אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
................................................................................
בית המדרש של החברה לחקר המקרא
סדרת השיעורים האהובה חוזרת לעונה חדשה
הרב לורד יונתן זקס ז"ל:
לרפא עולם שבור - לאן ממשיכים מכאן?
בכל יום חמישי בשעה 20:30 בזום
והשבוע - יום חמישי יא' אדר ב' תשפ"ד - 21.03.2024 (מוצאי תענית אסתר)
דו-שיח:
ידידינו מאחורי הקלעים, זלמן (זלמי) זוננפלד משוחח עם
עו"ד סרן מיל. משה תורג'מן (דמות ציבורית ערוץ 14)
הנושא: "נפרסם בהמשך"
.....................................................................................
שיעור זה מוקדש לעילוי נשמתו של סרן דניאל בן דורון ושלי פרץ הי"ד, נפל בעת מילוי תפקידו במלחמת מצווה בחג שמחת תורה תשפ"ד בהגינו על עם ישראל וארץ ישראל. יהי זיכרו ברוך. (בכל שבוע ניתן להוסיף בקשות להקדשת שיעור)
....................................................................................
לכניסה לזום לחץ כאן:
https://zoom.us/j/99767804505?pwd=OVViQ1VNaGpSRGtlZll2TGdLbE1ZUT09
Meeting ID: 997 6780 4505
Passcode: 37144
להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה מבית החברה לחקר המקרא
https://chat.whatsapp.com/
................................................................................
לכניסה לכל ההרצאות "לרפא עולם שבור-
לאן ממשיכים מכאן? לחץ כאן
https://open.spotify.com/show/
..............................................................................
באדיבות מורשת הרב זקס והוצאת קורן -מגיד
פרשת ויקרא תשפ"ד
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מתוך הפרשה
"חטא בשלושה ממדים"
פרשתנו, העוסקת במגוון קורבנות, מקדישה מקום נרחב לקורבן החטאת. היא דנה בארבעה סוגים של מביאי קורבן זה: הכוהן הגדול (ויקרא ד, ג-יב), עם ישראל כמכלול (שם, יג-כא), נשיא (שם, כב-כו), ולבסוף אדם מן המניין (שם, כז-לה).
הפרשייה כולה נשמעת מוזרה לאוזניים מודרניות. לא רק משום שזה כאלפיים שנה, מאז חורבן הבית, איננו מעלים קורבנות – אלא גם משום שקשה לנו להבין את מושגי החטא והכפרה הנידונים בתורה. שכן החטאים שבגינם מעלים קורבן הם כאלה שנעשו בשוגג. החוטא שכח את הדין, או עובדה כלשהי הנוגעת לעניין. דוגמה בת זמננו: נניח שהטלפון צלצל בשבת ועניתם. אתם חייבים להביא קורבן חטאת רק אם שכחתם את ההלכה שאין לענות לטלפון בשבת, או אם שכחתם שהיום שבת. לרגע נדמה היה לכם שזה יום שישי, או יום ראשון. חטאתם בשוגג.
סוג כזה של מעשים, איננו רגילים לראותו כחטא. זו הייתה טעות. שכחתם. לא התכוונתם לעבור עבירה. כשהבנתם שחיללתם שבת בטעות, סביר יותר שתרגישו החמצה ולא חרטה. תצטערו, אבל לא תרגישו אשמים.
אנחנו חושבים על חטא כעל דבר שעשינו בכוונה, אולי ככניעה לפיתוי, אולי ברגע של מרדנות. בלשון התורה: בזדון. בלשון חז"ל: במזיד. לכן נדמה לרבים מאיתנו שחטא במזיד הוא זה המחייב הבאת קורבן לשם כפרתו. אבל האמת היא שעל חטא במזיד אין אפשר לכפר בקורבן. איך אפשר אם כן להבין את קורבן החטאת?
התשובה היא שעבירות שבין אדם למקום, כלומר בין אדם לאלוהיו, הן בעלות שלושה ממדים שונים. הממד הראשון הוא אשמה ובושה. כאשר אנחנו חוטאים במתכוון וביודעין, אנחנו יודעים בתוך-תוכנו שעשינו דבר רע. המצפון שלנו – קול האל שבתוך לב האדם – אומר לנו שעשינו רע. כך היה אצל אדם וחוה בגן עדן, אחרי שחטאו. הם הרגישו בושה. הם ניסו להתחבא. לסוג זה של עבירה מכוונת, מודעת ושקולה, המענה המוסרי ההולם היחיד הוא חזרה בתשובה. התשובה כוללת חרטה, וידוי, וקבלה לעתיד, כלומר התחייבות כנה שלא לחזור על העבירה הזאת לעולם. תוצאת התשובה היא סליחה ומחילה מאת ה'. הקרבת קורבן אינה מספיקה כאן.
אבל יש גם ממד שני. בלי קשר לאשמה ולאחריות, אם עברנו עבירה חצינו גבול, תהיה כוונתנו אשר תהיה. זה יסודה של המילה "חטא": החטאנו את היעד, שירכנו דרכנו, סטינו מהנתיב הנאות. עשינו מעשה שכך או אחרת שיבש את המאזן המוסרי בעולם. אם לתת דוגמה מעולם החולין: נניח שלמכונית שלכם יש מד מהירות מקולקל. תפסו אתכם נוהגים במהירות 80 קמ"ש בכביש שהמהירות המותרת בו היא 50 קמ"ש. אתם אומרים לשוטר שעצר אתכם שלא ידעתם. מד המהירות שלכם הצביע על 50. השוטר אולי ירגיש אהדה והבנה כלפיכם, ועדיין עברתם על החוק. נסעתם במהירות מופרזת, אף כי לא ביודעין, ותצטרכו לשלם קנס.
זה עניינו של קורבן החטאת. לפי רש"ר הירש, זהו עונש על רשלנות. לפי ספר החינוך, זהו צעד חינוכי ומניעתי. תפיסת התורה היא כי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות": מעשינו מעצבים את תודעתנו. העובדה שחויבתם לשלם את המחיר ולהקריב קורבן תגרום לכם להיזהר יותר בעתיד.
ר' יצחק עראמה (שחי בספרד במאה ה-15) אומר שההבדל בין עבירה במזיד לעבירה בשוגג הוא שבמקרה הראשון, גם הגוף וגם הנשמה כָּשלוּ. לעומת זאת, בעבירה בשוגג, הגוף כָּשל אך לא הנפש. במקרה כזה, שהוא פיזי בלבד, עוזר קורבן פיזי. אבל קורבן פיזי אינו יכול לכפר על עבירה במזיד, שכן אין הוא מיישר את אשר התעקם בנשמה.
הקורבן מניב כַּפָּרה, אך לא סליחה. השורש כפ"ר עניינו כיסוי. נוח הצטווה "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר... וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר" (בראשית ו, יד). הכיסוי שמעל ארון הברית במשכן נקרא "כַּפֹּרֶת" (שמות כה, יז). חטא שכופַּר, שכּוסה כביכול, אומנם נסלח, אבל כפי שהראה המלבי"ם, במקרים כאלה התורה מציינת את הסליחה בצורה סבילה, "וְנִסְלַח" (ויקרא ד, פסוקים כ, כו, לא). הסליחה כאן אינה ישירה, כפי שקורה בתשובה, אלא עקיפה, כנגזרת של הקורבן.
הממד השלישי של החטא שבין אדם למקום הוא הטומאה. החטא מזהם אותנו. הוא משאיר כתם באישיות. ישעיהו, למראה כבוד ה', מרגיש כי "אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי" (ישעיהו ו, ה). דוד המלך אומר לקב"ה, "כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי" (תהילים נא, ד). על יום הכיפורים אומרת התורה:
כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם – לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ (ויקרא טז, ל).
הרמב"ן מסביר שזהו הגיונו של קורבן החטאת. לכל עבירה, גם כזו שנעשתה בשוגג, יש השלכות. "כל העוונות יולידו גנאי בנפש והם מום בה, ולא תזכה הנפש] להקביל פני יוצרה אלא] רק בהיותה טהורה מכל חטא".1]
תוצאת קורבן החטאת היא טהרה. הקורבן הזה אינו קשור, אם כן, לאשמה, אלא לממדים האחרים של העבירה. הציוויליזציה המערבית, בהשפעת הנצרות הפאולינית והפילוסופיה של עמנואל קאנט, נוטה לחשוב על מוסר ועל רוחניות כעניינים הנוגעים כמעט רק לתודעה ולמניעיה. אבל המעשים שלנו אינם קורים רק בתודעה: יש להם תוצאות בעולם החיצוני. וגם עבירות בשוגג יכולות לגרום לנו להרגיש מזוהמים.
דין קורבן חטאת מזכיר לנו שאנחנו עלולים להזיק גם שלא במתכוון, ושעשויות להיות לכך השלכות פסיכולוגיות. הדרך הטובה ביותר להשיב את הדברים לתיקונם היא להקריב משהו: לשלם מחיר.
בימי קדם, הדבר נעשה בצורת העלאת קורבן על המזבח במקדש. בימינו, הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לתת כסף לצדקה, או לעשות מעשה חסד לאחרים. הן זה-מכבר אמר הנביא בשם ה':
כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח (הושע ו, ו).
צדקה וחסד הם החלופות שלנו לקורבן, וכמו קורבן החטאת של פעם, הם עוזרים לתקן את מה שהתקלקל בעולם – ובנפשנו.
סביב שולחן השבת
1] רמב"ן, פירוש לתורה, ויקרא ד, ב.
הרב לורד יונתן זקס בספר "שיעורים במנהיגות-קריאות חדשות בפרשת השבוע" בהוצאת קורן-מגיד 2023, תרגום- צור ארליך עמ' 95-99 (ספר מדהים- מומלץ) לפרשת ויקרא:
מתחיל במשפט: "כבר ראינו פעמים רבות: מנהיגים שוגים. זה בלתי נמנע." ובהמשך...
יש סיבות נוספות. אחת מהן היא שהפוליטיקה היא זירת העימות. היא עוסקת בעניינים - ובראשם כסף וכוח - שבטווח הקצר הם משחקי סכום אפס. ככל שיהיה לי יותר, יהיה לך פחות. כדי לְמָרֵב רווחים לעצמי או לקבוצה שלי, אני נכנס לעימות עם אחרים המבקשים למרב את הרווחים שלהם או של קבוצתם. הפוליטיקה בחברה חופשית היא תמיד עימותית. רק בחברות טוטליטריות או רודניות, שהמחלוקות מושתקות בהן, אין עימותים; והיהדות כולה היא מחאה מתמדת נגד רודנות. בחברה חופשית, כל נתיב שפוליטיקאי יחליט ללכת בו ינעם לחלק אחד בחברה, וירגיז חלק אחר. אין מנוס מכך.
הסמכות הפוליטית דורשת מבעליה כושר שיפוט והכרעות קשות. המנהיג נדרש לשקול טענות מתחרות, וחזקה עליו שלפעמים יטעה...ובהמשך....
אדם פרטי אחראי רק לחטאיו שלו. ואילו מנהיג מוחזק אחראי לחטאי כל הציבור שבהנהגתו, או לפחות אלו שהיה בידו למנוע. עם הכוח באה אחריות, והיא גדלה ככל שהכוח גדל.
למנהיגות אין חוקים אוניברסליים ולא ספר הדרכה פותר כול. כל מצב שונה מחברו, וכל תקופה מעמידה אתגרים משלה.
ראש מדינה שטובת עמו לנגד עיניו עשוי לפעמים לקבל החלטות שאדם בעל מצפון לא היה מעלה על דעתו לקבלן בחייו הפרטיים. הוא עשוי להחליט לצאת למלחמה, בידיעה שייפלו בה חללים. הוא עשוי להחליט להעלות מיסים, בידיעה שיהיו שיתרוששו בשל כך. רק לאחר מעשה ידע המנהיג אם ההחלטה הייתה מוצדקת - ולא פעם גורלה מוכרע לשבט או לחסד בידי גורמים שאינם בשליטתו. הגישה היהודית למנהיגות היא אפוא צירוף נדיר של ריאליזם ואידיאליזם ריאליזם בדמות הידיעה שמנהיגים דינם לעשות טעויות, ואידיאליזם משום שהפוליטיקה כפופה בה תמיד למוסר, הכוח כפוף לאחריות, והפרגמטיזם - לדרישות המצפון.
מסקנה: זה מדהים עד כמה הרב זקס זצ"ל כאילו חי היום וראה את המצב במדינת ישראל ועם ישראל. רבים שואלים אותי "מעניין מה היה הרב זקס אומר וכיצד היה פועל? לא נותר לנו אלא לקרוא את דבריו ולהבין בן השורות.
ברשותכם אני מציע למי שיש חברים במעלה ההיררכיה והשילטון של מדינת ישראל ועם ישראל, להעביר לו את הכתוב כאן, ואפילו לקנות את הספר ולשלוח אליהם. ואולי: "יחוס עם עני ואביון אולי ירחם" וירד מפלס השינאה.
ישראל קריסטל - מנכ"ל החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון
