השבוע ביום רביעי ט״ו באב (חמישה עשר בחודש אב)
היום לפני חמש הגשמנו חלום גדול ומרגש בעוברנו לביתנו החדש בצורית.
בחרנו ביום מתאים זה שנחשב כיום פיוס ואהבה.
״לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשרה באב....״
בת 7 ויגאל בישוב צורית
פרשת ואתחנן תש"פ - יגאל גור אריה
בפרשתנו ציווי הנחת תפילין "וקשרתם לאות על ידך..."
מדוע הנחת תפילין של יד קודמת לראש? הראש לא חשוב יותר??
היד מסמלת את המעשה את הכוח את הפעולה ואת העשייה.
הראש את הכוחות הנפשיים במוח ומחשבה.
לרמוז שקודם צריך להתחבר ברגש, לכן תפילין של יד כנגד הלב, ורק אח"כ החיבור השכלי- תפילין של ראש.
החיבור האמיתי בין הבריות, אנשים, אוהבים הוא החיבור בין הרגש והשכל.
קצת שמחה מגיע לנו!!!
ט"ו באב הינו תאריך חשוב לא רק בנשיקה המדוברת ובזר פרחים אחרי הגב, מסתבר שהחמישה עשרה באב הוא יום שמחה קדום בישראל. במסכת תענית מסופר שבסיום בציר הענבים נחשפו הכורמים והוכשרו לחגיגות השמחה. אל בין הגפנים הגיעו בחורים מכל הסביבה וארבו למחוללות שהיו יוצאות לרקוד בכרמים.
"בנות ישראל הרווקות יצאו לחולל בכרמים ונתנו הזדמנות לנסיכי החלומות להגיע אליהן״ כולן לבשו לבן, על מנת שלא יהיה הבדל בין עשירה לעניה, שלא לבייש את מי שאין לו, (לא לעשות פדיחות ) לייצר הזדמנות שווה.
מנהג יפה זה נשכח– המחוללות בלבן- נשאר היום שמיכה על חוף הים בחצות, בקבוק יין לבן ריק והרבה חול בין השיניים.-אולי תקראו לזה "חג האהבה"?
על פי לוח הירח, תאריך זה הוא התאריך של הירח המלא ועוד מימי קדם היה לו קשר עם מחזור הפריון הנשי, שחפף, פחות או יותר את חודש הירח.
לכולנו ט״ו באב חג שכולו פיוס אהבה שמחה, שוויון הזדמנויות, אחדות ושקט בגבולות.
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה!
&
ד"ר מאיר סיידלר - מול בית פעור.
שלוש פעמים מוזכרת מטבע הלשון "מול בית פעור" בספר דברים, פעמיים בפרשתנו (דברים ג, כט ו-ד, מו) ופעם נוספת בפרשת "זאת הברכה" בקשר למיקום קבורת משה: "ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור ..." (דברים לד, ו). בפרשתנו מופיע ביטוי זה כציון המקום בו בחר משה לחזור וללמד את בני ישראל את "העדות והחוקים והמשפטים" (דברים ד, מה) של התורה.
בתנ"ך נושאים שמות הדמויות והמקומות פעמים רבות משמעות הקשורה בסיפור המסופר. נדמה שגם בפרשה שלנו וגם בקשר לקבורת משה הביטוי "מול בית פעור" מעורר למחשבה שמדובר ביותר מאשר ציון מקום. אולי מזכירה לנו התורה ש"העדות והחוקים והמשפטים" שלנו עומדים בניגוד קוטבי (= מוּל) לעבודה זרה של פעור. ואולי נרמז במקום קבורת משה שמפעל חייו הבא לידי ביטוי בחוקי התורה אותם הוא תיווך לעם ישראל, עומד בסתירה (= מוּל) לכל מה שמייצג בעל פעור.
הבנה זו נתמכת בעקיפין על ידי הפירוש הניתן על ידי הרש"ר הירש לברית מילה. הרש"ר הירש (בפירושו לבראשית יז, י) מתעכב על פירוש הביטוי "מילה". הוא מציין שביטוי זה אינו מתאר את הפעולה. פעולת ה"ברית מילה" מתוארת לדבריו על ידי המילה "כריתה" (כפי שמופיע בפרשת שמות "ותיקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה"). לדידו של הרש"ר הירש "מילה" מייצגת לא את הפעולה אלא את המהות: "מילה" משורש "מוּל". המילה עומדת "מוּל" העורלה וסותרת את מה שזו האחרונה מייצגת: את אבדן השליטה על האבר המתואר כערל (הוא מביא סימוכים נוספים מ"ערל שפתיים", "ערל אוזניים" ו"ערל לב"). אל "מול" השימוש הבלתי מבוקר של אברי הגוף ניצבים ישראל באמצעות הברית שהקב"ה חתם בבשרם שנותן להם שליטה על היצר. עד כאן תפיסת הרש"ר הירש.
המאבק של עם ישראל על הצדק ועל האמת מוכתב לעיתים, מה לעשות, על ידי הצד שמולו אנחנו ניצבים. מכל האויבים של העם היהודי, נבחר "פעור" כמי שמולו אנחנו נדרשים לעמוד ביתר שאת: "לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם את העריות בפרהסיה" (סנהדרין סג, ע"ב). אל מול התרת העריות בפרהסיה, כפי שקרה בבעל פעור – "לעיני משה ולעיני כל עדת ישראל" (במדבר כה, ו) – נדרשת עמידה בלתי מתפשרת.
כמה מצער שחלק מרבני הציונות הדתית עומדים נבוכים לנוכח המהפכה הפוסט-מודרנית המתירה כל רסן מיני. במקום להתוות דרך כיצד להתמודד עם תרבות הטומאה שנחתה עלינו, הם מנהלים משא ומתן עמה. איבדנו את האינסטינקטים היהודים בבסיסיים ביותר, היינו לחכמים מבלי מדע ונבונים מבלי השכל. הנזקים מאובדן דרך בלתי נתפס זה ניכרים כבר עכשיו, בפרט בקרב בני הנוער.
היעוד שלנו בא לידי ביטוי בברית מילה. שרינו עם כל תרבויות העולם ויכולנו להם. איננו מנהלים משא ומתן עם פעור, לעולם ניצבים אנו אל "מול בית פעור".
