לכבוד פרשת שלח-לך צריך להזכיר כאן את זלמן שזר הנשיא השלישי, שכתב שיר נפלא על כלב, שעמד מול הבכיינות הישראלית,
אני מניח את השיר, ומצטט את הכתוב על שז"ר בויקיפדיה:
התעניינותו בתנ"ך הביאה את ראש הממשלה דוד בן-גוריון לייסד בימי כהונתו את החוג לחקר התנ"ך, אשר התכנס בבית הנשיא ובהשפעתו הפך ל"חוג הנשיא לחקר יהדות זמננו"
לא רבנו משה, לא הכהן אהרון,
רק כלב שגער…
הוא שראה לפנים בחברון
את ילדי הענק, ולא זע בו לבב,
וגם בהיותו בעינם ובהיותם בעיניו
רק חגב, רק חגב
האמין בכל לב כי כוחנו הוא רב,
ולא נסער.
אך עכשיו
הוא שנחרד וצעק וזעם ויהס העם…
הוא גער כי זכר, שאמנם ואכן
עצום וחזק הוא העם השכן,
וערים לו בצורות וגדולות במאוד
וכבד בישימון ועוד רבות בו לצעוד-
על כן מאוים הוא היריב ובכי המלינים.
אסון בו, קלון בו, בחוץ ובפנים,
לכן קם כה נזעם וכעס וכעס עד השלך הס…
עד כל עם המלינים, הנבוך, המפורר
נדהם מחרדת זה הקול שגער נדהם ונדם.
ומאז, בכל עת בכי עועים ומדנים,
ריב אחים במחנה והסתר הפנים
צופה ותוהה וזועק בי הלב: איכה, כלב?!
כתב הנשיא השלישי למדינת ישראל שנאור זלמן שז"ר ז"ל כיהן בשנים 1963-1973
הביא לידעתנו ערן דאום רב קהילת שימשוני מודיעין וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא
&
הרב עמיהוד סולומון- במסר מוקלט-"אל תהיה חגב"!
....................................................................................................................
פרשת שלח לך– " רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם." – שֵׁם ושִׁבְרו
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
משבר הציפייה מהנשיאים המרגלים בפרשתנו ,כבר מוטבע במילה- נשיא, בחידוד לשוני. המילה מורכבת משתי מילים משניות –יש (נ שי א ) ואין ( נ ש יא ).
כך פותחת פרשתנו: " וַיְדַבֵּר ד', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ- כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם...כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם" ( במדבר, יג', א'-ד').
עשרה נשיאים מרגלים כשלו במשימתם. כל נשיא נושא שם שנתנו לו אלוקים והוריו – "לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ" ( המשוררת זֶלדָה 1914-1984 ).שבקריאת שמו ,הם גילו את ציפייתם ממנו. הבה נעמיק בשמות הנשיאים המרגלים ומשמעותם. נבחן את שמותיהם בקונטקסט של שליחותם - לתור את הארץ. נעמיק בשמותיהם ונתור אחר הפער המובנה ,שבין הציפייה מהם החקוקה בשמם, כיצד עליהם להתנהג כמנהיגים, לבין התנפצות שמם והציפייה ממנו, בסלעי המציאות של שליחותם. ננסה גם למצוא לכך סיבה ופשר.
הבה נתבונן בשמו של כל אחד ואחד מעשרה הנשיאים שחטאו בהוצאתם את דיבת הארץ- רעה.
שמו של נשיא שבט ראובן- שַמּוּעַ : " לְמַטֵּה רְאוּבֵן, שַׁמּוּעַ בֶּן –זַכּוּר".
מצופה ממך שַמּוּעַ הנשיא- לאמץ אל ליבך את יכולת השמיעה וההקשבה- לב שומע כמו שביקש שלמה המלך-"וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע" ( מלכים, א',ג',ט').עליך להיות מסוגל, גם לשמוע קולות של אחרים שאינם תואמים דווקא את דעתך, השקפתך ועמדתך. כמו היכולת לשמוע את הקולות של שני הנשיאים האחרים "החריגים במיעוט "– יהושע וכלב, שהציגו עמדה שונה לחלוטין מיתר הנשיאים האחרים-"עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ ".
עשרה נשיאים מייצגים את האין ושני הנשיאים האחרים, מייצגים את היש – במילה נשיא.
שמו של נשיא שבט שמעון –שָׁפָט: " לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן-חוֹרִי" .
מצופה ממך שָׁפָט הנשיא – להימנע משיפוטיות ומהכללות. הצג עמדה שיפוטית לגופו של נושא ועניין והמנע מפרשנויות לא נקיות. אל תהא מושפע מסינדרום העדר. שיפוטך אמור להיות מבוסס על עובדות ומידע של אמת.
שמו של נשיא שבט יששכר – יִגְאָל : "לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר, יִגְאָל בֶּן - יוֹסֵף".
הציפייה ממך - יִגְאָל הנשיא, להטמיע בקרב מונהגיך, שאנו נמצאים כבר בזמן הגאולה. שהרי נגאלנו ממצרים מבית עבדים , בחמשת לשונות הגאולה. אתה הנשיא – לא רק נגאלת מעבדות ושעבוד, אלא יש לך תפקיד- אתה יִגְאָל, עליך מוטלת המשימה – לקרב את הגאולה ולהקרין חוסן ישועות ואמונה יוקדת בארץ המובטחת שמביאה בכנפיה את בשורת הגאולה. לכן נקרא שמך – יִגְאָל.
שמו של נשיא שבט בנימין- פַּלְטִי : "לְמַטֵּה בִנְיָמִן, פַּלְטִי בֶּן-רָפוּא".
הקריאה לפַּלְטִי הנשיא- להטמיע את שליחותך למען שארית דור הפליטה, משעבוד של 210 שנים במצרים, שהרי בידוע שרק 20% יצאו ממצרים – "וַחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵי־ יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" (שמות, יג',יח'). עליך כמנהיג, לפעול לריפוי עולם שבור ,כשמו של אביך- רָפוּא, כנגד הרפיסות, הייאוש והקיטורים של העם, בקברות התבערה והתאווה במדבר.
שמו של נשיא שבט דן – עַמִּיאֵל : "לְמַטֵּה דָן, עַמִּיאֵל בֶּן-גְּמַלִּי".
הקריאה לעַמִּיאֵל הנשיא- להקרין לשבטך אותו אתה מנהיג- חוסן אמוני וביטחון בקב"ה.
עַמִּיאֵל- כי עמנו אל, באתגרי מסע המדבר ובכניסה לארץ המובטחת.
שמו של נשיא שבט אשר – סְתוּר : "לְמַטֵּה אָשֵׁר, סְתוּר בֶּן-מִיכָאֵל".
הקריאה לסְתוּר הנשיא –לא להסתתר מאחורי מסכה. נהג את צאן מרעיתך , בשקיפות וביושר. אך גם היה מכיל ופתוח ונהל באופן ראוי ומכובד שיג ושיח גם עם בעלי פלוגתא, שסותרים את דעתך.
שמו של נשיא שבט נפתלי- נַחְבִּי "לְמַטֵּה נַפְתָּלִי, נַחְבִּי בֶּן-וָפְסִי".
הקריאה לנַחְבִּי הנשיא- התנהג בענווה, בדרכו של שאול המלך בראשית דרכו - "וַיֹּ֣אמֶר ד' הִנֵּה־ה֥וּא נֶחְבָּ֖א אֶל־ הַכֵּלִֽים" ( שמואל,א',י',כב').
שמו של נשיא שבט גד- גְּאוּאֵל "לְמַטֵּה גָד, גְּאוּאֵל בֶּן-מָכִי".
הקריאה לגְּאוּאֵל הנשיא- ראה את האור האלוקי הבוקע בתהליך הגאולה. כך עליך לראות זאת בשליחות תור הארץ בפרשתנו, שהגאולה אמורה להיות לווית החן שלה.
עת עלינו לשאול- כיצד קרה השם ושִׁבְרו בקרב הנשיאים , שלמעשה לא ייצגו נאמנה את השם שנתנו להם הוריהם? כיצד קרה ששמם מתבייש בהם ?
אז רש"י כבר נדרש לתמיהות אלו בפרשנותו בפרשתנו: "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים-למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדיברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר".
המילה המדריכה בפרשנותו של רש"י היא - הראיה הרעה של הנשיאים. בלקות ראייתם את מציאות ההווה, אך בעיקר את המציאות העתידית.
כך למדנו : "אמר להם( רבן יוחנן בן זכאי) צאו וראו לב איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם?
רבי אליעזר אומר, עין טובה... רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד. אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר, עין רעה ".( אבות, ב' ט')
כך גם ניטול ראיה מעוף השמים , בפרשת המאכלות הטהורים והטמאים, שבהם כלול גם העוף הטמא והאסור לאכילה, הנקרא - ראה/דאה. " וְזֶה, אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם...וְהָרָאָה, וְאֶת הָאַיָּה, וְהַדַּיָּה, לְמִינָהּ " ( דברים, יד',יג').
התלמוד מאפיין את עוף הראה: "למה נקרא שמה ראה? מפני שרואה למרחוק, עומדת בבבל ורואה נבלות בארץ ישראל". (מסכת חולין דף סג' עמ' ב'). מדובר על עוף שרואה בעיניים מבבל, רק נבלות בארץ ישראל. העוף הזה חי לו בבבל וממקום מושבו שם, הוא מתצפת בעיניו לעבר ארץ ישראל, ומה הוא רואה ? רק את השלילה. הוא רואה רק רע ושחור.לכן הוא טמא ואסור לאכילה.
דומה שעוף הראה, מאופיין בתסמונת ראיה צרת עין, בדרך הסתכלותו וראייתו השלילית את הדברים. העוף הנדון רואה ומתמקד רק בחולשות ובאיומים, הוא איננו רואה כלל חוזקות והזדמנויות. דרך ראיה והסתכלות זו של עוף הראה, מאפיינת את אותם האנשים שרואים נייר לבן, אבל מתמקדים דווקא בנקודה השחורה הקטנה בנייר הלבן. הם רואים רק שחור ומתעלמים מהלבן שהוא רוב רובו של שטח הנייר הלבן. זאת ההבחנה בין אנשים פסימיים לבין אנשים אופטימיים, בין אנשים שרואים תמיד שחור ושלילי, לבין אנשים שרואים לבן וחיובי . האנשים הפסימיים רואים רק שחורות וממלאים את סביבתם באנרגיות שליליות. הם רואים רק את חצי הכוס הריקה, הם יודעים רק למתוח ביקורת ורואים בעיניהם רק את הרע ובוחרים בו, הם נעדרי תקווה ואמונה ורואים רק חידלון ייאוש וחוסר סיכוי. אנשים כאלה תמיד יגיבו ברפיסות לכל רעיון חדש – "זה לא טוב, זה לא ילך, אין לרעיון או ליוזמה כל סיכוי, חבל לבזבז זמן".
לעומתם, האנשים האופטימיים החיוביים, המרכיבים משקפיים ורודים, ממלאים את סביבתם באנרגיות חיוביות, שרואים את חצי הכוס המלאה. הם רואים בעיניהם את הברכה ובוחרים בה, הם אוחזים בתקווה ובסיכוי. הם מבינים - מהי פרופורציה!
דומה שהמרגלים שיצאו לתור (לראות) את הארץ, רואים את אותה תמונת הארץ, את אותה ארץ ישראל, אבל נקודת הראות שלהם היא שונה. 10 מרגלים, רואים בעיניהם רק את החולשות והאיומים בכניסה לארץ ישראל, והמסקנה שלהם היא ייאוש:" אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ... לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל הָעָם: כִּי חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. ... אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, ... וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". לעומתם, 2 המרגלים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, הרואים בעיניהם את החוזקות וההזדמנויות בכניסה לארץ ישראל, ומסקנתם היא הפוכה:" עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ... הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. .... אֶרֶץ, אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (במדבר,יג',לב'-לג' ויד',ז'-ח').
האם לא מוכרות לנו בחיי היום יום, דוגמאות רבות, ששני אנשים רואים את אותה תמונת מציאות, אבל כל אחד מהם לוקח את נקודת מבטו , פרשנותו ומסקנותיו, לכיוון שונה, כמרחק מזרח למערב.
העיניים והראיה שלנו משפיעים על נקודת הראות שלנו לעבר אנשים ודברים הקורים בחיינו. זאת אותה תסמונת הראיה הבינרית השטחית. דרך ראיה כזאת גורמת לצערנו לא אחת למלחמות תרבות, גזענות , אפליה והדרה.
אז מה, נהיה אופטימיים או פסימיים? האם נסיים דיוננו בטעם לא טוב ? דומה שלא, שהרי חוט של חוסן אמוני ונפשי מתוח, משני הנשיאים - יהושע בן נון וכלב בן יפונה ועד להפטרה לפרשתנו. שניהם גם השתתפו באותו סיור ריגול, אך מצבם הנפשי והאמוני שונה לחלוטין. הם מקרינים מנהיגות נשיאותית מסוג אחר, של חוסן אמוני ונפשי וכך הם מבטאים זאת:"עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ".
בשמותיהם של הנשיאים – יהושע וכלב. קיימת זהות שמית מלאה, בציפייה מהשם שניתן להם, לבין מעשיהם.
שמו של נשיא שבט אפרים -הוֹשֵׁעַ :"לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן".
הושע הנשיא ( לפני שניתן לו השם- יהושע) ,כשמו כן הוא – מנהיג של חוסן אמוני –"אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא" . כולו מנהיגות של השראה –"הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְהוָה וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה".( ישעיהו, יב', ב').כך הקריאה לנשיא הוֹשֵׁעַ – "לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל" ( שופטים, ו', יד').
שמו של נשיא שבט יהודה -כָלֵב : "לְמַטֵּה יְהוּדָה, כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה".
כָלֵב הנשיא, כשמו כן הוא – כָ-לֵב – נוהג ברגישות ובחכמת הלב- "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" ( משלי, כז',יט')..
הנה כי כן, נוכחת המנהיגות הנשיאותית בעלת חוסן אמוני ונפשי, בהפטרה לפרשתנו .
שני המרגלים שנשלחו על ידי יהושע, כשליחי הקהילה של עם ישראל הנכנס בשערי ארץ ישראל, ביריחו במנעולה של ארץ, מעידים במילותיהם על שאר רוח ,אמונה ותקווה בצדקת הדרך: "וַיֹּאמְרוּ, אֶל יְהוֹשֻׁעַ, כִּי נָתַן ד' בְּיָדֵנוּ, אֶת כָּל הָאָרֶץ; וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפָּנֵינוּ" (ספר יהושע, ב', כד') .
אכן, שמו של יהושע הנשיא והמנהיג, לא בגד בו. לא מקרה הוא שאת שמו קיבל ישירות ממשה בפרשתנו: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן יְהוֹשֻׁעַ"( במדבר, יג', טז').
יהושע המנהיג הקרין לשני המרגלים ששלח – חוסן של תקווה אמונה וישועה.
היש - בשמו של יהושע , עמד במבחן.
שבת שלום ומבורכת
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
פרשת שלח - חיבוריות לטוב ולמוטב -מייקל אייזנברג-משקיע הון סיכון-אלפא.
בפרשת השבוע המרגלים חזרו עם דאטה מאכזבת, בשורות איוב ותחזיות קודרות לגבי סיכויי ההצלחה של עם ישראל לכבוש את הארץ:
בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ. אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן. … וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת. וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.
בתגובה הבכי והנהי פשטו כאש בשדה קוצים:
וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ. וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.
בספרי חלב, דבש ואי-ודאות הרחבתי על הדרך בה כלב ויהושע ניתחו ועיבדו את המידע, וכיצד הגיעו לתובנות ייחודיות ולמסקנות שונות מקבוצת הרוב. בטור זה ברצוני להתמקד בעמידה שלהם מול הציבור. היות שהדברים של עשרת המרגלים נשמעים מבוססים, והתגובה של העם נראית הולמת את הדיווח, ברצוני לנסות ולהסביר מהי החלופה של כלב ויהושע ואולי גם מדוע הם לא הצליחו לשכנע את העם.
אל מול דברי עשרת המרגלים בחרו כלב ויהושע לומר את הדברים הבאים תוך שהם לא חולקים על העובדות שעמיתיהם הציגו, ותוך שהם מתנסחים בקיצור באופן יחסי:
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם. וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד. אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם.
מה שבולט בדברים זה ההסתמכות על ה': "אִם חָפֵץ בָּנוּ ה'" ו-"וַה' אִתָּנוּ". למרות שהטיעון עשוי היה לדבר על ליבם של יוצאי מצרים, שגם חצו את ים סוף, הוא איננו עובדה פיזית פשוטה כמו ענקים, ערים בצורות או שבעה עמים. זה נשמע כמו 'יהיה בסדר' עמום שאיננו מוביל לתוכנית פעולה של ממש. בנוסף: אומנם בתקופה האחרונה ה' היה עם בני ישראל, ואפילו הפך עולמות בשבילם, אבל אסור לשכוח שבמשך כמה מאות שנים ה' לא הושיע את בני ישראל מגזרות, שיעבוד ועינוי. אם כן, גם הסטטיסטיקה לא תומכת בטיעון שבחרו כלב ויהושע להציג. אני מוכן לשער שמסיבות אלו מי שהאזין לטיעונים של שני המחנות, השתכנע מעמדת הרוב (חוץ מזה שהם היו רוב מוחץ). משם והלאה, הבשורה התפשטה מפה לאוזן וכך כל העם כולו, ללא יוצא מן הכלל אחד! נצמד לעמדה שהכל אבוד והחל לבכות.
תיאורטית ניתן היה להסביר שלמרות הניתוח המבריק של המצב שעשו כלב ויהושע, הם לא הימרו על המילים הנכונות. הם הטיפו לאמונה בשעה שהמציאות נראית כטופחת על הפנים וכך עלו בתוהו מאמצי השיווק של המהלך שהם רצו לקדם. עם זאת, קשה לי להאמין ששני מנהיגים, שיודעים מראש שהם הולכים לקרב של מעטים מול רבים על דעת הקהל, יבחרו להתנסח 'אם ירצה ה''. זו אמירה חסרת סיכוי שמשדרת בסבטקסט שבאמת לנו עצמנו אין כוח לכבוש את הארץ, ואנו זקוקים לנס. לכן, ברצוני לפרש את דבריהם באופן עמוק יותר.
כפי שהסברתי בספר, אחת העובדות שציינו עשרת המרגלים הפכה ברבות השנים מחסרון ליתרון. המרגלים הפחידו את הציבור באמירה שיש בארץ שבעה עמים שעליהם נצטרך לגבור. יהושע וכלב לעומתם הבינו שאם בתא שטח קטן יש שבעה עמים הדבר מלמד על כך שיושבי הארץ אינם מאוחדים. ואכן בספר יהושע מתואר שהצבא הישראלי לא נדרש למלחמה כוללת נגד יושבי הארץ. בני ישראל עברו מאזור לאזור, נלחמו עליו וכבשו אותו, ללא התמודדות עם כוחות כלשהם שבאו לסייע למותקפים. לכאורה גם בני ישראל הם שנים עשר שבטים וגם בהם הפירוד שולט? "אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ … וַה' אִתָּנוּ" אמרו כלב ויהושע - לא שאנחנו בונים על כך שהוא יושיע אותנו, אלא שהקוד הערכי והאמוני שכולנו שותפים בו מאחד אותנו ומחבר אותנו.
התגובה של העם - שכולם התחברו ללא יוצא דופן לקו החשיבה של קבוצת הרוב - מוכיחה עד כמה כלב ויהושע צדקו. זה כוחה של החיבוריות: אפשר ביחד ליצור דברים ולהגיע להישגים מרשימים במאמץ משותף והפריה הדדית, כפי שקורה לא מעט בתעשיית ההייטק הישראלית כיום. אבל אותה תכונה עלולה ליצור גל של הרס כפי שמתפתח כעת בטוויטר עם ההיסטריה מהאינפלציה שיתכן שתוביל להיפר-אינפלציה, ירידות בשוק, ועוד חדשות רעות. חיבוריות מאיצה תהליכים ומעמיקה את התודעה. זה נכון ברמה הערכית, זהותית וגם תקשורתית. אני תקוה שהחיבוריות שלנו, הקוד הערכי שלנו - שכולל מרכיב חזק מאוד של תמיכה הדדית - יסייעו לנו להיות בטוחים יותר בעצמינו אל מול אתגרי הימים הבאים ואל מול להק הצייצנים. ככל שהקיבולת של החיבוריות לא תופנה להיסטריה היא תוכל לשמש אותנו ליצירתיות וקידמה, כי החיכוך בין אנשים ורעיונות הוא זה שיוצר את הניצוץ. ולמרות שהרוב קובע, בזמנים של היסטריה-רבתי דווקא קבוצה קטנה עם תובנה ייחודית או זווית ראיה אחרת, הם אלו שצודקים ויכולים להצליח.
אשמחלקבלתגובותבכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
וגם תזכורת קטנה שניתן לרכוש ספרי החדש על ספר במדבר ״חלב דבש ואי וודאות״ בלינק הזה.
&
פרשת השבוע ״שלח לך״-יגאל גור אריה
פרשת בר מצווה של הלל שר- ברכות !!
פרשת בר מצוה של יואב הס- ברכות !!
שבת חתונה של אסף ויעל שפר- ברכות !!
פרשת בר מצוה של שייקה שוסטר- ברכות !!
האם התקשורת מספקת לנו עובדות או דעות? האם התקשורת אומרת לנו מה קורה עובדתית או שהיא גם מוסיפה וקובעת לנו מי נחשב קיצוני ומי שפוי, מי ישראלי ומי מגזרי, מי משלנו ומי הזוי?
פרשת השבוע שלנו, פרשת שלח לך, עוסקת במבט על ארץ ישראל. נתבונן על היכולת לראות
טוב דרך ארץ ישראל. המרגלים נדרשו לדווח על הארץ אך הם בחרו להדגיש את הדברים הלא
טובים שראו. "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶי ה, עַז הָעָם הַיֹשֵׁב בָאָרֶץ, לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִּםֶמוּ. האם ״ארץ זבת חלב ודבש״ או ״ארץ אוכלת יושביה״.
משה שלח את המרגלים כדי לתור את הארץ ולספק אינפורמציה *מודיעין בלבד*, בלי לנתח ולהסיק מסקנות , או להביע דעה. ובזה חטאו והפכו עצמם למרגלים. ״אפס כי עז העם״
טעות מתחילה כשמערבים אינטרסים אישיים בפעילות ציבורית. ומביעים דעה כאשר צריך להביא רק אינפורמציה, מודיעין ,עובדות!!
בדבריהם ייצרו דמורליזציה בעם! ובזה חטאו.
ההסבר שלי קצת שונה; משבר ענק נוצר בעם.
סיפור *מנהיגות* הכי גדולה בהיסטוריה. איך מעבירים עם ממצרים כעבדים לארץ המובטחת כבני חורין. לא העברה פיזית כי אם העברה מנטלית.
נבחרו 12 מנהיגים/מרגלים בבחירה פומבית. כך יוצאים למשימה מיוחדת???
לדעתי 3-4 אנשים טובים/נבחרים(מהיחידה) יוצאים למשימה חשאית למשימות מיוחדות.
מכאן אני למד שהמנהיג משה רצה בדיקה פנימית, (ולא לקבל מידע על א״י) האם עם ישראל בשל מנטלית להיות בני חורין.
המסקנה היא שהעם לא מוכן, השעה לא כשרה להיכנס לארץ ישראל.
גדולת המנהיגות של משה להבין שלא מוותרים על הגעה לארץ ישראל פשוט נדחה זאת ב40 שנה. זה לא עונש זו הבנת המציאות. יש לחזק את העוצמה הפנימית, העוצמה המוסרית הערכים ולהיכנס לארץ ישראל בשלים ומוכנים.
הפרשה מלמדת רבות על הפרשנות האישית שאנחנו נותנים למציאות, ועל הבחירה החופשית שלנו בהתבוננות על האירועים. בסופו של דבר האדם מחליט אם לבחור בייאוש או באמונה. *יש רק דבר אחד שנכון אובייקטיבית : שכמעט הכל בחיים סובייקטיבי*.
לו יהי !!
*גם לנו מגיע מנהיגות כזו*!!
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה !!
יגאל גור-אריה
&
עבירות שבידו או שהוא בידן- חיים קופל
1) פרשתנו עוסקת בעניין המרגלים. מיד לאחר הזכרת שמות המרגלים נאמר:" ויקרא משה להושע בן-נון יהושע"
(י"ג-ט"ז). רש"י אומר על אתר: התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים. ("ויקרא": לשון תפילה וּבַשֵּׂם יה-ושע רמוז תוכן התפילה).
2) רש"ר הירש מוסיף היבט נוסף לשנוי שמו והיא שהדבר יועיל גם לשאר המרגלים וכל אימת שיקראו לו בשמו החדש, יזכרו גם הם את המשמעות הרמוזה בשם זה, משך כל שליחותם והוא: ש "הושע" הוא "יהושע". מי שהושיע בעבר הוא יושיע גם בעתיד.
3) ויש לשאול, מדוע התפלל משה רק על יהושע ולא על כל המרגלים? הרי בסופו של דבר הדיווח צריך שיהיה על דעת כולם וגם יחייב את כולם.
4) ונראה שישנם שני סוגי עבירות:
א) עבירה שמבצעה יודע בשלב מסוים, תוך כדי ביצוע, או אח"כ שהוא ביצע עבירה. יתכן שהוא התפתה, נסחף אחרי הרוב וביצע עבירה. אך הדבר "בידו", בהמשך הוא יכיר בשגיאה ויש סיכוי שיחזור בתשובה מעצמו.
ב) אך יש עבירה שאף לאחר ביצועה אין הוא מכיר במעשה הרע שעשה. הוא בטוח שפעל נכון ומצדיק את מעשהו באידאולוגיה המצדיקה ומחייבת את המעשה. במקרה זה ,למעשה, הדבר אינו בידו. אין כמעט סיכוי שיחזור בתשובה מעצמו , הוא הרי בטוח שעשה מעשה טוב.
5) את הרעיון שהבאנו לעיל ניתן למצוא בכמה מקומות:
א) המשנה באבות אומרת: עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה (פרק ג משנה א). התנא מדגיש שלא תבוא לידי עבירה. למצב שכאילו אתה "בידיים שלה" ולא תוכל להיחלץ ממנה.
ב) לעומת זאת, בפרשת שופטים כשהשוטרים מכריזים על חוזרי המלחמה, הם אומרים: " מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישב לביתו" ( דברים כ-ח) אומר רבי יוסי הגלילי : "הירא מעבירות שבידו". : שח בין תפילין של יד לתפילין של ראש. זו אומנם עבירה קלה , הנתונה "בידו" של החוטא וברצונו יוכל לחזור ממנה. ואע"פ כן הוא לא יוצא למלחמה, לבל ימיס "את לב אחיו" בקרב.
6) לפי הרעיון הנ"ל נסביר למה משה התפלל רק על יהושע ולא על שאר המרגלים. הזוהר אומר שהמרגלים, שהיו "נשיאי שבטם" הוציאו דיבת הארץ רעה, מאחר שחששו לאבד את משרתם כנשיא. שהרי בארץ ישראל ימונה מלך ומשרת נשיא השבט תבוטל. לכן היה להם אינטרס שלא יכנסו לארץ ישראל וימשיכו להחזיק במשרת "נשיא השבט" במדבר. אי דווח אמת, זו עבירה, אך יש סיכוי שיחזרו בהם, מרצונם, ויאמינו בהבטחת ה' שיגיעו לארץ ישראל, וישנו את דיווחיהם. ממילא הם אינם זקוקים לתפילת משה עליהם.
7) אך לגבי יהושע המצב הוא הפוך. לו יש אינטרס שיכנסו לארץ ישראל, בה הוא יקבל את תפקיד המנהיג (במקום משה). זאת הוא גם שמע מאלדד ומידד. הפסוק אומר "אלדד ומידד מתנבאים במחנה" (במדבר י"א-כ"ז). ואומר רש"י במקום, מה נתנבאו : " משה מת יהושע מכניס" (לארץ ישראל). כך שיש לו אינטרס לדווח טוב על ארץ ישראל. אך יש חשש "צַדִּיקוּת יֶתֶר" שלו. הוא יצטרף למוציאי דיבה רעה על ארץ ישראל ויחשוב שהוא עושה מעשה עילאי, שהרי הוא פוגע בטובתו האישית. כך שיש חשש שלא יחזור מדבריו ולא ישנה את דיווחו, שהרי יש לו גם אידאולוגיה לכך. הוא "צדיק" שפועל נגד טובתו האישית. לכן נאלץ משה להתפלל עבורו, לבל יתפתה לכך.
8) תשובות מפרשת בהעלותך
א) איזה אדם נתבקש להפוך לאיבר? תשובה: יתרו " והיית לנו לעינים" (י-ל"א).
ב) רב שחי ב-200 שנים האחרונות ויום הזיכרון שלו חל בחודש סיון... תשובה: המדובר ברב ראובן זליג בענגיס זצ"ל, אב"ד בירושלים נפטר ז' סיון תשי"ג (1953). מח"ס "לפלגות ראובן" זכה לסיים 101 פעם את הש"ס. הוא התלונן שת"ח אינם לומדים תנ"ך מהמקור וכל ידיעותיהם נובעות מתוך הש"ס, בו הם בקיאים. כשבאו אליו ת"ח לבקש "כתב סמיכה" הקפיד לבחון אותם גם בתנ"ך. מעשה באברך שבא לבקש ממנו "כתב סמיכה" הוא בחן אותו בש"ס ואכן ידע יפה מאד, אח"כ בחן בתנ"ך וידע פחות. אמר לו הרב: אתה "צורבא מדרבנן" (תלמיד חכם מדרבנן). "ועם הארץ מדאורייתא" (עם הארץ מהתורה, מידיעת התורה...).
9) שאלות מפרשת שלח
א) רמז בפרשה לשנה בה יחרב בהמ"ק הראשון?
ב) היכן מופיע שם של אשה שמופיעה בתורה, בפרשתנו?
שבת שלום מחיים ק.
