פרשת שמיני - מסרים חינוכיים- בועז חדד
1. אל לנו למהר לכעוס גם כאשר אנו חושבים ומרגישים שכעסנו הינו מוצדק, הסבלנות, היא תכונה חשובה מאוד, במיוחד בימינו אנו, לעיתים כעס פזיז עלול לגרום לתוצאות הרות גורל.
בפרשת השבוע ,בחנוכת המשכן הקריבו אהרון ובניו קורבנות. במהלך הטיפול בקורבנות אירעו פעולות שלא נראו למשה " ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, בני אהרון, הנותרים, לאמור, מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש...כאשר צויתי? " פרק י פסוקים י"ז-י"ח .
הכהנים היו חיביים לאכול חלק מקורבן החטאת. משה כעס על כך שבני אהרון לא אכלו חלק מהקורבן כפי שהיו אמורים לעשות לפי החוק.
אהרון , אחיו של משה , מסביר למשה , שלא הייתה כאן טעות ולא זלזול בחוק הקורבנות. אהרון מסביר למשה שלאחר שמתו נדב ואביהו, בני אהרון- אחיהם של אלעזר ואיתמר כפי שכתוב בפרק י פסוק ב'" ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם וימותו(.נדב ואביהוא ) לפני יהוה " ,מצבם הרוחני של אלעזר ואיתמר, לא התאים לאכילה . כאשר שמע משה את דברי ההסבר של אהרון אחיו ,הוא הודה בטעותו ככתוב " וישמע משה ,וייטב בעיניו " פרק י פסוק י"ב .
מקרה זה מוכיח לנו שבשעת כעס אנו עלולים להבין את האירועים המוצגים בפנינו בצורה שגוייה, הכעס מעוור את שיקול הדעת . דבר נוסף ניתן ללמוד מהאירוע שאפילו אדם כמו משה שעליו נאמר " ולא קם עוד נביא בישראל כמשה "
דברים פרק ל"ד פסוק י' מסוגל לטעות ,אבל המעלה הגדולה שלו היא שלמרות מעמדו המרומם הוא עדיין מסוגל להודות בטעותו.
גם אנו ההורים ,המורים לעיתים חוטאים בעניין זה ,ממהרים לכעוס, אולי מכוון שעברנו יום קשה מאוד , אולי מכוון שלא היינו מודעים מספיק למצבו הנפשי בזמן מסויים , של תלמידינו או ילדינו ולכן שקול הדעת שלנו נפגם במעט.
ראשית עלינו להמנע ככל האפשר לגרום לכך ששיקול הדעת שלנו יתערער בשל מצבנו הנפשי באותו עת ,לא כאשר אנו בביתנו ולא כאשר אנו עם תלמידינו בכיתה ,מכוון שלעיתים התוצאה עלולה להיות הרת אסון ולפעמים בלתי הפיכה ,גם ביחסינו לילדינו וגם ביחסינו לתלמידינו היקרים.
אבל אם בכל זאת נעשתה טעות מצידנו, מכל סיבה שהיא ,החוכמה היא לדעת להודות בטעותנו ולהתנצל מתוך כוונה טהורה , לא רק כדי שזה יעשה , אלא כדי שזה יראה, גם על ידי תלמידינו או ילדינו שהחרטה נעשתה באמת מכל הלב - משל לבהמות הטהורות שאנו מקריבים במשכן.
2. מסר חשוב נוסף הוא, שהחינוך של תלמידינו, חייב להעשות מכל הלב ,לאחד כוחות של כל המעורבים בכך : מורים בצוות בית הספר ,הורים ותלמידים, רק באופן שכזה הפעולה החינוכית תגיע למיצוי פעולותינו החינוכיות .
על בני אהרון נדב ואביהוא נאמר בפרק י ' פסוק א' " ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא איש מחתתו ...ויקריבו לפני יהוה אש זרה אשר לא צוה אותם " .
אש זרה יכולה להתפרש, אש שלא נעשתה מתוך כוונה טהורה ,לא מתוך הלב ,אלא רק כדי לקרוא תיגר על מנהיגותו של משה ,שהרי הם היו צריכים לחכות ,לפי הוראת משה ,שאש תצא מאלוהים ותאכל את הקורבן, מטרת האירוע, בין היתר הייה לחזק את המשך הקשר בין כל העם לבין אלוהים ,המשכיות למעמד הר סיני שבו אמר כל העם " נעשה ונשמע " שמות פרק כ"ד פסוק ז' .
גם הפעולות החינוכיות שלנו המורים לא צריכות להיות פעולות שמטרתן לפרוץ קדימה רק כדי לקדם את צרכינו האישיים בלבד, כאשר " המטרה מקדשת את כל האמצעים " ,אנו חייבים לשתף את כל המערכת העומדת לרשותינו הכוללת הנהלה ,צוות בית הספר שכולל מורים מקצועיים, הורי התלמיד, וכמובן התלמיד עצמו לשם הגשמת היעדיים שאנו יחד רוצים להגיע אליהם.
לא כך נהגו בני אהרון ,כל אחד לקח את המחתת שלו והקריב אש לבדו , ולכן היא נקראת אש זרה שלא נעשתה מתוך כוונה טהורה למען כלל העם ,אלא מתוך סיבות אישיות בלבד , כאשר הכוונה הראשונית של הקרבת הקורבן הייתה , שאלוהים יוריד אש מהשמים, כדי לשרוף את הקורבן, אירוע שימשיך את מעמד הר סיני ויחזק את הקשר הטהור בין השם לעם ובין העם לאלוהיו ואת הקשר הטהור בין העם לבין עצמו.
3. כאשר אנו המורים או ההורים מחליטים לשבת עם ילדינו או תלמידינו היקרים, כדי להוכיח אותם , חשוב מאוד להתחיל עם הדברים החיוביים, זהו מסר חינוכי חשוב מאוד .
בפרק י"א פסוקים ד'-ז' אומר השם למשה ולאהרון לומר לבני ישראל פסוק ד' " אך את זה לא תאכלו...את הגמל כי מעלה גרא הוא ופרסה איננו מפריס " פסוק ה' " ואת השפן כי מעלה גרא הוא ופרסה לא יפריס " פסוק ו'" ואת הארנבת כי מעלת גרא היא ופרסה לא הפריסה " פסוק ז'" ואת החזיר " כי מפריס פרסה הוא ...והוא גרא לא יגר " .
יש לשים לב שבכל בעלי החיים שהזכרתי : גמל, שפן,ארנבת, חזיר.
מתחיל הכתוב דווקא בדברים החיוביים. כי = למרות , למרות שהגמל מעלה גרא וזה טוב , אבל הוא לא מפריס פרסה וזה לא טוב, למרות שהשפן מעלה גרא וזה טוב , אבל הוא לא מפריס פרסה 'למרות שהארנבת מעלת גרא וזה טוב , אבל היא לא מפריסת פרסה , למרות שהחזיר מפריס פרסה , אבל הוא לא מעלה גרא.
ושוב אני מחדד את המסר החשוב הזה כאשר אתם יושבים בקרוב בימי הורים עם התלמידים והוריהם, אנא מכם זיכרו את המסר , התחילו בדברים החיוביים, הרי לכל תלמיד , או אחד מילדיכם האישיים יש גם דברים חיוביים ורצוי להתחיל איתם בשיחה שאנו מנהלים.
4. לעיתים אנו המורים או ההורים חייבים לנקוט בצעדים קשים גם כאשר לכאורה , הזמן לא מתאים לאותה פעולה קשה שאנו מתכוונים לנקוט.
בפירקנו אנו עדים לכך שלמרות שמדובר ביום השמיני , שימחה רבה , הכהן נמשח לכהן הגדול , יום חגיגת המשכן, דווקא אז מחליט יהוה לשרוף באש את בניו של אהרון- נדב ואביהוא. ונשאלת השאלה , האם אלוהים לא יכול היה לחכות , עד לגמר החגיגה , אולי ליום שלמחרת ? מדוע התעקש בורא עולם לשרוף את אותם ילדים , דווקא תוך כדי אירוע משמח שכזה? מהו המסר החינוכי החשוב כל כך , שהייתה הצדקה לכך , שהעונש יהיה דווקא באותו יום של שמחה , כאשר כל קהל ישראל חוגג את סיום בניית המשכן תחילת העבודה בהובלתו של אהרון הכהן.
התשובה לכך היא , שחשוב היה להעביר את המסר לעם בצורה הברורה ביותר שהמשכן הוא לא מקום שיכול להגן עלינו בכל מקרה , לפני שהוקם המשכן העם פחד לחטוא, אבל כאשר המשכן הוקם העם חשב שאם הוא יקריב קורבן , אז זה יכפר עליהם על כל חטותיהם, לאלוהים חשוב היה להדגיש שחשיבה זו איננה חשיבה נכונה והמשכן איננו מקום שבאופן אוטומטי מגן על אלה שחטאו ולכן המסר הוא עדיף שלא תחטא מאשר כן תחטא ואז תסתכן ממוות. למה הדבר דומה ? לאדם בעל אמצעים , שאמור היה להתנהל מבחינה בריאותית בצורה נבונה , אבל לא עשה כן והסתמך על הרופא הטוב ביותר שיסייע בידיו במידה ותהיה לו בעייה רפואית כלושהי. אבל לא תמיד יוכל הרופא לסייע לאותו אדם , למרות סכום הכסף האדיר שאותו בעל אמצעים מוכן לשלם לאותו רופא. ולכן המסר החינוכי הוא , עונש הרתעתי, לגרום לכך שלא כל העם ייסחף לאותו רעיון שמותר לעשות עברות ואז-להגיע למשכן להקריב קורבנות ואז באופן אוטומטי וודאי ייסלח להם.
5. שתית יין מרובה עלולה לגרום לאסונות כבדים ויש להזהר מכך מאוד כדברי הנביא ישעיה פרק כ"ח פסוק ז' " וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר ..פקו פליליה(= שגו בהתנהגות , במשפט) "
לאחר מותם של בני אהרון נדב ואביהוא מיד נאמר כבר באותו פרק ארבעה פסוקים לאחר מכן פסוקים ח'-ט' " וידבר יהוה אל משה ואל אהרון יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכים
אל אוהל מועד ולא תמותו " , את התנהגותם החריגה של בני אהרון ניתן להסביר מכוון שהם שתו יין ובכך לא היו מודעים למעשיהם, ולכן נהגו לא בדרך המקובלת שבה היו צריכים לנהוג ושלמו על כך מחיר כבד מאוד - בחייהם.
המסר לימינו הוא שכל שתית יין מרובה , שגורמת לכך שנאבד את שיקול הדעת שלנו עלולה לגרום לאסונות כבדים כמו מוות בתאונות דרכים , כמו התנהגות בלתי ראויה בתוך המשפחה שעלולה לגרום לקלקול היחסיים בקדושת המשפחה ,כלא ואפילו מוות.
על אחת כמה וכמה במקום קדוש כמו המשכן שבו צריכים להתנהל בצורה השפוייה ביותר , בניגוד לעובדי האלילים שהיו שותים משקאות חריפים תוך כדי עבודת אלילים ומאבדים את הזהות העצמית שלהם באותו רגע של שיכרות.
6. דרך ארץ קדמה לתורה .
השאלה הנשאלת היא מדוע לאחר הקרבת האש הזרה על ידי בני אהרון , מדוע אלוהים מוכיח את אהרון באופן ישיר ולא על ידי משה , שהרי הפנייה לאהרון הייתה תמיד באמצעות משה. הפנייה לאהרון באופן ישיר מופיעה רק בפרשה שלנו פרק י פסוק ח " וידבר יהוה אל אהרון " כאשר אלוהים מוכיח את אהרון ומסביר לו מה עליו ועל בניו לעשות כדי שלא ימותו . ובמקום נוסף בלבד במדבר פרק י"ח פסוק ח' " וידבר יהוה אל אהרון ואני הינה נתתי לך.את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל לך ולבניך חוק עולם" כמובן התפקיד המכובד של הכהן חייב להיות בד בבד עם השמירה על כללי העבודה בבית המקדש שלא יקרה אירוע דומה כפי שקרא בפרשה שלנו לנדב ואביהוא .
המסר הוא כאשר אתה רוצה להוכיח אדם אתה חייב להוכיח אותו בדרך ישירה ולא על ידי שליח , כדי לא להלבין את פניו ברבים וכך עושה בורא עולם ומלמד אותנו מסר חשוב מאוד " דרך ארץ קדמה לתורה "
מאחל לכולנו בריאות נחת , הצלחה , אחדות והגשמת כל מאוויינו .
ממני חדד בועז- רכז תנ"ך ביה"ס אורט במעלות, ומכין נערים לקראת חידון התנ"ך העולמי בהצלחה רבה, וחבר בהנהלת החברה לחקר המקרא.
