החברה לחקר המקרא מארחת את יגאל גור אריה למסר בפרשת "וארא-תשפ"א"- " וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה "המושג קוצר רוח מפורש כ״ חוסר סבלנות״.&אלדד שמש -"לשונות של גאולה כלשונות של אהבה"&הרצל חקק-לאה ורחל הולכות בשדות.

פרשת ״וארא״.יגאל גור אריה

.." וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה "..המושג קוצר רוח מפורש כ״ חוסר סבלנות״. כל מתנדב רגיל ופוליטי, יודע כמה מתסכלת המשימה לרתום אנשים לפעולה.- תמיד נאמר ״אני בעומס״ ״אני רוצה אבל...״- שאלו אותי !!!

תחזוקת מתנדבים היא נושא קשה ומורכב (במיוחד היום) איך מצליחים לשמר את כוחות ההתנדבות והעשייה ואיך רותמים מתנדבים חדשים? גם המנהיגים לעיתים מקבלים רגליים קרות-תחושת ערלות שפתיים.

מילת המפתח בניהול מקצועי של מערך מתנדבים היא מוטיבציה. ככל שמנהל המתנדבים ישכיל להגביר את המוטיבציה ההתנדבותית, כך מתנדבי הארגון יממשו את עצמם ויתרמו יותר לארגון. המוטיבציה של אדם להתנדב יכולה להופיע ממגוון סיבות: רצון להשתייך למסגרת, רצון להכרה והערכה, רצון לתרום לחברה, אמונה דתית, כמיהה להחברה, כישלונות במסגרות אחרות ועוד.

תחזוקה ורתימת מתנדבים בעזרת מילה טובה, פירגון, חיזוק, חיבוק ואהבה כל אלו יכולים לתת למנהיג את הכוח להמשיך הלאה!

בפרשתנו מתחילה הדרמה ההיסטורית של יציאת מצרים בעשר המכות- ״ומשה בן שמונים שנה ואהרון בן שלוש ושמונים שנה בדברם אל פרעה״ כל המפלגות מתגאות בכוכבים צעירים, באנשי ביטחון במפלגתם- משה ואהרון מזכירים לכולנו שיש ערך לאריכות שנים לניסיון מצטבר ולתבונה שמגיעה עם הזמן. המקום שבו יש חשש לאשליית הכוח ושליטה שסותרים את עיקרון המנהיגות האחרת-שם צריכים זקנים (זקן בחכמה ) אדם שכבר חש את מגבלותיו יכול למלא את שליחותו בצורה נכונה מתוך ענווה....העולם שייך למנוסים. או העולם שייך לזקנים שיודעים להיות צעירים או העולם שייך לצעירים ובעיקר למנוסים.

נרות שבת-הדלקת נרות שבת אמירה מפורשת בתלמוד, הסיבות כבוד השבת, עונג שבת, שלום בית.

למה שני נרות? נר אחד מספיק לתאורה, כשיש שניים ומעלה זה נעשה לשם מצוה. האחד מסמל זיכרון. ״..זכור את יום השבת לקדוש״

השני מסמל שמירה.-״..שמור את יום השבת לקדוש״..

שבת שלום !

שבת שלווה וענוגה !! יגאל גור אריה

&

לשונות של גאולה כלשונות של אהבה ד"ר אלדד שמש

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי ה' וַתִּהְיִי לִי:"(יחזקאל ט"ז, ח) כך מתאר יחזקאל בשם הקב"ה את יציאת מצרים בטקס ליקוחין/ נישואין של הקב"ה ועם ישראל. ירמיה שואל בתרעומת "הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ?" (ירמיה ב', ל"ב) והושע מבטיח "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה':" (הושע ב', י"ז – כ"ב). כל אלה מבטאים את תפיסת יציאת מצרים כקשר נישואין בין הקב"ה לעם ישראל. אך, היכן ניתן למצוא עדות לכך בפרשה?

ראשית, נתבונן במבנה ההבטחה (פסוקים ב' – ח'). הבטחה זו בנויה במבנה מתכנס (קונצנטרי) עם ביטויים החוזרים על עצמם. ראשיתה בעדות והתחייבות אישית "אני ה' " (פס' ב וחתימת פס' ח). לאחריה ההבטחה לאבות והבטחת הארץ שאותן הגיעה העת לקיים (פס' ג-ד ופס' ח) והצהרה כי בא הזמן לגאולה – פס' ה וסוף פס' ז "המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים".

עד כאן "הצהרת כוונות" לקיום ההבטחה, ועתה לשיטה. כל אחת מן הלשונות מבטאת התקרבות ואחריות גוברת של הקב"ה על עם ישראל:

והוצאתיאתכם מתחת סבלות מצרים

פעולה 'טכנית' שאין עימה חובת היכרות או קרבה בין הצדדים. גם זר יכול להוציא זר אחר מן הבור, או שני אסירים הפורצים יחד את החומות ומסייעים זה לזה.

והצלתיאתכם מעבודתם (כבר לא מתייחסים למצריים)

הצלה היא חובה המוטלת על קרובי משפחה, על חברים, לדוגמה שחייב אדם להציל את קרובו אם נפל לצרה או בשבי, או שחייב להשתתף עם חברו בהצלת ממונו של החבר אם מוטל בסכנה,.

וגאלתיאתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים (לא חשוב ממי צריך לגאול אלא איך)

גאולה היא חובה המוטלת על קרובי משפחה מדרגה ראשונה. כך, לדוגמה, ייבום אלמנה (ראו במגילת רות "אם יגאלך טוב ואם לא אגאלך אנכי...") או גאולת שדה ובית (פרשת בחוקותי, וכן בין ירמיה וחנמאל בן דודו) .

ולקחתיאתכם לי לעם והייתי לכם.... וידעתם כי אני ה' "

זו פעולה האישית ביותר "ולקחתי" כמו שאיש לוקח אישה. מתוך בחירה מלאה ומרצון גמור והסכמה של שני הצדדים. הקב"ה מוסיף ונותן ל'כלה' מוהר בדמות הרכוש הגדול מביזת מצרים וביזת הים. משלימה אותה הלשון החמישית "והבאתיאתכם אל הארץ" לאחר שאיש ואשה נישאים, הם באים לבית אחד.

בחסדי ה' זכינו לראות בדורות האחרונים התקיימות כל חמש לשונות גאולה אלו. יצאנו ונגאלנו משיעבוד, רדיפות ודיכוי בכל ארבע כנפות הארץ, נלקחנו על כנפי נשרים ומרבדי קסמים ובאנו לארץ ישראל. יה"ר שנדע לשמור על נדרי הנישואין בינינו ובין הקב"ה על מנת שנזכה לאורך ימים ושנים בארץ ובע"ה נזכה לבוא בבית ה' במהרה בימינו.

ד"ר אלדד מ. שמש

נייד 052-9280607

&

לאה ורחל הולכות בשדות

שיר זיכרון ללאה גולדברג ולרחל בלובשטיין

הרצל חקק

רָחֵל לְיַד אֲגַם מֻכְסָף

וַחֲלוֹמוֹתֶיהָ טוֹבְעִים.

לֵאָה רִיסֶיהָ אִלְּמִים,

הַדּוּדָאִים מְיֻתָּמִים.

שִׂפְתֵיהֶן לַחַלּוֹן. וְאֵין

לוֹ בַּיִת, הַגַּג הָאָסוּר. נִשְׁכַּח.

הַכְּאֵב בָּאֶבֶן. בִּשְׁתֵּיהֶן נִרְשַׁם.

בְּמִדְבָּר שֶׁל צַעַר הָאָדָם:

שׁוֹאֶלֶת רָחֵל אִם תַּכֶּה

בַּסֶּלַע עַד זֹב דָּם.

וְקָרְבָה אֲחוֹתָהּ, מְתוּקָה

מִשִּׁלְפֵי שִׁבֳּלִים דּוֹקְרוֹת.

כָּל הַמִּלִּים שֶׁהָיוּ לָהֶן.

שֶׁהָיוּ וָמֵתוּ, פּוֹרְחוֹת. נֶאֱנָחוֹת.

כִּשְׁתֵּי עֵדוֹת, בִּשְׁבִיל הַקּוֹצִים.

אֶל אֶרֶץ נוֹי אֶבְיוֹנָה לְסַפֵּר.

לְתַנּוֹת. בְּאֵר. וּבְלִי הָבֵן,

רָחֲקָה אַהֲבָה מַרְוָה.

מַעְיָנוֹת. שְׁתֵּיהֶן.

וְלָנוּ נוֹתָר אֲגַם עֵינֵיהֶן

בּוֹכֶה לַיָּם. פִּכָּה וְנָשַׁם

בְּאֵר יְקָרוֹת: מַחְזוֹר שִׁירִים.

מַחְזוֹר דָּם.