נתתיך אלוהים לפרעה" שמות פרק ז' פסוק א' ,אבל כשאתה מולי ,אומר השם , תחזור להיות משה הקטן. . לפעמים התפקיד מבלבל אותנו והמעמד מסחרר את המוח , אבל בורא עולם אומר למשה אני שם אותך פה ,אני מיניתי אותך למפקד , אבל אני השם מנהל אותך ,כמו שנאמר במשנה "איזהו חכם המכיר את מקומו " , כלומר בכל מקום ובכל זמן ,הוא מכיר מה התפקיד שלו במקום הנוכחי . התלמיד לא צריך להיכנס ולהתפרץ לדברי המורה , הוא צריך לדעת לקבל רשות , תלמיד צריך לדעת מה מקומו , ילדים מעירים ומנחים את ההורים שלהם ומנסים להנחות את המורים שלהם , הם לפעמים שוכחים מי המורה ומי התלמיד , מי ההורים ומי הילדים ,גם ההורים אותו דבר ,הם שוכחים מי המורה ומה תפקיד ההורה , גם מורה צריך לזכור, מה תפקידו , והוא ,להוביל את התלמיד בדרך של אהבה והבנה להצלחה בכל תחומי החיים .
למה צריך היה לכתוב ואהרון אחיך ידבר אל פרעה הרי זה כבר כתוב בפרק ו פסוק י''ג ,שם כתוב ,ו"ידבר השם אל משה ואל אהרון ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים " אז למה כתוב שוב "ואהרון אחיך ידבר אל פרעה " פרק ז' פסוק ב' . התשובה לכך היא ,שבהתחלה השם אמר למשה ,שאהרון ידבר אל העם , כי משה אמר שהוא כבד פה וכבד לשון , אמר אהרון אני מדבר רק לעם אבל לפרעה לא אכנס , כי פרעה לא נתן לי רשות , ולכן חזר השם ואמר לאהרון גם לפרעה תכנס , אבל אהרון אמר ,אני אכנס אבל לא אדבר , חזר ואמר השם ,ואהרון אחיך גם יכנס וגם ידבר אל פרעה . אהרון היה מוכן לדבר אל העם , אבל לא לפרעה , הוא מסכים להיכנס אבל לא לדבר ואז ניתנה לו הוראה גם לדבר . אהרון לא עושה שום פעולה אם הוא לא קבל רשות .. על אהרון נאמר "אוהב שלום רודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה " מכוון שאהרון רודף שלום ואוהב את הבריות אז הוא לא כועס , כי הוא מרגיש תמיד אורח ,ולא חושב שהוא בעל הבית דבר ,שעלול להוביל אותו לכעס ,התנהגות שכזו ,כפי שמתנהג אהרון , נותנת שקט בבית ובכל מקום שתהיה . כמה חורבן יכול להיות לאדם ,אם הוא לא מרגיש אורח ומנסה להתנגח עם בני הבית , או עם תלמידיו ,על כל דבר, כאשר הוא מרגיש שהוא בעל הבית .
10.'' אין לשפוט אדם בשעת כעסו '' אבל יחד עם זאת צריך להיזהר לקבל החלטות במצב של לחץ , דבר שיכול לגרום לאדם "לעיוורון " ולהוביל את האדם למצבים קשים מאוד . .
בספר שמות פרק ו' פסוק ט' כתוב "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".
פעמים רבות אנו נמצאים בלחץ נפשי וגם בלחץ פיסי , במיוחד בימים טרופים אלה .בעקבות הקורונה המשתוללת בעולם וגם בארצנו אנו ותוצאותיה ההרסנית למשפחות רבות בארץ ובעולם.
במצב זה שבו אנו טרודים, אנו שוכחים לעיתים את הדברים החיוביים והכלים שהיו לנו בעבר ,שעזרו לנו לצאת ממשברים ולחשוב כיצד אנו יכולים לנצל זאת גם בתקופה ,שבה אנו נמצאים ,כמו כן במצב כזה של לחץ ,זה מקשה עלינו לראות את העתיד הרחוק ולפעול למענו ,מכוון שאנו פעמים רבות שקועים במצבנו העכשווי ומנסים להתמודד עם אותם לחצים..
זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל משה מזכיר להם את העבר ,את ההבטחה לאבות כמו כן הוא אומר להם שבעתיד הוא מתכוון להוציא אותם מארץ מצרים, אבל העם לא מקשיב הם עסוקים בקשיי היום יום וקשה להם " לצאת מהקופסה " בה הם נמצאים ,כדוגמת משל המערה של אפלטון ,זו הייתה גם מטרתו של פרעה לא לתת להם אפשרות לחשוב על אותם דברים, כדי שימשיכו לחיות חיי עבדות ולהיות כלואים בקונספציה הקיימת. .
המסר לחיינו אנו - שגם אנו לעיתים נמצאים ברגעי לחץ נפשי ופיסי בזמן נתון שמעיקים עלינו נורא ולא מאפשרים לנו להסתכל בניחותא על העבר, ללמוד ממנו ,וגם לא להסתכל על העתיד הרחוק ,על החזון שאליו אנו שואפים ומסוגלים להגיע, .
לכן עלינו לפרק לזמן מסוים, לעצור ," להוריד את הרגל מהגז" , ולעשות חשבון נפש ,להסתכל על העבר לתכנן את הווה ,למרות קשיי היום יום שלעיתים הם אינם פשוטים ומלחיצים נורא ,ויום השבת הוא הזמן הטוב ביותר לעשות זאת ,אז, שתהיה לכולנו שבת שלום ומבורכת ונקווה לימים רגועים וטובים יותר.
ממני באהבה גדולה חדד בועז!!!
שבת מבורכת בבריאות מהחברה לחקר המקרא.
