ישראל קרישטל
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי יט' מנחם אב, תשפ"ה -13.8.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "עקב" תשפ"ה
מרצה : ? (עדיין לא סגור)
הנושא: ?
ולהחזרת כל החטופים והכרעת אויבי ישראל
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
שימו לב קישור חדש לזום:
https://us06web.zoom.us/j/8725
7936118?pwd=Qtjt0etwaZu2SObRPU
Meeting ID: 872 5793 6118
Passcode: 391390
******************************
ניתן להירשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר:www.hamikra.org
******************************
בבקשה הפיצו ושילחו את הפרטים על השיעור בפרשת השבוע לכל המכרים שלכם, למען "להגדיל תורה ולהאדירה"
******************************
סרטון המספר על הפרויקט של החברה לחקר המקרא "תנ"ך בראש" בו אנחנו מקדמים ומכינים,נוער בבתי ספר תיכון ממלכתי להתמודד על המקומות הראשונים בחידון התנ"ך העולמי לנוער ביום עצמאות
******************************
6 דקות על הפרשה בעזרת הבינה המלכותית מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל על "המעט מכל העמים" בפרשת "ואתחנן- מדהים, כדאי לשמוע",
בחסות החברה לחקר המקרא ובעזרתו של דוד פטרפרוינד, (השתפרנו אבל, יש עדין מספר טעויות בהגיית מילים מקווים להתגבר עליהם בעתיד, אם יש לכם רעיון כיצד? נשמח לשמוע-כבר ניסינו לנקד הכל!).
https://drive.google.com/file/d/1_GO_5aiMpvCiP3-dHfFC8GWevwYOJIDB/view?usp=drive_link
******************************
חדש! המצגת שהושלמה כוללת חומרי לימוד מעניינים המספרת את סיפור המיזם,"תנ"ך בראש":
C:\Users\10\Downloads\מצגת jpg-20250804T162431Z-1-001.zip
******************************
סרטון על הפרשה - אמנות הפשע- הרב עמיהוד סולומון רב קהילה כפר גנים פתח תקוה.
&
בלומה טיגר-דיכטוולד- פרשת ואתחנן שבת נחמו תשפ"ה-
יראַת הרוממות
בפרשת ואתחנן שב משה ומתייחס אל מעמד הר סיני המופיע כבר בספר שמות. במאמר זה אנסה להשוות בין תיאור תגובת העם במעמד הר סיני בספר שמות לבין תיאור התגובה בספר דברים, ולפרֵש את משמעות ההבדל בין שני התיאורים. לשם כך אגדיר ראשית את המושגים פחד ויראה.
פחד הוא רגש הישרדותי טבעי המופיע כתחושה רגשית ופיזיולוגית אצל בני אדם ובעלי חיים. זהו מנגנון הגנה. המטרה היא להתריע על סכנה ולחלץ אותנו ממצבים מסוכנים או למנוע מאתנו להיכנס אליהם.
יש הרואים ביראה מילה נרדפת לפחד, ויש הסבורים כי יראה היא דבר שונה. לדעתם יראה היא תחושה סוחפת, רגש שמעורבים בו הערצה, אימה, פליאה וכבוד הנוצר על ידי דבר שהוא גדול, נשגב ועוצמתי ביותר. איננו אומרים פחד כבוד אלא יראת כבוד.
מסופר על רבי אלחנן וסרמן הי"ד ( ליטא, 1875-1941 נרצח בשואה), שהוזמן לשאת דברים בכנס רבנים בברלין בשנת תרצ"ה (לפני השואה). בנאומו אמר: "יש החושבים כי העם הגרמני הינו עם בעל מידות טובות ודרך ארץ. הכול מסודר אצלם, אין לכלוך ברחובות. מתנהגים בנימוס ובאינטליגנציה. אולם התורה למדה אותנו שכל המידות הטובות הן עד גבול מסוים". עד היכן? לאברהם אבינו הייתה תשובה ברורה: " רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" (בראשית כ ,יא).
מהי יראת אלוקים? לא פחד כמנגנון הישרדותי. אלא הישמעות לקוד מוסרי אתי שמקורו בסמכות חיצונית. קוד שבא מלמעלה. המילה יראה היא ראיה. יראה היא תחושה שנוצרת לאחר שהאדם רואה, מתבונן ומסיק מסקנות. להתיירא מפני ה' אין הכוונה לפחד אלא להתמלאות בתחושת רתיעה מחטא מתוך התבוננות ומודעות. כך מלמדנו רמב"ם (הלכות יסודי התורה ב, א-ב): " והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים...וירא וידע שהוא בריה קטנה ושפלה עומד לפני האל". ונאמר באיוב (כח, כח): "הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה ".
נשוב אל מעמד הר סיני. ייחודו של מעמד זה בעובדה כי ה' התגלה כאן לכל העם ולא רק ליחידי סגולה שזוכים בנבואה. כיצד מגיב העם בספר שמות להתגלות ה'? "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת: " (שמות כ, יד-טו). ירְאה זו מקורה בתחושה מעורבת של פליאה, כבוד וחשש מול עוצמת החוויה שהיא קשה להכלה. יש מחלוקת בקרב חז"ל לגבי השאלה האם שמע העם את כל הדברות מפי ה' או רק חלק מהן. לדעת רבי יהושע בן לוי בקשו ישראל את תיווכו של משה לאחר שתי הדברות הראשונות, כיוון שלא יכלו לעמוד במעמד זה יותר. הבסיס לעמדתו של רבי יהושע היא העובדה ששתי הדברות הראשונות נאמרות בגוף ראשון (אנכי ה' אלוהיך וכו'), וכל היתר בגוף שלישי (לא תשא את שם ה' אלוהיך לשווא וכו').
היראה מפני עוצמת ההתגלות הייתה מלווה בחשש מן המוות, שהרי לא יראני האדם וחי. על כן ביקשו את תיווכו של משה. מדוע לא מתו? משיב הגר"א (הגאון רבי אליהו מווילנה) כי היו בדרגה גבוהה בזכות התקדשותם שלושה ימים לפני מתן תורה. "משך חוכמה" סבור כי לא מתו כיוון שהיו כאיש אחד. כנאמר: שמות פרק יט, ב) "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". ומפרשים, כאיש אחד בלב אחד.
לפנינו שתי סיבות לכך שהעם ביקש לא לשמוע את קול ה' באופן ישיר אלא באמצעות תיווכו של משה. א. חשש ממוות. ב. חשש שמא אינם ראויים להיות עדים לעוצמה רוחנית כה נעלה.
בשני המקורות גם בשמות וגם בדברים מבטא העם חשש משמיעה ישירה של קול ה' ומבקש את תיווכו של משה, מחמת עוצמת החוויה. אבל בכל זאת יש הבדל. בספר שמות נאמר: וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: (כ, יד). ואילו בדברים נאמר: "וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם: (ה, כ). בספר שמות נאמר: "וכל העם רואים את הקולות". השימוש הוא בשורש ראה. ובדברים " ויהי כשמעכם". השורש הוא שמע. בספר שמות מכנה העם את ה' - אלוקים, ואילו בדברים הוא מכונה ה' אלוקינו, שהוא ביטוי של קרבה.
בספר שמות מגיב משה לחששו של העם " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ: " (שמות כ ,טז). ואילו בדברים ה' מגיב בעצמו אל חשש העם ואומר: "שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ" (דברים ה, כד). בספר שמות שם המעמד מופיע ב"שידור חי" בולטת האווירה של חשש ודאגה, ואילו בספר דברים שם משחזר משה אירוע שהיה בעבר מול דור הבנים שלא ראה את המעמד, בולטת אווירה של קרבה ואהבה.
רמב"ן סבור כי התיאור בספר שמות מתאר את תחושת העם בראשית מעמד הר סיני ומתייחס לתחושת העם לפני שה' מדבר אליהם. הם סבורים שהאירוע עלול להיות גדול מדי עבורם. ואילו בספר דברים מתוארת חוויה שהיא אחרי שמיעת קול ה', וחששם הוא שמא ימותו אם ישמעו את קולו שוב. אך הסיבה אינה פחד ממוות אלא יראת הרוממות על הקרבה לה'.לבלומה דיכטוולד, י"ב אב תשפ"ה
&
פרשת ואתחנן – "איש ונבו לו על ארץ רבה"-אורי סובוביץ-מנהל שותף בקרן הון סיכון
רחל
רחל בלובשטיין-סלע נולדה ב-1890 ברוסיה ובנערותה עברה לאוקראינה. לצד ההשכלה הרחבה שרכשה בנערותה ומפגשי אומנים עם אנשי תרבות בביתה, הוריה הקפידו לתת לה שיעורים בעברית. בגיל 19, בדרכה ללימודי אומנות ופילוסופיה באיטליה יחד עם אחותה שושנה, עברו השתיים בארץ ישראל והתאהבו במקום. חלום הרחבת השכלתן באיטליה התחלף בחלום הגשמת החזון הציוני בארץ ישראל.
ב-1911 עברה רחל למושבה כנרת כדי ללמוד חקלאות, על מנת שתוכל לתמוך במפעל הציוני על ידי הפרחת השממה, ולא רק ככובסת ומבשלת, כמו מרבית הנשים בתקופתה. בכנרת פגשה את ברל כצנלסון, א"ד גורדון וזלמן שז"ר, לימים נשיאה השלישי של מדינת ישראל, שהשפיעו עליה עמוקות. ב-1913 יצאה לשליחות ללימודי אגרונומיה באוניברסיטת טולוז שבצרפת, כדי להביא את הידע הנדרש להפרחת השממות והביצות. לאחר השלמת לימודיה נסעה לבקר את משפחתה ברוסיה ושם ככל הנראה נדבקה במחלת השחפת שהתפרצה לאחר שובה ארצה למושבת דגניה. בשל המחלה, שבאותם הימים הייתה חשוכת מרפא, חברי הקבוצה נאלצו לדרוש ממנה לעזוב כדי לא להדביק את יתר החברים. חלום החקלאות העברית ירד סופית מהפרק, ובזכות כך כולנו מתענגים עד היום מעיסוקה הישן, שהפך למרכזי בשנותיה האחרונות – כתיבת שירה עברית. בכל שבוע התפרסמו שירי רחל המשוררת בעיתון דבר, ומכך התפרנסה עד לפטירתה.
רחל לא זכתה מעולם להינשא או ללדת, ושיריה מלאים בתחושת החמצה על חלומות שמעולם לא זכו לקרום עור וגידים במציאות. היא כתבה את השיר גן נעול על שז"ר, שחלמה שיהפוך לבן זוגה, אך הוא נישא לרחל ידועה אחרת, רחל כצנלסון. את השיר זמר נוגה, הידוע בפתיחתו "התשמע קולי, רחוקי שלי?", כתבה על המהנדס היהודי מיכאל ברנשטיין, שאותו פגשה במהלך לימודיה בטולוז, אך הצעיר היהודי לא היה מעוניין להצטרף לחלומה של רחל לעלות ארצה, ודרכיהם נפרדו. בשיר עקרה כתבה, "בן לו היה לי, אורי אקרא לו" על הבן שחלמה שיהיה לה, שמעולם לא נולד. יש הסבורים כי החמצותיה של רחל בהקמת משפחה כרוכות בכך שבכל מערכות היחסים שהיו לה היא הקדימה את אהבתה ומחויבותה לארץ ישראל על פני אהבתה לבן זוגה. אולי מסיבה זו השיר שאולי מבטא יותר מכל את תחושת ההחמצה של רחל קשור לפרשת השבוע שלנו ולהחמצתו של משה רבנו:
קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.
זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.
ואתחנן
משה רבנו חי את כל חייו למען עמו. אף שגדל בארמון פרעה, לאחר שיצא לראות בשלום עמו והציל יהודי מידי נוגש מצרי, הוא נאלץ לברוח למדיין. הוא חזר למצרים כדי להתייצב שוב ושוב מול פרעה בדרישה לשחרר את עם ישראל לחירות. בשליחותו של הקב"ה, יחד עם אחיו אהרן, משה הביא על מצרים את עשר המכות, קרע לעם ישראל את ים סוף והוליך את עם ישראל במהלך ארבעים שנות נדודיהם במדבר. משה הוביל את העם במלחמותיו, דאג להם לאוכל ומים במדבר והתפלל שוב ושוב על עם ישראל כדי שהקב"ה ימחול על חטאיהם. אך למרות כל זאת, הקב"ה הודיע למשה שהוא לא יזכה לסיים את מהלך היציאה ממצרים אל עבר ירושלים והוא ימות במדבר טרם הכניסה לארץ.
בפרשת ואתחנן המשיך משה רבנו את נאום הפרידה שלו. הפרשה פותחת בעדותו של משה רבנו על תחנוניו הכנים לפני הקב"ה לזכות להיכנס ארצה, תחנונים שנענו בשלילה: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. ה' אֱלֹקִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן. וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ, אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה" (דברים ג, כג-כח).
אם תפילות לא תמיד מתקבלות ונענות, מה תכליתן? התשובה על כך קשורה בהבנת מהות התפילה והשפעתה על המציאות.
"תענוג היותר כשר שבתענוגים"
הרב קוק כתב רבות על התפילה, ובעיקר בספרו עולת ראיה. לדבריו, מטרת התפילה אינה לשנות את רצון הקב"ה, משום שהיות שהוא שלם, אין מקום לשינוי בו. מטרת התפילה היא לשנות את האדם, לרומם אותו, את חלומותיו ורגשי לבבו מהמציאות הארצית שבה הוא שרוי, לעבר עולם של כיסופים שאליהם הוא עורג. התפילה מאפשרת לאדם להתנתק מהעולם החומרי על כל מורכבויותיו ומגבלותיו, ולהתחבר לנשמתו שנזרקה בו ממרומים. כשהאדם מתעלה בזכות התפילה, הוא כבר אינו אותו האדם שהיה קודם התפילה, וממילא ייתכן שכעת כבר ראוי למושא תפילתו. לא רצון הקב"ה השתנה בעקבות התפילה, אלא האדם עצמו השתנה. כעת, האדם "החדש" עשוי להיות ראוי לרצון האלוקי המקורי.
אך גם אם התפילה אינה מתקבלת, הרי שאת עיקר פעולתה על האדם והעולם היא כבר פעלה בעצם הרוממות והשינוי שפעלה על המתפלל וסביבתו ובכך שאפשרה לו לגעת במציאות האידיאלית שלרוב אינה קיימת במציאות.
וכך כתב הרב קוק (עולת ראיה, חלק א, עמ' יב, פסקה ו):
"התפלה היא לנו, ולעולם כולו, הכרח גמור, וגם תענוג היותר כשר שבתענוגים. גלי הנשמה שלנו הולכים ושוטפים, הננו חפצים מעצמנו ומהעולם שלמות כזאת שאין המציאות המוגבלת יכולה לתן לנו, ומתוך כך הננו מוצאים את עצמנו שרויים בצרה גדולה, שדאבונה יכול להעביר אותנו על דעתנו ועל דעת קוננו.
אבל קודם שיעבור זמן גדול, שיוכל שרטון זה להתגלם בקרבנו הננו באים ומתפללים. שופכים אנו את שיחנו ומתנשאים אנחנו לעולם של מציאות שלמה בתכלית השלמות, ואז נעשה עולמנו הפנימי באמת שלם בתכלית השלמות, ודעתנו מתמלאת נחת, ואותו המשקל שהכרעתנו הפנימית פועלת על המציאות, שגם פנימיותנו היא אחת מחלקיה, מכריע גם את כל העולם כולו לכף זכות".
אשרי מי שזוכה להתפלל באופן שלא מרגיש בתפילה משא אלא הזדמנות. תפילה קבועה שלוש פעמים ביום באופן סדיר, אך גם באופן ספונטני בכל שעה שתפילת נדבה בוקעת מליבו, להתרומם ולהתעלות, ולספוג מעט "אוויר פסגות" רוחני. מתנה.
לסיכום
"אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו" (קהלת רבה א, יג). סיפור חיינו רצוף גם בהחמצות ובחוסר יכולת להגשים חלומות. אפילו משה רבינו ניצב על פסגת הר נבו ורק צפה על הארץ המובטחת: "צור הגזרה, רחוקים לעד" (רחל המשוררת, מנגד).
בעולם הזה צריך לשאוף תמיד להתקדם אך גם לשמוח בחלקנו, גם במציאות מוגבלת וחלקית. לעומת זאת, בעולם הרוחני התפילה מאפשרת לנו "לדלג" על החסרונות וההחמצות, ו"להשלימם" בנפשנו בעצם הכמיהה לשם. אולי לכך התכוון רבי חנינא כשאמר: "כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם" (ברכות לב, ב). גם אם בקשת התפילה אינה מתקיימת במציאות החיצונית, על האדם היא פועלת. תמיד.
שבת שלום!-אורי סובוביץ.
מתוך הספר "יש בתוכנו שמיים". להזמנת הספר ליחצו כאן או כנסו ללינק- https://tic.li/gMoWdoO
&
ב"ה, לפרשת ואתחנן ושבת נחמו תשפ"ה -
אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה -אריה דיכטוולד.
משה היודע כי לא הורשה להיכנס לארץ, אינו מרפה ומתפלל ומתחנן: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן". תגובתו של הקב"ה מהירה: וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה", המעבר הופך לעברה (כעס) אך מיד בא מעין נחמה. 'בקשת לראות'? "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (רש"י).
נשאלת שאלה על משה, אם הוא יעבור אז וודאי הוא גם יראה. מדוע, אם כן, תוספת הראיה למעבר?
לצורך הדיון נדרֵש למעמד דומה עם אברהם אבינו: "וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם". בעוד משה לא כבש ברגליו את הארץ, הרי לאברהם נאמר: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶֽנָּה (בראשית י"ג, י"ז).
אם כן, הראיה והתהלכות כאן אינן פעולות פיזיולוגיות בלבד, אלא תנאֵי החוזה בין אברהם לבין הקב"ה. כל מקום שתראה יהיה לך ולבניך. הסתכל והתהלך בארץ.
על פי משפט התורה קניית קרקע יכולה להיעשות באחת משלוש דרכים: באמצעות כסף: על ידי תשלום התמורה או חלק ממנה. בשטר: מסמך בכתב שבו המוכר מצהיר כי הוא העביר את הקרקע לקונה. בחזקה: פעולה פיזית המפגינה בעלות על הקרקע. לדוגמא נעילה השער, הקמת גדר או הריסת גדר ישנה כדי לסלול דרך או לתיקון גבולות נוכחיים.
על סמך הפסוק קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶֽנָּה סובר רבי אֱלִיעֶזֶר במסכת בבא בתרא (דף ק' ע"א) כי ניתן לקנות קרקע על ידי הילוך. רבי אליעזר נשאר בדעת יחיד כשמדובר בקרקע רגילה
אולם בדרך בתוך כרמים (וכשהבעלים שותקים), גם חכמים מודים שהילוך הרבים קונה. העיקרון ברור ולא נרחיב.
א"כ, ניתן להבין מדוע הקב"ה לא מאפשר למשה להיכנס לארץ--התוספת של משה, "וְאֶרְאֶה" מעוררת חשש בבית דין של מעלה לפסיקת הלכה בקניין קרקע ע"י הילוך, לא ניתן לראות קרקע אלא רק בהליכה עליה. גם המילה "נא" המציינת בקשה או תחינה מתפרשת על כך שמשה מבקש להיכנס כאדם פרטי, מבלי לפגוע במנהיגותו של יהושע בן נון. אלא שמשה אינו אדם פרטי - משה הוא רבינו לשון רבים (היה צריך לומר רבֵּנו), היינו, רבּם של כל הרבנים ותלמידי החכמים בכל הדורות. כל מה שהוא תורה שבעל פה מקורו במשה רבינו. במחלוקת בין חכמים ורבי אלעזר ההלכה הייתה כרבי אלעזר והסמך על אברהם אבינו הייתה ההלכה. =המחלוקת בנוגע למקורם של דיני הקניין, האם הם הלכה למשה מסיני או לא, היא נושא מורכב שנדון על ידי פוסקים מראשונים ועד אחרונים ואין מה להוסיף כאן]
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע-כך נמשכת המסורת וכול דור מחדש ומוסיף-והכול על פי כללי ההלכה שנקבעו ע"י משה מסיני. אבל, כל מחלוקת לזמנה ולשעתה-כל עוד היא לשם שמיים.
רבי שלמה אפרים מלונטשיץ (פולין 1619-1540 )בעל הפירוש "כלי יקר", מנתח את האירוע מנקודת המבט ההלכתית של מעשה קניין בקרקע שלעייל (עיין בארוכה בפירוש) ועולה קומה מהארצי אל הרוחני:
... "לשון "נא", כי כל מה שניתן לאדם בקנייני העולם הזה חסד א-ל כל היום הוא, ולא על עצמו ביקש העברה זו כי אם בעבור ישראל בחסדו שאם הוא ינחילם את הארץ תהיה להם לחלוטין. ואחר כך ביקש גם על עצמו ואמר "ואראה" כי על עצמו לא ביקש כי אם (את) השלימות הרוחני הנקנה בראיה. ואחר כך פירש על ראשון כי מה שאמרתי "אעברה נא" היינו את הארץ הטובה לצורך הקנאת כל הארץ בכללה אל ישראל, ומה שאמרתי "ואראה היינו ההר הטוב הזה והלבנון" כי השלימות הרוחני שבו נקנה בראייה" ="המקום גורם"]...
נסביר: לפי הפרשן אכן החשש שהעלנו למעלה, היה מוצדק. משה רבינו ביקש לקבוע עובדות בלתי הפיכות בארץ. הוא ביקש לתת לישראל קנין עולם בא"י ולמעשה לשלול את האפשרות לגָלוּת, כך הוא מונע מהקב"ה להפעיל את תורת הגמול-שכר ועונש. לעצמו ביקש משה שלימות רוחנית הניתנת רק בהיכון בית מקדש ושלימות רוחנית קשורה לראיה. ראיה רוחנית פירושה להתבונן במציאות ולראות את אלוקים בכל מקום ואתר. שאיפתו להגיע לשיא רוחני תִּסחֹף גם את העם.
צא ולמד: אברהם ראה את הארץ והתהלך בה. ראיה והתהלכות היו השראה לקביעת חכמים שקרקע נקנית בהילוך עליה. אמנם זו דעת יחיד (רבי אֱלִיעֶזֶר) אבל כשמדובר בהליכה של ציבור על שביל בתוך שדה, ללא התנגדות הבעלים, הרי הליכה זו היא סוג של קניין. אם כן, אברהם קנה לעצמו חבלי ארץ וקיבל הבטחה שניתן יהיה להוריש אותם לבניו ובניו בניו. משה לא התהלך בארץ וגם לא ראה אותה. שני חסרונות במעשה הקניין. משה ביקש מה' לעשות שני דברים לראות את הארץ ולהתהלך בה כמעשה אברהם. מבחינת הקב"ה זו משאלה שגורמת לכעס מהטעם הפשוט שמשה מבקש לשנות מהלכים עתידיים בהיסטוריה האנושית.
ראיה במובן התודעתי פירושו להתבונן. התבוננות היא מודעות אינטלקטואלית=תבונית. זו היכולת להבחין ולנתח תופעות במציאות. כאשר המתבונן מחפש את אלוקים במציאות(=מקום) הוא יגלה אותו בפרטים. עיון מתמיד יביא לעלייה רוחנית. המקום שנבחר לכך בארץ ישראל הוא בית המקדש.
מי שנכנס לארץ הוא יהושע בן נון מי שמייצג את הָרֵאַלְיָה, כמי שעומד על קרקע המציאות.
תפקידו של משה הסתיים. יש שינוי בתודעה. ארץ ישראל שלנו. יהושע הוא מי שמסדר את ספסלי בית המדרש - הוא מי שמייצג את ההיבט המעשי. משה לא נכנס "כי אין מלכות אחת נוגעת ברעותה". הרואה למרחוק נשאר על ההר. המנהיג המעשי מוביל בשטח. אפשר למצוא הרבה מקבילות הלכתיות בין דיני קניין קרקע לבין דיני כיבוש הארץ.
בארץ ישראל-הולכים אל הרואֶה כמו שראינו אצל שמואל הנביא: "לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה (שמואל א פרק ט. ט ).
שלש פעמים בשנה עולים לירושלים – העלייה לרגל - עליה מעיד הכתוב שֶׁעֲלִיָּה זו קשורה גם לשמירה על הארץ: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה " (שמות לד, כג - כד). נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם: קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ. (ישעיהו מ א, ג).
אריה דיכטוולד, רעננה, י"א באב תשפ"ה
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 354 -"אופציות בתפילה" -חיים קופל
1) "ואתחנן אל ה'..אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" ( ג,כג..כה). חז"ל אומרים שמשה רבנו התפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות (כגימטרייה ואתחנן), וביקש להכנס לארץ ישראל, אך הקב"ה לא נענה לבקשתו. ראשית, עלינו להתפעל ממשה רבנו, שלא התייאש, והמשיך להתפלל ולבקש אותה בקשה חמש מאות וחמש עשרה פעמים. אין אנו יודעים, מדוע הקב"ה לא נענה לבקשתו, בכל אופן, במאמר זה, נעסוק בתנאי אחד שצריך להתקיים, בכל תפילה שאנו מתפללים. נמחיש זאת בעזרת סיפור שמספרים על "הדברי חיים" מצאנז (רַבִּי חַיִּים הַלְבֶּרְשְׁטָם זצ"ל, מְיַסֵּד חֲסִידוּת צַאנְז).
2) מעשה באשה עניה שבאה ל"דברי חיים" ובכתה לפניו שיתפלל ויבקש על בנה שחולה מאד, והרופאים כבר הִתְיָאֲשׁוּ מִלְּרַפּוֹתוֹ, הוסיפה ואמרה שהיא מתפללת עליו כל יום , אך לא נענית, אולי תפילות הרב, כן יענו. השיב לה "הדברי חיים", אני מוכן להתפלל לרפואתו, אך בתנאי שתתני לי אֶלֶף רֶיְנִישׁ (מטבע מקומי)! אין לי כל כך הרבה, זעקה האשה, אני אלמנה וזה בני היחיד, אולי הרבי יפחית מהסכום? לא- השיב הרבי רק אלף רייניש, ואז בע"ה אתפלל והילד יבריא. האשה ניסתה שוב ושוב, אך משראתה שהרבי תקיף בדרישתו, הלכה לכיוון הדלת, כשהיא אומרת: אם הרבי לא רוצה להתפלל עבורי, אני אתפלל לקב"ה בעצמי.
3) מיד קרא לה הרבי שתחזור אליו ואמר לה, זֶה מָה שֶׁרָצִיתִי לִשְׁמֹעַ מִמֵּךְ! עד עכשיו, תפילתך לא הייתה שלמה, כי בלבך חשבת, שאם הקב"ה לא יענה לך, תֵּלְכִי לָרַבִּי וּתְפִלָּתוֹ וַדַּאי תִּתְקַבֵּל. עכשיו, שאת מבינה שהרבי לא יתפלל עבורך, כשתתפללי לקב"ה, זאת תהיה תפילה שלמה, ללא חלופות, כשאת יודעת, שאין לך אפשרות אחרת לרפא את בנך. חִזְרִי לְבֵיתֵךְ תתפללי להחלמתו, ועכשיו בע"ה תפילתך תתקבל, והילד יתרפא.
4) כך שבכל תפילה לה', עלינו לחשוב, שזאת האפשרות היחידה ואין לנו אלטרנטיבה אחרת לסמוך עליה.
5) דוגמא נוספת לדברינו, יש בשמואל א' בסיפור של אלקנה ושתי נשיו, פנינה וחנה, (לה, לא היו ילדים). שנה אחת כשעלה עם נשותיו לְשִׁלֹה לְהִתְפַּלֵּל, הבחין במצוקה גוברת של חנה אשתו, שאף בכתה, על שאין לה ילדים, וברצותו לנחם אותה אמר לה "חנה למה תבכי ..הֲלֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים" (שמואל א,א,ח). למשמע דבריו "נִשְׁבְּרָה" חַנָּה, חָזְרָה לַמִּשְׁכָּן, וְהִתְפַּלְּלָה מֵעֹמֶק לִבָּהּ לָה' שֶׁיִּתֵּן לָהּ בֵּן. ואומנם היא נענתה, ילדה בן, וקראה את שמו שמואל.
6) יש להבין, למה דווקא, אחרי שאלקנה ניחם אותה, שֶׁאַל לָהּ לִדְאֹג, והוא מקבל אותה לאשה, גם בלי ילדים, היא "נשברה", נשארה להתפלל שוב ואומנם נענתה. לכאורה הייתה צריכה לשמוח למשמע דברי אלקנה? מסביר המלבי"ם שחנה התפללה כל השנים על בן, אַךְ הִסְתַּמְּכָה גַּם עַל תְּפִלּוֹת אֶלְקָנָה בַּעֲלָהּ, הַצַּדִּיק. אך כששמעה שאלקנה התייאש מבן, הבינה שעליה לסמוך רק על תפילות עצמה לקב"ה, התפללה, מעומק הלב, ונענתה.
7) תשובות מפרשת דברים
א) מצא בפרשה מילה, שחמש מאותיותיה עוקבות,לאו דווקא לפי הסדר? תשובה: "לעיניכם" (א,ל) אותיות י,כ,ל,מ,נ. או, "לבניכם" (א,ח) אותיות: י,כ,ל,מ,נ.
ב) מצא בפרשה שתי מילים צמודות, עם אותן אותיות בסדר שונה? תשובה: "ישא איש" (א,ל) .
8) שאלות לפרשת ואתחנן
א) מדוע אהרון לא ביקש, כמו משה, להיכנס לארץ ישראל, הרי הוא חטא כמו משה?
(הֵעָזֵר בְּסֵפֶר "טללי אורות")
ב) היכן בפרשה צדיקים שאינם בשר ודם?
שבת שלום-מחיים קופל- מעדנים 354 פרשת ואתחנן תשפ"ה
תגובות/הערות/הארות/כולל בקשת הצטרפות ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
או בווטסאפ 052-3604905
הגיליון מוקדש לע"נ אמי מורתי מרת שרונה (טשרנא מרים) קופל ע"ה נפטרה בי"ח אב תשס"ט תנצב"ה.
&
מהעיר בולדר במדינת קולרדו - ארה״ב -יגאל גור אריה
רעיונות לפרשת ואתחנן- שבת נחמו.
ברכות ושמחות לשלמה ארדינס פרשת בר מצווה ויום חתונה שלהם!
ברכות לשבת בר מצווה של דני פולישוק.-ברכות לשבת בר מצווה של מיכה ברנר.
בפרשתנו ציווי הנחת תפילין "וקשרתם לאות על ידך..."
מדוע הנחת תפילין של יד קודמת לראש? הראש לא חשוב יותר??
היד מסמלת את המעשה את הכוח את הפעולה ואת העשייה.
הראש את הכוחות הנפשיים במוח ומחשבה.
לרמוז שקודם צריך להתחבר ברגש, לכן תפילין של יד כנגד הלב, ורק אח"כ החיבור השכלי- תפילין של ראש.
החיבור האמיתי בין הבריות, אנשים, אוהבים הוא החיבור בין הרגש והשכל.
קצת שמחה מגיע לנו!!
לקראת ט"ו באב, יום זה שנחשב כיום פיוס ואהבה.
״לא היו ימים טובים לישראל כחמישה- עשרה באב....״
ט"ו באב הינו תאריך חשוב לא רק בנשיקה המדוברת ובזר פרחים אחרי הגב, מסתבר שהחמישה עשרה באב הוא יום שמחה קדום בישראל. במסכת תענית מסופר שבסיום בציר הענבים נחשפו הכורמים והוכשרו לחגיגות השמחה. אל בין הגפנים הגיעו בחורים מכל הסביבה וארבו למחוללות שהיו יוצאות לרקוד בכרמים.
"בנות ישראל הרווקות יצאו לחולל בכרמים ונתנו הזדמנות לנסיכי החלומות להגיע אליהן״ כולן לבשו לבן, על מנת שלא יהיה הבדל בין עשירה לעניה, שלא לבייש את מי שאין לו, (לא לעשות פדיחות ) לייצר הזדמנות שווה.
מנהג יפה זה נשכח– המחוללות בלבן- נשאר היום שמיכה על חוף הים בחצות, בקבוק יין לבן ריק והרבה חול בין השיניים.-אולי תקראו לזה "חג האהבה"?
על פי לוח הירח, תאריך זה הוא התאריך של הירח המלא ועוד מימי קדם היה לו קשר עם מחזור הפריון הנשי, שחפף, פחות או יותר את חודש הירח.
לכולנו ט״ו באב חג שכולו פיוס אהבה שמחה, שוויון הזדמנויות, אחדות ושקט בגבולות.
בפרשתנו, אומר משה: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם"…
איש אחד נסע עם מכוניתו באזור כפרי, איבד שליטה על הרכב, התהפך ונפל לתעלה שלצד הכביש. הוא אמנם יצא ללא פגע, אך המכונית נשארה תקועה בתעלה. הלך האיש לחפש עזרה והגיע לבית של חקלאי מקומי. החקלאי הסכים מיד לעזור לו, ואמר שזאת עבודה טובה ומתאימה עבור פרדי הפרד שלו. “הוא יוציא לך את המכונית מיד,” אמר. החקלאי לקח את הפרד, צעד אתו לעבר המכונית וחיבר אליו רצועות משיכה. או אז, החל החקלאי בקריאות עידוד: “ראלף משוך, סאנדר משוך, פרדי משוך, טד משוך”… ואכן פרדי משך והוציא את המכונית מהתעלה. בעל המכונית היה המום מהכוח של הפרד ושאל את החקלאי: “אמור לי בבקשה, פרדי הפרד שלך ממש תותח! אבל אני לא מבין, הוא הרי היה לבד, אז למה אמרת וצעקת סתם שמות של עוד פרדים?” החקלאי חייך ואמר: “תקשיב חבר, פרדי עיוור כבר שנים רבות. אם הוא היה קולט שהוא לבד, הוא לא היה חושב שהוא יכול למשוך את מכוניתך מהתעלה, והיה מראש נותן ‘חצי עבודה’. ככה כשהוא היה בטוח שהוא חלק מצוות של פרדים, הוא הבין שעליו לתת את חלקו הכי טוב והכי עוצמתי שהוא יכול.”
האם אנו עיוורים למתרחש סביבנו?
למדנו לעוף באוויר כציפורים, לשחות בים כדגים, אך עדיין לא למדנו ללכת על כדור הארץ כאחים ואחיות, כחברים כחברות, לכבד את האחר והשונה ממך, באהבה אמיתית.
הדרך להשיג את ההצלחה שלך היא להתחיל בלעזור למישהו אחר להשיג את ההצלחה של חברך קודם
מי יתן שכוחות החיבור ואהבת חינם ילכו ויגברו ונצליח למצוא נתיב לחיבור ועשייה משותפת לטובת עם ישראל כולו.
בין סקנדל לפסטיבל,בין חושך לאור,-בין יגון לתקווה,-שתהא השבת,-שקטה ושלווה!-יגאל גור אריה.
