פרשת "חיי שרה"- תשפ"א יגאל גור אריה
ברכות לשבת בר מצווה של מוני מיכאלי.
ברכות לשוקי רז שבת בר מצווה,
ברכות לשרה גוברין לשבת בת מצווה .
האודישן הראשון ,אליעזר עבד אברהם מחפש כלה ליצחק,
כיצד בוחרים אשה ? איך מוצאים כלה ? יופי? אופי ? משפחה? מקצוע?
למען הדיוק :כיצד בוחרים אשה עבור בנו של אברהם ?
"והיה הנערה אשר אמר אליה: הטי נא כדך ואשתה ואמרה: שתה וגם גמליך אשקה ....."
כלומר, הוא החליט לערוך למועמדת מבחן אופי. בדיקה, שתצביע על שאיפה לעשות הטוב, המקננת בה וזורמת בדמה, ואינה רק מחוה של נימוס חיצוני.
אני אבקש מעט מים לעצמי, והיא ביזמתה תציע להשקות גם את הגמלים.(ספינת המדבר-ללא בקשת עזרה מאיש)
זה המפתח . החסד המאמץ למען האחר, תשומת הלב למצוקות הכי גשמיות שלו –לא מדובר באדם צמא ,אלא לגמל צמא!.
אליעזר ביקש סימן לכלה מתאימה , שתיתן לגמלים לשתות בלי שיבקש. אישה שדואגת לאחר ,יוצאת מעצמה ומסתכלת על מה חסר למי שלצידה . אישה שיודעת לזהות לבד את הצרכים של השני, בלי לתת לו הרגשה של נזקק.
"הדאגה לגשמיות של הזולת היא הרוחניות שלך"
דבר אחר בפרשתנו:
"התשמע קולי"?
כיצד אנו שומעים זה לזה? כיצד אנו מקשיבים זה לטענותיו של זה ?
דומה כי חלק ניכר מזמננו אנו עסוקים בעיקר להשמיע ופחות בלשמוע.
אלוהים נתן לנו שתי אוזנים ופה אחד להקשיב כפלים מלדבר .!!!
בפרשיית קבורת שרה אנו למדים פרק ב ה ק ש ב ה!
שמיעת האחר אינה בהכרח קבלת טענותיו..
אברהם מלמדנו כי ניתן לשמוע, להקשיב תוך כבוד הדדי ואף על פי כן ,להמשיך לטעון את טענותיך .
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה !!
יגאל גור אריה
&
מהם חיי שרה? חשיבותן של תורשה ומורשת תשפ"א-ד"ר אלדד שמש.
פרשת השבוע מפתיעה בשם שבחרו לה. למרות ששמה חיי שרה, שרה נפטרה עוד לפני שהתחילה הפרשה. כל מעשיו של אברהם הם למצוא לה מקום קבורה. אם כך, עלינו למצוא צידוק אחר מדוע נקראת הפרשה דווקא חיי שרה. אילו חיים מוזכרים כאן? שני כתובים יסייעו לנו ללמוד כאן לקח:
"ויָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבכֹתָהּ:וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ" (כ"ג, ב-ג. כף זעירא ותלויה) מכיוון שהבכי על הגוף הגשמי והנפש החוזרת למקורה הוא קצר. כל זמן שהנפטר עדיין לא הובא לקבורה והעצב רב אנו מצווים שלא להטריד את האבל. לאחר מכן אפשר לצבור את הכוחות לקום ולדבר עם אנשים אחרים, בפרט על מנת להוסיף לכבוד הנפטר.
לעומת הבכי, המספד על הנשמה ועל המעשים שנפסקו הוא ארוך ויימשך זמן רב. גם אחרי שהגוף יחזור למקורו, עוד ימשיכו לספר בשבחו של הנפטר. כל כך הצטער אברהם על שרה, עד כי רק עתה, בגיל 137, הוא מרגיש זקן. רק לאחר שאברהם קובר את שרה נאמר עליו "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" (כ"ד, א) ומכך לומדים חז"ל "כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו נחרב מקדש בימיו... עולם חשך בעדו ... פסיעותיו מתקצרות... עצתו נופלת ... " ומסיימים גמרא זו בקביעה " לכל תמורה, חוץ מאשת נעורים. אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר: יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך" (סנהדרין, כ"ב ע"א)
שלמה המלך אומר "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ: טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ:" (קהלת, ז' א-ב). בבית האבל מספרי שבחו של הנפטר, מזכירים מעשיו, פעמים רבות המנחמים מספרים סיפורים ומגלים תכונות שבני המשפחה לא מכירים. וכדי להשלים את הלימוד שלמד שלמה משרה לדמותה האידאלית של אשה ועיקרית הבית, הרי כתב את המזמור "אשת חיל " (משלי ל'). על כל שורה ושורה ניתן למצוא מקור במעשיה של שרה.
גם לתורשה יש חלק בזיכרון. בכל מקום שכתוב "אלה תולדות" – יצחק בן אברהם, יעקב בן יצחק, אלה תולדות יעקב יוסף, וכן הלאה - דורשים חז"ל כי קלסתר פניו של הבן דומים לזיו פניו של האב. כך לעתים, בימי האבל, מנסים למצוא דמיון בין בני המשפחה בדור השני והשלישי לגשמיותו של הנפטר, דבר מה שיזכיר במראה וישלים את המורשת. על כך אמר מישהו (שאיני זוכר את שמו) בלוויתו של רעי רס"ן איתן בלחסן הי"ד לבתו כי "מה שלא עשתה התורשה, תעשה המורשת".
אם כך, מהי מורשתה של שרה? לשם כך, נעיין בפרשות הקודמות ונחפש אילו תכונות מתגלות בהן.
דבקות. שרה דבקה באברם בנדודיו לחרן, מחרן לכנען, ובתוך כנען מאתר לאתר. שרה דבקה באברם כאשר ירדו למצרים ולפלשת מפני הרעב. ובכל אלה לא נזכרה ולו טענה או טרוניה אחת.
אחריות. כדי לשמור על חייו של אברם בארצות הנכר, שרה מציגה עצמה כ"אחותו" כדי לשמור על חייו. כאשר היא מבינה כי היא עקרה, מציעה את שפחתה על מנת שלאברם יהיה לפחות בן אחד שימשיל את דרכו, גם אם לא יהא זה בנה שלה.
עקרת בית זריזה. כאשר שרה משתתפת עם אברהם באירוח שלושת האנשים. ועל פי המדרש, השתתפה בהזנת העוברים והשבים באהלם במדבר.
ניהול וסמכות. ניכרת ביחסה להגר. כאשר הגר מתנשאת על שרה, שרה איננה מהססת להעניש אותה. כאשר שרה רואה את ישמעאל מצחק, היא דורשת מאברהם לגרש אותו, על מנת להבטיח את העברת הירושה ליצחק.
את יישומו של רעיון התורשה והמורשת שהעלינו כאן נוכל למצוא בסוף הפרשה. לאחר שיצחק פוגש את רבקה נאמר " וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ. וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (כ"ד, ס"ז). יצחק, אשר שומע מאליעזר על זריזותה ועל הכנסת האורחים של רבקה מוצא בה מידות דומות לאלו של אימו ע"ה. כדי להבין עד תום את הסיבות שסייעו ליצחק להינחם ברבקה אחרי שרה אמו, ניעזר במדרש: "כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה..... וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה. וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה ..... כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת ..... וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ שֶׁהִיא עוֹשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אִמּוֹ, קוֹצָה חַלָּתָהּ בְּטָהֳרָה וְקוֹצָה עִסָּתָהּ בְּטָהֳרָה, מִיָּד וַיְּבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה." (בראשית רבה פרשה ס') שלושה סימנים אלה - ענן של טהרה, חלה ונר, הן המצוות המסורות לאשה מיום בריאתה (למעשה, מיום שנתקלקלה בעץ הדעת ומסר לה הקב"ה את תיקונה) והם סימניו של הבית היהודי המושלם. אשה העושה אלה, היא האשה המושלמת לבית היהודי.
רבקה, הוכיחה במעשיה כי היא ממשיכה את מורשתה של שרה ויותר, לכן הצליחה למלא את החוסר בחייו של יצחק שנוצר עם פטירת אמו ואף סייעה לו בהמשך חייהם המשותפים בגישתה הפעלתנית.
שבת שלום.
