פרשת ״ויצא״ יגאל גור אריה
" יש לי חלום"
הנאום שנחשב לטוב ביותר במאה העשרים נקרא "יש לי חלום", I have a dream. מרטין לותר קינג נואם על שוויון בארצות הברית. חלום מניע מהלכים, משנה מציאות, גורם למהפכות. צריך חזון כדי לשנות דברים בפועל. גם ביסוד הקיום שלנו מונח חלום. השבוע בפרשה, לפני שיעקב מתחיל את מסע חייו, מופיע החלום המפורסם עם סולם יעקב. מלאכים עולים ויורדים, יעקב שומע בשורות גדולות והבטחות על עתיד מפואר, ומכוח החלום הוא הופך לאביהם של 12 השבטים והמשפחה הזו הופכת לאומה. פרשני הפרשה מסבירים מה היה עוצמתי כל כך בחלום הזה, שהפך גם לסמל בתרבות העולם. עד אותו חלום חשבו כולם שהמציאות היא חד ממדית. יש את המישור האופקי בלבד, את מה שרואים מול העיניים וזהו. החלום חשף בפנינו שיש עוד מישור, אנכי, רוחני, נסתר, מלמעלה למטה, שלא רואים אותו. על הסולם נאמר שהוא "מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", כלומר: יש חיבור בין שמיים לארץ, בין הרוחני לגשמי, והחלום הזה מונח. מעתה בבסיס הדרך של עם ישראל.
יעקב בורח מאחיו עשיו והולך אל הלא נודע. בלילה הראשון מחוץ לבית הוא חולם: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ".
חלום הוא חוויה סובייקטיבית של מראות דמיוניים ותחושות במהלך השינה. לחלום שגרתי מספר מאפיינים, ובהם חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום, אי יכולת לשלוט בחלום ולכוון את השתלשלותו, וחוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצה תרבויות, שגם נצפתה בחיות, ושגם ילדים לומדים לזהותה כבר בגיל צעיר. משערים כי כרבע מהשינה מוקדשת לחלום. דמויות היסטוריות רבות ידועות כמי שהיו מושפעות מחלומותיהן. לפותרי חלומות היה מעמד מיוחד בחצרותיהם של מלכים, ולרוב הם שימשו ככוהנים, בשל החשיבות הרבה שבני אדם ייחסו לחלומות בעולם העתיק.
ישנם סוגים שונים של חלומות, ביניהם הסיוט, שהוא לרוב חלום בעל השפעה גבוהה יותר על רגש האדם, בדרך כלל גורם לו לבהלה, אימה או חשש, וחלום טוב, הגורם לאדם להתעורר בהרגשה חיובית וטובה. ישנם גם חלומות ארוטיים, המערבים תמונות, מראות ואף תחושות הקושרות אותו למין קיימות גישות רבות להסברת מהותו של החלום, מתגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים, וגלישה של הכוחות המודחקים שנכבשו על ידי האגו לעבר המודעות, ועד להבעת התודעה באופן סימבולי, והתקשרות אל מה שמעבר לאינדיבידואל, אם אל התת-מודע הקולקטיבי ואם אל הנשגב והנאצל.
הבחירה בסולם אינה מקרית. סולם הוא משל לעליה הדרגתית, לטיפוס עיקש אך עקבי, לחריקת שיניים עם כיוון ברור.
האדם המטפס על מדרגה מסוימת משתנה באישיותו בעצם הטיפוס. אם האדם הצליח לטפס גבוה סימן שהוא לא רק התקדם אלא הוא גם השתנה. בתחום הכושר הגופני נהוג להשתמש במושג "סרגל מאמצים". תוכנית אימונים בנויה מסרגל מאמץ שבסופו האדם מגיע ליכולות גופניות, אך גם נפשיות, שבכוחם לגרום לו לשבור שיאים. גם במאמץ הרוחני אפשר וצריך לדבר על סרגל, או יותר נכון על סולם, סולם מאמצים רוחני, אשר בכוחו להביא את האדם ליכולות גבוהות יותר, לשבור שיאים, לנפץ תקרות זכוכית רוחניות ולגעת בשמים.
בכל אחד מאיתנו יש משהו מחלומו של יעקב, כולנו חולמים להגיע רחוק, גבוה. בין כולנו מסתובב לו יעקב עם סולם על הגב ומתחנן בפנינו אל תפסיקו לחלום תמשיכו לשאוף תמשיכו להתקדם. המפתח לשינוי נמצא בשאיפה לעלות גבוה. ועלינו לזכור כי כאשר אנו מטפסים אנו מחדשים אנו משתנים אנו הופכים לאנשים גבוהים יותר. ובסופו של הסולם אפשר לפגוש אנשים טובים יותר. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו זהו החידוש בטיפוס המתמשך והסזיפי בסופו אפשר להפוך לאנשים ערכיים טובים ואוהבים יותר..
שבת שלום !
שבת שלוה וענוגה!
יגאל
&
פקחי את העיניים
עמית דרבקין חן
"הַשֶּׁמֶשׁ, יָצָא עַל-הָאָרֶץ; וְלוֹט, בָּא צֹעֲרָה. וַיהוָה, הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה--גָּפְרִית וָאֵשׁ: מֵאֵת יְהוָה, מִן-הַשָּׁמָיִם וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח".( בראשית יט, כג-כו(.
הִיא לֹא רָצְתָה לָזוּז,
כִּמְעַט הִתְאַבְּנָה בִּמְקוֹמָהּ,
בִּקְּשָׁה לְהֵאָחֵז בַּסֶּלַע,
בְּעוֹד הַכֹּל סְבִיבָהּ הִשְׁתַּנָּה.
סְדוֹם בּוֹעֶרֶת,
שְׁבִיבֵי אֵשׁ עָפִים בָּאֲוִיר.
הִיא הִשְׂתָּרְכָה אַחֲרָיו בִּכְבֵדוּת,
לְכוּדָה לִבְלִי שׁוּב בְּגוֹרַל הַמְּצִיאוּת.
אֵשֶׁת לוֹט,
פִּקְחִי אֶת הָעֵינַיִם,
אֵין זֶה חֲלוֹם בַּלָּהוֹת.
אֵינֵךְ יְכוֹלָה לַחְזֹר בַּזְּמַן
וּלְתַקֵּן סִדְרֵי עוֹלָם.
הִיא כָּל כָּךְ רָצְתָה לַחְזֹר
אֶל הַנְּקֻדָּה שֶׁבָּהּ הַכֹּל הִשְׁתַּבֵּשׁ,
הִשְׁתּוֹקְקָה לִרְאוֹת אֶת בֵּיתָהּ
פַּעַם אַחַת אַחֲרוֹנָה.
הִיא הִמְתִּינָה לָרֶגַע
שֶׁלּוֹט יָסִיר מִמֶּנָּה מַבָּט,
וְאָז הִסְתּוֹבְבָה,
הִבִּיטָה בְּלֵב הָאָסוֹן בְּעֶרְגָּה,
אַךְ נוֹתְרָה לְבַדָּהּ,
כְּלוּאָה בְּמַבָּטָהּ.
השיר "פקחי את העיניים" הוא מתוך הספר "במשעול התנ"ך" מאת עמית דרבקין חן בהוצאת "ספרי ניב". הספר הוא ספר שירים שנכתב בהשראת ספר הספרים הנצחי. הוא פותח צוהר לקשת רחבה של דמויות מקראיות, משתף את הקורא במחשבותיהן הכמוסות ביותר, מחיה אותן ומקרב אותן לעולמנו.
עמית מפגישה את הקורא עם מגוון דמויות מהמקרא כשאול ויהושע, מרים אחות משה ורחל אימנו. היא כותבת על הסצנות שמתרחשות מאחורי הקלעים, על מה שנאמר בחדרי חדרים ומשמיעה את קולן של דמויות התנ"ך מנקודות מבט חדשות ומפתיעות, שמשתפות את הקורא במחשבות הכי נסתרות של הדמויות השונות. לפני תחילת כל שיר מוצג הפסוק שמתאים מספר התנ"ך.
אסופת השירים בספר מזמינה כל קורא באופן אישי לשיח ציבורי בנוגע לדילמות שהדמויות האלה מהמקרא נאלצות להתמודד עימן, וכך מאפשרת לו לבחור אם להזדהות עם מחשבותיהן ומעשיהן או לחילופין, לבקר את התנהגותן.
עמית דרבקין חן, אם לשלושה, תושבת נהריה, מורה לחינוך מיוחד במקצועה ובעלת תואר שני במקרא, פוסעת בין שבילי התנ''ך. בנתיבי מסעה היא מתכתבת באמצעות שיריה עם ספר התנ''ך ועם הפרשנות היהודית לדורותיה.
https://nivbook.co.il/product/%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A2%D7%95%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9A/
&
רחל ארזני – 16.10.17 3993
ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה,
ויאהב יעקב את רחל (בראשית כט,
יַעֲקֹב וְרָחֵל
הֲהִתְנַסֵּיתֶם בְּאַהֲבַת אֱמֶת?
הִיא חֲמִימוּת הַנֶּפֶשׁ
הִיא מְאוֹר הָעֵינַיִם
הִיא טֹהַר הַשֵּׂכֶל וְאוֹר הַקִּיּוּם.
בְּבֶטֶן אִמּוֹ נֶעֱקַף1]
אָח חָזָק מִמֶּנּוּ פָּרַץ מֵרֶחֶם אֵם
אֲחָזוֹ בֶּעָקֵב לַעֲצֹר בְּכוֹרָה
אַךְ בְּלֹא יוֹעִיל.
בְּבֵית אָבִיו
גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת וְחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת עַל רֹאשׁוֹ
וְאֵין מָקוֹם לְמִדְרַךְ כַּף רַגְלָיו.
לְאֶרֶץ לֹא מוֹלֶדֶת יָצָא
אוֹת וְסִימָן
תְּחִלָּה וְהֶמְשֵׁךְ לִנְדוּדִים לְזַרְעוֹ.
בְּהַגִּיעוֹ לִמְקוֹם גָּלוּת
עַל הַבְּאֵר יָשַׁב
נַעֲרָה בָּאָה לְהַשְׁקוֹת צֹאן אָבִיהָ
פָּנֶיהָ זָרְחוּ כְּבַרְקַאי.
אַהֲבַת אֱמֶת אֲהֵבָהּ
שֶׁבַע שְׁנוֹת עַבְדוּת - מֹהַר לְאָבִיהָ הִצִּיעַ
שֶׁבַע שָׁנִים הִתְבּוֹנֵן בָּהּ, אַךְ לֹא נָגַע
הָאָדוֹן הָאָב הָיָה לְחֶרֶב
חָצַץ בֵּינוֹתָם.
בָּאָה עֵת, שָׁלְמוּ יְמֵי הַצִפִּיָהּ
לְלִקּוּחִין טְהוֹרִים צִפָּה
אַךְ בְּרֶדֶת הַלַּיִל
זָרָה וְרַכַּת עֵינַיִם
נָבָל...
הִכְנִיס לְאָהֳלוֹ.
לַבֹּקֶר וְהִנֵּה מִקַּח טָעוּת!
צְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה
פָּרְצָה מִנַּפְשׁוֹ הַנִּרְמֶסֶת, הַמְּרֻמָּה
"מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִי,
הֲלֹא בְּרָחֵל עָבַדְתִּי עִמְּךָ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?" 2]
בְּמַבָּט שֶׁל שַׁיִשׁ
הִבִּיט בּוֹ גֶּבֶר מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה
- שֶׁבַע שְׁנוֹת עֲבוֹדָה נוֹסָפוֹת
וְאֶתֵּן לְךָ אֶת אַהֲבָתְךָ
אֶת צִפּוֹר נַפְשְׁךָ...
רַק שֶׁבַע שְׁנוֹת עֲבוֹדָה נוֹסָפוֹת עֲשֵׂה עִמִּי,
מַה בְּכָךְ?
וְאַךְ יִמְלְאוּ שִׁבְעָה יְמֵי מִשְׁתֶּה שֶׁלְּזוֹ
וּכְבָר אַהֲבָתְךָ בְּאָהֳלְךָ.
וּכְי מַה יֹאמַר וּמַה יַעֲשֶׂה
הֲרֵי זֶה עֶלְבּוֹן נוֹרָא!
כְּמוֹ הַזְּמָן וְחַיָּיו אֵינָם שֶׁלּוֹ.
מְנֻתָּק מִשָּׁרָשָׁיו, מִמַּכָּרָיו
מֻכֶּה, עָטוּף בִּכְרִיכַת לָבָן
חָבוּל בְּנַפְשׁוֹ – גּוֹלֶה מִמּוֹלַדְתּוֹ,
נִכְנַע כְּעֶבֶד לְאָדוֹן עָרִיץ.
וְכִי מַה בְּיָדוֹ, הַזָּר, הַבּוֹרֵחַ, לַעֲשׂוֹת
מוּל מְאָרֵחַ בַּעַל זְרוֹעַ?
אַךְ הִתְנַחֵם, רָגְעָה רוּחוֹ
רַק עוֹ ד שִׁבְעָה יָמִים
וּלְאָהֳלוֹ ( וּבֵין זְרוֹעוֹתָיו הַחֲסוּנוֹת )
תָּבוֹא מַשְׂאַת נַפְשׁוֹ.
מַה לְךָ, גּוֹרָל?
מְקַנֵּא אַתָּה בָּאוֹהֲבִים
נִכְנָס בֵּין רַגְלֵיהֶם, שָׂם מַעֲקַשִּׁים,
טוֹמֵן פַּחִים, מְעוֹרֵר קִנְאָה.
...
הָאִשָּׁה הָאֲהוּבָה...
עֲקָרָה!
שָׁנִים חוֹלְפוֹת, וְהִיא שְׁפוּפָה, כּוֹאֶבֶת.
זוֹ אֲשֶׁר בְּמִרְמָה הוּבְאָה אֶל אִישָׁהּ
הָרָה וְיוֹלֶדֶת, הָרָה וְיוֹלֶדֶת
וְהִיא, הָאֲהוּבָה, נַפְשָׁהּ עֲגוּמָה,
וְעֵינֶיהָ יְבֵשׁוֹת וְכָלוֹת לְיֶלֶד...
- אֲהָהּ, אֵלִי, מַה עָשִׂיתָ ?!
בָּנִים לַשְּׂנוּאָה הִרְבֵּיתָ
וְלִי לֹא אֶחָד
כִּי עַל כֵּן חָפַצְתִּי מָוֶת וְלֹא חַיִּים
.......
רְאוּ ...
הִנֵּה זֶה בָּא, בֵּן נוֹלַד
- רַק עוֹד אֶחָד הוֹסֵף לִי אֱלֹהַ, וְאוֹדֶךָּ
רַק עוֹד אֶחָד...מַתַּת חִנָּם
שׁוֹאֶלֶת אֲנִי מִמְּךָ
אַךְ בָּא זֶה הַמּוּסָף 3] ***
לֹא מַתַּת חֶסֶד הָיָה
בְּטָבִין וּתְקִילִין נִקְנָה
נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ שִׁלְּמָה תְּמוּרָתוֹ.
אֲהָהּ...
מַה אֻמְלַלְתָּ, יַעֲקֹב
וַעֲדַיִן מִשְׁבְּרֵי יָם וְגַלָּיו נָכוֹנוּ לְךָ
וְאֵלֶּה רַק הָרֵאשִׁית.
נשים ואנשים בתנ"ך - יעקב ורחל - 3989
1] רש"י –שמעתי מדרש אגדה...בדין היה אוחז בו לעכבו. יעקוב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השנייה... ויעקוב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה... ויטול את הבכורה מן הדין. ( בראשית כה, 26).
2] בראשית כט, 25.
3] קרני אור העולות מעל ראשי ההרים עם בקר*** לבדוק במשנה.
