ישראל קריסטל
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי יט' מנחם אב, תשפ"ה -13.8.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "עקב" תשפ"ה
מרצה : ? (עדיין לא סגור)
הנושא: ?
ולהחזרת כל החטופים והכרעת אויבי ישראל
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
שימו לב קישור חדש לזום:
https://us06web.zoom.us/j/8725
7936118?pwd=Qtjt0etwaZu2SObRPU
Meeting ID: 872 5793 6118
Passcode: 391390
******************************
ניתן להירשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר:www.hamikra.org
******************************
בבקשה הפיצו ושילחו את הפרטים על השיעור בפרשת השבוע לכל המכרים שלכם, למען "להגדיל תורה ולהאדירה"
******************************
סרטון המספר על הפרויקט של החברה לחקר המקרא "תנ"ך בראש" בו אנחנו מקדמים ומכינים,נוער בבתי ספר תיכון ממלכתי להתמודד על המקומות הראשונים בחידון התנ"ך העולמי לנוער ביום עצמאות
******************************
6 דקות על הפרשה בעזרת הבינה המלכותית מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל על "המעט מכל העמים" בפרשת "ואתחנן- מדהים, כדאי לשמוע",
בחסות החברה לחקר המקרא ובעזרתו של דוד פטרפרוינד, (השתפרנו אבל, יש עדין מספר טעויות בהגיית מילים מקווים להתגבר עליהם בעתיד, אם יש לכם רעיון כיצד? נשמח לשמוע-כבר ניסינו לנקד הכל!).
https://drive.google.com/file/d/1_GO_5aiMpvCiP3-dHfFC8GWevwYOJIDB/view?usp=drive_link
******************************
חדש! המצגת שהושלמה כוללת חומרי לימוד מעניינים המספרת את סיפור המיזם,"תנ"ך בראש":
C:\Users\10\Downloads\מצגת jpg-20250804T162431Z-1-001.zip
******************************
סרטון על הפרשה - אמנות הפשע- הרב עמיהוד סולומון רב קהילה כפר גנים פתח תקוה.
************************************************************************
פרשת ואתחנן, שבת נחמו וטו' באב – "אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר" – יש בנו אהבה והיא תנצח - ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
בשירה אדירה ובתקיעת שופר, נכנסו אתמול חיילי חטיבת חשמונאים בשער יפו בירושלים, בדרכם לטקס סיום מסע הכומתה הראשון של הלוחמים החרדים בכותל. אחד החיילים אמר בהתרגשות: "מי שמחפש להתחזק ביראת שמיים וגם לתרום למדינה – אין מקום מתאים מזה". החיילים החרדים נענו לקריאה, שבקעה ממעמקי ההיסטוריה של עמנו לפני 2193 שנים, על ידי מתתיהו החשמונאי - "מי לד' אלי". כך החשמונאים דאז וכך החשמונאים היום, ענו – הנני.
משה רבנו בנאומו בפרשתנו, מציג את ערי המקלט: "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מִזְרְחָה, שָׁמֶשׁ. לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ, אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת, וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ, מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם; וְנָס, אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי. אֶת-בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר, לָראוּבֵנִי"(דברים, ד', מא'- מג').
עיר המקלט -בֶּצֶר העניקה את שמה למבצע בֶּצֶר במלחמת העצמאותשנערך היום לפני 77 שנים, ב22באוגוסט 1948 בתל אביבומטרתו הייתה, תפיסת משתמטיםועריקיםמשירות צבאי וגיוסם המיידי לצה"ל.
עם התחלת הגיוס בתחילת המלחמה, נחשפה תופעת המשתמטים והעריקים. משתמטים היו אלה שלא התייצבו בלשכות הגיוס או שהתייצבו ולא נענו לצו שהורה להם להתגייס. תופעת ההשתמטות נתפסה בעיני הנהגת היישוב, כאיום על הסולידריות והלכידות החברתית ולפגיעה בכוחו הצבאי.
בתחילה הייתה המגמה להימנע מנקיטת צעדי אכיפה ולהסתמך על יצירת אווירה מעודדת על ידי שימוש באמצעי תעמולה ובפעולות הסברה שבהן בלט חלקן של תנועות הנוער.
פעולות אלה לא הועילו ולכן מפברואר1948, פורסמה פקודה שחייבה נשיאת כרטיסי התייצבות והחלו פעולות לאיתור משתמטים שכונו "סריקות". בפעולות אלה השתתפו שוטרים אזרחיים וצבאיים ובתל אביב צורפו לפעולות גם מתנדבי המשמר האזרחי.
בספרות של דור תש"ח, בספר "בשדות פלשת" של אורי אבנרי( 1923-2018 ) הובלטה התופעה של חיילים החוזרים משדות הקרב לתל אביב ומוצאים בה משתמטים הממלאים את הרחובות ובתי הקפה.
עם תחילת ההפוגה השנייהוהצורך בהגברת הגיוס לקראת המשך המלחמה, החליט דוד בן-גוריוןעל מבצע צבאי גדול לתפיסת משתמטים ועריקים.
שם העיר בֶּצֶר, כאחת משלוש ערי המקלטבעבר הירדן, הייתה מטאפורה למבצע במלחמת העצמאות, למנוע מתל אביב להיות עיר מקלט למשתמטים.
מיכאל בן גל ( 1908-1992 ) מפקד המבצע, הוציא פקודת יום:"... בה בשעה שאנו עומדים בקו האש הרחק מן הבית וממקום ישוב עברי, עדיין מהלכים בתל אביב מאות צעירים וצעירות פחדנים ומוגי לב המבלים את ימיהם בהוללות ובשעשועים ומתחמקים מכל חובה כאילו המלחמה הזו אינה מלחמתם וכאילו זכאים היו שאתם בגופכם תגנו עליהם".
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ( 1888-1959 )הרב הראשי לישראל בימי מלחמת העצמאות, סבו של נשיא מדינתנו שיבדל"א, ציטט בנאומו לצדקת המבצע, את נבואת הנביא ישעיהו שאותה נקרא השבת בהפטרת נַחֲמוּ: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם.דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ: כִּי לָקְחָה מִיַּד ד', כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ.(ישעיהו, מ',א'-ב') וכך המשיך הרב הרצוג בנאומו - אך אתם, בית ישראל, אתם מהרו, אתם הקדימו, מבעד למסכת הסיבות, הכירו כבר עתה את יד ההשגחה העליונה. התרוממו, התנשאו לשיא של המרום הקדוש והנשגב שבתופעה ההיסטורית המופלאה הזאת. התאחדו, התלכדו, התכוננו למאמץ העליון, אך מתוך אמונת איתן בצור ישראל וגואלו ובתורת קודשו ומהרה כדבר נביאנו, יישמע קול מבשרת ציון מבשרת ירושלים" (המקור: עיתון הצפה 25.8.48).
הנה כי כן, נאומו של משה בפרשתנו אודות עיר המקלט - בֶּצֶר בנחלתו של ראובן, מחברת אותנו לאירוע המכונן של שניים וחצי השבטים, שנוכח גם הוא בנאומו של משה בפרשת דברים בשבת שעברה. בזיכרון הקולקטיבי היסטורי שלנו, צרובים דבריו הנוקבים של משה לשניים וחצי השבטים שבחרו להשתקע בעבר הירדן ולהשתמט מהמאמץ המלחמתי שנדרש מכל שבטי ישראל, לקראת הקמת עצמאותם בארץ ישראל, בתום המסע המדברי מעבדות לחירות והצורך להילחם בעמי הארץ המובטחת: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. וְלָמָּה תנואון תְנִיאוּן] אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ד' ... וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ד' לַמִּלְחָמָה, וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ד' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו... וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה. נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ד' אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן"(במדבר, לב', ו'-לג').
כך ממשיך משה בנאומו בפרשתנו, עת הוא מנכיח לעיני בני ישראל את מעמד עשרת הדברות: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ...ד' אֱלֹהֵינוּ, כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב. לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ, כָּרַת ד' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת: כִּי אִתָּנוּ, אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים. פָּנִים בְּפָנִים, דִּבֶּר ד' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ד' וּבֵינֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לְהַגִּיד לָכֶם, אֶת דְּבַר ד' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ, וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר" (דברים, ה', א'-ה').
אציג קריאה נוספת לקריאתו של משה בנאומו, הקורא לעמו במציאות של– "מִפְּנֵי הָאֵשׁ" – אל תיראו - "מִפְּנֵי הָאֵשׁ", הר האש קורא לכם – לעלות בהר. מדוע ? – "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ד' " (ויקרא, יט', טז'), במציאות של - "דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן" ( יואל, ג', ג').
כך ממשיך משה בנאומו בפרשתנו, בקריאתו לבני ישראל - להיכנס מתחת לאלונקה: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי ד' לְמַעַן, יִיטַב לָךְ, וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ד' לַאֲבֹתֶיךָ,לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ, מִפָּנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ד' " (דברים, ו', יח').
גלגולו של נאום משה מגיע בנתיב הדורות, לפתחם של הלוחמים החשמונאים, כאשר ביקשו היוונים להעביר את ישראל על דתם, והכוהנים והלוויים נקראו לעמוד וללחום בגבורה על משמר העם והארץ, ובית דין של חשמונאים הורו שמצווה להילחם גם בשבת, והחזירו את מלכות ישראל למקומה ליותר ממאתיים שנה, ולכן עד היום אנחנו חוגגים את חנוכה (רמב"ן, במדבר ח', ב').
הבה נלמד שבהפטרה לפרשתנו שהיא הראשונה לשבע הפטרות הנחמה, נוכחת התשובה למבצע בֶּצֶר, בהופעתו של הקב"ה: "הִנֵּה ד' אלוקים בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל". (ישעיהו ,מ' ,י'-יא').
כך גם גיבורי דוד המלך ואומרים שאף דוד עצמו, מכונים - "עדינו העצני", כנאמר: ”אֵ֛לֶּה שְׁמ֥וֹת הַגִּבֹּרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑ד יֹשֵׁ֨ב בַּשֶּׁ֜בֶת תַּחְכְּמֹנִ֣י רֹ֣אשׁ הַשָּׁלִשִׁ֗י ה֚וּא עֲדִינ֣וֹ הָֽעֶצְנִ֔י” (שמואל ב', כג', ח').
לא מקרה הוא, שבתי ספר ובתי כנסת רבים, נושאים את השם - תַּחְכְּמֹנִ֣י .
תַּחְכְּמֹנִ֣י -עֲדִינ֣וֹ הָֽעֶצְנִ֔י, הוא השילוב האולטימטיבי המצופה – צבא ותורה. שילוב של עדינות ורגישות בלימוד התורה, ביחד עם קשיחות צבאית כעץ.
הנה תַּחְכְּמֹנִ֣י - עֲדִינ֣וֹ הָֽעֶצְנִ֔י, בדמותו של הרב ישי אנגלמן, ר"מ בישיבת מעלה אדומים ושריונר, שנפצע קשה בעזה וכך מהדהדים דבריו בראיון: "דיברתי עם ד' על האלונקה, אמרתי לו שאני רוצה להמשיך את השותפות איתו"( מקור ראשון,שבת,26.7.24).
הנה כי כן, נבואתו הקאנונית של הנביא ישעיהו בהפטרת השבת – נַחֲמוּ, דומה שמתכתבת עם קריאתה של - "בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר", בנאומו של משה בפרשתנו: "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ... וְנִגְלָה, כְּבוֹד ד'; וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי ד' דִּבֵּר... הִנֵּה ד' אלוקים בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו...כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל... שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם, בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר".
במלחמת העצמאות השנייה שבה אנו נתונים בימים הרי גורל אלו - כולם ללא יוצא מן הכלל נקראים להתגייס בכל לבבם, נפשם ומאודם לשירות האומה, כנאמר בנאומו של משה בפרשתנו:"שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ד' אֱלֹהֵינוּ, ד' אֶחָד. וְאָהַבְתָּ, אֵת ד' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ואתחנן, ו', ד'-ה').
הקריאה היא כולה - אהבת ישראל , בסימנו של טו' באב – חג האהבה, שיחול בשבת, ומהדהד באוזנינו את ייחודיותו. כך במשנה נאמר: " אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים"(מסכת תענית פרק ד'). בתלמוד במסכת תענית דף ל', מצוינות מספר סיבות לקביעת טו' באב ליום של שמחה. אציג רק סיבה אחת מתוך שש המוכרות.
בתקופת המדבר נאסרו שבטי ישראל להתחתן זה בזה. ואילו בתקופה מאוחרת יותר בטו' באב , הותרו השבטים להתחתן זה בזה. מדוע במדבר חל האיסור ? זאת בעקבות תקדים בנות צלופחד שהן זכאיות לרשת את נחלת אביהן. כתוצאה מכך, ערער שבט מנשה על ההחלטה, בחשש שאם תינשאנה בנות צלופחד לשבטים אחרים, עלולה נחלת שבטם לעבור לשבטים אחרים. לכן נאמר: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ד' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים"( במדבר, לו', ו').
בתקופה מאוחרת יותר, חז"ל דייקו מהפסוק, שהאיסור היה תקף רק בדורן של בנות צלופחד, אך הותר אחר כך. כך הותרו שבטי ישראל להינשא זה לזה, וזה קרה בטו' באב. הנה ביטוי - לאחדות ואהבת ישראל.
נתפלל ונייחל לשובם הביתה במהרה, של 50 החטופים, הנמקים במאפליה במנהרות החמאס העמלקי,665 ימים. אנו מתפללים ומייחלים לשובם הביתה במהרה.
יש בנו אהבה והיא תנצח, מהדהדת בשירו של ארקדי דוכין, שכתב המילים והלחן :
"בין האפל לנסתר, בעולמנו המר ,אומרים שיש עוד תקווה , קוראים לזה אהבה, ומחכים לבואה
בין האתמול לעתיד, בין האוצר לתחתית ,אומרים שיש עוד תקווה ,קוראים לזה אהבה, ומחכים לבואה.
בין הבלבול לאסון , תדעו שיש פתרון ,קוראים לזה אהבה , בין הזיוף לאמת ,בין כל מה שחי למת , ישנה אהבה. יש בי אהבה, והיא תתעורר ותיגע , יש בי אהבה, והיא תנצח".
יש בנו אהבה והיא תנצח.
שבת שלום
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
דני צינר- וינה -בני ברק-מחבר הספר "חמודות דניאל".-ב-"ווארט לשבת."
בספר דברים מונה משה את חטאי בני ישראל כגון המרגלים,עגל הזהב,קברות התאוה.דתן ואבירם.את מחלוקת קרח אינו מזכיר גם לא בעקיפין.בפרשת עקב נזכר קרח בעקיפין כאשר משה פונה אל הקב"ה ואומר " אל תפן אל קשי העם הזה אל רשעו ואל חטאתו". "קשי"- ק' "רשעו" - ר' " חטאתו" - ח' הרי " קרח" !
&
דבר תורה - פרשת ואתחנן תשפה - מחזוריות
מייקל אייזנברג-משקיע שותף בקרן הון סיכון.
בפרשת השבוע, פרשת ואתחנן מסיים משה את נאומו הראשון - הנאום ההיסטורי, ומתחיל את הנאום הבא - נאום המצוות. בתפר נשזרה המצוה להבדיל ערי מקלט, שמשה סימן שלוש מהן בעבר הירדן המזרחי. ברצוני לעסוק במשמעויות של מבנה זה.
הפסוקים המסיימים את הנאום ההיסטורי פונים דווקא לעתיד, ומסתבר שהעתיד קודר:
כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן. וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה' אֶתְכֶם שָׁמָּה. וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן. וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ. כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם. (דברים ד, כה - לא)
הפרשייה הקשה הזו, שגם נבחרה כקריאה לתשעה באב, היום המר בהיסטוריה שלנו ובלוח השנה היהודי, מדברת על גלות קשה ואכזרית. היא קשה במיוחד משום שעוד לפני כינונה של המדינה הישראלית הראשונה, נאמרת פה נבואת כישלון. כלומר, מעבר לחורבן עצמו ולכל הזוועות שנלוו אליו, משה, שעד כה תיאר את ההיסטוריה הישראלית בעיקר על בסיס הצלחות שבונות את הביטחון העצמי של עם ישראל, פתאום משנה גישה. גם אם מדובר על העתיד הרחוק, וגם אם יש פה סאבטקסט שהם יצלחו את הקמת המדינה והבעיות יגיעו רק בהמשך, השאלה המתבקשת היא על מה ולמה.
במעין "עזרה ראשונה" פרשנית, רש"י, בעקבות התלמוד הבבלי, מציין שמדובר בנבואת אובדן קשה לעוד שמונה מאות וחמישים ושתים שנה בהתאם לגימטריה של המילה "וְנוֹשַׁנְתֶּם". לדבריו, הנבואה התממשה שנתיים קודם - כעבור שמונה מאות וחמישים שנה - ולכן גם היתה מתונה יותר בתוצאות ההרסניות בשטח. הרמב"ן לעומתו, מדגיש שלא היתה פה גזירה חלוטה מראש, אלא רק אזהרה מתרחיש אפשרי. לדבריו, הגימטריה היא רק קריאה בדיעבד, רק אחרי שחורבן בית המקדש כבר התרחש. אף אחד לא ידע מראש שיש למפעל הציוני הראשון שמונה מאות וחמישים שנה בלבד.
בהמשך לגישת הרמב"ן, להבנתי, מדובר על טווחי זמן קצרים יותר של שניים-שלושה דורות כפי שמאפיין משה בתחילת דבריו: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ". מה שיקרה בהמשך הוא גרוע ונורא אבל הקטסטרופה מתחילה כאשר יש תחושה של "וְנוֹשַׁנְתֶּם". משה מתרה שיגלו מהארץ כי חשוב לו למסגר נכון את הנרטיב, ולדבר בקול ברור. כשמתרחשת טראומה, באופן טבעי המוח מנסה לעבד אותה ולהסביר אותה. עוד לפני הכניסה לארץ וכיבושה, משה מלמד שלא הבבלים החריבו את בית המקדש הראשון, אלא אנחנו. איך? עבודה זרה, החטא שמכרסם ביסוד הייחודיות של עם ישראל עד חורבן בית המקדש הראשון (עם החזרה מגלות בבל עם ישראל לא עבד יותר עבודה זרה, ובהדרגה גם הגויים חדלו מעבודה זרה במידה כזו או אחרת).
אבל כאמור משה מתחיל צעד לפני - אווירת "וְנוֹשַׁנְתֶּם" נובעת מהתבססות בארץ, שמרדימה את האתוס האברהמי שכל ימיו עושה מסעות וקורא בשם ה'. משה מזכיר מאין באנו, למה ירשנו מלכתחילה ושגם נוריש בעתיד. כי אפילו לאחר גלות, עבור עם ישראל, חזרה לארץ תמיד אפשרית. זהו נרטיב שונה לחלוטין. נרטיב של תהפוכות היסטוריות עם קו ידוע מראש של עליות וירידות, נפילות ותקומות.
דברים גדולים קורים בהיסטוריה, מיצירת האדם עד הנה כפי שממשיך משה:
כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי. אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ. אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ. מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם. לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ לַהֲבִיאֲךָ לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה. וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד. וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים. (דברים ד, לב - מ)
ההיסטוריה קופצת מאירועים גדולים לאירועים גדולים. היא מנומנמת רוב הזמן ואז פורצת כדבריו המפורסמים של וולדמיר לנין. אבל משה רוצה להדגיש שאותן תקופות ביניים הן אלו שקובעות את העתיד שיבוא אחריהן. גם אם לא ברור מתי יגיעו האירועים הגדולים, חשוב להבהיר שהדורות לא קופאים במקומם. יש כל הזמן שינוי וחובה לנהל אותו כדי שילך לכיוון הטוב.
לאורך ההיסטוריה, הנביאים הצביעו על השלבים הבאים במחזוריות, וניסו לעורר לפעולה שמקדמת כראוי את פני הבאות. השאיפה של הנביאים היתה לרכך את התוצאה ואולי אפילו להפוך אותה. משה, אבי הנביאים, הציע גישה שכולה תלויה בנו: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ… וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֺתָיו… יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים". ראשית, עלינו להפנים שאנחנו חיים במחזוריות ושהיא חלק מהתבנית שבה ברא ה' שמים וארץ. שנית, אסור לנמנם ולהתחפר במוכר. יש לקרוא את המציאות המשתנה והסימנים מבית ומחוץ ששזורים בה, ולקדם את פני העתיד. שלישית, הקטסטרופות עשויות להיות הזדמנות לשינוי.
משה מעצב מראש את הבנת הטראומה. גם אם היא תגיע בשלב כלשהו בבום, ללא הכנה מספיקה והיא תהיה כואבת במיוחד, הטראומה נועדה לחזרה לשורשים של קיום מצוות, חוקים ואמונה. משה מלמד ששמירה אקטיבית על האתוס שלנו שומרת אותנו ייחודיים ורלוונטיים, ולקראת כל גל וגל היא מסייעת להקטין את השפעת האירועים הקשים של ההיסטוריה העולמית, עלינו.
פסוק האמצע של הפרשייה הוא הפיבוט. החיבור לפרשת עיר מקלט מדגיש שלאדם הפרטי יש עליות וירידות, הצלחות ומעידות. יש לו יכולת שיקום בעיר מקלט במעין תקופת ביניים. משה מוריד את הלאומי לאישי כי לפעמים קל יותר להתחבר לאישי וקשה יותר להבין מהלכים מערכתיים במרחבי העולם והזמן. בחתימת הפרק התורה חוזרת לכלל ומסכמת את הדברים: "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ד, מד). ההיסטוריה היהודית מלמדת שבכוחנו להוריש גויים גדולים ועצומים ולפעמים אנו נאלצים ליציאה לגולה כעיר מקלט זמנית, לפני החזרה לארץ. כשכל שאר העמים נעלמים בשלב כלשהו מהמפה, נרטיב המחזוריות הבלתי פוסקת של עם ישראל, הוא תקווה גדולה בתוך גלי המציאות הגלובלית.-
מייקל אייזנברג.
&
פרשת ואתחנן – שבת נחמו-תשפ"ה-דובי פריצקי-קק"ל.
שבת נחמו פותחת סדרה של שבע שבתות נחמה לאחר תשעה באב וחורבן הבית. אך דווקא בפרשת השבוע, משה כבר יודע שעם ישראל יעזוב את אלוקיו. ובכל זאת, הוא מדבר בחן – ואתחנן – על אהבת ה’ לעם ואהבת העם לאלוקיו.
בספר דברים מופיע השורש א-ה-ב 23 פעמים. האהבה מוצגת בו כתשוקה, רגש, ומצב נשגב – אך אין בה ערובה שתתקיים לעד. אנחנו מתחתנים באהבה שהיא שירה, אך נישארים נשואים בפרוזה.
וכך עולה השאלה: כיצד באמת אפשר לאהוב את אלוקים? איך אפשר לצוות את הלב לאהוב?
אולי התשובה טמונה בכך שכאשר אנחנו מכניסים את מציאות ה’ אל תוך עולמנו – לחיים עצמם – מתאפשרת האהבה. אהבה שאין לה מעשה – סופה להיעלם ביום מן הימים.
לכן, כאשר אנו מסיימים את תפילת “אהבה רבה”, אנו ממשיכים מיד ל”שמע ישראל”, המצוטטת בפרשה:
“ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך…”
קיום המצוות כהלכתן הוא המסגרת שמכוונת את ההתנהגות שלנו סביב אהבת ה’ ואהבת עמו – ומוודאת שהאהבה לא תכבה, גם אם תדעך לפרקים.
שנזכה תמיד להיות באהבה.
שבת שלום מאשקלון.️-דובי פריצקי-קק"ל
