את אחי אנוכי מבקש, את עזרתכם בהחזקת המערכת.
אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים אותך להיות שותף- ופֶּה לנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
ישראל קריסטל-מנכ"ל -החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון.
**************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי ה' מנחם אב, תשפ"ה -30.7.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "דברים" תשפ"ה
מרצה : הרב ערן דאום רב קהילת שמשוני -מודיעין
הנושא: מגילת איכה
ולהחזרת כל החטופים והכרעת אויבי ישראל
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
שימו לב קישור חדש לזום:
https://us06web.zoom.us/j/87257936118?pwd=Qtjt0etwaZu2SObRPU
Meeting ID: 872 5793 6118
Passcode: 391390
******************************
ניתן להירשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר:www.hamikra.org
******************************
בבקשה הפיצו ושילחו את הפרטים על השיעור בפרשת השבוע לכל המכרים שלכם, למען "להגדיל תורה ולהאדירה"
******************************
סרטון המספר על הפרויקט של החברה לחקר המקרא "תנ"ך בראש" בו אנחנו מקדמים ומכינים,נוער בבתי ספר תיכון ממלכתי להתמודד על המקומות הראשונים בחידון התנ"ך העולמי לנוער ביום עצמאות
******************************
מיזם תנך בראש של החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון: מצגת מעוצבת המספרת על החברה לחקר המקרא:
"תנך בראש מסמך 7 E (1).pdf"
******************************
6 דקות על הפרשה בעזרת הבינה המלכותית מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל על "הקול הנבואי" בפרשת "דברים",בחסות החברה לחקר המקרא ובעזרתו של דוד פטרפרוינד, (יש מספר טעויות בהגיית מילים מקווים להתגבר עליהם בעתיד, אם יש לכם רעיון כיצד? נשמח לשמוע).
https://drive.google.com/file/d/1gje3TINMGBi5hvnC_HwlfYMJHiwRDRfp/view?usp=sharing
****************************************************************************
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל בספרו האחרון המתורגם 2024 "אני מאמין-קריאות חדשות בפרשת השבוע"- באדיבות מורשת הרב זקס והוצאת קורן מגיד על פרשת דברים בתרגומו של צור ארליך עמ' 195-6 שואל: אך מה חלקו של משה בחטא המרגלים?
הרב זקס זצ"ל עונה: העם לא היה זקוק למרגלים. כדברי משה בפרשתנו, בשנות הנדודים ה' הלך "לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם – בָּאֵשׁ לַיְלָה, לַרָאתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תַּלְכוּ בָהּ, וּבְעָנָן יוֹמָם" (דברים א, לג). למה העם היה זקוק? לתיירים, עדי ראייה ליופייה ולפוריותה של הארץ שהוא הולך אליה ועתיד להילחם עליה.
אלא שמשה לא הבהיר זאת כראוי. הוא הורה לשנים-עשר האנשים, "וראיתם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוּא, וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ: הֶחָזָק הוּא? הַרְפָה? הַמְעַט הוּא, אִם רָב? וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ: הַטוֹבָה הִוא אִם רָעָה? וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה, הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים?" (במדבר יג, יח-יט). הדברים אינם רחוקים כלל מהנחיות הניתנות למרגלים צבאיים.
כשעשרה מן האנשים חזרו ובפיהם דוח מדכדך, והעם נבעת, לפחות חלק מהאשמה על כך רבצה על משה. העם ביקש מרגלים; משה צריך היה להבהיר שהאנשים שהוא שולח לא יפעלו כמרגלים.
איך הגיע משה לידי תקלה כזאת? רש"י מציע תשובה. בפרשתנו נאמר "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כלכם וַתֹּאמְרוּ, נִשִׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ". העם נקהל על משה, לא באופן מכובד ובאמצעות נציגים; "בערבוביא", אומר רש"י. העם נהג כהמון, והמון עלול להיות מסוכן. התנהגות זו מזכירה את התנהגות העם בתחילת סיפור חטא העגל: "וַיַּרְא הָעָם כִּי בְשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר, וַיִּקְהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אליו..." (שמות לב, א).
אל מול המון זועם, לא תמיד מצליחים מנהיגים לשלוט במצב. מנהיגות אמיתית אינה אפשרית לנוכח טירופו של אספסוף. אם נכונה פרשנות זו, שגיאתו של משה הייתה דקה: הוא לא חידד את ההבדל שבין משימת ריגול לבין סיור תיירותי להעלאת מצב הרוח. לנוכח מצב רוחו הנוכחי, הנזעם, של העם, מעידה זו הייתה כמעט בלתי נמנעת.
לזאת כיוון משה באומרו "גַּם בִּי הִתְאַנַף ה' בִּגְלַלְכֶם": ה' כעס עליי על כי לא הפגנתי מנהיגות חזקה יותר, אבל מנהיגות כזאת הייתה בלתי אפשרית בגללכם; ליתר דיוק הוריכם.הרב לורד יונתן זקס זצ"ל
(ההמשך בספר שניתן לקנות באתר של קורן מגיד).
באדיבות מורשת הרב זקס והוצאת קורן מגיד.
פרשת דברים תשפ"ה, שבת חזון
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר על הפרשה "על רווח ועל רוח"
בכל הספרות הדתית העולמית כולה, מעטות הן הפרשיות הלוהבות יותר מן הפרק הראשון בספר ישעיהו, חזונו הגדול שנתן לשבת שלפני תשעה באב, שבה אנו קוראים אותו כהפטרה, את כינויה. נבואה זו אינה רק יהלום ספרותי. היא גם מבטאת אחת מן האמיתות הנבואיות הגדולות: שחברה אינה יכולה לשגשג בלי יושר וצדק. זוהי נבואה לדורות – ולדורנו לא כל שכן.
חז"ל אמרו שכאשר מסתלק יהודי מן העולם ועומד בשערי העולם הבא הוא נשאל שלוש שאלות. הראשונה היא דתית-קונבנציונלית באופייה ("קבעת עיתים לתורה?"), ומייד אחריה באה השאלה "נשאת ונתת באמונה?", כלומר האם עשית את עסקיך ביושר. תמיד תהיתי מניין הביטחון של חז"ל לגבי ההתרחשויות שמעבר למסך המוות. ככלות הכול, המוות הוא "אֶרֶץ לֹא-נוֹדַעַת, שֶׁמִּכָּל בָּאֶיהָ לֹא שָׁב עוֹד הֵלֶךְ". התשובה, כך נראה לי, נמצאת בנבואה זו של ישעיהו:
אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה! מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ – וְעַתָּה מְרַצְּחִים! כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים, סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים. יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם (ישעיהו א, כא-כג).
גזר דינה של ירושלים נחתם לא בגלל כישלון בתחום שבין אדם למקום, אלא בגלל חוסר יושר בין אדם לחברו. תושביה נוקטים תחבולות מרמה עסקיות, הנושאות רווחים נאים וקשוֹת להתחקוּת ולגילוי, כגון ערבוב מתכות זולות במתכת הכסף ודילול יין במים. הם היו טרודים במירוב רווחים ואדישים לסבל שהרמייה גורמת לזולת. גם המערכת הפוליטית נשחתה. פוליטיקאים השתמשו במשׂרתם ובהשפעתם להפקת רווח אישי. אנשים ידעו זאת, או לפחות חשדו בכך: ישעיהו אינו טוען שהוא מספק לשומעיו גילויים חדשים; הוא אינו מצפה שיופתעו. העדרן של ציפיות מצד הציבור למנהיגות טובה יותר הוא עדות בפני עצמה לשקיעה המוסרית.
זאת, אומר ישעיהו, הסכנה האמיתית: המרמה וההשחתה הפושות בחברה מכרסמות בתשתיתה המוסרית, נוסכות בציבור עמדה צינית כלפי הזולת, שוסעות שסעים בין עשירים וחזקים לבין עניים וחלשים, פורמות את המרקם החברתי, וגורמות לאנשים לתהות מדוע להקריב למען הטוב המשותף כאשר דומה שכל היתר רק גורפים ממנו הנאה אישית מלוא חופניים.
אומה במצב כזה היא חולה, ונמצאת בתחילתה של שקיעה. ישעיהו ראה, וביטא בעוצמה קמאית ובבהירות אכזרית, דבר יסודי מכך: שלפעמים הדת (המאורגנת) איננה הפתרון אלא חלק מהבעיה. תמיד מפתה, אפילו אומה של מונותאיסטים, לגלוש לחשיבה מאגית: להאמין שנוכל לכפר על חטאינו או על חטאי החברה אם נרבה לפקוד את המקדש, נקריב קורבנות ונפגין את אדיקותנו לעיני כול. מעטים הדברים המכעיסים את ה' יותר מכך, אומר ישעיהו:
"לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם?", יֹאמַר ה'... "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי, מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי? לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא! קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי... לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח: נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם; גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ. יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (ישעיהו א, יא-טו).
המושחתים, לא רק שהם מאמינים שהם יכולים לשַטות בבני אדם זולתם – הם מאמינים שגם באלוהים הם יכולים לשטות. אמות המידה המוסריות מתחילות להתערער בעסקים, בכספים, במסחר ובפוליטיקה, וסוג של שיגעון קולקטיבי אוחז בציבור. חז"ל אמרו כי "אדם בהול על ממונו", כלומר הכסף גורם לנו להתפרע. האנשים משכנעים את עצמם שהם מנהלים חיים מקסימים, שהמזל איתם, ושהם לא ייכשלו ולא יתגלו. הם אפילו מאמינים שאפשר לשחד את אלוהים שיעלים עין. אך סופו של הבלון הזה להתפוצץ, והאנשים הראויים פחות מכולם לסבול הם בדרך כלל אלה הנושאים במרב הסבל.
טיעונו של ישעיהו נבואי ואמוני, אבל את השלכותיו לגבי הכלכלה והפוליטיקה של זמננו אפשר לנסח גם במונחים חילוניים. כלכלת השוק היא מפעל מוסרי, וכך היא מוכרחה להיות. אחרת, סופה להיכשל.
בקרב קוראים שטחיים של אדם סמית, נביא הסחר החופשי, רווחת ההבנה שכלכלת השוק אינה תלויה במוסר כלל. "לא מרצונם הטוב של הקצב, מבשל השׁכר או האופה אנו מצפים לקבל את ארוחתנו, אלא מדאגתם לאינטרסים שלהם", כתב סמית. גדולתה של מערכת השוק טמונה בכך שהיא הופכת את האינטרס האישי לטוב המשותף, באמצעות מה שסמית כינה באורח כמעט מיסטי "יד נעלמה". למוסר אין חלק בכך. הוא לא נחוץ.
זו קריאה שגויה של סמית, הוגה מוסרי אשר לצד 'על עושר העמים' חיבר את 'תאוריה של הרגשות המוסריים'. אבל זו גם קריאה שגויה של הכלכלה. הדבר הובהר כעבור כמאתיים שנה בפרדוקס שנתגלה ב"דילמת האסיר" הידועה מתורת המשחקים. על קצה המזלג: דילמת האסיר מציעה תרחיש שבו שני אנשים נעצרים ונחקרים בנפרד כחשודים בפשע אחד. כל אחד מהם יכול לבחור בין שתיקה, הודאה, או הפללת העציר השני. תוצאת החלטתו של כל אחד תלויה במה שיעשה במקביל העציר השני, אך הוא אינו יכול לדעת אותה מראש או להשפיע עליה. נמצא שכאשר דילמת האסיר חוזרת פעמים רבות (כמו בשוּק האמיתי: בהחלטות שאנו מקבלים מדי יום), אם שני העצירים יפעלו בכל פעם בצורה רציונלית למען האינטרס האישי, התוצאה תהיה רעה לשניהם. הדבר מפריך לכאורה את ההבטחה הבסיסית של כלכלת השוק, שהדאגה לאינטרס האישי מובילה לטוב המשותף.
אך יש מסלול אחד שבו יכולים העצירים לפעול בצורה רציונלית ובכל זאת להינצל מחומרת הדין. זה יקרה, כך נמצא בהדמיות המחשב, אם שניהם יימצאו שוב ושוב באותו מצב. הם יבינו לבסוף שהחלטות אנוכיות פוגעות בשניהם. הם לומדים לשתף פעולה זה עם זה, וזה קורה רק אם בוטחים זה בזה, והאמון הזה, מצידו, נרכש רק כאשר כל אחד מהם רואה שמשנהו פעל ביושר.
במילים אחרות, כלכלת השוק תלויה במידות מוסריות שהשוק עצמו איננו מייצר, ואשר השוק אף עלול לערער. שכן השוק נסוב על רדיפת הרווח, ואם אנחנו יכולים להרוויח על חשבון אחרים, כי אז המרדף אחר הרווח יוליך תחילה למעשי מרמה ("כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים, סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם"), ואז לאובדן האמון, ולבסוף לקריסת השוק עצמו.
דוגמה קלאסית לכך אירעה אחרי המפולת הפיננסית ב-2008. עד המפולת, לאורך כעשור שנים, פעלו בנקים רבים בדרכים מפוקפקות, ובראשן משכנתאות הסַאבּ-פְּרַיים והַסְחָרַת הסיכונים באמצעות מכשירים פיננסיים מסובכים כל כך שגם הבנקאים עצמם הודו לאחר מעשה שלא הבינו לגמרי. הם המשיכו לאשר את ההשקעות והמכשירים הללו ולא שעו לאזהרתו של וורן בּאפט ב-2002 כי משכנתאות הסאב-פריים הן "מכשירים להרס פיננסי המוני". התוצאה הייתה המפולת. אבל לא היא הייתה המקור לשפל/מיתון שבא אחריה. הוא קרה מפני שהבנקים כבר לא נתנו אמון זה בזה. האשראי כבר לא היה זמין בקלות, וכך הואטה הכלכלה במדינה אחר מדינה.
מילת המפתח, אצל ישעיהו ובמימרת חז"ל שראינו, היא "אמונה", במובנה העברי הקדום: אמון ונאמנות. ישעיהו, בהפטרת השבת, משתמש פעמיים בביטוי "קריה נאמנה". ומשום כך אמרו חכמינו שבגן עדן נישאל אם נשאנו ונתנו באמונה. כלכלת השוק תלויה באמון. . באין אמון נוצרת תלות בחוזים, עורכי דין, אסדרה ורשויות פיקוח – ובמקביל מתרבות השערוריות והמפולות, שהרי התחכום של עוקפי החוקים עולה תמיד על התחכום של אוכפי החוקים. הרשות הרגולטורית הבטוחה היחידה שישנה היא המצפון, קולו של אלוהים בתוך לב האדם, האוסר עלינו לעשות את הרע גם אם אנחנו יודעים שלא ניתפס.
אזהרתו של ישעיהו אקטואלית כיום כפי שהייתה לפני אלפיים ושבע-מאות שנה. כשהמוסר נעדר, ואת הכלכלה והפוליטיקה מניע רק האינטרס האישי, האמון מתערער והמרקם החברתי מתפורר. כך החלה שקיעתן של כל המעצמות הגדולות, בלי יוצאת מן הכלל. בטווח הארוך, הניסיון ההיסטורי מלמד שיציבות מושגת בבניית אמון ולא ברדיפת מימון.
סביב שולחן שבת
1. האם קרה לכם שאי-יושר של אדם אחד השפיע על קבוצה או צוות בהשתתפותכם?
2. כשאף אחד לא רואה, מה עוזר לכם להחליט מה טוב ומה רע?
3. באיזה מנהיג יש לכם אמון? בזכות מה?
