החברה לחקר המקרא פותחת במה נוספת לרעיונות בפרשת השבוע שאותם נפרסם ונשלח מכאן מדי שבוע,

פרו' אביעד הכהן - נשיא מכללת שערי משפט, הוד השרון

בועז חדד- מעלות- ויגאל גור אריה

החברה לחקר המקרא פותחת במה נוספת לרעיונות בפרשת השבוע שאותם נפרסם ונשלח מכאן מדי שבוע, גם אתם מוזמנים לפנות לכותבים נוספים. לחברה הזכות להחליט את מי להעלות ולפרסם באתר החברה ובעמוד הפייסבוק שלה.

את המאמר נא לשלוח ל info@hamikra.org (על אחריות הכותב )

שבת מבורכת בבריאות

ישראל קריסטל

מנכ"ל

החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון

פרשת ״בהעלותך״ יגאל גור אריה
הנסיעה והחניה של עם ישראל מתוארת בכל פעם מחדש .שוב יוצאים לדרך ומפסיקים, ושוב עוצרים ואז ממשיכים." ..עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ.. ,נכתב בפרשה. ארבעים שנה עם ישראל עובר במדבר "סידרת אימונים", בלי לקבל מראש את הלו"ז. יש המתנה ויש הקפצות .לפעמים חונים רק כמה שעות ולפעמים לזמן ממושך. בני ישראל לא ידעו מראש כמה זמן הם יישארו בכל תחנה , ובכל זאת בכל עצירה הם מיד הקימו את המשכן ,בלי לקטר וזאת בכדי שהעבודה במשכן לא תופסק לרגע אחד .לעיתים העצירה הייתה קצרה , לפעמים הם נשארו במקום אחד זמן רב, אבל בכל מקום הם קודם כול עסקו במה שהם תפסו כעיקר חייהם.
יש כאן כמה לקחים. ראשית אנחנו לא באמת מתכננים את חיינו, ולא הכל קורה כפי שאנו רוצים וחושבים מראש. צריך להפנים זאת ,ולדעת שהדבר הכי צפוי הוא לצפות לבלתי צפוי.
שנית לא צריך להקפיא את החיים בכל פעם שמתחילה תקופה כזאת, שנראית לנו זמנית .לא צריך לחכות עד שנגיע ליעד, עד שניכנס כבר לארץ ישראל ,עד שאתקבל לעבודה המיוחלת, עד שניכנס לבית החדש .גם תוך כדי תנועה צריך לנצל כל רגע ורגע במלואו ולפעול בו, בלי לחכות, כי אין לנו באמת מושג כמה זמן כל שלב וכל פרק יימשכו. בנוסף יש להגיד כל בוקר תודה על היש
החיים זה לא מה שמתחיל אחרי שנגמור את התואר או אחרי שנשתחרר או אחרי שנמצא עבודה או נקים משפחה . החיים זה כאן עכשיו

שבת שלום .!
שבת שלווה וענוגה !!
יגאל גור אריה

בועז חדד-מעלות- חבר הנהלת החברה לחקר המקרא.

השתדלתי כמו בכל פרשות השבוע שכבר נשלחו בעבר שהמסרים בפרשה יהיו אקטואליים גם לימינו

פרשת בהעלותך " והאיש משה ענו מאוד מכל האדם " מסרים חינוכיים חשובים ביותר גם לימינו אנו . אחד מתכונותיו החשובות של מנהיג הוא הצניעות ,נטול איגו, רגישות , פתיחות, ראיית האחר , שיתוף האחר , ואהבה יכולת להתגבר על מכשולים בדרך וגם לדעת להציב גבולות והיכולת להוביל .
בתחילת הפרשה במדבר פרק ח פסוק ב כתוב " בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות " שבעת הנרות מדומים לשבעה אברים חשובים שצריך להשתמש בהם המנהיג : שני עיניים, כל הזמן להסתכל בגובה העיניים לתלמידיו , ילדיו או חייליו , שתי אוזניים, להקשיב היטב למה שהם אומרים כמו שכתוב בתהילים קיט צט " מכל מלמדי השכלתי " , פה , שהוא איבר חשוב ביותר כפי שכתוב בספר משלי כא " מוות וחיים ביד הלשון " , ובסופו של דבר שני הנחיריים, גם חוש הריח חשוב מאוד , כדי לראות האם התלמיד או החייל מגיע נקי, שמה ,אין לא בעיות מורכבות של תנאים סניטריים מינימלים שבלעדיהם קשה לו לתפקד . האור שבמנורה מסמל אהבה גדולה שבלעדיה איש חינוך ומנהיג לא יכול למלא את תפקידו נאמנה .
בפרק י פסוקים ב - ג כתוב שה' אומר למשה " עשה לך שתי חצוצרות...ונועדו אליך כל העדה" תפקיד נוסף של המנהיג מפקד בצבא ושלנו המורים להצליח להעיר לסחוף את התלמידים או חיילנו ללכת אחרינו באמונה גדולה בנו ,תוך כדי קריאת כיוון שמסמלת תקיעת השופרות וההתאספות של כל העם וכל התלמידים למשימות שאנו מתכוונים להוביל אותם.
אחד מתכונות המנהיג חייב להיות גם גמישות וניתנת הזדמנות נוספת לילדינו תלמידינו או חיילנו כדי להגשים רצון עז שלהם להגיע ליידע מסויים. את זה ניתן לראות בפרק ט פסוקים ו- יד נתינת הזדמנות לפסח שני לאלו שלא הספיקו להיות במועד א כי לא היו מוכנים למועד א, ולתת להם מועד ב ' . מנהיג חייב להיות גמיש במקרה זה גם אנו המורים ההורים והמפקדים .
המנהיג חייב להיות מוכן גם למכשולים שיהיו בדרך כפי שכתוב בפרק י"א פסוק א " ויהי העם כמתאוננים... בקצה המחנה" תמיד יכולים להיות מספר תלמידים בקצה ,בשוליים ,שיתלוננו שלא בצדק על תפקודך בתור מורה או מפקד או הורה , לכן כתוב " כמתאוננים " כאילו אתה לא בסדר , מדובר בתלונות שווא, מכוון שהמן שהם קבלו טעמו היה מתוק כצפחית בדבש , כפי שכתוב בספר שמות טז לא ,אבל מנהיג צריך לדעת להתגבר גם על זה ולהמשיך להאיר את הדרך כמו המנורה עם שבעת הקנים.
מיד לאחר מכן שוב מסופר בפרק יא פסוקים ד- ו שהאספסוף בכו ורצו לחזור למצרים לאבטיחים ולשומים ואמרו בפסוק ו " נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עיננו". לאחר סיפור התבערה העם שוב מתלונן ,לקח חינוכי אם לא מטפלים בבעיה כמו שצריך כבר בהתחלה ,הבעיה עלולה לגרום לכך שאחריה עוד תלמידים ייגררו וייסחפו ללכת אחרי אותם תלמידים שמנסים לערער את היציבות של הקבוצה ,מכוון שבפעם השנייה הצליחו האספסוף לגרור אחריהם את כל העם פסוק ד " ויבכו כל בני ישראל " .
גם למנהיג יש משברים ואנו בתור מורים ומנהיגים צריכים להיות מוכנים גם לזה בפרק יא פסוקים יא-,טו משה נמצא במשבר מאוכזב מאוד מהתנהגות העם מכפיות הטובה שלו . משה אומר לאלוהים בפסוק יב " האנוכי הריתי את כל העם הזה אם אנוכי ילדתיהו? " , ובפסוק טו משה ממש מבקש להתפטר מתפקידו כמנהיג ומחנך. גם לנו זה לעיתים קרה כאשר אנו מאוכזבים לעיתים מיחס תלמידינו או ילדינו לאחר שאנו נתנו את כל כולנו לילדינו או לתלמידנו ,אבל במקרה זה אנו צריכים לנהוג בחוכמה " בתחבולות תעשה לך חינוך " אל תלך אף פעם נגד הזרם תזרום עם כל תלמיד לפי נקודת המוצא שלו ונטיותיו, אבל אתה הוא זה שתכוון את התלמיד לייעד שאליו הוא צריך להגיע לא בדרך של כוחנות אלא בדרך של שייח והבנה כפי שכתוב בספר משלי כב ו " חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" או כמו שכתוב בספר משלי ג יז על התורה ( מלשון הוראה) " דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום " כפי שמופיע בפרשה פרק יא פסוק כ' " עד אשר יצא מאפיכם והיה לכם לזרא" , כלומר תן לתלמיד או לילדיך את הדברים החומריים שהוא מבקש ,כמובן לפי היכולות שלך ,שהתלמיד או הילד ירגישו שעשיתה את המקסימום שאתה יכול במסגרת הגבולות הקיימים, כדי להשביע את רצונם, ואז בדרך זו תרכוש את אמונם כדי להוביל אותם לחינוך רוחני שאתה מעוניין להובילם , לא תמיד נכון להלחם חזיתית עם הילד.
מסר חינוכי נוסף הוא ללמד את ילדינו לקחת את החיים בפרופורציה , מכוון שאם אתה נשען כל הזמן על העבר ,פעם הייתי ,פעם יכולתי , זה עלול להוביל אותך לפגיעה נפשית קשה מאוד בעקבות התסכול הרב כפי שאמרו בני ישראל בפרק יא פסוק ו " ועתה נפשנו יבשה" , קרי אנו מדוכאים בגלל החשיבה שאנו מרגישים שפעם מבחינה חומרית היינו במצב טוב יותר . ישנה נטייה אנושית לשכוח את הרע ולזכור רק את הטוב .
בפרק יא פסוק ה מתלונן העם " זכרנו את הדגה אשר נאכל( אנחנו עוד נחזור ונאכל) במצרים חינם " מסר נוסף חשוב ביותר שאנו צריכים להעביר לילדינו ותלמידינו הוא שאם אתה רוצה חרות אתה חייב גם לקחת אחריות ,והעם לא רוצה לקחת אחריות לאחר שיצאו מתקופת העבדות ולכן הזכירו את המילה חינם ,כלומר עבדים ללא אחריות . אנו מחנכים את ילדינו לעצמאות הובלה , אבל זה חייב להיות משולב עם אחריות .
בהמשך הפרשה פרק יא פסוקים טז - יז, כו- כט מסופר שאלוהים מציע למשה לקחת שבעים זקנים כדי שיעזרו לו להוביל את העם , משה מקבל את דברי אלוהים ומבין את כוחה של הקבוצה , צוות שעוזר לנהל ולקדם את המשימה , חשיבות השיתוף, כמה חשובה, התרומה של הצוות להצלחה בכל משימה גם בבית הספר ובכל תחום אחר בחיינו יש לזכור תמיד שאחדות היא כוח , איפה שתהיה עבודת צוות ושיתוף פעולה דברים גדולים יקרו ואסור למנהיג להתעקש שהוא לבד יוביל למרות כל הקשיים , ושלא יגיד, כפי שכתוב בספר ישעיה פרק נז פסוק ח' " האומר בלבבו אני ואפסי עוד" ( מופיע גם בצפניה ב טו).
בהמשך הפרשה הנפלאה הזו מופיע המקרה של אלדד ומידד( אלדד הוא שמו של אחי) שמתנבאים בכוחות עצמם ללא עזרתו של משה .יהושע נחרד מהמקרה ומבקש ממשה לכלוא אותם אבל משה כמנהיג אמיתי אומר ליהושע בפרק יא פסוק כט " המקנא אתה לי ומי ייתן וכל עם ה' נביאים " , איזו גדולה של משה ששמח שכל אחד מהעם יוכל להתנהל באופן עצמאי ללא עזרתו של משה , האצלת סמכויות ופירגון לאלה שיכולים להתמודד באופן עצמאי .הדבר דומה לנו המורים שצריכים להיות שמחים שבשלב מסויים אם תלמידינו או ילדינו יוכלו להתנהל לבדם ,הלומדים העצמאיים ,ללא עזרתנו בכל משימה שתהיה להם בעתיד .
לקראת סוף הפרשה אנו רואים בפרק יב פסוקים א-יג אנו רואים התעלות נוספת של מנהיג , תכונת המחילה, לדעת גם לסלוח . לאחר שמרים אחות משה לעגה על אישתו הכושית של משה אלוהים גרם לה לחלות במחלת הצרעת ואז משה מתפלל לה' ומבקש בפרק יב פסוק יג " ויצעק משה אל יהוה לאמר אל נא רפא נא לה ".
גם אנחנו המורים ההורים כמנהיגים , צריכים לדעת לסלוח לילדינו תלמידינו שלפעמים מוציאים אותנו מדעתנו, וללמד גם אותם שלטעות זו חולשה אנושית ולמחול זו מעלה אלוהית.
שבת שלום לכולם. בועז