החברה לחקר המקרא מברכת ומאחלת לכל חברינו "חג כשר ושמח בבריאות" ומארחת לקראת חג הפסח תשפ"א את שמואל זיילר -במאמר " מכת בכורות - מגפה וחיסון" & ואת אריה ארזי במאמר-"מופתים ואותות מאמר לפסח "

מכת בכורות– מגיפה וחיסון

שמואל זיילר, הרצליה zailer@razlee.com

מגפת הקורונה הפכה את נושא החיסונים לפופולארי ומובן יותר. במאמר זה שנתב במקור ב-אדר תשע"ז (3/2017), וחודש על ידי כעת ב-ניסן תשפ"א (3/2021) אני מציג אפשרת שמכת בכורות, כאשר מחפשים את שרשיה הטבעיים, היא ענין של מגפה וחיסון. נוהגים תרבותיים מצרים ידועים יכולים להסביר מדוע רק בכורי המצרים נפגעו.

לשיטה זו המגפה היתה כלבת. החיסון היה חיסון "סביל" שנוצר תוך שימוש בשה.

גם כיום חלק חשוב מהחיסונים הנמצאים בשימוש, הם מסוג זה ונוצרים על ידי הדבקת חיה במחלה. חיה זו מפתחת נוגדנים למחלה. משתמשים בנוגדנים אלו לחיסון בני אדם. למעשה מקור המילה חיסון – Vaccination בלועזית, הוא המילה פרה - Vacca בלטינית.

נראה כאן ששיטה זו שימשה את בני ישראל כדי שיהיו מחוסנים מפני מכת בכורות.

הקדמה

הסבר טבעי לניסים מקובל בקרב פרשני התורה. גם בתורה עצמה אנו מוצאים לא פעם הסברים שכאלו. כך למשל הארבה לא מופיע יש מאין, אלא "וַ-ה' נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה.".

התורה נכתבה כתיאור מדויק שאין בו תוספות מיותרות. כאשר אפרט את ההסבר שלי ל"מכת בכורות". אתבסס רק על הכתוב בתורה. בדרך כלל היכן שההסבר בכתוב אינו מספק, התורה שבעל פה משלימה ומבהירה. כאן הדבר אינו נצרך.

בענין מכת בכורות יש תמיהות רבות. הנה חלקן

  1. "וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר ה' כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם" - מכת בכורות מבוצעת ע"י האל עצמו - והנה דווקא במכה זו נדרשו ישראל לסמן את בתיהם. ובלשונו של אברבנל התוהה על כך: "והלוא בשאר המכות שהיו על ידי אמצעיים הפלה ה' בין ישראל ובין מצרים, ולא נענשו עמהם ולא שמו אות בבתיהם. ולמה אם כן במכה זו היתה הפלאה בתנאי אות דם על הבתים בהיות פועל בה הוא היודע ועד?"
  2. "... כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה." המכה פגעה בבכורות המצרים ובבכורות הבהמות. אבל איך יכולים בני ישראל לדעת מי הם הבכורים מבין שכניהם? האם אנחנו יודעים מיהם הבכורים בקרב השכנים שלנו? ואיך נכיר את בכורי הבהמות שלהם?
  3. איך יכול מוות המוני כזה להתרחש בבת אחת, בזמן קצר ובאופן מוחלט? איך אותו מוות פוגע גם בבכורי האדם וגם בבכורי הבהמה?
  4. "וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת, מִהְיוֹת מִשֶּׂה--וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה" - מדוע להקצות כמה ימים מראש שה לארוחה? ומדוע לחשב במדויק את מכסת הנפשות שתאכל ממנו?
  5. מדוע כולם חייבים לאכול מבשר השה, ודווקא כצלי?
  6. למה אסור לשמור את השאריות למסע הצפוי?
  7. "וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף" - מה פשר הרעיון לדאוג שסף הכניסה לבית יהיה כולו שלולית של דם, ואז לעשות שימוש בדם לצביעת פתח הבית? זה הרי כל כך לא יהודי!
  8. "וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ, וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן, תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה ה', בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל" - מדוע מופיע כאן הכלב? ואיך בעזרת הכלב נדע כי ה' מפלה בין מצרים לישראל?

הסבר מכת בכורות

בעבר היה נהוג שהבכורים, בנוסף לזכויות ירושה חריגות, היו אלו שעוסקים בתפקיד כוהני הדת. גם בכורי הבהמות ויתר החיות היו שיכים לאל. כך גם אצלנו – "קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל-בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה: לִי, הוּא".

ניתן להניח כי כך היה גם במצרים, והבכורים של המצרים היו בעלי תפקידים דתיים.

כינוסים גדולים של כוהני הדת נפוצים בקרב דתות רבות. כך גם במצרים. מי שמשתתף בכינוס כזה הוא בכור. כך היה קל לזהותם.

כנסים דתיים כללו הקרבת קרבנות. אצלנו כמו שקראונו לעיל, בכורות הבהמה שייכים לאל. כך היה גם בדתות קדומות אחרות. כלומר הקורבנות שהובאו לכנס כוהני הדת במצרים היו בכורי הבהמות. והנה מצאנו דרך לאפיין את בכורות הבהמה.

אם הייתה אפשרות למגיפה הפוגעת גם באדם וגם בחיה – הנה המקום המושלם בו היא היא יכלה לפגוע בבכורי האדם והבהמה גם יחד – כנס כוהני דת הכולל הקרבת קרבנות.

מגפה קטלנית הפוגעת בבאי כנס כזה מאפשרת זיהוי של פגיעה ממוקדת באוכלוסית הבכורים.

אני נוקט במונח בהמה כי הצאן היה תועבת מצרים. יתר החיות אינן כרגע מעניננו.

תארו לכם שהבכורים יצאו לכנס. מגיע המועד בו הם צריכים לחזור. איש אינו חוזר. השמועה מתפשטת עד כי "וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם: כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת."

גורם הפגיעה

גורם הפגיעה בכנס כוהני מצרים הוא כנראה וירוס קטלני. לענין מכת בכורות, אנו צריכים לחפש וירוס הפוגע גם באדם וגם בחיה.

יש כאלו וירוסים. למשל, הכלבת. אני חושב שזו הייתה כלבת או מחלה דומה.

הכלבת מוכתרת בספר השיאים של גינס בתואר "המחלה הקטלנית ביותר". מרגע התפרצות המחלה, המוות ודאי. הזמן ממועד ההדבקה ועד המוות הוא כ-10 ימים.

הכלבת היא וירוס הפוגע ביונקים. הכלבת עוברת מבעל חיים נגוע לבעל חים אחר ע"י הרוק. נשיכה, ליקוק, מגע עם ריריות והמחלה עוברת. לעיתים קרובות אנו רואים את הכלב כמפיץ בכיר של המחלה.

אפשר לחסן מפני הכלבת מראש, ולמנוע את המחלה. כך אנו עושים היום לבעלי חיים ולמי שנוסע לאזורים מוכי כלבת. אבל החיסון הוא חיסון מסוג המכונה "חיסון סביל". זהו חיסון שהוא טוב גם לאחר ההדבקה.

ולמה אני חושב שזו הייתה דווקא כלבת? כי הרי כך כתוב – "וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה’ בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל".

מדוע נפגעו דווקא המצרים

נשאל כעת – בדרך הטבע, איך הכלבים פגעו דווקא במצרים ולא בבני ישראל.

למצרים היה אל בשם "אנוביס" בעל ראש תן (חיה ממשפחת הכלבים), ולאל זה היו מקדשים מיוחדים. במצרים ליד סאקארה נמצא אתר (Catacoms of Anobis) שהיה מקודש לאל זה ובו למעלה מ-8 מיליון מומיות של כלבים (80%), תנים וחתולים.

חיה קדושה מסתובבת בין האנשים. אסור לפגוע בה. כך מסתובבות להן הפרות בהודו. במצריים הכלבים התנים והחתולים היו חיות קדושות. חל איסור להרוג חיות קדושות גם אם אפשר לזהות שהן נגועות. זה מסביר את הפגיעה במצרים.

היהודים היו רועי צאן, ובשל כך היו נתונים למגע הדוק עם כלבים. הכלב צמוד לרועים ולעדרים. אבל רועי צאן יודעים להגן על צאנם ועל עצמם מפני טורפים וחיות נגועות. אין להם איסור לפגוע בחיה שנראית מסוכנת.

אולי זה מגן עליהם במידת מה. אבל, זה לא מספיק כמו שאנו יודעים היום. צריך חיסון.

מנגנון החיסון

יש ברפואה שני סוגי חיסונים.

חיסון "פעיל", אתו נותנים לפני שמופיעה המחלה. לאחר שמקבלים אותו, מחכים כמה ימים והגוף הופך להיות מוכן להתמודדות עם המחלה. כאלו הם החיסונים שמשמשים אותנו כנגד הקורונה.

יש גם חיסון "סביל". זה חיסון שהוא מוכן לתגובה מיידית למחלה. הוא טוב גם לפני המחלה וגם אחרי שנדבקים. כאלו הם למשל החיסונים למי שנדבק בכלבת, הוכש ע"י נחש, נעקץ ע"י עקרב, או לקה בדלקת כבד מסוג B.

במכת בכורות בני ישראל קיבלו חיסון מסוג"סביל".

החיסון שעומד בבסיס של מכת בכורות נעשה ממש בשיטה בה מיצרים היום חיסון "סביל". החיסון הוכן באותה טכנולוגיה שמשמשת היום. לא יאומן. וזה מתואר אצלנו בתורה. צעד אחר צעד.

ליצירת החיסון צריך חיה. לואי פסטר השתמש בארנבת. היום משתמשים בחזירים או סוסים. במצרים, השתמשו בשה. שה היה מצוי אצל בני ישראל שהיו רועי צאן.

גורמים לחיה להדבק במחלה. החיה תחלה ותפתח בגופה נוגדנים למחלה. את הנוגדנים האלו צריך להעביר לאדם.

בעת המחלה חיה זו מסוכנת. צריך לבודד אותה בכלוב.

כעת נוכל להבין את הפסוקים: דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת... וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה.

לוקחים שה, מדביקים אותו במחלה, ומשאירים אותו במשמרת – בכלוב. לאחר 4 ימים השה פיתח נוגנים שאפשר להשתמש בהם כחיסון.

נו טוב, היום יש לנו מזרקים. אז לא היו.

אז איך נעביר את הנוגדנים שהתפתחו בדם ובאברים הפנימיים של החיה? איך ניזהר גם מהנגיפים שאולי נותרו פעילים בחיה?

שיטה ראשונה היא מגע עם דם. את הדם מרחו על פתח הכניסה. כל בני ישראל צוו להתכנס בבתים. הם יעברו בדלת הכניסה, ויגיעו לידי מגע עם הדם שעליו.

אבל זה רק ההתחלה - השה יאכל כולו, עם הדגש דווקא על אבריו הפנימים "עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ".

והכי חשוב – זה חיסון חובה! כולם חייבים לאכול ממנו, שהרי כך קבענו מראש כמה משפחות ישתתפו בשה "בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אׇכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־הַשֶּֽׂה".

להלן ההנחיות, שהן מפורטות ומדויקות. ממש מרשם רפואי:

“דַּבְּר֗וּ אֶֽל־כׇּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת׃ ְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּ֘יִת֮ מִהְי֣וֹת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל־בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אׇכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־הַשֶּֽׂה׃ שֶׂ֥ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן־שָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן־הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן־הָעִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ׃ וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם׃ וְלָֽקְחוּ֙ מִן־הַדָּ֔ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל־הַמַּשְׁק֑וֹף עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר־יֹאכְל֥וּ אֹת֖וֹ בָּהֶֽם׃ וְאָכְל֥וּ אֶת־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃ אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ׃ וְלֹא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד־בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ׃"

חובת הזהירות

כאשר השה היה חולה ועדיין לא פיתח נוגדנים, השה היה במשמורת – בידוד.

גם לאחר מכן צריך להזהר. יכול להיות שיש לשה עדיין נגיפים חיים. נאסרה אכילתו של השה כבשר נא או אפילו בישולו במים. מותר לאוכלו רק לאחר צליה באש. "וְאָכְל֥וּ אֶת־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃ אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ"

וכשהחיה כבר מתה שיתכן שהנגיף יתרבה והנוגדנים ימעטו וכן "וְלֹא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד־בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ"

דרישת הבידוד – הסגר והבריחה

כשמגפה מתפשטת יש צורך להשאר בבית. להמנע מארוחות משותפות "בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵאָכֵ֔ל לֹא־תוֹצִ֧יא מִן־הַבַּ֛יִת מִן־הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה". כשיש מצב בו נצטרך לצאת, יש להיות מוכנים "וְכָ֘כָה֮ תֹּאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מׇתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם", וכשמתאפשר יוצאים ללא שיהוי "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת-בְּצֵקוֹ, טֶרֶם יֶחְמָץ; "

סיכום

לפי המוצע כאן, מכת בכורות, הקשה שבמכות, הייתה פלא בשימוש מושכל בכלי הרפואה ונסיבות החיים.

הצאן היה עיקר פרנסתם של בני ישראל. רועים מודעים היטב לסיכון מכלבת. אולי מנסינם רב השנים הם הכירו שיטה לחיסון מפני הכלבת. או אולי ידע זה נמסר במיוחד בעת שהיה בו צורך.

כך או כך, הידע הרפואי של ימינו לעיתים רק מחדש בסיסי ידע ששימשו בעבר.

תזמון המאורעות והסתייעות בכל זה ליציאה של עם שלם מהאימפריה אליה הוא שועבד הם ודאי נס עצום.

מי יתן והקב"ה יעמוד תמיד לצידנו, ויסייע לנו ככל שנצטרך להביס את אויבינו ומשנאינו.

שמואל זיילר, הרצליה, zailer@razlee.com

&

בס"ד

על מופתים ואותות מאמר לפסח תשנ"א

אריה ארזי

בתחילת פרק ז לפני תחילת המכות אומר הקב"ה "(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ: (ב) אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: (ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ד) וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם." עיון זה יעסוק באותות ובמופתים .

כדי להבין מהו אות, מהו מופת ומה ההבדלים בניהם נעיין בפסוקים בדברים(יג ב-ג)" כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת: (ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם." מרבית הפרשנים העוסקים באותות ומופתים מתמקדים בפירוש פסוקים אלה.

רמב"ן1] רואה את ההבדל בין אות ומופת (להלן "ההבדל") בכך שאות הוא סימן לדבר שיקרה בעתיד, ואילו מופת הוא שינוי מדרכי הטבע. דוגמה לאות מביא הרמב"ן מספר ישעיהו, כאשר ישעיהו הנביא רצה לעודד ולחזק את מלך יהודה אחז במלחמתו ברצין מלך ארם, ופקח בן רמליהו מלך ישראל. אחז לא רצה לשמוע אל דברי הנביא ולסמוך על אלוקים ואז אומר לו ישעיהו כי הקב"ה ייתן לו אות ( ישעיהו ז יד-יז)" לָכֵן ייתן ה' הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵ‑ל: (טו) חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב: (טז) כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ." דהיינו האות הוא שהעלמה לפי המפרשים היא אשתו של הנביא ] תלד בן ותקרא לו עימנו א-ל. לפי הרמב"ן כאמור, אות הוא סימן עכשיו על מה שיתרחש בעתיד. המלה אות נגזרת מהמילה אתא שפירושה בא. לגבי המופת אומר הרמב"ן "והמופת יאמר על דבר מחודש שיעשה לפנינו בשנוי טבעו של עולם." דוגמה לכך מביא הרמב"ן בדברי הנביא יואל " וְנָתַתִּי, מוֹפְתִים, בַּשָּׁמַיִם, וּבָאָרֶץ: דָּם וָאֵשׁ, וְתִימְרוֹת עָשָׁן. הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ, וְהַיָּרֵחַ לְדָם--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם ה'.." המופתים הם דברים החורגים מחוקי הטבע הרגילים שבהם מנהיג הקב"ה את עולמו. המלה מופת היא קיצור של המלה מופלאת מלשון פלא. בהמשך דבריו מגלה הרמב"ן שלא נחה דעתו מפירושו דלעיל, כי יש פעמים שבהם אותות ומופתים הם עניין אחד. לכן מביא הרמב"ן פירוש שני בהתייחסות ליציאת מצרים ולפיו אותות הם דברים שנאמרה לגביהם התרעה מראש2], ומופתים הם מכות שניתנו ללא התרעה.

מדברי הרמב"ן נראה כי הוא מגיע למסקנה– שאות ומופת הן מילים דומות מאד- מילים נרדפות בלשוננו . הוא מסתמך על מדרש ספרי " ובספרי אמר: "אות הוא מופת ומופת הוא אות, אלא שדברה תורה בשתי לשונות". אולי כוונתם לומר, שאין חלוק בין שניהם ואין הפרש בדינם, ודי היה להזכיר האחד, אלא שרצתה התורה להפליג בעניין לומר כל אות ואות שייתן אליך, מכל אותות שבעולם."

במבט ראשון אפשר לקבל את הפירוש האחרון של הרמב"ן ויש אף ראיה לדבר. לגבי המטה של משה אומר הקב"ה למשה ( שמות ד יז ) " ְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת." בהמשך בפרשתנו, אומר הקב"ה (שמות ז ט) " כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין." כאן נראה לכאורה שאף התורה משתמשת בשתי המילים מבלי להבדיל בניהן, ואף על פי כן לא נחה דעתם של חלק מפרשננו שחיפשו ומצאו הבדלים.

רבנו בחיי3] רואה את ההבדל בעיתוי. אותות הם אירועים שניתנה בהם התרעה מראש לפני התרחשותם, שמופתים הם אירועים הנעשים ללא התראה בשינוי חוקי הטבע בדרך פלאית. " כענין המטה שקראו אות שהודיעו בתחילה וקראו מופת כשנעשה נחש לפני פרעה ולפני עבדיו."

המלבי"ם רואה את ההבדל לא בעצם המעשה, ולא בעיתוי, אלא בשאלה למי מופנה המעשה4]. " ונתן אליך אות או מופת, כבר ביארתי ... שאות אינו מציין דבר היוצא חוץ מטבע, רק מציין שנותן סימן על דבר כמו קריאת שם הילד עמנואל, והמופת הוא דבר מפליא עיני רואים, ויצויר שני הלשונות על דבר אחד, למשל מה שנתהפך המטה לנחש קוראהו אצל ישראל בשם אות ואצל פרעה בשם מופת, כי ישראל האמינו בה' ולא היה זה אצלם מופת רק אות שה' שלחו, ופרעה שלא האמין שיש יכולת ביד ה' לשנות טבעי הדברים קוראהו מופת, ולא היה אצלו אות כי לא קבל הדברים." בפרושו לפרשתנו אומר המלבי"ם "ועל פי זה המכות שבאו בהתראה נקראו אותות כי היו לאות על מציאות ה' ועל השגחתו ויכולתו, ומכות כנים שחין חשך שבאו שלא בהתראה היו מופת ולא אות." הווי אומר לגבי עם ישראל, המאמינים בשליטתו המוחלטת של הקב"ה על עולמו והנהגתו גם בדברים החורגים מחוקי הטבע, הרי שתופעה ניסית תחשב כאות מהקב"ה. לעומת זאת אותה תופעה תחשב אצל פרעה למופת- לדבר שפרעה לפי תפיסתו אינו יכול להסבירו.

אברבנאל5] רואה את ההבדל בעצמה של הדברים " כי הראיות החלושות יקראו אות והיותר חזקות יקראו מופת". בדרך מאד דומה רואה זאת גם הנצי"ב בפירושו6] "תנו לכם מופת הכלל הוא ... דאות הוא אפילו אינו דבר פלא אלא צמצום השעה7]. ומופת הוא דבר פלא. ומשום הכי המופת נקרא ג״כ אות. ואין האות נקרא מופת."

האדרת אליהו רואה את ההבדל במיקום. הוא הולך בעקבות רש"י ובעקבות מדרש ספרי " ובספרי אמרו אות הוא בשמים ומופת הוא בארץ, מפני שנאמר ומאותות השמים אל תחתו. וכן נאמר והיו לאתת ולמועדים. ומופת הוא בארץ שנאמר כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת וגו'."

רבי חיים משה מצליח8] מוצא נקודות תורפה ברבים מהפירושים שראינו לעייל. הוא מסתייג מההבדל בעיתוי כי שלושת האותות שנתן ה' למשה כדי לשכנע את בני ישראל נעשו מיד לעיני העם ללא התראה מראש, ובכל זאת הם נקראים אותות. יתרה מזו, אחר שנעשו כל האותות הללו אומר הקב"ה למשה (שמות ד כא) " וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה." כאן האותות נקראים מופתים. הוא מסתייג גם מפירושים אחרים ומגיע לבסוף למסקנה שיש זהות רבה בין המונחים וקשה למצוא הבדל בניהם.

מסתבר שקשה למצוא מאפיין או קריטריון המגדיר במדויק את ההבדל בין אות לבין מופת. נראה כי כך סברו גם עורכי האנציקלופדיה המקראית בכותבם בערך אות " א ) מעשה הנעשה על ידי הא-להים או על ידי הנביא שליחו, והניתן כעדות לאמיתות הדברים ולאפיים הא-להי. אות כזה הוא לפי טיבו ומהותו דבר פלא, או דבר נבואה לעתיד הקרוב, שרק דעת עליונה יכולה להודיע מראש על בואו ובבואו עדות בו , כי א-ל כל יכול דיבר את הדברים או שלח את שליחו. ואות זה בא ללמד לא רק על הדבר האחרון אלא על כל יתר דבריו' הבטחותיו ופקודותיו. בשימוש זה באים במקרא גם הצירופים הזוגיים אות ומופת , אותות ומופתים , אותות ונפלאות ... וכן אף מופת בלבד ללא כל הבדל ענייני."

על אף הקושי למצוא הבדל ברור בין אות למופת ,כתבה מערכת אתר חברותא הסבר יפה ומעניין9]. הסבר זה יכול לענות לשאלתנו לגבי ההבדל לפחות בכל האמור למכות מצרים, ואולי אף למקרים נוספים. להלן תמצית הסברם: בהגדה של פסח מצוטט הפסוק (דברים כו ,ח) " וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים". הפסוק נדרש ומפורט בהגדה. " "ובאותות" – זה המטה, כמה שנאמר "ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות". "ובמופתים" – זה הדם, כמה שנאמר "ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן". האותות באים לידי ביטוי במטה, והמופתים במכת בדם. נוכל להבין את משמעות המלה אות לאור הפסוק הראשון בתנ"ך בו נזכרת המילה אות ( בראשית ד טו) "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ." אות פירושה סימן. כך גם במקומות רבים נוספים, כמו המקום הראשון בו נזכרת אות בספר שמות ( שמות ד ,יב ) " וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלוֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה."

מופת הוא דבר הנעשה "בשנוי טבעו של עולם"10] בפסוק (שמות ז,ט) " כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין." כאשר פרעה מבקש מופת אהרון מבצע מעשה החורג מדרך הטבע שמטרתו לחזק את האמונה בנותן המופת בדבריו ויכולותיו, במקרה זה מטרת המופת היא לחזק את האמונה בקב"ה ששלח את משה ואהרון לפרעה, בכוחו וביכולותיו, וגם להוכיח כי משה ואהרון הם אכן שלוחים נאמנים של הקב"ה11].

עיון בהגדה של פסח מראה כי מרבית המכות היו שינוי של סדרי בראשית אך לא של חוקי הטבע ולכן הם אותות. נבהיר את דברינו, המכות: צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, חושך, וארבה ,הם כולם מכות הקשורות בכוחות טבע רגילים הפועלים בהתאם לחוקיות הטבע מששת ימי בראשית. המיוחד במכות הוא העיתוי של הפעולה ועוצמתה. גם בכורות מתים במוקדם או במאוחר כדרך הטבע, אלא שבמכת בכורות מתו כל בכורי מצרים בדיוק בחצות הלילה. כאשר משה מתריע מראש על כך שמכה מסוימת תתרחש במועד נקוב (למשל מחר), או כשמשה גורם למכה להתחיל על ידי ביצוע פעולה, אלו הן הוכחות לאמיתות דברי משה ופעולתו כשליחו של א-לוקים. לכן כל אלה הם אותות, דהיינו סימן והוכחה כי אילו יד הא-ל מכה במצרים. המכה היחידה שפעלה בניגוד מוחלט לחוקי הטבע היא מכת הדם. כשמים הופכים לדם זה מופת, ולכן אומרים בעלי ההגדה ובמופתים" – זה הדם.

לסיכום: הטבלה להלן מסכמת את הדעות השונות שנלמדו ונסקרו בעיון זה.

מפרש

אות

מופת

רמב"ן1

סימן לדבר שיקרה בעתיד

דברים החורגים מחוקי הטבע הרגילים

רמב"ן 2

דברים שנאמרה לגביהם התרעה מראש

מכות שניתנו ללא התרעה.

מדרש ספרי ואנציקלופדיה מקראית

אות הוא מופת ומופת הוא אות,

אות הוא מופת ומופת הוא אות,

רבנו בחיי

דברים שניתנה בהם התרעה מראש

ללא התראה בשינוי חוקי הטבע בדרך פלאית

מלבי"ם

למי מופנה המעשה- לישראל

למי מופנה המעשה- לאומות העולם

אברבנאל

הראיות החלושות יקראו אות

ראיות חזקות יקראו מופת

אדרת אליהו

אות הוא בשמים.

מופת הוא בארץ

בעלי ההגדה של פסח

ובאותות" – זה המטה

ובמופתים" – זה הדם

אתר חברותא

אות פירושה סימן

בניגוד לחוקי הטבע

ריבוי המפרשים והפירושים משקף את הקשיים שבכל פירוש. דעתי שלי נוטה לפירוש של אתר חברותא, ועל סמך דברי החברותא אבקש לצעוד צעד אחד נוסף ולהסביר מדוע דווקא המכה הראשונה הייתה מופת וכל יתר המכות היו רק אותות. ידוע כי בהתאם להשקפת חז"ל והראשונים, הרי ההשגחה העליונה משתדלת למעט בניסים12]. כיון שמופת הוא פעולה נגד חוקי הטבע הרי הוא נס הרבה יותר עוצמתי מאות. להבנתי ניתן להסביר כי לאחר המופת של מכת הדם לא ראתה דעת עליון צורך להרבות במופתים, כדי שלא להטריח את השמים שלא לצורך, כאילו העביר הקב"ה מסר לפרעה: דייך שהטרחת אותי לשנות בגללך את חוקי הטבע פעם אחת- במכת הדם. מכאן ואילך יופעלו אותות, אלה האותות שהביאו בסופו של דבר ליציאתנו לחרות פיזית ממצרים, ולעמידתנו לפני הר סיני לקבלת התורה.

אריה ארזי, סמנכ"ל בדימוס באוניברסיטת בר-אילן ומרצה בנושאי ניהול ומנהיגות ופיתוח מנהלים. נכתב לעילוי נשמת אבי מורי שאול הכהן אמי מורתי, רות ואחותי גתית זכר כולם לברכה

Arye.arzi@gmail.com

1] רמב"ן על דברים י״ג:ב-ג

2] ובלשון הרמב"ן " והם הדברים שיאמר להם מתחלה למחר יהיה האות הזה (שמות ח יט),"

3] רבנו בחיי, דברים י״ג :ב׳:א׳-ג׳

4] מלבי"ם על דברים י״ג:ב:ב

5] אברבנאל על תורה, דברים י״ג:ב׳