פרשת שופטים- יגאל גור אריה.
"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך"
ואילו בנבואת הגאולה כתוב "השיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה".
לאן נעלמו השוטרים ?
תפקידו של השופט לפסוק דין ושל השוטר- לאכוף.
ב״צדק״ לפנינו דרישה למקצוענות יושרה והגינות !
אנו בדור מיוחד ״עקבתא דמשיחא״ נאמר על הדור .״פני הדור כפני הכלב״ מה זה כפני הכלב? כתב המגיד על הכלב שבא בתלונה לאריה ואמר לו: שנינו חיות טמאות ,אז למה אותך כל כך מחבבים ?את הציור שלך שמים על ארון הקודש-כבוד גדול לעומת זאת מי שרוצה לבזות את האחר קורא לו ״כלב״. האריה השיב לו: כל העניין שאני לא עושה אפליה, אצלי אין משוא פנים. אם אני רואה בן אדם, ואני רעב, אני טורף אותו. אתה על כולם נובח ומתנפל, אבל אם מישהו יזרוק לך עצם, מיד תקשקש בזנב...
זה פני הדור כפני הכלב. שופטים השופטים את כולם באותה אכזריות אבל קצת שוחד משנה אצלם את כל התמונה...״כי השוחד עיור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים״....
כמו הכלב שרץ קדימה לפני בעליו, כאילו הוא המוביל, אבל כל הזמן מביט אחורה לראות להיכן בעליו פונים. כך ראשי העם, המנהיגים - במקום להוביל את העם ולהצעיד אותם קדימה, מביטים אחורה אל העם (סקרי דעת קהל...) ומתרפסים לפניהם. במקום להוביל, הם מוּבלים.-- מנהיגות מונהגת.
גיבור המשפט של קפקא יוסף ק. מוצא עצמו יום אחד עצור בתנאים מוזרים. לאחר מכן נשפט ומוצא להורג, מבלי שידע על מה מאשימים אותו.
אנו צריכים לקרוא את קפקא הפוך -בעיותינו שפושעים מתהלכים בגאון ברחובות עם מכוניות משוריינות ,עברייני תנועה מועדים מאכילים את המולך בכבישים ולא נאכפים- ה״צדק״ לא נראה ,לא נאכף ולא מורגש מי ייתן ומערכת הצדק ,המשפט: תחמיר תרתיעה ותפחיד......
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה !
יגאל גור אריה
החיוך מעשיר את המקבל מבלי לרושש את הנותן ...
&
ד"ר מאיר סיידלר -בר אילן -"נבואה"
הנבואה ביהדות (שממנה ינקה גם הנצרות והאסלאם) היא תופעה ייחודית. גם דתות ותרבויות חוץ מקראיות מדווחות על נבואה, אך תופעה זו (ביוונית propheteia) הסתכמה אצל אומות העולם העתיקות בדרך כלל בניבוי עתידות. גם ביהדות ניבוי של אירועים עתידיים הוא מרכיב חשוב בנבואה, אך הוא לא המרכיב המרכזי, והתורה שהיא נבואתו של אדון הנביאים משה רבינו, תוכיח: נבואות העתיד בוודאי אינן מהוות את המוקד שלה.
המאפיין היחיד של הנבואה בישראל הוא מאפיין פורמלי, לא תוכני: הנביא נמצא "און-ליין" עם א-להים.
בפרשתנו מבטיחה לנו התורה שגם אחרי מות משה, עם ישראל לא יחסר הדרכה א-להית און-ליין: "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו" (דברים יח, יח).
מבין ההוגים היהודים בולט הרמב"ם כמי שעסק בנבואה בצורה האינטנסיבית ביותר, ולא רק בספרו הפילוסופי, מורה נבוכים, אלא גם בספריו ההלכתיים, בראש ובראשונה במשנה תורה. בהלכות יסודי התורה מקדיש הרמב"ם פרקים שלמים לנבואה, חלקם ל"הלכות נבואה" של ממש. הצורך בהלכות נבואה נובע מהמצווה "לשמוע לכל נביא ...] והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים" (מצות עשה קע"ב בספר המצוות של הרמב"ם). מצווה זו מצריכה הגדרה מדוקדקת מיהו נביא, כלומר: מתי נוצר מצב שעלינו לציית לדברי אדם שלא נושא בכל תפקיד רשמי וטוען שהוא בא בשליחות הא-ל, ומתי יש לחשוד בו שהוא נביא שקר. שאלה מתבקשת זו אכן מופיעה בפרשתנו – "וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה'?" – וגם התשובה עליה: "אשר דיבר הנביא בשם ה' ...] ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא דברו ה', בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו" (דברים יח, כא-כב). כדי להבחין בין שני מצבים קוטביים אלה מנסח לנו הרמב"ם את הלכות הנבואה שהעיקרית שבהן נסמכת על הפסוקים הנ"ל ומבקשת לברר מתי בדיוק עלינו להאמין בכך שהטוען לנבואה הוא אכן נביא, וללכת אחריו.
רק בהקשר זה של מה שניתן לכנות "מבחן הנביא" קיים משקל סגולי ליכולתו של הנביא לנבא אירוע עתידי. יכולת זו משמשת בכניסתו לתפקיד אבן בוחן לאמיתות נבואתו (הלכות יסודי התורה ז, ז). אף כי רוב הנביאים העניקו לעם ישראל גם בהמשך פעילותם בהזדמנויות שונות הצצה לאירועים עתידיים, להצצה זו נועד תפקיד משני בלבד: לגבות את עיקר הנבואה שמטרתה היא להוביל את העם ואת מנהיגיו בדרך הישרה על פי הדרכת ה'.
כל מי שמכיר את התנ"ך יודע עד כמה הנביאים לא הצליחו במשימתם. ייאושו של אליהו הנביא מעם ישראל (מלכים א יט, ט-י) זוכה אמנם לביקורת מרומזת על ידי הקב"ה (שם, פסוקים יא-טז), אך הוא משקף נאמנה את המציאות. אליהו הנביא לא טעה. עשרות שנות פעילות נבואית נמרצת לא הניבו תוצאות. כללו של דבר, פועלם של הנביאים לא נשא פרי. מלבד התרוממות רוח רגעית, המצב המוסרי של העם הלך והדרדר.
הרב קוק, במאמר "חכם עדיף מנביא" מסביר זאת כך: "מה שלא עשתה הנבואה, בכלי מלחמתה החוצבים להבות אש לבער מישראל עבודת אלילים ...] עושק וחמס ...] רצח וזימה ...] עשו חכמים בשינון החוקים הפרטיים". לדידו של הרב קוק, ההנהגה הנבואית שלא הניבה את ההשפעה המיוחלת פנתה מקום להנהגת חז"ל שהצליחו לחנך את העם בצעדים מדודים של עוד גזירה ועוד תקנה, עד שבסופו של דבר הושג השיפור הרוחני והמוסרי בעם אותו התנופה הנבואית האדירה מעולם לא הצליחה לפעול.
להסתלקות הנבואה היה מחיר: זה כאלפיים וחמש מאות שנה נאלצים אנו להסתפק במצב של "אוף-ליין", מצב שאינו טבעי לנו. אנחנו משתוקקים לחידוש הנבואה ומצפים ליום בו "צמיחת מהלך שיבת אור הנבואה תתחיל להופיע ...] עד אשר ...] יצאו הניצוצות של התחלת אור הנבואה מנרתיקם" ויתקיים בנו "אשפוך את רוחי על כל בשר" (הראי"ה קוק, שם).
