החברה לחקר המקרא מארחת את יגאל גור אריה במסר לפרשות תזריע-מצורע-תשפ"א - הדיבור בישראל הופך ליותר ויותר בוטה:" לדבר מהבטן" ול "הגיד את האמת שלי " הופכים לערכים מובילים בחברה הישראלית &דוד אשל בחמשיר ליום הזכרון-"שְׁמִי"!-חמשיר לשבת-"טומאה מאהבה"!

פרשת השבוע "תזריע מצורע" תשפ"א יגאל גור אריה

מחקרים מראים כי הדיבור בישראל הופך ליותר ויותר בוטה:" לדבר מהבטן" ול "הגיד את האמת שלי " הופכים לערכים מובילים בחברה הישראלית. לא משנה מי נרמס בדרך, השינוי העיקרי הוא אבדן הבושה .אם לפני עשור ,כותבים מחברי הדו"חות ,האלימות המילולית הייתה של טוקבקיסטים אנונימיים באתרי האינטרנט ,הרי שהיום ברשתות החברתיות יש שם פרצוף מאחורי כל אחד. לכל איש יש שם ,ולכל איש יש שיימינג . אף אחד לא חסין .

הפרשה עוסקת רבות בנגע הצרעת ובדרך לרפא אותו. בלשון ימינו, היא עוסקת ברפואה אלטרנטיבית, בקשר בין גוף ונפש. היום מקובל לחשוב שיש קשר בין המצב הרוחני והנפשי של האדם לבין מצבו הפיזי .

בתחילה נגדיר את הגוף ואת הנפש, ובהמשך נציג את יחסי הגומלין הקיימים ביניהם.

אנו מגדירים את תפקודי הנפש כמכלול התפקודים המהווים את הערוץ הקוגנטיבי : רגש,

מודעות, חשיבה, ריכוז, מוטיבציה וכו'.

לאור כל יחסי הגומלין שראינו בין גוף לנפש, כדאי לשוב ולהדהד את אמרתו המפורסמת

של הרמב"ם: "גוף בריא בנפש בריאה".

כבר לפני שנים התורה מציירת מציאות שבה אם יש לאדם נגע על העור-הוא לא פונה אל הרופא המומחה. אלא אל הכהן ,הכהן ,המנהיג הרוחני של אותם ימים, יורד לשורש המחלה ומוביל מסע לתיקון המצב, יחד עם הפונה.

סבורים כי הסיבה לצרעת היא חטא לשון הרע. לשון הרע, הדיבור הוא אחד הכוחות העוצמתיים ביותר שניתן לאדם, השאלה כיצד להשתמש בו: מתי צריך לשתוק ולהימנע מלשון הרע ,מתי חובה לדבר ולהתריע ואיך יודעים מה ההבדל. זה אמור להיות אחד הנושאים המרכזיים ביותר על סדר יומנו. לאורך ההיסטוריה שלנו ניתן למצוא קשר עמוק בין דיבור לבין גלות.

הנחש דיבר לשון הרע, אדם וחווה האמינו לו וחטאו-והעונש היה גרוש. יוסף סיפר לשון הרע על האחים שלו. התוצאה גלות מצרים .המרגלים דיברו לשון הרע על ארץ ישראל. הם הודיעו לעם שזו ארץ רעה וקשה במקום לספר שזו ארץ זבת חלב ודבש –התוצאה עוד 40 שנות נדודים במדבר.

מה כל זה אומר לנו היום ? שחוסן של חברה וערבות הדדית בין חבריה ,הם קריטיים להישרדות שלה. שאם חברה מקללת ,מטנפת ,מביישת ,צורחת , מרכלת –היא תתפרק .

במובן מסוים ,יתכן שהקבינט הביטחוני אמור להתכנס ולדון גם בתרבות הדיבור שלנו ושל נבחרי העם. האחריות על מה שיוצא מפינו והדאגה לרמת השיח הם לא נושאים לשיעורי חברה הם סלע קיומנו !!!

כלומר העובדה שהאדם דיבר נגד אחרים, לכלך , קילל, ריכל ועוד.. כיוון שבדבריו הוא הפריד בין אנשים. הוא גם נענש בהפרדה. הוא יוצא מחברת בני האדם לכמה ימי בידוד ,עד שהעור שלו מבריא. במובן מסוים, החולה בפרשה לא מחפש תרופה אלא שינוי בדרך חייוו !!

..."יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, יש עבד שרוחו מלאה חירות. הנאמן לעצמיותו-בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים-הוא עבד "...(יצחק הכהן קוק)

שבת שלום !

שבת שלווה וענוגה !!!

יגאלגור אריה

&

חמשיר ליום הזכרון לחללי צה"ל .-דוד אשל

שְׁמִי: דוד אשל

(ליום הזיכרון)

זוֹכְרִים אוֹתִי כְּבֶן יַקִּיר

כִּי שְׁמִי חָרוּט עַל קִיר,

יֹאמְרוּ עָלַי : "הָיָה חָמוּד

וְחִיּוּכוֹ אִתּוֹ תָּמִיד צָמוּד."

כָּל הַבָּא אוֹתִי יַזְכִּיר

כִּי שְׁמִי חָרוּט עַל קִיר.

יֹאמְרוּ עָלַי : "הָיָה גִּבּוֹר

וְלֹא הִסְפִּיק שָׁנִים לִצְבֹּר."

גּוּפִי כְּבָר לֹא יָנוּעַ,

וּשְׁמִי כְּבָר לֹא צָנוּעַ,

מֵאָז שֶׁהוּא חָרוּט עַל קִיר,

אוֹתִי אֵין מִי שֶׁלֹּא מַכִּיר.

מֵאָז שֶׁשְּׁמִי חָרוּט עַל קִיר,

גַּם הַהִמְנוֹן אוֹתִי מַכִּיר,

וְאֶת הַהִמְנוֹן הַלְּאֻמִּי

שָׁרוֹת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל שְׁמִי.

הֵן שָׁרוֹת אֶת הַתִּקְוָה

שֶׁלֹּא תִּהְיֶה יוֹתֵר אֵיבָה,

עוֹמְדוֹת בְּדֹם הֵן וְשָׁרוֹת

לְאוֹרָם שֶׁל הַנֵּרוֹת.

שְׁמִי מוֹפֵת בְּכָל בֵּית אָב

וּשְׁמִי אֵינוֹ נִשָּׂא לַשָּׁוְא,

אָמְנָם בַּקִּיר הוּא מְקוֹמִי,

אַךְ יֵשׁ עוֹד חֲשִׁיבוּת לִשְׁמִי.

(מתוך ספרי "פניני רוח", הוצאת "ניב")

&

חמשיר לשבת פרשות תזריע-מצורע -דוד אשל

...אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר

וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים..." (ויקרא י"ב / ב')

טומאה מאהבה / דוד אשל

לֵדָה כְּרוּכָה בְּטֻמְאָה

הָעֲטוּפָה בְּאַהֲבָה,

וָלָד וְדָם,

קוֹל שֶׁל בֶּכִי,

עוֹד אָדָם,

נוֹלַד וַיְחִי.

כָּךְ נוֹלְדָה גַּם מְדִינָה

לְאַחַר אַלְפֵי שְׁנוֹת הַמְתָּנָה,

דָּם וּמִלְחָמָה,

נִצָּחוֹן שֶׁל מִעוּט,

גְּבוּרָה וְאֵימָה,

הַשָּׂגַת עַצְמָאוּת.

וְכָךְ נוֹלֶדֶת מֶמְשָׁלָה,

מִתּוֹךְ טֻמְאַת הַתַּחְבּוּלָה,

אִשּׁוּמִים וַהֲסָתוֹת,

עַקְרַבִּים וּנְחָשִׁים,

הַבְטָחוֹת שֶׁמְּפַתּוֹת,

וְהַכְפָּשׁוֹת אִישִׁים.

כַּךְ הֵקַמְנוּ מְדִינָה

וְהִיא כְּמוֹ שֶׁהִיא הִנָּהּ,

עַל מִפְעַל הָעֲלִיָּה

לַנִּיצוֹלִים מִן הַכְּלָיָה.

עַל כָּל זְרוֹעוֹת הַבִּטָּחוֹן

שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל עוֹבְדוֹת נָכוֹן,

וְעַל תִּפְקוּד הַמֶּמְשָׁלָה

גַּם אִם פֹּה וְשָׁם הִיא נִכְשְׁלָה.

עַל שֶׁאֶפְשָׁר לְהַאֲשִׁים

כִּי מַנְהִיגִים הֵם אֲנָשִׁים,

עַל מִעוּט הַהִשְׁתַּמְּטוּת

וּמִלְחַמְתֵּנוּ בַּשְּׁחִיתוּת.

עַל מִפְעַל הַהִתְיַשְּׁבוּת

וְכַמּוּבָן עַל חוֹק הַשְּׁבוּת,

עַל הַשְׁקָעוֹתֵינוּ בְּתַרְבּוּת

עַל הִתְעַצְּמוּת וְהִתְרַבּוּת,

עַל שֶׁאֵין לָנוּ עָנָיו

כֻּלָּם רָאשִׁים וְאֵין זָנָב

וְכָל אֶזְרָח רַשַּׁאי לִדְרֹשׁ

שֶׁהוּא רָאוּי לִהְיוֹת הָרֹאשׁ.

עַל חִפּוּשִׂים שֶׁל גָּז וְדֶלֶק

וְשֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא יֵשׁ לָנוּ חֵלֶק,

וְשֶׁבִּזְכוּת "כִּפַּת בַּרְזֶל"

אֲנַחְנוּ לֹא בַּעֲזָאזֵל.

עַל רְפוּאָה שֶׁמִּתְקַדֶּמֶת

וּמַגֵּפָה שֶׁנֶּעֱלֶמֶת,

עַל מִפְעֲלֵי תַּעֲשִׂיָּה

וְעַל חִסּוּל הַהַפְלָיָה.

עַל מֵאוֹת מוֹסְדוֹת חִנּוּךְ

עַל שִׂמְחָה וְעַל חִיּוּךְ,

גַּם עַל אֲרִיכוּת יָמִים

וְשֶׁבָּרֶכֶב יֵשׁ בְּלָמִים.

עַל שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ שֹׁנִי

וְנִלְחָמִים נֶגֶד הָעֹנִי,

וּבִשְׁעַת הַדְּחָק בְּעֵת צָרָה,

מִתְאַחֲדִים, מוֹצְאִים פְּשָׁרָה.

עַל רֶדֶת מַיִם מִשָּׁמַיִם

וְעַל יַיִן ל"לְחָיִים",

עַל שֵׁישׁ תְּקוּפַת בְּחִירוֹת

וְקוֹל שָׁוֶוה פָּז יְקָרוֹת.

עַל אַרְצֵנוּ הַיָּפָה

וְלָהּ מוֹרֶשֶׁת וְשָׂפָה,

שֶׁהִיא שֶׁלָּנוּ כָּל כֻּלָּהּ

עַל הַטּוֹב וְהַשְּׁלִילָה.

עַל יוֹם שַׁבַּת יוֹם שַׁבָּתוֹן

עַל סֵמֶל, דֶּגֶל וְהִמְנוֹן,

זוֹהִי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַל זוֹ "כִּי טוֹב" אָמַר ה-אֵל.

טֻמְאָה מֻגְבֶּלֶת בִּתְקוּפָה,

כָּךְ גַּם סוֹפָהּ שֶׁל מַגֵּפָה,

לְאַחַר הַשֵּׁפֶל יֵשׁ גֵּאוּת,

אַהֲבָתֵנוּ לָאָרֶץ הִיא מְצִיאוּת.

חג עצמאות שמח,

שבת מבורכת ובריאה,

בלהה ודוד אשל

‍