אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן
ישראל קרישטל
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
******************************
מצורפת תוכנית של החברה לחקר המקרא בשיתוף החמ"ד לקידום לימוד תנ"ך, פרשת שבוע, טעמי המקרא, וביאורי תפילה לכיתות ג'-ו', הלימוד יהיה על ידי רבני בתי הספר לאחר שעות הלימוד בן השעות 13.30-15.30 פעמיים בשבוע בפיקוח וניהול התוכן ע"י המפקח הראשי -מרכז רבנים- הרב חיים ענזי, והרב אביה אלבה.
ניהול כללי וגיוס בתי ספר (עד כה נרשמו מעל -40 בתי ספר+)החברה לחקר המקרא ע"י מנהל המיזם סא"ל מיל. תלם חזן-חבר הנהלה.
******************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה מחר יום רביעי כב' טבת תשפ"ה -22.1.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. בפרשת וארא תשפ"ה -פותחים את חומש שמות עם:
מרצה: הרב דורון פרץ-יו"ר המזרחי העולמי.
הנושא:״ בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ״ - מחלה ותרופה.
השבוע מוקדש השיעור לגיבור הקדוש סרן דניאל פרץ הי"ד שנהרג על קידוש השם, תוך כדי לחימה, בחג שמחת תורה בעוטף עזה, ומאז הוא נמצא בשבי החמס ימח שמם וזכרם.
דברים לזכרו ישא אביו הרב דורון פרץ יו"ר המזרחי העולמי,
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
******************************
ניתן להרשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר: www.hamikra.org
*****************************
לצפייה ברשימת המרצים לספר שמות: https://sacks.hamikra.org/lp/
******************************
הקלטה של פרשת השבוע ביום רביעי האחרון עם:
הרב יעקב מאיר רב קהילת לכו נרננה -רעננה
הנושא : שמות בשמות.
************************************************************
בברכת ברוכים המשתתפים
ישראל קריסטל- מנכ"ל החברה לחקר המקרא.
בבקשה העבירו הלאה.
כמו כן, רבני קהילות המעונינים להשתתף בתוכנית בבקשה התקשרו אלי.
כמו השבוע, כך בהמשך כל השנה אנחנו מבקשים לכבד ולעלות את זכרם של הקדושים הטהורים שנפלו במלחמת "חרבות הברזל ובחג שמחת תורה",ולהקדיש את השיעור על שמם,
בני משפחה וחברים המבקשים להצטרף למיזם ולספר בתחילת השיעור עליו/ה בבקשה תתקשרו אלי.
ישראל קריסטל - בוואטסאפ -0543973801 -או במייל - info@hamikra.org
************************************************************
"מחדשים את העולם" מתוך ספרון חדש בכריכה קשה (ניתן להחזיק במעיל ולקרוא בכל עת וזמן) שיצא בהוצאת קורן-מגיד 2024 בתרגומו הנפלא של הרב אמנון בזק " עשרה נתיבים אל ה'- בתוך מרוץ החיים למצוא קרבת א-לוהים"-הרב לורד יונתן זקס זצ"ל -פרק ראשון-"נתיב הזהות: להיות יהודי". עמוד 22-23 (מורשת מדהימה ואיכותית השאיר לנו הרב זקס).מאד מומלץ-קניתי באתר של קורן-מגיד.
במשך ארבעת אלפים שנים, יהודים אחזו בעקשנות באמונה שיועדה לנו שליחות מקודשת: לקדש את החיים על ידי היותנו שליחים לעולם, שיותר מדי פעמים סגד לצורות הרבות של מה שניטשה קרא 'הרצון לכוח'.
אנו נקראנו לכתוב סיפור אחר, המספר את יופייה של הקדושה ואת הקריאה לחמלה. "לאלף את פראיות האדם, ולעדן את החיים בעולם הזה" (אייסכילוס).
היהדות מעמידה במרכז שאיפותיה כמה מן הציוויים הקדושים המרפאים ביותר: החשיבות של אהבה ונאמנות; הנישואין והקשרים הקדושים שבין בעל ואישה ובין הורים וילדים; חינוך וחיי הרוח; צדק, הגינות ושלטון החוק; חמלה, צדקה וכבוד האדם; קשרי השייכות והקהילה; זיכרון, היסטוריה ותקווה בלתי נגמרת. אנו מחפשים את ה' לא רק בשמיים הרחוקים או עמוק בנבכי הנפש, אלא בחיים הפשוטים, עם ההנאות והכאבים, הפחדים והתקוות, המאבקים והנחמות. היהדות מאמינה לא בנטישת הארץ למען השמיים, אלא בהורדת רסיסים מן השמיים אל הארץ, על ידי מעשים פשוטים וחגיגיים. משום ששם הוא המקום שבו נמצא ה'. לא בעושר, בכוח, בתהילה, בהצלחה, או כל גורם אחר מהתחליפים האינסופיים לחיים, ועל אחת כמה וכמה לא באלימות ובפחד; אלא בחיים עצמם: לחיות, לנשום (מלשון 'נשמה'), לאהוב, לתת, להקדיש תשומת לב, להתפלל, להלל, להודות, לנצח אסונות בשם התקווה ולנצח מוות בשם החיים.
המטרה שלנו היא להיות נאמנים לאמונתנו וברכה לאחרים: ברכה לאחרים בגלל שאנחנו נאמנים לאמונה שלנו. להיות יהודי משמעו להביא גאולה, יום אחד בזמנו, פעולה אחת בעיתה. כל מצווה, כל מילה טובה או מעשה טוב, כל פעולה של שיתוף מה שיש לנו עם אחרים, מביאים את נוכחות השכינה לתוך העולם. על ידי זיהוי צלם אלוהים באנשים אחרים, אנו מסייעים לחדש את העולם בצלם אלוהים.
(הרב יונתן זקס)
תפילה
ריבונו של עולם, עזור לי להגשים את הייעוד של עמי, כממשיך של הברית שכרתו אבותינו עימך בסיני. יהי רצון שאכבד את עברו של עמי ואוכל לסייע לבנות את עתידו.
******************************************************************
באדיבות מורשת הרב זקס והוצאת קורן מגיד.
פרשת וארא תשפ"ה
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מתוך הפרשה "חופש ואמת"
מדוע אמר משה לפרעה דבר שאינו אמת, או לפחות אינו כל האמת? הנה השיחה בינו לבין פרעה אחרי מכת ערוב:
וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר, "לְכוּ, זִבְחוּ לֵא-לֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ". וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, "לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן. כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱ-לֹהֵינוּ. הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם – וְלֹא יִסְקְלֻנוּ? דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר, וְזָבַחְנוּ לַה' אֱ-לֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ". (שמות ח, כא-כג)
לא רק פה, אלא לכל אורך הדרך, משה יוצר את הרושם שכּל שהוא מבקש בשם עמו הוא רשות לצאת למסע בן שלושה ימים ולזבוח לאלוהים – וכמשתמע, לחזור לאחר מכן למצרים. הינה משה ואהרן בהופעתם הראשונה לפני פרעה:
וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, "כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל: שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר". וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ". וַיֹּאמְרוּ, "אֱ-לֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ. נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱ-לֹהֵינוּ, פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב". (ה, א-ג)
שוב אותם שלושה ימים וזבח. זה הרושם שמשה ואהרן יוצרים עד הסוף ממש. אכן, כאשר בני ישראל עוזבים את מצרים שוררים בארמון פרעה תדהמה ובלבול:
וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם. וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם, וַיֹּאמרוּ: "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?" (יד, ה)
בשום שלב לא אמר משה לפרעה במפורש כי הוא מבקש שהעם ייצא ממצרים לצמיתות. הוא מדבר על מסע בן שלושה ימים. הוא מתווכח עם פרעה מי ייצא למסע הזה. האם רק הגברים? רק העם עצמו, בלי הבקר והצאן? משה מבקש שוב ושוב רשות לעבוד את ה' במקום שאיננו מצרים. אבל הוא אינו מדבר לא על חופש ולא על הארץ המובטחת. למה לא? מדוע הוא יוצר רושם כוזב ואינו מתקן אותו? מדוע אין הוא יכול לומר בגלוי למה הוא מתכוון?
המפרשים מציעים שלל הסברים. שד"ל אומר שבלתי אפשרי היה למשה לומר אמת לעריץ כפרעה. בעל 'הכתב והקבלה', רבי יעקב מֶקְלֶנְבּוּרְג, אומר שמבחינה טכנית משה לא שיקר. הוא אכן התכוון שהעם יקבל רשות לצאת לזבוח לה', ולא אמר במפורש שבני ישראל לא ישובו. אברבנאל מסביר שה' אמר למשה לבקש בקשה פעוטה כדי להראות את שרירות לבו של פרעה כלפי עבדיו: מי שמסרב לתת לעבדיו אפילו הפוגה קלה מעמלם, לזבוח לאלוהיהם, הוא ודאי רודן אכזר. הרב אלחנן סמט, בן זמננו, מצטט בספרו פרשן אלמוני האומר שבמלחמה כמו במלחמה: פרעה היה אויבם של בני ישראל, ובמלחמה מותר להונות ולעתים אפילו הכרחי.
אלא שאם נסב מבטנו אחוֹר, אל חומש בראשית, נגלה שדפוס תקשורת זה לא נולד אצל משה ופרעה. לכתו של יעקב מבית לבן עם כל משפחתו מתוארת כך: "וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא" (בראשית לא, כ). לבן שהדביק אותו מחה באוזניו: "מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב? לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי?" (שם, כו-כז).
יעקב נאלץ להסתפק במחצית-האמת גם בהמשך מסעו זה, כאשר עשו הציע לו, משנפגשו, שייסעו ביחד: "אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי. וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן. יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה" (בראשית לג, יג-יד). אין כאן שקר ממש, אבל זהו תירוץ דיפלומטי.
ועוד: כשבני יעקב ניסו להציל את דינה משכם שאנס וחטף אותה, הם דיברו אל שכם ואביו "בְּמִרְמָה" (לד, יג). הם ניאותו, כביכול, להזמנת אנשי שכם שיעקב ובניו יגורו בקרבם, ורק ביקשו שתושבי שכם יימולו.
על שלושה אלו נוספים שלושה שקדמו להם: שלושת המקרים שאברהם ויצחק, שעזבו את הארץ בגלל רעב, ביקשו מנשותיהם להציג את עצמן כאחיותיהם, כדי שלא תיחטפנה להרמונו של השליט המקומי (פרקים יב, כ, כו).
ששת האירועים הללו אינם יכולים להיות מקרים, או צירוף מקרים, בעלילה המקראית הגדולה. יש להם מכנה משותף: הם מתרחשים בחוץ לארץ, או במגע עם גויים בעלי שררה בארץ. במקומות ההם, בימים ההם, אמירת האמת הייתה מסוכנת. היא הייתה עלולה לגרום לאובדן החיים או החופש. בני ישראל היו אנשים נטולי כוח בעידן של כוח. הם היו משפחה קטנה, ולבסוף אומה קטנה, בעידן של אימפריות. כדי לשרוד הם נדרשו לטכּס תחבולות. בדרך כלל הם לא שיקרו ממש, אלא יצרו רושם כוזב. לא כך יש לנהוג במצב אידיאלי. אבל זהו אילוץ של משפחה או עם שאינם ריבונים בארצם, שאין להם מרחב מוגן משלהם. בנסיבות בלתי-אפשריות צריך לפעמים לכזב כדי להתקיים.
רע לחיות בשקר, ואסור לכפות על אדם חיים כאלה. האמת היא חותמו של הקב"ה, והיא היסוד לאמון בין בני אדם. אבל בשעה שעמך משועבד ובניו היילודים נרצחים, כל האמצעים כשרים להצלתו. מפגשו הראשון של משה עם פרעה כבר הרע את מצבם של בני ישראל, שנדרשו מאותו יום לייצר אותה מכסת לבנים בתבן שמעתה יקוששו בעצמם; משה ידע שאיננו יכול להסתכן בהרעה נוספת.
התורה איננה מצדיקה כאן מרמה. להפך: היא מוקיעה מערכת שלטונית שאמירת האמת בה היא סכנת חיים; תופעה הקיימת גם כיום בחברות רודניות וטוטליטריות רבות. היהדות – דת של ויכוח, של בירור ושל "מחלוקת לשם שמיים" – מעמידה את היושר האינטלקטואלי והמוסרי בראש סולם ערכיה:
"מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה" (תהלים כד, ג-ד). הנביא מלאכי מגדיר מי מדבר בשם ה': מי ש"תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן" (ב, ו). תפילת העמידה שלנו נחתמת בתחינה "אלוהיי, נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה".
בששת הסיפורים הנזכרים בספר בראשית, ובשביעי שבספר שמות, מבקשת התורה להעמידנו על הקשר בין חופש לבין אמת. כאשר יש חופש, תיתכן אמת. באין חופש, כאשר חיים בצל האימה מפני בעלי הזרוע, האמת נעדרת. חברה שבניה נאלצים שלא להיות ישרים לגמרי כדי לשרוד או כדי ששעבודם לא יוחמר איננה החברה שה' רוצה שניצור.
סביב שולחן השבת