פרשת יתרו- מתן תורה.-יגאל גור אריה
״אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים ואביא אתכם אלי...״ במה זכה הנשר, למה הנשר שונה משאר הציפורים ובמה הוא מיוחד/ שונה ?
הנשר מוזכר במקרא (26 פעמים) כסמל לעוצמה, קלות מעוף, מהירות ורעבתנות.הנשר הוא אחד העופות הדורסים הגדולים בטבע, והוא מכונה גם "מלך העופות".בניגוד לעופות דורסים אחרים, ה"דורסים" את טרפם באמצעות רגליים חזקות וטפרים (ציפורניים) חדים, אין הנשר מצויד ברגליים חזקות במיוחד, וטפריו קצרים וקהים. גם בתחום התמרון האווירי הוא אינו נדרש למיומנות רבה, ומומחיותו היא בתחום הדאייה. הנשר הוא סוג של דאון, הנישא על זרמי אוויר מבלי להניד כנף, וכך הוא סורק שטחים נרחבים בחיפוש אחר פגרים, מבלי ל"בזבז" אנרגיה מרובה. כמאתר הנשר מזון, הוא צולל לעברו בנחישות, ואגב כך מאותת לשאר חברי קהילתו על המציאה ומזמן אותם אליה.הנשר "קורא" לחבריו ברגע שהוא מזהה את הפגר עוד לפני שהוא יורד לסעוד את ליבו וזאת על ידי מעגלי תעופה, הלהקה רואה זאת ומצטרפת אליו.
הנשר הוא עוף חברותי, המקנן במושבות על צוקים נישאים. רבייתו איטית, זוג נשרים מטיל ביצה יחידה, וגידולה עד לפריחת הגוזל מן הקן נמשך כמעט שנה. מסיבה זו מתקשה אוכלוסיית הנשרים הישראלית להתאושש מהמכות הנוחתות עליה בזו אחר זו.
השוני של הנשר :כל הציפורים נושאים את גוזליהם במקור או בציפורנים הנשר נושא את גוזליו על כתפיו. רש״י על כנפי נשרים ;״כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא בבני..״ עניין החץ מלשון חציצה, מחיצה.
כאשר סיים בני ברק קורס קצינים כתבתי לו ברכה: ואשא אתכם על כנפי נשרים כך אתה ברק שלנו, כמו הנשר תשמור ותגן על חיילך, שא אותם על כנפיך/כתפייך ...
---------
מספר האותיות בעשרת הדברות הוא: 613 כמניין המצוות: תרי"ג=613.
רמז לכך שכל המצוות מקופלות ב 10 הדברות.
למה צריך כ"כ הרבה מצוות? שלכל אחד ואחת תהיה דרך להתחבר למצווה החביבה/המתאימה לו.
שבת של שלום!
שבת שלווה ענוגה וחמה !!
יגאל גור אריה
&
מנהיגות דו-סטרית
לקחי ניהול ומנהיגות בפרשת יתרו- אריה ארזי
" אין מלך בלא עם " את המשפט הזה טבע רבינו בחיי בן אשר מקובל ופרשן תנ"ך בן המאה ה13.
ביטוי זה שהתקבל מאד בחסידות אומר כי כדי שתהיה משמעות למושגים מלך ומלוכה חייב המלך שיהיה לו עם שיקבל את מלכותו יכיר אותה ויקבל אותה ללא כפיה אלא ברצון. חייבת להיות מערכת יחסים דו סטרית בין המלך ובין עמו. מלך לא יכול למלוך על דוממים או על צומח שכן עם אלה אי אפשר לפתח מערכת יחסים דו סטרית . דברי רבינו בחיי מתכוונים הן למלכות בשר ודם על פני האדמה והן למלכותו של הקב"ה .
הבה נחליף את המילה מלך במילה מנהיג או מנהל -שכן כל מנהל טוב חייב להיות גם מנהיג – ונבחן את המשמעות המעשית עבורינו . כאשר נעשה זאת, נגיע למסקנה הבאה: משמעות הדבר לימינו ולענייננו היא שמנהיג אינו מנהיג ,אם אין לו מונהגים. מנהל אינו יכול לנהל אם האנשים שהוא אחראי עליהם אינם "איתו" ואינם מקבלים בהבנה את מנהיגותו וסמכותו .
האם אפשר לומר שפרעה היה המלך של בני ישראל המשועבדים במצריים? ברור שהתשובה שלילית . הוא יכול היה לשעבד אותם לענות אותם ואפילו לרצוח את בניהם,אך כל אלה הם פעולות של כפיה בכח .מכאן אנו מגיעים למסקנה נוספת:
מנהיג או מנהל ששולט רק באמצעי כח וכפיה אינו מנהיג ואינו מנהל, וזאת גם אם נראה לו שהוא מצליח להשיג את מטרותיו , שכן המונהגים לא מקבלים ברצון את סמכותו .אין ערך למנהיגות וניהול בכפיה ובטווח הארוך בטוח שזה לא יעבוד.
כעת נשאל: "אז מה צריך המלך לעשות כדי שעמו יקבל את מלכותו"?
חוקרים מודרניים1] מציעים מודל של טיפולוגיה למקורות העוצמה של מנהיגים (ומנהלים):
1.כח הסמכות הפורמלית
2.כח לתגמל ולהעניש
3.כח הזיקה וההזדהות – הרצון להזדהות עם המנהיג ודרכו
בתקופה העתיקה בכל הקשור למלכות באומות העולם ,שאלה זו לא היתה רלוונטית . בדרך כלל בשושלות מלכים המלוכה עברה בירושה לאחד מבני המלך שהצליח להשיגה בדרך זו או אחרת (לעיתים מזומנות על ידי חיסול כל מתנגדיו). מבחינת המונהגים המלכות של השליט החדש הוכרה והתקבלה בשל שילוב של שני מרכיבים :האחד הוא הסמכות הפורמאלית-סעיף 1 לעייל ( הוא קיבל את המלוכה בירושה), והשני הוא הכפיה דהיינו הכח להעניש את מי שמסרב לקבל את מרותו של המלך החדש .המרכיבים האחרים במקורות העוצמה היו בדרך כלל לא רלוונטיים אלא במקרי קיצון שבהם התעוררה מרידה עממית כמו למשל המרידה של שבטי ישראל ברחבעם בנו של שלמה המלך והמלכת ירבעם בן נבט .
חכמינו בתקופת התנאים, רצו להציע גישה אחרת דהיינו לדעתם סמכות פורמאלית וכח כפיה אינם סיבות מספיקות וקבלת עולו של מלך או מנהיג ,והם מביעים את דעתם במדרש מכילתא דרבי ישמעאל 2]לפרשת יתרו.(פרשה ה ד"ה אנכי ה') המסביר מדוע הדיבור" אנוכי ה' א-לוהיך " נאמר בפרשה זו ובעיתוי הזה ולא כבר בתחילת התורה.
אומר המדרש " משל, למה הדבר דומה? לאחד שנכנס במדינה, אמר להם: אמלוך עליכם. אמרו לו: כלום עשית לנו טובה שתמלוך עלינו? מה עשה? בנה להם את החומה, הכניס להם את המים, עשה להם מלחמות. אמר להם: אמלוך עליכם. אמרו לו: הן והן. כך, המקום הוציא את ישראל ממצרים, קרע להם את הים, הוריד להם את המן, העלה להם את הבאר, הגיז להם את השלו, עשה להם מלחמת עמלק. אמר להם: אמלוך עליכם. אמרו לו: הן והן." חז"ל במדרש זה מגייסים לעזרתם את הקב"ה ורוצים ללמוד על הנהגת מלך בשר ודם מהנהגתו של א-לוקים וזה בבחינת מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא,3]
לדעת בעלי המדרש המלכות צריכה להתבסס על כח המומחיות (סעיף 4 לעייל ) אשר יביא את המונהגים לרצון להזדהות עם המנהיג ודרכו (סעיף 3 לעייל).
חכמינו בעלי ממדרש שלנגד עיניהם עמדה הנהגת מלכות הרשעה של רומי -הבינו כבר במאה השלישית לספירה את מה שהבינו חוקרי המנהיגות בסוף המאה העשרים.
דהיינו מלך מנהל ומנהיג צריך קודם כל להראות למנהיגים את דאגתו לצרכים שלהם ואת היכולות שלו לפעול למען מונהגיו. לאחר שיעשה זאת ומונהגיו יכירו בערכו, ביכולותיו ובהצלחתו לפעול למענם ולא רק למענו,בו ,אז ורק אז, הם יחפצו בהנהגתו ויחשבו למונהגיו.
ויהי רצון שנשכיל להפנים לקחים חשובים אלה .
אריה ארזי יועץ אירגוני ומנחה סדנאות לפיתוח מנהלים ופיתוח אירגוני .
1 ע. לוי 2008 ניהול ומנהיגות שינוי וחדשנות הוצאת רימונים . עמ 80.
2] המכילתא דרבי ישמעל הוא מדרש הלכה תנאי לספר שמות הכולל בתוכו גם דברי פרשנות ואגדה .הוא נערך בארץ ישראל כנראה במאה השלישית להרחבה ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל בהוצאת מכללת הרצוג – תבונות.
3] בבלי ברכות , נ"ח ע"א
&
"...כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגִּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"(שמות י"ט/ ג')
בֵּית יַעֲקֹב/ דוד אשל
"בֵּית יַעֲקֹב" הֵן הַנָּשִׁים,
"תֹּאמַר", בְּשָׂפָה רַכָּה,
בְּלִי אִיּוּם בָּעֳנָשִׁים
פְּנֵה אֲלֵיהֶן כִּפְנִיָּה אֶל מַלְכָּה.
תֵּשַׁע דִּבְּרוֹת
לַיּוֹם יוֹם, לְכָל שָׁעָה וְדַקָּה,
דִּבֵּר אֶחָד בִּפְרוֹטְרוֹט
לַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
הַשַּׁבָּת הַקְּדוֹשָׁה,
שִׁשָּׁה יָמִים בַּכַּסֶּפֶת
וְרִאשׁוֹנָה הִיא הָאִשָּׁה
שֶׁאוֹתָהּ הִיא חוֹשֶׂפֶת.
בְּרֵאשִׁית ,
בְּטֶרֶם שַׁבָּת,
תְּפִלָּה חֲרִישִׁית
עַל הַבֵּן וְהַבַּת.
מֻפְנֶמֶת,
רְכוּנָה עַל נֵרוֹת,
עֵינַיִים עוֹצֶמֶת
שְׂפָתֶיהָ עוֹתְרוֹת.
מְקֻשֶּׁטֶת,
לִקְרַאת הַמַּלְכָּה,
סוֹף סוֹף הִיא שׁוֹבֶתֶת
לִמְנוּחָה הִיא זְקוּקָה.
נֶעֱרֶצֶת,
עַל כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ,
מִן הַגָּדוֹל בַּמִּשְׁבֶּצֶת
וְעַד פָּעוֹטָה.
מִתְחַשֶּׁבֶת,
עַד בְּלִי גְּבוּל,
זוֹכָה הִיא לְשֵׁבֶט
הַמַּצְמִיחַ יְבוּל.
מְסַלֶּקֶת
אֶת הֲמוּלַת הַחוֹל,
בְּשַּׁלְוָה וּבְשֶּׁקֶט
נֵרוֹת וְשַׁבַּת יוֹצְאִים בְּמָחוֹל.
"זָכוֹר" !
דִּבֵּר שֶׁל אַהֲבָה,
יְמָמָה שֶׁל אוֹר
שֶׁלֹּא יִכְבֶּה וְלֹא כָּבָה.
שבת ברוכה ובריאה
בלהה ודוד אשל
