הדיאלוג הגורלי בין אברהם לקב"ה

הקב"ה מלמד את מנהיגי הציבור ומשרתיו, פרק חשוב במשמעות של – "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן"

שירו של יעקב רוטבליט : " דברים שרואים משם לא רואים מכאן", שופך אור על הדיאלוג המתנהל בפרשתנו בין אברהם לבין הקב"ה, בשאלת עתידה של סדום- האם פניה של סדום לקיום או לחידלון. האם קיימת התכנות לאיתור מספר קטן של צדיקים בסדום הרשעה, או לא. אברהם בעמדת הפתיחה של הדיאלוג, מתחיל במספר של חמישים ולבסוף המספר קטן לעשרה.

כך מתנהל הדיאלוג הגורלי בין אברהם לקב"ה: "וַיֹּאמֶר ד', זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה; וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה, מְאֹד. אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם לֹא, אֵדָעָה... וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם רָשָׁע. אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ. חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. וַיֹּאמֶר ד',אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם. .... וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה" ( יח', כ-לא).

האבן עזרא ( 1089-1167) מתייחס לשאלה, מדוע נאמר בפסוק ,גם בסדום וגם בעיר: "אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר" , הרי ברור שסדום היא העיר ? : " וטעם בתוך העיר- שהם יראים את ד' בפרהסיה, וכן בירמיהו, ה', א': "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה".

נחמה ליבוביץ( 1905-1997 )בעיוניה לפסוק מדגישה בהקשר זה את הדרישה ממנהיגים וממשרתי ציבור: "אבל רק אם אותם מעטים בודדים צדיקים הם " בתוך העיר", מעורים ומעורבים בחיי העיר, בעסקיה, במשאה ובמתנה, אם מופיעים הם ומשפיעים הם בציבוריותה. אבל אם אין אותם בודדים, אלא נחבאים וחיים חיי צדקות בחדרי חדרים, הם את נפשם אולי יצילו, אך בוודאי אין זכותם יכולה להגן על העיר, ואין העיר אשר דוחקת אותם מתוכם ומכריחה אותם להיסגר בחדרי חדרים ,לבל תפריע צדקותם, לרשעה המתרוננת ברחובות קריה, אין אותה עיר יכולה לדרוש חסות בזכות צדיקיה הנחבאים" .

כלומר, אינך יכול לשרת את הציבור, בריחוק ובניתוק מאותם האנשים אותם אתה אמור לשרת. אינך יכול לעסוק בצרכי ציבור באופן אמיתי בשלט רחוק. למה? "כי דברים שרואים מכאן לא רואים משם ".

גם הפרשן רבי דוד קמחי ( הרד"ק 1160-1235 )מביא בשם אביו, את התובנה של: " דברים שרואים משם לא רואים מכאן", בהקשר לדברי הנביא ירמיהו, ה', א': " שוטטו בחוצות ירושלים וברחובותיה"- כי החסידים שהיו בירושלים, היו מתחבאים בבתיהם ולא היו יכולים להתראות ברחובות ובחוצות, מפני הרשעים". הנה לנו קריאה ברורה וחדה כיצד על משרתי הציבור לפעול ולנהוג במימוש שליחותם הציבורית .עליהם להיות בקשר עין, בראיה מתמדת, בנגישות ובזמינות עם האנשים אותם הם אמורים לשרת. עליהם לראות הדברים מכאן ולא משם.

הקריאה למנהיגים ולמשרתי ציבור:" דברים שרואים משם לא רואים מכאן", נוכחת בעוצמה רבה במהפכה של תנועת החסידות במאה ה18, באפיון הפרופיל של הצדיק החסיד , המנהיג משרת הציבור העוסק בקירוב של אלו שסרו מהדרך ובהעלאתם של השוקעים בדרך.

ד"ר מיכה גודמן במאמר ב"מקור ראשון – מבט"- תשס"ה, מתייחס לדברי הפילוסוף גרשם שלום (1897-1982):" אין הצדיק יושב על כס מושבו כשהוא דורש מן החוטאים, לעלות ולבוא אל מעלתו ומדרגתו.על הצדיק מוטלת חובת הירידה אל חסידיו ולאחר ששהה עימם בעימקי החטא, עליו להציע להם את עזרתו, בטיפוס משותף חזרה אל עולם התיקון. הצדיק נתבע להזדהות עם החוטא, על מנת לתקן את חטאו. פעולה זו איננה נטולת סיכון. שהרי מי ערב לכך, שהצדיק עצמו לא ישקע בעולם החטא? מי מבטיח לו שבמקום ההעלאה המתבקשת של החוטא, לא ירד אף הוא לאותן תהומות?. רבי יעקב יוסף מפולנאה (1710-1784) מתלמידי הבעל שם טוב אמר :" הירידה ודאי והעליה ספק. מוסיף גודמן: "הבעל שם טוב מחולל תנועת החסידות שגאלה את העם מחדלון רוחני, מדמה במטאפורה את המבקש לטהר את החוטאים מחטאם, לאדם המבקש לנקות את ביתו. שהרי אי אפשר לנקות את הבית מלכלוך, מבלי להתלכלך גם כן. הצדיק מרומם ומציל את החוטא מן החטא, אך מסתכן בכך שמשהו מן החטא ידבק גם בו. מי שמתמסר לתיקון העולם מקלקוליו, נוטל את הסיכון שחלק מקלקולי העולם, ידבקו גם בו. שהרי ניקיון כפיים מוחלט, מאפיין רק אנשים שאינם אנשי מעשה".

הד לתפישת העולם החסידית ,נמצא גם בספרם של פרופ' מרדכי רוטנברג חתן פרס ישראל לעבודה סוציאלית וד"ר ברוך כהנא-"השטיבל והסטארט-אפ- שש שיחות על חסידות, פסיכולוגיה יהודית ואתגרי השעה": " האבחנה בין פסיכולוגיה דיאגנוסטית ( אבחונית ) לפסיכולוגיה פרוגנוסטית ( תחזית) היא, שהדיאגנוסטי עובד מלמעלה למטה והפרוגנוסטי כמו זו שאפשר לגלות בתורת החסידות, מתחילה מלמטה למעלה, מהמצוקה של האנשים, כך בדיוק עשה הבעש"ט ".(הוצאת "ידיעות אחרונות" 2018,עמ'137).

הנה לנו קריאה למשרתי הציבור בעולם החסידות: "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן".

דומה שיש לקריאה ביטוי ממשי בתורת הקבלה - "אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא"- התעוררות מלמטה כלפי מעלה והתעוררות מלמעלה כלפי מטה. בקבלה מקובלת הפרדה בין העולמות העליונים (אלוהות) לעולמות התחתונים (בני האדם). התעוררות בעולמות התחתונים משפיעה על העולמות העליונים.

הסיטואציה הסדומית הקשה בפרשתנו מחייבת בדיקה ואבחון מדויק, טרם קבלת החלטה הרת גורל לעתידה של העיר. הקב״המציב לכולנו את הפרקטיקה ,כיצד יש לנהוג בסיטואציה של סדום ועמורה – " וַיֹּאמֶר ד', זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה; וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה, מְאֹד. אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם לֹא, אֵדָעָה ".

הקב"ה מלמד את מנהיגי הציבור ומשרתיו, פרק חשוב במשמעות של – "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן" –לרדת ולראות בעיניים ורק אחר כך לקבל החלטה.

רש"י בפרשנותו לפסוק :"אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה", מחבר את פעולת הירידה והראיה , לעולם השיפוט האנושי : "למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה, הכול כמו שפירשתי בפרשת הפלגה על הפסוק: " וירד ד' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם".

השופט שמעון אגרנט כבר בשנות החמישים של המאה הקודמת טבע את המושג-" וודאות קרובה" ופסק שאין וודאות קרובה לסיכון בטחון המדינה באי סגירת העיתונים , בניגוד להוראתו של שר הפנים ישראל רוקח ,לסגירת העיתונים. וודאות קרובה היא סוג של : "דברים שרואים מכאן ".

גם האור חיים הקדוש רבי חיים עטר ( 1696-1743),מעמיק בפרשנותו בפעולתו של הקב"ה- "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה"- בירידהובראיה: " לזה אמר ד' כאן בהודעת דרכיו אל אברהם ארדה נא, פירוש, לא ישפוט בערך מעלתו אלא בהשוואה לנבראים, כדרך אומרו הנביא ישעיהו בפרק מג', נשפטה יחד בהשוואה לנבראים הפחותים ובערך זה ישפוט ויראה, אם הוא בערך הצעקה שבאה אלי. פירוש, כי הצועק ותובע משפט מד', יתבע המשפט לפי ערך גדולת הבורא, לזה אמר ד': ואם אחר שאעריך המשפט בערך שלילת מעלתי....ויבחין לבות בני אדם".

במילים אחרות, הקב"ה לא ירד כדי לראות מה מתרחש בסדום, אלא ירד ממעלתו, כדי לשפוט את העיר סדום בצורה אנושית ולא בצורה אלוהית. רק לאחר שהתברר שגם לפי הרמה האנושית אי אפשר ללמד עליה סנגוריה, התחייבה סדום כליה.

המסר של :" דברים שרואים מכאן לא רואים משם", המופנה גם לשופטים בשר ודם, שעליהם להכריע הכרעות הרות גורל בדיני נפשות, מקבל ביטוי עוצמתי בסרט המבוסס על רב המכר של איאן מקיואן:" טובת הילד" . במרכזו של הסרט, מתרחשת דרמהמשפטית ומוסרית, שבמרכזה עומדת שופטת בית המשפט לענייני משפחה, שעליה להכריע בסוגיה של – טובתו או רצונו של צעיר שחולה בסרטן הדם שפנה באמצעות הוריו ועורך דינו לבית המשפט לכבד את רצונו, לא לזהם את דמו בדם של אחרים, בגלל אמונתו הדתית ולמנוע את הפרוצדורה הרפואית שעשויה להציל את חייו. השופטת מחליטה שבטרם תכריע, עליה לרדת מכס השיפוט ולבקר את הצעיר החולה בבית החולים. היא מגיעה למיטת חוליו ומתנהל דיון מוסרי ,האם לכבד את רצונו של הצעיר שהמשמעות היא מותו, או לפעול לטובתו שהמשמעות היא סיכוי להצלתו.( לא אספר מה הייתה החלטתה, כדי לא לעשות ספויילר)

המסר של :" דברים שרואים מכאן לא רואים משם ", מתקיים גם באירוע של שנים וחצי השבטים ,תחת מנהיגותו של יהושע : יהושע שולח משלחת לשנים וחצי השבטים :" וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם, מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן, מִזְבֵּחַ גָּדול לְמַרְאֶה... וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל, וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְרָאֵל שִׁלה, לַעֲלות עֲלֵיהֶם לַצָּבָא... וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְרָאֵל אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכּהֵן, וַעֲשָרָה נְשִאִים עִמּו, נָשִיא אֶחָד נָשִיא אֶחָד לְבֵית אָב לְכל מַטּות יִשְרָאֵל... וַיָּבאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן, וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד, וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמר " (יהושע, כב', א'- לא').

יהושע ממשיך דרכו של משה מתגלה בגדולת מנהיגותו. הוא מקיים רציפות שלטונית ומכבד את ההסכם שבין משה לשניים וחצי השבטים ואיננו נסחף לרגשות ולשמועות לכאורה, אלא יודע"שדברים שרואים מכאן לא רואים משם". יהושע שולח ועדה ממלכתית המייצגת את כל השבטים לבדוק בשטח את העובדות לאמיתן, האם אכן שניים וחצי השבטים איבדו את זהותם היהודית או לא. האם הם מקריבים על מזבח של עבודה זרה כחוקות הגויים, או על מזבח המקדש את שמו של הקב"ה. אכן הבדיקה מתנהלת ותוצאותיה החיוביות באות לידי ביטוי בדברי פנחס ראש המשלחת של וועדת הבדיקה: " הַיּום יָדַעְנוּ כִּי בְתוכֵנוּ ד', אֲשֶׁר לא מְעַלְתֶּם בַּד' הַמַּעַל הַזֶּה, אָז הִצַּלְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְרָאֵל מִיַּד ד' " (יהושע, כב', לא') .

במלחמת לבנון השנייה ב2006 ,היינו עדים לתסמונת של – "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן", בניהול המלחמה בפלסמות ( מסכי מחשב) על ידי המפקדים מרמת חטיבה ומעלה .

למנהיגות , לפיקוד ולניהול בשירות הציבור, קיימת משמעות אחת והיא - לראות בעיניים, לרדת לרצפת השירות ולהתחכך עם מקבלי השירות.

בשבוע הבא תתקיימנה הבחירות לרשויות המקומיות , ראויה פרשתנו ונושא דיוננו לשמש מורה נבוכים, לכל מי שמציג את מועמדותו למנהיגות ולשירות הציבור

תוכן השיר של יעקב רוטבליט ממחיש לנו כיצד- "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם": "הייתי לבדי ודרכי אבדה לי ובאת, באת לי בזמן. הייתי לבדי ודרכי אבדה לי, דברים שרואים משם לא רואים מכאן. נתת לי יד, הראית לי דרך להרבה דברים הבאת חיוך יפה כמו פרח וכוח להאמין. ואני עוד זוכרת את השיר ששרת את החלק הטוב מכל מה שאמרת,דברים שרואים משם - לא רואים מכאן".

שבת שלום

זאב ווה

ד"ר זאב פרידמן (Ph.D)

**********Paste this code as high in the of the page as possible************* ****************Additionally, paste this code immediately after the opening tag**********