פרשת קדושים,שבת וְהָדַרְתָּ,"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" – זקנים בימי המלחמה -ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס" ( בראשית, ו', יא'). תרגום אונקלוס: "וְאִתְחַבַּלַת אַרְעָא, קֳדָם ד'; וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא, חָטוֹפִין " ( מחבלים בארץ לפני ד' ותימלא הארץ בחטופים ).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
ליבנו עם החטופות והחטופים. אנו מתפללים ומייחלים לשובם במהרה לביתם ולמשפחותיהם.
עולם הזיקנה נחווה במלוא עצימותו במלחמה, שאותו לא ידענו קודם.
מי היה מאמין שעשרים זקנות וזקנים חטופים, נמצאים כבר 217 ימים, במַאְפֵּלְיָה של מנהרות אפלה, חושך וצלמוות.
זְקַן החטופים הוא שלמה מנצור בן ה - 86, הנגר של קיבוץ כיסופים.
כךמספרת בתו של החטוף חיים פרי בן ה-79:"הצלב האדום אפילו לא ביקר אותם כדי לוודא מה מצבם, הם זקוקים לתרופות מצילות חיים"
אנו גם חווים תופעה חדשה בעולם הזיקנה בימי המלחמה, אבלם של סבא וסבתא, ביגונם הכבד באובדן נכדם או נכדתם.
הרב יובל שרלו מראשי רבני צהר התייחס למעמד אבלם של סבא וסבתא: "מקום מיוחד לכואבים יש לסבא ולסבתא, שנכדיהם נפלו או נפטרו. זכינו בדורות האחרונים לאריכות ימים, לקשרים עמוקים שבין נכדות ונכדים ובין סבים וסבתות, והכאב שלהם הוא עצום, גם על נכדיהם, וגם על ילדיהם האבלים. פורמלית, כאמור, הם לא עומדים במעגל האבלות המרכזי. אולם משפחתית הם נמצאים שם, במעמד מאוד מיוחד. פעמים רבות, דווקא הם לא זוכים לנחמה, והם בודדים יותר, גם בשל העובדה שחבריהם שלהם אינם באים, וגם בשל העובדה שקשה להם לעקוב אחר המתרחש, בין מסיבות פיזיות ובין מסיבות תרבותיות. זו קריאה גדולה לתשומת לב גם אליהם. אין איסור הלכתי שהם יכללו עצמם במעגל האבלות, ומותר להם לנהוג מנהגי אבלות. טוב יעשו המשפחות עצמן אם יתנו את הדעת לצירופם. על אחת כמה וכמה, המנחמים הבאים קרואים להפנות את עצמם גם אליהם, לשמוע מהם את הקשר ואז הזיקה העמוקה, לפתוח פתח לביטוי כאבם הגדול, ולקשור את עצמם למעגל האבלות הגדול .אוי לנו שאנו בדור שבו יש מצבים שסבים וסבתות קוברים נכדות ונכדים. יכולתנו לרכך במעט את הכאב היא חלק מהריפוי שאנו זקוקים לו בעת הזו, כלפי כולם" ( תשובתו של הרב שרלו לפנייתו של ג'וני למברגר - פורסם בקבוצת הווטצאפ של חוג הגרונטולוגים הוותיקים 14.12.23 ).
שבת פרשת קדושים, הוכרזה על ידי השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך ( 1960 - 2015 ) כשבת – וְהָדַרְתָּ, בכל בתי הכנסת ותנועות הנוער, בסימנה של מצווה מכוננת בפרשתנו:"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ד' "(ויקרא, יט', לב' ).
כך קרא אורי אורבך ז"ל : " ראוי שהבשורה של וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן תצא מבתי הכנסת, מתוך קהילות של תורה. וכך לא רק מצווה נקיים, אלא מפני שיבה, תקום חברה מתוקנת וטובה יותר".
השבת מאירה את פניה לכבודם של הזקנים.
כך דורשת זאת פרשתנו:" מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי, ד' אֱלֹהֵיכֶם " (ויקרא, יט', ג', לב').
רש"י ( 1040-1105 ) מציג לנו את הפרקטיקה:" וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן, איזהו הדור? לא ישב במקומו ולא יסתור את דבריו. יכול יעצום עיניו כמי שלא ראהו, לכך נאמר ויראת מאלוקיך, שהרי דבר זה מסור לליבו של עושהו...וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלוקיך".
המבחן איננו רק במה אתה עושה, אלא לא פחות מכך- איך את עושה? איך את מעניק כבוד והדר להוריך ולזקניך.
עלינו לומר לא – ליחס מנוכר של המה בלבד ולומר כן- ליחס אנושי של האיך, כלפי הורינו וזקנינו.
פרשת קדושים פותחת בקריאה:"וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ,קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם".
הנה כי כן, מצוות הענקת כבוד והדר לזקנים -"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ד' ",מתכתבת עם ציווים נוספים השכנים לה, הממוקמים בסמיכות לה בפרשתנו. דומה שאין זה מקרה.
הנה השכנה הראשונה: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ...וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ד' " (ויקרא, יט',יא'- יד').
החרש הרי לא שומע שמקללים אותו , אז לכאורה מה כל כך נורא ודרמטי בדבר ?
הרמב"ם( 1138-1204) בניתוח פסיכולוגי מוסרי, מאיר את עינינו אודות החובה המוטלת עלינו כלפי עצמנו:" והיה עולה בדעתנו שכוונת התורה שאסרה קללת אדם מישראל היא: אם הוא שומע את זה מחמת הבושה והצער המגיעים לו ( שרק אז היא אסורה). אבל קללת החרש , כיון שאינו שומע ואינו מצטער בכך, הרי אין חטא בדבר. לפיכך השמיענו שהוא אסור, והזהיר עליו, לפי שאין התורה מביטה על מצב המתחרף בלבד, אלא הביטה גם על מצב המחרף, שהוזהר שלא יעורר נפשו לנקמה ולא ירגילנה לכעוס" (ספר המצוות, מצווה שיז).
הנה כי כן, יוצאת הקריאה בשבת – וְהָדַרְתָּ , לנהוג בטוהר המידות וברגישות מלאה, בדיבורנו כלפי האדם הזקן שהתחרש ששמיעתו בגדה בו, כאילו הוא שומע.
הנה השכנה השנייה:"וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ד'".
כך נמצא במסכת מועד קטן, ה', ע"א:"רמז לציון קברות מן התורה מניין ? אביי אמר מהכא : ולפני עיוור לא תיתן מכשול". פרופ' נחמה ליבוביץ' ( 1905- 1997 )מפרשת: "לפני עיוור לא תיתן מכשול?- הלוא לא פתיתי, לא גיריתי, לא דברתי על לב מישהו, לא נתתי עצות ולא סייעתי ידי עושי מעשה. בביתי ישבתי ולא ראיתי איש- מה לכם כי תלינו עלי? התורה מלמדת אותנו כי גם בשב ואל תעשה, גם תוך פסיביות גמורה, גם בהתרחקות מחיי חברה ומפעילות בחברה, גם תוך הסתגרות גמורה בד' אמות שלך, של חייך הפרטיים, אינך יכול לגול מעל עצמך את האחריות לנעשה בחברה, לעוול, לחמס, לרוע. כי בזה שלא מחית, שלא הרמת כשופר קולך, שלא ציינת קברים ומקומות תורפה, בזה כבר האחריות לרע שנעשה רובצת עליך ועברת על "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל "
נשמע מוכר מאז השבעה באוקטובר?
הנה כי כן, יוצאת הקריאה בשבת – וְהָדַרְתָּ , להקפיד על מניעת מכשול מאדם זקן שראייתו בגדה בו. עלינו למקד יותר ויותר את ראייתנו שלנו , למנוע סיכון מהאדם הזקן שחי בקרבתנו.
והנה השכנה השלישית: פרשתנו קוראת לנו לעשיית צדק חברתי לכל מי שנברא בצלם אלוקים, גם לגר התושב ולאדם הזר שחי עמנו. עלינו לא רק לעשות עמו צדק חברתי ולא לפגוע בזכויותיו ובאיכות חייו, אלא עלינו לאהוב אותו כמונו: " וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ.כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי, ד' אֱלֹהֵיכֶם" ( ויקרא, יט', לג- לד).
מרחב הקסנופוביה- שנאת הזר, מייצר תפאורה של סטריאוטיפים, סטיגמות, שעומדות בסתירה לערכים של קהילת קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. תורתנו הקדושה מזכירה ב 36 מקומות את החובה היהודית כיצד לנהוג "בגר ותושב" שבקרבנו: "תניא – ר' אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלושים ושישה מקומות ואמרי לה בארבעים ושישה מקומות בגר? מפני שסורו רע. מאי דכתיב "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים". תניא – ר' נתן אומר, מום שבך אל תאמר לחברך" ( בבלי, בבא מציעא נ"ט ע"ב).
הבה נעלה בדעתו, כיצד היה נראה עולם הזקנים והנכים הסיעודיים, ללא המטפלים הזרים .
אנו לא אחת נוכחים במעמד של הספדים בלוויות, כשאחד הילדים נושא בשפה האנגלית, מילות הכרת הטוב והתודה לעובד הזר שטיפל במסירות באביו או באימו הזקנים והעניק להם סוג של איכות חיים בתוחלת חיים.
הנה כי כן, יוצאת הקריאה בשבת – וְהָדַרְתָּ , לא לאחוז במוסר כפול . עלינו להעניק יחס, כבוד ואהבה ,לאדם הזר שבקרבנו, המטפל במסירות בהורינו הזקנים.
כך לשבת וְהָדַרְתָּ, כרוך שובל כחול לבן של יום העצמאות, אותו נחגוג בשבוע הבא, למרות העצב בו אנו נתונים ובו נרים כוסית ליום הולדתה ה76 של מדינתו האהובה.
גם מדינתנו בגילה הכרונולוגי היא בגיל הזיקנה. למדינתנו אין תאריך תפוגה ועליה נשמור, רק בשירת התקווה שהיא אחדות סלע קיומנו, כמו בשירו של - אהרון בס:
"לא מצוין על אריזת החיים שלך תאריך תפוגה וכול עוד שזה כך, אתה בהחלט לא מקולקל, אפילו לא קרוב. את טעם החיים שלך אתה יוצר בכול ערבוב בכול תבלין שאתה נעזר בו להטעים קצת יותר. והתבשיל? יוצא נהדר, כול עוד אתה זוכר להשתמש במרכיב העיקרי שלו- התקווה".
רק ביחד ועם תקווה ננצח – עם ישראל חי -תחי מדינת ישראל
שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
פרשת קדושים - קדושה מהי -מייקל אייזנברג -מנהל קרן הון סיכון.
פרשת השבוע, פרשת קדושים, עוסקת בסדרת מצוות הנוגעות בכל מרחבי החיים של החברה הישראלית, ופותחת כך:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה'אֱלֹהֵיכֶם. אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא יט, א-ד)
פירוש המושג 'קדושה' העסיק פרשנים רבים. בעקבות המדרש, רש"י פירש: "קדושים תהיו - הוו פרושים מן העריות ומן העבירות", כלומר קדושה היא התרחקות. בהתאם לכך 'קודש הקודשים', והמקדש באופן כללי, הם מקום מופרש אליו זר, כלומר מי שאיננו כוהן, איננו רשאי להיכנס, ועם ישראל הוא עם קדוש כי הוא נבדל מן האומות באורחות חייו המיוחדות. שבת קודש הוא יום מופרש, מובדל ומובחן משאר הימים - יום שבו עלינו לפרוש מהעשייה של ששת ימי המעשה.
בנוגע לה' - "כי קדוש אני״ - פירוש זה פחות נוח כי ממה בדיוק ה' מופרש ומובדל? אפשר אולי לומר שהוא לא הפסלים והאלילים שנמצאים פיזית בעולם, אלא הוא ישות רוחנית שונה לחלוטין. עם זאת, הנביא ישעיה (ו, ג) אומר ששמע את המלאכים אומרים: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". כלומר, הקדושה היא דווקא נוכחות פעילה. כך נראה גם מהפסוק: "בקרובי אקדש" שנאמר על נדב ואביהוא בני אהרן הכוהן שנכנסו למשכן עם קטורת זרה, ואש ה' שרפה אותם.
גם לפי Claude.ai לקדושה ביהדות יש שני פנים. המקור המילולי של המושג הוא מהשורש ק.ד.ש, שמשמעותו הפרדה, היבדלות. עם ישראל נקרא "גוי קדוש" ומיועד להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" - נבדל מן האומות בדרך חייו המיוחדת על פי התורה והמצוות. יש עניין להתקדש ולהיות קדוש לא רק במובן של הימנעות מעבירות אלא גם בחיוב - לכוון את חיינו לקדושה ורוחניות. כך שקדושה ביהדות היא לא רק הימנעות מגשמיות ועריות אלא גם חתירה להגשמה רוחנית, קדושת חיים.
כיצד מחברים את שני הפירושים שעל פניו נראים מנוגדים?
במסגרת ההקבלה שערכו הפרשנים בין עשרת הדיברות לסדרת המצוות בתחילת פרשת קדושים, הצו "קדושים תהיו" הוא כנגד הדיבר הראשון - "אנכי ה' א-להיך", ואכן התורה מצווה עלינו להיות קדושים כי ה' קדוש. בספרו החדש ״יתרון האור״, הרב אליהו מאיר פייבלזון בעקבות ר' אברהם בן עזרא מסביר שקדוש פירושו חלק מהאלוהות. מה הכוונה? באיזה מישור עלינו להיות דומים לו? מהי התכונה של ה' שעלינו להעתיק ולאמץ?
הרמב"ן מסביר שהדרישה לקדושה היא ״קדש עצמך במותר לך״ ובמילים אחרות שלא תהא נבל ברשות התורה. לדוגמה, אדם יכול לשתות יין אבל לא בצורה מופרזת. בניסוח מודרני דבריו קרובים ל Freedom with constraints - חירות עם מגבלות. כשאדם מגביל את עצמו החירות שלו לפעול מנכיחה את ערכיו. זו לא חירות משולחת רסן שבה אדם עושה כל מה שעולה על דעתו בכל רגע נתון. דווקא המגבלות מסייעות להביע שפעילותו מוכוונת מטרות ויעוד, ולכן יש דברים שהוא לא יעשה.
"בקרובי אקדש" פירושו שה׳ פעל והרג את נדב ואביהוא כדי להחזיר את המגבלות של גבולות גזרה לאנשי דת כמו הכהנים. מותם הנכיח את השראת השכינה בקרב ישראל. קודש הקודשים הוא לא 'המקום שאליו אסור להיכנס' אלא המקום בו ה' נוכח וניתן להיפגש איתו, אם פועלים לפי מתווה מסויים שהם המגבלות - סדר עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים.
הפסוק קדש קדש קדש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו מבטא שהא-ל הוא קדוש - נוכח בכל פינה אך הוא לא מוחץ את העולם כי חירותו לפעול מוכלת בתוך "אילוץ" שהעולם יתקיים. תובנה זו עשויה להסביר מדוע בכמה מקומות בדרום ובצפון ערי הגבול נקראו קדש. החירות לפעול על פי ערכי ישראל היא בתוך הגבולות.
למעשה, הפסוקים בתחילת הפרשה מבהירים אף הם את משמעותה של החירות לפעול דווקא בתוך גבולות. תהיו קדושים כמו ה' במובן של נוכחות פעילה, ולכן אתם חירותיים לעשות מה שתרצו ולפעול בתעוזה וליצור אבל תיראו מההורים, זה גבול שלא חוצים. תשמרו שבת, כדי להציב גבולות הן לחומריות והן ליצירה אנושית אינסופית. השבת מעניקה משמעות לעשייה שלנו בששת ימי המעשה והופכת אותה ממרדף של צבירת הון לעשייה לשם תכלית של קירבה לה'. גם האיסור לפנות לעבודה זרה מבטא שלא הכל מותר. בחירת כל סוג של עבודה זרה מכשיר למעשה כל התנהגות שלנו, וההימנעות מעבודה זרה מבטא שיש לנו נוכחות פעילה משלנו דרך האסור והמותר, וקביעת גבולות ברורים אותם לא נחצה.
בימים אלו מתנהל דיון ער על חופש הדיבור ברשתות החברתיות וכן בקמפוסים בארה״ב. חופש הביטוי הוא חופש ליצור ולנכוח, ולכן הוא קריטי. ברמה האישית, חופש הביטוי הוא קריטי למען יעמוד אדם ולא יפחד מאיש כדי להיות בן חורין. אולם, קדושת הביטוי נמצאת דווקא במגבלות של אותו חופש. חופש הביטוי הופך להיות קדוש רק אם הביטויים שלנו לא גורמים לאחר להיפגע. חופש הביטוי הוא קדוש אם בדברים שלנו איתגרנו את האחר, כמו שה׳ מאתגר אותנו. חופש הביטוי מאבד מקדושתו ככל שהביטוי הוא משולח רסן וגורם לביטול האחר. ברמה הציבורית, ניתן לומר שבעידן הנוכחי, בו מיעוט כוחני רומס יהודים ופטריוטים אמריקנים בקמפוסים בארה״ב, שחירות הרוב נפגעת כי הרוב איננו מעוניין בפגיעות אלו בחלקים של הציבור. כך, מגבלות על חופש הביטוי, מגנות על חופש הרוב. הקדושה, אם כן, היא מתכונת לחיי חברה בריאים כי היא נותנת טעם ומשמעות לחופש, ומגינה מפגיעה.
ה׳ רוצה שנהיה קדושים. כולנו. שנאתגר את המוסכמות וההתנהגויות האינסנקטיביות באמצעות ערכי-נצח, כמוהו. שנהיה אנחנו המביעים ומפיצים את הטוב שבנו. הוא אינו רוצה אנשים שמנכיחים את עצמם על חשבון אחרים, או שמדירים מישהו מהמרחב. ה' רוצה שניזום כמוהו ושניצור כמוהו ולכן קרא לנו להיות קדושים כמו שהקדושה שלו פורצת לכל הארץ ובהגבלתו את עצמו מאפשרת את קיומו של האדם והעולם.
מייקל אייזנברג
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
פרשת השבוע *קדושים*- יגאל גור אריה
'*הצפירה הפשוטה*' מבטאת את הכבוד של המדינה, אך יחד עם זה היא מעוררת כמו השופר, את הזיכרון. זיכרון הנופלים שהיו ואינם. *השנה שונה וקשה שבעתיים, החטופים עדין שם-בגהנום*.
תחושת הסולידריות העמוקה והשותפות העולות בזמן הצפירה, הן תוצר של המצב בו אינך רואה את זה עמוד לצידך ברחוב כזר וכאחר, אלא כשייך כמוך לזיכרון.
מתעוררת שותפות ורעות שאינן "עמידה לצד" או לחילופין "עמידה מול' אלא "*עמידה עם*". תיאור זה של רגע הצפירה ביום הזיכרון, מהווה עבורי את אחת מההארות העמוקות שיש לי בימים הללו. אני אומר "*הארה*", היות והזמן של המועדים הנו התגלות: האור המאיר בזמן מסוים אך נמצא מעל הזמן, איננו מעומעם על ידי הזמן היומיומי, אלא מעניק איכות שונה של זמן, הארה אחרת. הדברים אמורים בכל חג, וכך גם בימים אלו - יום העצמאות ויום הזיכרון.
הצפירה מנכיחה.. {את} הסולידריות העמוקה בין החיים השותפים לאותה פיסת קרקע, לאותה מולדת, לאותה משפחה, לאותם החטופים, לאותם מתים ולאותו זיכרון.
הצפירה מבשרת לי כי אני חי את הסיפור שמעבר לי ונוצרת בשל כך אחווה עם האנשים הללו ברחוב – אחיי ואחיותיי. ...
הגאולה שבהקמת המדינה לא נמצאת בפניית האדם אל עצמו, אלא בשכחת עצמו ובהטמעתו בכלל ובהזדהות עמו. זהו הפאתוס של השותפות והעצמה של ההרמוניה, שלפרקים אנו חשים אותה בשירת "*התקווה*" המשותפת, כשליבנו מתמלא כיסופים וגאווה "להיות עם חופשי בארצנו". ...כיום אני לא חש כך עד חזרת כל החטופים.
האנשים שאני רואה דרך החלון בשעת הצפירה, אלו האנשים שאני פוגש יום יום ברחוב, אך ניכור ומחיצות קיימים בינינו, כעת השרים לא מתגלים כשותפים, כאחים ואחיות. אין זאת אלא אדווה אוטופית מן היום שבו יוסרו המחיצות בין איש לרעהו, שאדם לאדם לא יהיה זאב. שאוכל לסמוך על רעי כפי שאני סומך על עצמי, ויותר מכך, שהוא יוכל לסמוך עליי.
המעבר הרגשי מיום השואה ויום הזיכרון אל שמחת יום העצמאות מעבר לא פשוט- אנו ממשיכים הלאה כאלו לא אירע דבר.
בפרשתנו יש מעבר דומה:
״..ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה׳ ...״
״קדושים תהיו״ מרתיעה ומאיימת. מה פשר דרישה זו?
הדרישה להיות קדוש מציבה אתגר גדול. אנו נדרשים לרסן את עצמנו מתוך משמעות עצמית. התורה אינה קובעת עבורנו את המסגרת, המשימה מוטלת במלואה על האדם.
אנו נדרשים למצוא את האיזון בין הנפש לגוף בין הריסון לשאפתנות, בין הדאגה הפרטית לתרומה הציבורית.
כהורים אנו מורגלים *להציב גבולות* וזה טוב וחשוב, במקביל אנו צריכים לחנך למשמעת עצמית. יש צורך לקבוע יעדים, ולאפשר לילדים לבצע את המשימה בכוחות עצמם. לחנך לגבולות אבל להציב יעד– "קדושים תהיו" לאפשר להם/לילדנו עצמאות מסוימת בהשגת המטרה. עם תיק מלא ערכים ויעדים אלו נצא למסע חיינו.
שבת שלום! -שבת שלווה וענוגה עם הרבה תיקווה!! -*יגאל גור אריה*
&
פרשת קדושים -תשפ"ד-דובי פריצקי- קק"ל
להיות קדוש פירושו לאהוב את הרֵעַ ולאהוב את הגֵר. פירושו לא לגנוב, לא לשקר ולא לרמות אחרים. פירושו לא לעמוד על הדם, לא לחבוק ידיים כשחיי אדם בסכנה. פירושו לא לקלל חירש ולא לתת מכשול לפני עיוור, כלומר לא להעליב אחרים או להרוויח מחולשתם אפילו אם הם כלל אינם מודעים לכך, כי אלוקים תמיד מודע.
להיות קדוש זה להיות ישר בעסקים, לעשות צדק, להתייחס למועסקים כיאות, ולחלוק עם אחרים את ברכותיך (בימים ההם: חלקים מן היבול). להיות קדוש פירושו לא לשנוא אנשים, לא לנקום ולא לנטור. אם מישהו עשה לכם רע, אל תשנאו אותו. הוכיחו אותו על מעשיו. תנו לו להבין מה עשה ואיך פגע בכם, תנו לו הזדמנות להתנצל ולתקן, ואז סלחו לו.
ומעל לכול, "קדושים תהיו" פירושו "שמרו על האומץ להיות שונים". המילה "קדוש" בעברית פירושה, ביסודו, "נבדל". "קדשׁים תהיו, כי קדושׁ אני ה' א־להיכם" הוא משפט נוגד אינטואיציה. בכל הספרות הדתית העולמית מעטים הם המשפטים המנוגדים כמוהו לאינטואיציה הטבעית. איך אפשר להיות כאלוקים? הוא מוחלט, אנחנו סופיים. הוא נצחי, אנחנו בני תמותה. הוא עצום מן היקום, אנחנו רק גרגיר על פני כוכב לכת זערורי. ובכל זאת, אומרת התורה, מבחינה אחת אנחנו יכולים להיות דומים לו
היות קדוש משמעו להעיד על שכינתו של אלוקים בחיינו ובחיי עמֵנו. יהודי הוא מי שמעיד בקיומו על האחד שמעבר לו. להיות יהודי משמעו לחיות מתוך מודעות לשכינה האלוקית שבקרבנו: לנוכחותו של הא־ל שאיננו רואים, אבל אנו יכולים להרגיש את כוחו שבתוכנו – הכוח הדוחף אותנו להיות אמיצים, ישרים ונדיבים יותר. זו מהותן של המצוות ביהדות: להזכיר לנו את נוכחותו של האלוקי.לכל אדם על פני האדמה יש אתניוּת. אבל רק עם אחד שאף תמיד, כעם, להיות קדוש. וזו בעיניי התשובה לשאלה מהו להיות יהודי. (הרב זקס) שנזכה כולנו להיות קדושים שבת שלום מאשקלון ️.דובי פריצקי.
החברה לחקר המקרא מאחלת לכל עם ישראל שבת מבורכת בבשורות טובות וחג עצמאות עם תקווה בלב "ושבו בנים לגבולם, ביחד עם חיילי צה"ל וזרועות הביטחון באשר הם ובעזרת השם לניצחון על אוייבינו" .
