פרשת יתרו - וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה - צִפֹּרָה הגיבורה העלומה
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
ספר בראשית מאופיין כספר- "מעשה אבות סימן לבנים" ואולי את ספר שמות ניתן לאפיין, כספר- "מעשה אימהות סימן לבנים ". ספר שמות הוא סיפור הצדעה לנשות ישראל במצרים.
על הפסוק בישעיהו, לג', ו': "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְהוָה הִיא אוֹצָרוֹ." , דרשו רבותינו על ששה סדרי המשנה: חוסן- " זה סדר נשים"( שבת, לא', א'). "בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים"( סוטה, י'א, עמ' ב').
הנה ניצבת בפרשתנו, גיבורה נוספת – ציפורה אשת משה. היא מצטיירת כגיבורה עלומה לא מוארת, היודעת להתייצב ולהכריע הכרעות אסטרטגיות, במציאות מורכבת ומיוחדת.
כך ניצבת מנהיגותה וגבורתה העלומה של ציפורה באירוע דרמטי הרה גורל בראשית ספר שמות : "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם... וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ד', וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת " ( שמות,ד',כד'-כו').
מפרש רש"י ( 1040-1105): "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן- משה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ-למשה, לפי שלא מל את אליעזר בנו ועל שנתרשל נענש מיתה....הבינה ציפורה שבשביל המילה הוא בא להורגו ".
ציפורה היא גיבורת האירוע ובמעשה הברית שהיא עשתה, הצילה את בעלה משה ובנה והשפיעה על מהלך ההיסטוריה. מאז אותו אירוע גבורה קמאי, ציפורה נעלמת מאור הזרקורים לזמן ארוך ונחשפת שוב בפרשתנו: "וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ. וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ... וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל-מֹשֶׁה: אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ" (שמות, יח',ב'-ו').
צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה, מתפקדת לא מעט שנים כאם חד הורית. משפחתו הגרעינית של משה מפוצלת ומנותקת. משה המנהיג הציבורי, מקדיש את כל עתותיו לשליחותו ולעמו. הוא מנותק מאשתו וילדיו. ציפורה המנהיגה המשפחתית, מנותקת מבעלה בעל כורחה ומקדישה את כל עתותיה לילדיה.
בזכותה של ציפורה אנו נדרשים לשאלה - האם נאמנות ומחויבות לציבור אותו אתה משרת, יכולות לדור בכפיפה אחת עם נאמנות ומחויבות למשפחה ? האם שליחות ציבורית ולאומית שאדם נוטל, בהכרח עלולה לפגוע במשפחתו ?
הנה כך ספדו לסא"ל ארז שחייני ז״ל, שנהרג בנפילת מסוקו בחודש שעבר- ״ארז היה לוחם ואיש משפחה למופת- שילוב שלא כולנו מצליחים לעשות".( ציטוט מעיתון ידיעות אחרונות).
מנגד, דוגמאות לא חסרות אודות מנהיגים בהיסטוריה שהקדישו את כל חייהם למען השליחות והיעוד , על חשבון משפחתם. כך למשל, הרצל שהקדיש את חייו לחלום הציונות ולהגשמתו, שהביוגרפיה אודותיו יודעת לספר על בעיות במשפחתו עם ילדיו. כך גם מנהיג וייטנאם הו צ'י מין במלחמה נגד הצרפתים שהיה נשוי לעם ולא הקים משפחה. כך גם באודיסאה אודות אודיסאוס שעזב את אשתו פנלופה ומשפחתו למלחמת טרויה ולקח לו 10 שנים לחזור הביתה, מתוך אחדות של עמי יוון כנגד טרויה. דוגמאות לא חסרות, אז והיום.
אמנם פרשתנו מעלה על נס את יתרו ואף היא נושאת את שמו. אבל אני מבקש לטעון, שציפורה בתו של יתרו ואשתו של משה, היא הגיבורה העלומה מאחורי הקלעים. כפי שהתגלתה במנהיגותה הפרואקטיבית באירוע הקמאי בהצלתו של בעלה משה ואת בנה באירוע ברית המילה.
אמיל דורקהיים( 1855-1917) מאבות הסוציולוגיה של המשפחה, ראה במשפחה- יחידת סולידריות מכנית ואורגנית קטנה, האחראית לגידולו של יחיד חברתי ולפיכך בסיס לתרומה לחברה כולה. במילים אחרות, תרומתך ומחויבותך לאיתנות משפחתך ,תביא ברכה ותרומה לחברה כולה.
כך פותחת פרשתנו : "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי-הוֹצִיא ד' אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם" ( שמות, יח', א'). מפרש רש"י : "מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". הנה כי כן, בידוע שקשה זיווגן של ישראל כקריעת ים סוף. דומה בקריאה נוספת, שרש"י מאיר באלומת אור, את הקושי המורכב של זיווג מסוג אחר- קיום מחויבות לשליחות ציבורית בצד קיום מחויבות למשפחה . כנראה שציפורה גם הפעם הבינה את האיום המרחף על משפחתה הגרעינית וההשלכות העתידיות העלולות לנבוע מכך. היא איננה מוכנה לחיות יותר כאם חד הורית ומבינה את חשיבותה של המשפחה כעוגן למנהיגותו הציבורית של בעלה משה. ציפורה עושה מעשה. היא כנראה פועלת מאחורי הקלעים , מעוררת ומשפיעה על אביה הקשיש, לסייע לה באיחודה של המשפחה מחדש. הרי היא כבר עשתה זאת באירוע ברית המילה, באיחודה והמשכיותה של המשפחה וכך גם בפרשתנו- הקול קול ציפורה והידיים ידי יתרו אביה.
ציפורה בסב טקסט, כאומרת לאביה יתרו :" עד כאן, הגיעו מים עד נפש, לא יתכן שאני וילדיי נקיים אורח חיים, ללא בעל וללא אבא". כך מתארת זאת בפרשתנו: " ויִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ 'וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ: אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.. וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל-מֹשֶׁה: אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹהִים " . הרי העובדות ידועות ומוכרות- מי היא ציפורה ? מי הם הילדים? ובכל זאת פרשתנו מדגישה זאת לא במקרה. יש כאן קריאה של אישה לבעלה וקריאה של ילדים לאבא - כן, המשפחה חייבת להתאחד. הזוגיות חייבת להשתקם. כך גם מקופלת המחויבות לשליחות הציבורית בשמו של הבן גֵּרְשֹׁם- גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. כך גם במחויבות למשפחה והצורך של הבן באבא - במילה אָבִי האלוקי אך גם אָבִי האנושי , בשמו של הבן אֱלִיעֶזֶר- כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי.
כמו בסיפור העץ הנדיב ( The Giving Tree) שהוא ספר ילדים, של המשורר והמאייר האמריקאי-יהודי, שֶל סילברסטיין(1930-1999). שאותו כתב בלשון נקבה ואותו פירסם ב1964 בארה"ב, שהיה סוג של סוכן שינוי חברתי, לשחרור האישה והתנועות הפמיניסטיות, מתסמונת של התמסרות ונדיבות ללא גבולות, וללא מימוש עצמי. כך גם ציפורה מייצגת את אותה אישה, שכל כולה נדיבות והתמסרות ללא גבולות לילדיה ולמעשה , מאבדת את אישיותה ומימושה העצמי.
הנה כי כן בפרשתנו, יתרו ציפורה וילדיה חווים אצל משה ,נדיבות ללא גבולות, לתפקידו ולמילוי שליחותו הציבורית, על חשבון המשפחה: "וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה, מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב. וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב".
כאן יתרו בהשראתה של בתו ציפורה- כעזר כנגדו, מציב למשה , תמונת מראה קשה ביותר, בדמותה של נדיבות ללא גבולות, שהיא מוגזמת, הפוגעת קשות, ביכולתו של משה, לקיים זמן איכות לעצמו וגם למשפחתו. כך יתרו מציג למשה , מהי נדיבות שירותית לעם, שאין לה גבולות ומהן ההשלכות מכך : " וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו: לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ: כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ".
לאחר הצגת האבחון הארגוני הקשה – נדיבות ללא גבולות ונזקיה, מציג יתרו למשה, חישוב מסלול מחדש, של שינוי בפאראדיגמה, שיש בה מתווה לפיתרון : " עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ....... וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ". המסר של יתרו למשה מאד ברור: " אם תיישם את המודל הארגוני החדש ותטמיעו, הרי תשמור על גבולות נדיבותך ועל שלומך הנפשי וגם הפיזי וממילא, יתפנה לך זמן כמותי ואיכותי, לאשתך ולילדיך".
סוף טוב הכול טוב, דומה שמשה הפנים את הייעוץ הארגוני וגם המשפחתי שהסתים:" וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה, אֶת-חֹתְנוֹ; וַיֵּלֶךְ לוֹ, אֶל-אַרְצוֹ." (שמות, יח' ) . יתרו עוזב, ציפורה ושני הילדים נשארים – המשפחה מתאחדת מחדש.
אך כאן עולה סוגיה נוספת – שימור בצד התחדשות.
ציפורה כאומרת לבעלה משה ולאבי ילדיהם – לא די רק באיחודה הפיזי של המשפחה. לא די רק בשימור מוסד המשפחה בהחזרתה של עטרה ליושנה. לא די רק בכך, שעכשיו מתפנה לך משה, זמן כמותי לי ולילדינו. השאלה היא- האם גם יתפנה לך משה בעלי- גם זמן איכות, שיהיה בו סוג של התחדשות והתרגשות בחיי נישואינו ומשפחתנו. זה דורש ממך וגם ממני- השקעה הדדית בלתי פוסקת.
הנה ניצחונה של ציפורה האישה מואר בפרשתנו, בהכנות לאירוע הנשגב של מעמד הר סיני וקבלת התורה : "וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל- הָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו ד', מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. מפרש רש"י- "בלשון הזה ובסדר הזה, לבית יעקב-אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה". כך בהמשך הפסוק :"אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי"( שמות, יט', ד'). דימוי הנשר , חוזר לו גם במקום אחר בתורה : "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ." ( דברים, לב', יא')
נדיבות הנשר לגוזליו משתקפת בפרשנותו של מרדכי מרטין בובר ( 1878-1965 ): " הנשר הגדול פורש את כנפיו על גוזליו, לוקח אחד מהם, גוזל חרד או עייף, ונושא אותו על אברתו, עד שיעיז עצמו לעוף בכוח מחודש אחרי אביו, המתווה במעופו את עיגוליו המתעלים. כאן בחירה, הצלה וחינוך כאחד" (הספר משה 1963,עמ' 98-106).
הנה כי כן, ציפורה הגיבורה העלומה ,רואה במטאפורה של הנשר קריאה למשה, להשקיע זמן איכות לא רק בזוגיות, אלא גם בהורות – בהשקעה של אבא משה בילדיו, בעיצובם, בחינוכם ובהעצמתם.
כך אנו מגיעים לאפילוג בפרשתנו, שבסיומה עוסקת בבניית המזבח : " וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית: כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ. וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל-מִזְבְּחִי: אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ, עָלָיו." ( שמות, כ', יח'-כב'). מפרש רש"י: "כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ" - שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך, לא יבוא עליו כורת ומחבל והרי דברים קל וחומר ומה אבנים שאינן רואות ולא שומעות ולא מדברות על ידי שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין אדם לחברו, על אחת כמה וכמה שלא תבואו לידי פורענות." על כך בוכה המזבח : דאמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר (מלאכי ב', יג') "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם ואמרתם ,על מה , על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך"' (גיטין צ', ב'). המזבח קורא לשני בני הזוג, אנא עצרו רגע לפני..." חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ", אנא עצרו רגע לפני .... "לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ." .
הנה מזדקרת בפרשתנו דמותה העלומה של ציפורה , הפועלת מאחורי הקלעים, שנוכחותה בולטת בהעדרה , בקמטי הפסוקים בפרשתנו ואנו לא רק חשים אלא גם רואים את קולותיה.
ציפורה המנהיגה העלומה, נמנית על אותן נשים צדקניות שהביאו לנו הגאולה ובזכותן נגאלנו ממצרים. ציפורה המנהיגה העלומה המסתתרת בפרשתנו מאחורי דמותו ונוכחותו של אביה יתרו, מחוללת את השילוב - של מחויבות לשליחות הציבורית של משה בעלה, לצד המחויבות למשפחה.
ציפורה המנהיגה העלומה , מביאה את הגאולה למשפחתה, לבעלה ולילדיה ולה עצמה.
מעשה אימהות סימן לבנים. שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
פרשת יתרו- מתן תורה.יגאל גור אריה
״אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים ואביא אתכם אלי...״ במה זכה הנשר, למה הנשר שונה משאר הציפורים ובמה הוא מיוחד/ שונה ?
הנשר מוזכר במקרא (26 פעמים) כסמל לעוצמה, קלות מעוף, מהירות ורעבתנות. הנשר הוא אחד העופות הדורסים הגדולים בטבע, והוא מכונה גם "מלך העופות". בניגוד לעופות דורסים אחרים, ה"דורסים" את טרפם באמצעות רגליים חזקות וטפרים (ציפורניים) חדים, אין הנשר מצויד ברגליים חזקות במיוחד, וטפריו קצרים וקהים. גם בתחום התמרון האווירי הוא אינו נדרש למיומנות רבה, ומומחיותו היא בתחום הדאייה. הנשר הוא סוג של דאון, הנישא על זרמי אוויר מבלי להניד כנף, וכך הוא סורק שטחים נרחבים בחיפוש אחר פגרים, מבלי ל"בזבז" אנרגיה מרובה. כמאתר הנשר מזון, הוא צולל לעברו בנחישות, ואגב כך מאותת לשאר חברי קהילתו על המציאה ומזמן אותם אליה. הנשר "קורא" לחבריו ברגע שהוא מזהה את הפגר עוד לפני שהוא יורד לסעוד את ליבו וזאת על ידי מעגלי תעופה, הלהקה רואה זאת ומצטרפת אליו.
הנשר הוא עוף חברותי, המקנן במושבות על צוקים נישאים. רבייתו איטית, זוג נשרים מטיל ביצה יחידה, וגידולה עד לפריחת הגוזל מן הקן נמשך כמעט שנה. מסיבה זו מתקשה אוכלוסיית הנשרים הישראלית להתאושש מהמכות הנוחתות עליה בזו אחר זו.
השוני של הנשר :כל הציפורים נושאים את גוזליהם במקור או בציפורנים הנשר נושא את גוזליו על כתפיו. רש״י על כנפי נשרים ;״כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא בבני..״ עניין החץ מלשון חציצה, מחיצה.
כאשר סיים בני ברק קורס קצינים כתבתי לו ברכה: ואשא אתכם על כנפי נשרים כך אתה ברק שלנו, כמו הנשר תשמור ותגן על חיילך, שא אותם על כנפיך/כתפייך ...
---------
מספר האותיות בעשרת הדברות הוא: 613 כמניין המצוות: תרי"ג=613.
רמז לכך שכל המצוות מקופלות ב 10 הדברות.
למה צריך כ"כ הרבה מצוות? שלכל אחד ואחת תהיה דרך להתחבר למצווה החביבה/המתאימה לו.
שבת של שלום!
שבת שלווה ענוגה וחמה !!
יגאל גור אריה.
