כותב הרב לורד יונתן זקס זצ"ל בספרו רעיונות משני-חיים בהוצאת קורן-מגיד:
כך הוא הדבר בפוליטיקה. כדי להדיח שליט עריץ נדרשת לפעמים מהפכה, אך קל יותר לחולל מהפכה מליצור חברה חופשית באמת, שיש בה שלטון חוק ויחס מכבד לזכויות אדם. האביב הערבי – על התקוות הגדולות שעורר ועל מורשת המדינות הכושלות, מלחמות האזרחים והטרור שהנחיל – הוא דוגמה מאלפת לכך. כזו היא גם ההיסטוריה של יוגוסלביה שלאחר טיטו ושל רוסיה בזמננו.
וכך הוא גם בחייו של היחיד. ידועים לנו סיפורים לאין־ספור על יהודים בעידן המודרני שגמרו אומר לצאת מהגטו הרוחני, להשתחרר מהקרתנות והנחשלות שהם ייחסו לבני עמם. הם נחלו הצלחות מרשימות בתחומים רבים, אך סופם שמצאו את עצמם, ממש כמו האנוסים בספרד בזמנו, קירחים מכאן ומכאן, מחוץ לביתם היהודי הישן אך גם בלתי רצויים בהיכלותיה של החברה הגויית.
להיות יהודי הוא לדעת כי החיים הם, במובן מסוים, מסע. כאלה היו חייו של אברהם. כאלה היו גם חיי משה. וכאלה הם חיינו, כאומה וכיחידים. על כן חשוב כל כך לדעת כבר מן ההתחלה לאן מועדות פנינו, ולא לשכוח זאת ולא לוותר על כך. כי קל לעזוב, אך קל הרבה פחות להגיע.
משום כך, כאשר ניגשים אליי תלמידים ומבקשים עצה לחייהם המקצועיים, אני אומר להם שהדבר החשוב ביותר הוא לחלום. חלמו על מה שאתם רוצים לעשות, להיות, להשיג. חלמו על הפרק שאתם רוצים לכתוב בסיפור הגדול של עַמֵּנוּ. חלמו על החותם שאתם חפצים להותיר בעולם. "בחלום", אמר המשורר ו"ב ייטס, "מתחילה האחריות". אינני בטוח שאני יודע למה הוא התכוון, אך בזאת אני בטוח: שבחלום מתחיל היעד. החלומות הם הפתח לחשיבה על העתיד. הם מצביעים לנו על הכיוון של מסענו.
מדהים אותי לראות מה רבים האנשים שאינם חולמים לעצמם עתיד ברצינות. הם יכולים להשקיע חודשים ארוכים בתכנון חופשה, אך לתכנון חייהם לא יקדישו ולו יום. הם זורמים עם החיים. הם מחכים "שמשהו יקרה", כשם ספר סיפוריו של יאיר אגמון. אין זה המרשם המומלץ לחיים. "כל מקום שנאמר 'ויהי' אינו אלא לשון צער", אמרו חז"ל. אם אנו מניחים לדברים להיות, ונותרים פסיביים, אנו מותירים את מסלול חיינו בידי גורמים חיצוניים. כמובן, גורמים חיצוניים ישפיעו על חיינו בכל מקרה. גם אדם היודע היטב מה הוא רוצה להשיג בחייו נתון תמיד להתרחשויות בלתי צפויות למהלכים שגויים להחלטות גרועות, למכשולים ולכישלונות. ובכל זאת, אם אנחנו יודעים לאן אנו רוצים להגיע, בסופו של דבר נחזור למסלול
מחבר ספרי העזרה העצמית טים פריס שאל אותי שאלה מעניינת: "כשאתה מרגיש מוצף או לא ממוקד, מה אתה עושה?" אמרתי לו שזמן קצר לפני לרב ראשי בבריטניה, ב־1991, הבנתי שעצם הלחץ שגורמות התרחשויות בלתי צפויות בכלל, ובחייו של איש ציבור בפרט, עלול להוריד את האדם ממסלולו. כאשר שאל מישהו את ראש ממשלת בריטניה הרולד מקמילן ממה הוא מפחד יותר מכול השיב הלה: "אירועים, נערי היקר, אירועים". על כן התחוור לי שעליי להגדיר את מטרותיי מראש, באופן שיבטיח שלא אשכח אותן ושלא אסטה מהן.
ב־1991 עוד לא היו לנו סמארטפונים ויומנים ממוחשבים. השתמשתי ביומן כיס. על הכריכה הקדמית של יומן הכיס שלי כתבתי את מטרות חיי. פירוש הדבר היה שראיתי אותן בכל פעם ששלפתי את יומני. זו הייתה תזכורת שקיבלתי כמה פעמים ביום. המטרות עודן רשומות לפניי, והן לא השתנו בכל השנים שעברו מאז. אינני יודע עד כמה הצלחתי, אבל אני יודע שאף פעם לא שכחתי לאן אני הולך. אף פעם לא איבדתי קשר עין עם היעד.
כתב הרב לורד יונתן זקס זצ"ל.
תיאור תמונה
אני מתנצל על האיחור במשלוח השיעור, ישנה תקלה בשבועיים האחרונים ואני פועל לתקן אותה.
אני גם מתרגש לספר לכם , חזרתי עכשיו מטכס השבעה של נכד נוסף שלנו שהצטרף לחיל השריון בחצר המוזיאון בלטרון, וזכיתי לראות את עם ישראל במיטבו. "יהי רצון שילכו מחיל לחיל."
...............................................................................................
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
בתוכנית: השבוע קיימנו בבתי ספר תיכון ממלכתי "קוגל-בחולון", "ומטרו-ווסט" ברעננה, ימי שיא, בהתאם לתוכנית של החברה לחקר המקרא. (שבעה בתי ספר סיימו עד כה השנה את המיזם).
הנאום שלי בפני התלמידים צוות בית הספר הורים ואורחים,
בימי השיא בתנ"ך נמצא בסוף העמוד.
ובהכנה, סידרת טיולים בארץ בבתי הספר "עם ספר התנ"ך ביד"
ואנו גם נמשיך לפתח את "ה-פודזקס"
"פודזקס" שיעור מספר 18 -על המאבק ב-דה-לגיטימציה של מדינת ישראל בעולם.
בראשית המאה ה-21 חל מפנה בהגותו של הרב זקס, כאשר הוא התחיל להגן על מדינת ישראל ברחבי העולם. מה חולל בו את השינוי וכיצד הוא הבין את האנטי-ישראליות שרווחת בעולם? שיחה עם הרב דורון פרץ, יו"ר המזרחי העולמי, על אנטי ישראליות ואנטישמיות אצל יהדות.
לשמיעת הפרק בבקשה ללחוץ כאן:
https://open.spotify.com/episode/78V5yhqfLGpUYgWriEDw6P?si=qmHgAp6TSRKlURLyd0Adpg
נהנתם שתפו בבקשה.
רוצים גם להגיב? כתבו לנו בבקשה באופן מכובד ונעלה אותם בשבועות הבאים כאן: info@hamikra.org
&
לשמיעת מגוון 18 השיחות ב-"פודזקס"
כולן זמינות דרך האתר שלנו. www.hamikra.org
נהנתם? שתפו בבקשה!, ההמשך בקרוב.
( קרוב מאד ל-8000 מאזינים כבר האזינו בזכותכם!,
ביחד נעבור את ה-10.000.)
...................................................................................
ניתן להעביר תרומות:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
...........................................................................................................................
באדיבות מורשת הרב זקס, והוצאת קורן -מגיד.
פרשת במדבר תשפ"ג
קול דממה- הרב לורד יונתן זקס זצ"ל
השנה, כמו ברוב השנים, הפרשה הנקראת בשבת האחרונה לפני חג השבועות היא פרשתנו, פרשת במדבר. יש סמליות מעניינת בצירוף הזה, שהרי התורה ניתנה במדבר. מדוע בעצם ניתנה התורה במדבר? האם יש משמעות עקרונית לכך שדווקא בישימון נתגלה דבר ה' בעולם?
חז"ל, במכילתא דרבי ישמעאל לפרשת יתרו, הציעו כמה תשובות. האחת: תורה ניתנה בפרהסיה דווקא בקרקע שאין לה בעלים, "במקום הפקר", כי אילו ניתנה בארץ ישראל היו היהודים אומרים על אומות העולם "אין להם חלק בה". משניתנה בשטח הפקר, "כל הרוצה לקבל יבוא ויקבל".i]
תשובה נוספת: לו ניתנה תורה בארץ ישראל, היה הדבר משמש לאומות העולם תירוץ לא לקבלה. הסבר זה מופיע לאחר הסיפור הידוע על כך שלפני מתן תורה לבני ישראל הציע ה' את התורה לכל יתר האומות, וכל אחת בְּתורהּ מצאה סיבה לסרב לַתּורה.ii]
והסבר אחרון: התורה ניתנה מחוץ לארץ ישראל "שלא להטיל מחלקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר 'בארצי ניתנה תורה!' וזה אומר 'בארצי ניתנה תורה!'"iii]
אך יש טעם נוסף, רוחני יותר. המדבר הוא מקום של דממה. אין בו מראות המסיחים את העין, ואין בו רעש סביבתי הממסך את הקולות. נכון, בעת מתן תורה היו בהר חורב ברקים ורעמים וקול שופר ומוסדי הארץ רעדו; אבל כעבור שנים רבות, כשאליהו הנביא הגיע לאותו הר חורב, לאחר העימות שלו עם נביאי הבעל, הוא מצא את ה' לא ברעש ולא באש ולא בסופה אלא ב"קוֹל דְּמָמָה דַקָּה" (מל"א יט, ט-יב). ודוק: לא דממה סתם, לא אין-קול, אלא קולה של הדממה, קול קטן ודק ודומם. נראה לי כי קול הדממה הדקה הוא הקול שאפשר לשמוע רק כאשר מקשיבים. בדממת המִדְבָּר אפשר לשמוע את המְדַבֵּר ואת המְדֻבָּר. כדי לשמוע את קול האלוהים דרושה לאדם דממת-קשב בנפש.
לפני ארבעים שנה הפיק הבי-בי-סי סדרת טלוויזיה תיעודית, "החיפוש הארוך" שמה, על הדתות הגדולות. בפרק שעסק ביהדות, המגיש רונלד אייר נראה מופתע למשמע המהומה הקולנית והנצחנית של בית המדרש. הוא העיר על כך באוזני אלי ויזל ושאל אותו, "אין ביהדות דבר שנקרא שתיקה?" ויזל השיב: "היהדות מלאה בשתיקות... אבל אנחנו לא מדברים עליהן".
היהדות היא תרבות מילולית מאוד. דת של מילים קדושות. במילים ברא אלוהים את העולם: "ויאמר אלוהים: יהי ... – ויהי". על פי תרגום אונקלוס, כושר הדיבור שלנו הוא העושה אותנו לבני אדם; את הכתוב "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב, ז) הוא מתרגם "וַהֲוַת בָּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְּלָא": נשמת החיים הייתה באדם לרוח מדברת. מילים מחוללות. מילים מקשרות. כל מערכות היחסים שלנו מעוצבות, לטוב ולרע, ביד הלשון. כוחן של המילים לברוא עולמות ולהחריבם הוא מוטיב מרכזי ביהדות.
וכך, לא-פעם, לשתיקה ולדממה יש במקרא מטען שלילי. "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן", מספרת התורה, לנוכח מות שני בניו נדב ואביהוא (ויקרא י, ג). "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה", דהיינו היורדים אל עולם הדממה (תהלים קטו, יז). כאשר באים רעיו של איוב לנחמו על מות ילדיו, על פצעיו ועל אובדניו, מסופר: "וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד" (איוב ב, יג).
אך לא כל דממה עצובה היא. "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה", אומר משורר תהילים (סה, ב). כאשר אנו עומדים ביראה אמיתית לנוכח גדולת ה' ועוצם היקום ושאיפת הזמן אל האינסוף, הרגשות המציפים אותנו עמוקים מכדי שיתגלגלו למילים. אלה הם רגעים של התעלות דמומה.
חכמינו הוקירו את השתיקה. היא סייג לַחוכמה, אמרו; גדר השומרת עליה.iv] אם מילה שווה סלע – שתיקה שווה שניים.v] רבי שמעון בן גמליאל אמר, "כל ימיי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה".vi]
עבודת הכוהנים במקדש הייתה מלווה בשתיקה. הלויים זימרו בחצר, אבל הכוהנים, להבדיל מכוהני דתות קדומות אחרות, לא שרו ולא דיברו בשעה שהקריבו קרבנות. החוקר ישראל קנוהל אף קרא לספרו על תורת הכוהנים "מקדש הדממה". ספר הזוהר (ב, א) מדבר על הדממה שבתוכה בנויים בית המקדש של מעלה ובית המקדש של מטה.
ויש מי שארגו מן השתיקה מסכת רוחנית שלמה. כאלה הם חסידי ברסלב המתבודדים בשדות. כאלה הם גם אותם יהודים הנוהגים תענית דיבור. ובעצם כולנו כאלה – שהרי בלב שלוש תפילות הקבע שלנו נמצאת "תפילת לחש". היא מיוסדת על התקדים שקבעה חנה בהתפללה לילד, "רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ" (שמ"א א, יג).
ה' שומע את צעקתנו השותקת. בסיפור על הגר, התועה במדבר עם בנה הגווע בצמא, נאמר: "וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר" (בראשית כא, טז-יז); דווקא את קולו של השותק. קודם לכן, כשהמלאכים באו לאוהל אברהם ובישרו לו ולשרה שבעוד שנה יחבקו בן, שרה צחקה "בְּקִרְבָּהּ", כלומר בשקט, אך ה' שמע אותה (בראשית יח, יב-יג). ה' שומע את מחשבותינו גם כשאיננו מבטאים אותן בדיבור.
הדממה שהיהדות רואה בה ערך היא הדממה הקשובה; וההקשבה היא האמנות העילאית של האמונה. הקשבה פירושה פינוי מקום לאחרים לדבר ולהישמע. בשיחתנו על פרשת משפטים עמדנו על שפע המשמעויות שיש לפועל "שמע" בעברית המקראית: מעבר לשמיעה כפשוטה, הוא מציין גם הקשבה, האזנה, שימת לב, הבנה, הפנמה, היענות ומילוי הוראות. הזכרנו אז כי סביב מתן תורה אמרו בני ישראל פעמיים "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות יט, ח) ו"כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות כד, ג) ופעם נוספת "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שם ז). לתוספת "נשמע" חשיבות רבה במעשה הדתי. היהדות איננה רק דת של עשייה-ואמירה; היא גם דת של הקשבה. האמונה היא היכולת לשמוע את המוזיקה שמתחת לשכבת הרעש. מזמור יט בתהלים מדבר על מוזיקת הדומייה של השמיים:
הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל
וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ.
יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר
וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת.
אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים
בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם.
בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם
וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם... (תהלים יט, ב-ה)
ישנו גם קולה של ההיסטוריה, שהנביאים הצליחו לשומעו. וישנו הקול המצווה מהר סיני, המוסיף ומדבר אלינו מעל לַזמן. לפעמים אני חושב שבני זמננו מתקשים לקבל את המושג "תורה מן השמיים" לא בגלל תגליות מדעיות כאלו ואחרות, אלא מפני שאיבדנו את ההרגל להקשיב לצלילו של הנשגב, לקול שמעבר לָאֱנושי גרידא.
מרתק לראות שזיגמונד פרויד, למרות יחסו הביקורתי ליהדות, יצר צורת ריפוי יהודית עד לשַד עצמותיה, הלא היא הפסיכואנליזה. הוא קרא לה "ריפוי בדיבור", אך נכון יותר לומר שזהו ריפוי בהקשבה. כמעט כל שיטות הפסיכותרפיה האפקטיביות כרוכות בהקשבה עמוקה.
האם יש די הקשבה בעולם היהודי של ימינו? האם אנו, בחיי הנישואים שלנו, מקשיבים באמת לבני זוגנו? וכהורים, האם אנחנו מקשיבים באמת לילדינו? והמנהיגים שבינינו, האם אנו כורים אוזן לפחדים הבלתי-מדוברים של אלו שאנו רוצים להנהיגם? האם אנו מפנימים את כאבם של האנשים המרגישים מודָרים מן הקהילה? ואם איננו מצליחים להקשיב לקולותיהם של בני אדם אחרים – האם אנו יכולים לטעון ברצינות שאנו מקשיבים לקולו של אלוהים?
בשירו 'לזכר ויליאם באטלר ייטס' כתב המשורר ו"ה אוֹדֶן: "בְּמִדְבַּר הַלֵּב, אַדְמַת עֻלְפֶּה, / יְפַכּוּ נָא מַעַיְנוֹת מַרְפֵּא".
מפעם לפעם כדאי לנו לסגת מן הרעש וההמולה של העולם החברתי וליצור בלבבנו את דומיית המדבר, מקום שם, בלב השתיקה, אפשר לשמוע את קול הדממה הדקה של אלוהים – הקול האומר לנו שיש מי ששומע אותנו, שיש מי שאוהב אותנו, שיש מי שמחבק אותנו בזרועותיו הנצחיות, שאנחנו לא לבד.vii]
שאלות לשולחן השבת
i] מכילתא דרבי ישמעאל, פרשת יתרו, פרשה א.
ii] שם, פרשה ה.
iii] שם.
iv] משנה, אבות ג, יג.
v] מגילה יח ע"א.
vi] משנה, אבות א, יז.
vii] עוד בנושא ההקשבה ראו בשיחתנו לפרשת בראשית "אמנות ההקשבה" ובשיחתנו לפרשת עקב "ההקשבה כערך רוחני" הכלולות בספרי שיג ושיח.
הנאום שלי בפני התלמידים צוות בית הספר הורים ואורחים, בימי השיא בתנ"ך
החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון שהוקמה בשנת ,1952 שאני עומד בראשה מתחדשת ופורצת דרך בארץ ובעולם בכל הקשור להנחלת אהבת התנ"ך לכל.
בשנים האחרונות ניצבת החברה בּקדמת העשׂייה צּיבּוּרית- החינּוּכית ויוֹצרת חבּורים וגשרים בין האקדמיה, אלופי צה"ל במיל. לבין בני הנוער, שהם עתיד המדינה שלנו.
אם תשאלו תלמיד תיכון ממוצע מהו התנ"ך עבורו, מן הסתם תקבלו תשובה, שזהו עוד אחד ממקצועות הבגרות. ואם תעשו סקר פופולריות, תגלו שזהו אחד המקצועות הפחות אהובים על ידי תלמידי מערכת החינוך שנת 2023.
אבל זו החמצה אדירה. התנ"ך איננו ספר היסטוריה. הוא לא בא לספר לנו סיפורים עתיקים מלפני אלפי שנים. הוא לא ספרם של הדתיים. התנ"ך הוא הבסיס לזהות הישראלית של כולנו.
את זאת לא אני אומר אלא מנסחי מגילת העצמאות של מדינת ישראל, ובראשם דוד בן גוריון:
אני מצטט:"בארץ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל ־ אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".
התנ"ך מבטא את הזיקה שלנו לארץ ישראל. לא זיקה היסטורית לבדה אלא זיקה תרבותית ורוחנית. הוא מעיד על כוח היצירה הרוחנית היהודית, שיכול להתקיים רק בארץ הזו. התנ"ך מהווה אפוא ביטוי לצורך שלנו להתקיים כאן בארץ, כדי להאיר לעולם את רוחנו המיוחדת.
אבל לא זו בלבד. אופייה הדמוקרטי של המדינה, המנוסח במגילת העצמאות (למרות שהמילה דמוקרטיה לא נזכרת בה), מבוסס על התנ"ך, על חזונם של נביאי ישראל:
אני מצטט: "מדינת ישראל... תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל".
התנ"ך הוא הבסיס לדמוקרטיה הישראלית. דברי הנביאים, ובפרט חזונם על מלכות ישראל שמקדמת משפט וצדקה, שדואגת ליתומים ולאלמנות, לעניים ולזקוקים לסיוע, הם המודל של מדינת הרווחה שאנו שואפים להיות. התנ"ך הוא הבסיס לכבוד האדם וחירותו, שהפך לאבן יסוד בפסיקת בית המשפט העליון. כל זה נובע מן הקביעה שהאדם נברא בצלם אלוהים, וערכו אינו ניתן להמרה.
כְּשֶׁאָנוּ מְנֻכָּרִים לַתָּנָ"ךְ, אָנוּ מְנֻכָּרִים לַסִּפּוּר הַצִּיּוֹנִי וְלַזֶּהוּת הַיְּהוּדִית, ושומטים את הקרקע מתחת לקיום שלנו כאן בארץ.
צו השעה הוא להשיב את התנ"ך אל תודעתנו ואל ליבנו. עלינו לפעול כולנו לשם כך, למען ביצור עתידנו כאן בארץ.
אני מברך את השותפים לבניית הערב הזה מנהלת בית הספר סמדר חדד לרכז התנך קובי בן בסט והצוות הנהדר העושה לילות כ-ימים למען בית הספר וקידום לימוד התנ"ך בו.
לסיום- לאור הגלים והמשברים העוברים עלינו, אני נושא תפילה למרומים, שיצליח האל דרכנו ויאיר אותה באור יקרות, ויקויים בנו הפסוק : "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם "
ואתם התלמידים מיטב הנוער, הפיקו את המירב מימים אלו, הקשיבו והחכימו כדברי נחמיה בימי שיבת ציון " וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא."
אני מברך אותכם בברכת הדרך עלו והצליחו."
ישראל קריסטל- מנכ"ל החברה לחקר המקרא.
