החברה לחקר המקרא ממשיכה לארח בחודש אדר תשפ"א מאמרים הקשורים למגילת אסתר והפעם : שמואל זיילר -מגילת אסתר – " בראיה כלכלית ומדינית"

מגילת אסתר – ראיה כלכלית מדינית

הפן הכלכלי במגילה זוכה להדגשה יתרה. גם נושאים שאינם כלכליים מנוסחים בלשון הלקוחה מתחום זה:

כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד. וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ.

דבריה אלו של אסתר המלכה למלך אחשוֵרוש הם נקודת המפנה ושיאה של המגילה. כלומר אסתר מביעה התנגדות לתכניתו של המן בגלל חוסר התבונה וחוסר ה"יעילות" שבהצעתו.

השאלה המתבקשת היא כיצד הגיע מלך של אימפריה אדירה להיות צד בעסקה כושלת, ומהי ההצעה הטובה ממנה שאסתר מציעה.

התיאור הפרטני של משתאותיו של המלך ונשותיו בפתיחת המגילה נועד לתת לנו את התובנה: זהו מלך קל דעת, נהנתן חסר תקנה ובזבזן של כספי ציבור. נדמה שלעגו של כותב המגילה למלך מתברר מכל שורה ושורה. זהו מלך המקדיש זמן לדיון בהתנהגות נשותיו, ולמרבה השחוק והאבסורד אף משתף בזה את שריו ויועציו. יש להניח שהקצאת זמן ואנרגיה לעיסוק כזה גורעת בהכרח מהזמן והאנרגיה הדרושים לניהול האימפריה שבראשה הוא עומד.

בזבזנותו של המלך מומחשת בתיאור שלושת משתאות שבפרק א': משתה האורך 180 יום לכל הקורפוס הדיפלומטי, "כָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת". אחריו משתה של שבעה ימים "לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן... בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים". בד בבד זוכות הנשים במשתה משלהן. עושרו ופזרנותו של המלך מתבטאים בריהוט, בכלים ובתפאורה ובהשקעה בתקרובת המתוארים בהרחבה.

כשנראה למלך קל הדעת שנפגע מרעייתו, המלכה ושתי, הוא מתייעץ ברצינות תהומית עם חכמיו, עם אסטרולוגים, ואף עם שריו הבכירים, כדי להחליט כיצד להגיב על התנהגותה. ואכן לאחר נאום חוצב להבות של ממוכן, מבכירי השרים, מתקבלת החלטה מדינית גורפת בדבר סילוק המלכה מתפקידה והצגת הנושא כאות וכמופת ברחבי הממלכה. לסיפוק צרכיו של אחשורוש בנשים מוקמת מִנהלה האחראית על איסוף מועמדות רבות מכל קצווי הממלכה, ונשים אלו מכשירות עצמן במשך שנה תמימה לקראת מפגש לילי יחיד עם המלך.

הדעת נותנת שניהול כזה של הממלכה מוביל בהכרח לבעיות פיננסיות, בייחוד אם תיאורי המשתאות ועסקי הנשים הם רק הביטוי החיצוני שלו. אך לבו של המלך אינו נתון לפתרון בעיותיו הפיננסיות ולפיכך יהיה לו קל להתפס לפתרון פלא שמציע לו המן שר בכיר ואדם אמיד בפני עצמו. האפשרות של העלאת מִסים אינה באה בחשבון, שכן היא עלולה לגרום התמרמרות בקרב ממלכתו. רק כשכלו כל הקִִצים ולאחר מיצוי ההכנסות לפי שיטת מרדכי (ראו להלן) מוטלים מִסים (י:א).

המערך המדיני והשלטוני

כבר במשתה עצמו משתקפים סדרי המלוכה הדוגלים במתן חופש תרבותי והתנהגותי, ואולי אפשר אף להניח שהתקרובת הותאמה לכל אדם: "וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי-כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל-רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ-וָאִישׁ" (א:ח). תרבות זו חוזרת ומשתקפת בכבוד הניתן מצד המערך האימפריאלי למרכיביו. וכך למשל כל הודעה מתורגמת ומבוארת לפי שפתו ותרבותו של המקבל: "וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ" (א:כב). עוד מאפיינים של אחשורוש הם הפכפכנות רבה וחוסר תבונה בממשל תקין וסדרי ממשל. לדוגמה, נכונותו להעביר בקלות "זכות חתימה" בשם המלכות ללא תקופת הכשרה ובחינה: "וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי" (ח:ב).

הבעיה הכלכלית ועצתו של המן

המן הוא הכוכב העולה החדש בממשל. בתוך זמן קצר לא זו בלבד שהוא מתמנה להיות שר בכיר, אלא אף נהיה לראש השרים: "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת-הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ, וַיָּשֶׂם אֶת-כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל-הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ" (ג:א).

המן ער למצב הכלכלי המידרדר של חצר המלוכה, ומציע פתרון כלכלי – השמדת עם שמאפשרת את בזיזת רכושו. המן ישליש למלכות סכום גדול. מכיוון שלא ניתן לשער שהמן ישלם זאת מכספו, הרי שהוא למעשה קנה את ה"זכות" לביצוע ההשמדה, ולהנות מהרווח הכלכלי שבא עימה.

פתרון זה אסור שיסתור את אושיות האימפריה, שהן כבוד וחופש הניתן לכל מדינה ולכל עם בממלכה. לפיכך פותח המן את הצעתו במילים: "יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ" (ג:ח). כלומר עם שאינו מתנהג לפי התפיסה המדינית של אחשוֵרוש, כיוון שאינו נוהג אף כאורח במדינות אחרות ואינו מתאים את אורחותיו לאלו של מארחיו – "וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם".

מצד אחד טוען המן שלמלך לא יהיה כל הפסד מפגיעה מהם – "וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם", ומצד אחר הוא מתחייב בתמורה להשליש סכום נאה, אך קבוע מראש, של "עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף" לקופת המלך. לבו של המלך הולך אחר פתרון ה"פלא" הכלכלי שהציע לו המן.

ודאי שהמן הממולח חישב כי הכנסותיו יהיו גדולות יותר מהסכום שישלם והוא יצא נשכר בכסף ובאהדת ההמון שאף הוא יזכה לחלק מהביזה.

וכאן מסתתר פח קטן שטמן המן לאחשוֵרוש – המן דורש ומקבל תקציב התחלתי למימון הפעילות, שכן כתוב בפסוק הסמוך: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ" (ג:יא). ואכן, ליהודים ניתנה התראה של שנה עד מועד אבדנם. מן הסתם ייאלצו למכור את רכושם (ומכורח הנסיבות במחיר מופחת) בטרם ייתפס בידי ההמון.

למרדכי ואסתר היה ברור שרק הצעה חלופית עם עדיפות בולטת תוכל להסיר את רוע הגזֵרה. הבעיה היא איך להציג בפני אחשורוש את ההצעה האלטרנטיבית.

בהסתייעות בנִסים1] אך גם תוך סיכון אישי של אסתר המבוסס על השערה שיחסו המיוחד של אחשוֵרוש אליה (בהיותה מסתורית, ומאחר שאחשורוש לא רצה להרוג עוד מלכה אחרי שדן את מלכתו הקודמת למוות) יהיה חריג לטובה, מביאה לבסוף אסתר לכך שהיא ומרדכי יציגו בפני המלך הצעה אלטרנטיבית.

לעומת התשלום הקבוע והחד פעמי שהציע המן, הציג מרדכי פתרון אחר: ייהרגו דווקא אותם אנשים שהיו אמורים לרצוח את היהודים, וכל הרכוש שייבזז יעבור לרשות המלך. מהות הצו החלופי שקבע מרדכי היא "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים". כל פגיעה מותרת בהם ובמשפחתם, אבל הכתוב חוזר ומדגיש:

  1. "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל-אֹיְבֵיהֶם מַכַּת-חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן... וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת-יָדָם" (ט:ה-י).
  2. "וַיִּקָּהֲלוּ הַיְּהוּדִים היהודיים] אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת-יָדָם" (ט:טו).
  3. "וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל-נַפְשָׁם... וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת-יָדָם" (ט:טז).

שלוש פעמים מדגיש הכתוב שהיהודים לא שלחו ידם בביזה. אם כן, יש להניח שזאת הייתה הצעתו של מרדכי.

בהצעתו של המן היה מלכוד נוסף. במהלך ארגון הפגיעה ביהודים והתשלום לאנשי המנהלת, כפי שתואר לעיל, הוא עשוי היה לזכות בתמיכת כוחות הביטחון ואף בתמיכה עממית לאחר ששלל היהודים היה נופל בחלקם. אדם בתפקידו, משנה למלך, עשיר ובעל תמיכה עממית נרחבת הוא סכנה בלתי קבילה למלך, שכבר ידע ניסיונות התנקשות.2]

ואכן משהתחוורה למלך העִסקה שמאחורי הקלעים והסכנה הפוטנציאלית שקמה לו מהמן, הפכו המן וכל תומכיו לבני מוות.

הצעה זו מתקבלת, נכתבת ונשלחת חודשיים ועשרה ימים לאחר שיצא הצו המלכותי הקודם: "וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי-הַמֶּלֶךְ בָּעֵת-הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא-חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל-אֲשֶׁר-צִוָּה מָרְדֳּכַי" (ח:ט).

כלומר אחשוֵרוש בקבלו את הצעת מרדכי נהנה במישורים רבים ומגוונים:

אכן – בחוכמתה ובתחבולות תעשה לך מלחמה!

שמואל זיילר

הרצליה

* תגובות או מאמרים נוספים מתאימים, יתקבלו בברכה ויפורסמו

1] למשל, המלך נזכר במרדכי שהצילו בעבר מהתנקשות, מכבד אותו כשהוא מבזה את המן המזדמן שלא בטובתו לחצר המלכות; הימצאות אסתר בחצר המלכות אף שאינה שייכת לשום עם; חיבתו היתֵרה של אחשוֵרוש לאסתר.

2] חששו של אחשוֵרוש מהתנקשויות בכלל נלמד מאזכור ניסיון התנקשות קודם ע"י בגתן ותרש, מהעובדה שאי אפשר היה להגיע לחצרו ללא הזמנה, ומהמן בפרט - מהמילה "הֲגַם" בדבריו להמן: "הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת-הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת" (ז:ח).