הרב לורד יונתן זקס במסר מפרשת שמות-תשפ"ה-"ברית הגורל". ברית זו היא ליבת הזהות היהודית עד ימינו. יש יהודים מאמינים, ויש יהודים שאינם. יש יהודים שומרי מצוות, ויש יהודים שלא. אבל כמעט שאין יהודים המסוגלים, בשעה שעמם נמצא בצרה גדולה, להתבדל ולומר "מה לי ולהם

אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.

ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:

דרך אתר החברה: www.hamikra.org

בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)

החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.

*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.

******************************

סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.

השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי טו' טבת תשפ"ה -15.1.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. בפרשת שמות תשפ"ה -פותחים את חומש שמות עם:

מרצה: הרב יעקב מאיר -קהילת לכו נרננה - רעננה

הנושא: על שמות בשמות

******************************

להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:

https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1

******************************

ניתן להרשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר: www.hamikra.org

*****************************

לצפייה ברשימת המרצים לספר שמות ניתן למצוא בעלוני שבת או לבקש ממני בוואטסאפ, כמו כן בימיםהקרובים הרשימה תעלה באתר.

 https://sacks.hamikra.org/lp/

******************************

הקלטה של פרשת השבוע ביום רביעי האחרון עם:

הרב ידידיה לאו- רב הישוב אלון- קריאת שמע של בני יעקב.

https://youtu.be/mj8EYd35EU8

******************************

בברכת ברוכים המשתתפים

ישראל קריסטל- מנכ"ל החברה לחקר המקרא.

בבקשה העבירו הלאה.

כמו כן, רבני קהילות המעונינים להשתתף בתוכנית בבקשה התקשרו אלי.

כמו השבוע, כך בהמשך כל השנה אנחנו מבקשים לכבד ולעלות את זכרם של הקדושים הטהורים שנפלו במלחמת "חרבות הברזל ובחג שמחת תורה",ולהקדיש את השיעור על שמם,

בני משפחה וחברים המבקשים להצטרף למיזם ולספר בתחילת השיעור עליו/ה בבקשה תתקשרו אלי.

ישראל קריסטל - בוואטסאפ -0543973801 -או במייל - info@hamikra.org

******************************

לבקשת חבר אנחנו מקדישים את שיעור פרשת השבוע לזכרם של חיילים בודדים שנפלו במערכות ישראל (מיזם של הסוכנות היהודית).

לזכרו של :סמ"ר ג'ורדן אפרים בן סימון ז"ל.

ביום חם ביולי 2014, בין מטחי הרקטות של חמאס שנורו ללא הרף, התכנסו 5,000 איש בבית העלמין הצבאי באשקלון להלווייתו של סמל ראשון ג'ורדן אפרים בן סימון. רובם לא הכירו אותו ולא שמעו את שמו לפני שנודע שנהרג, אך סיפורו של החייל הבודד שעלה ארצה לבדו ונפל בקרב, נגע לליבם. ג'ורדן עלה לישראל בשנת 2008, כשהיה בן 16, מהעיר ליון שבצרפת במסגרת תוכנית נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) ולמד בכפר הנוער בן שמן. לאחר התיכון הצטרף למחזור הראשון של המכינה הקדם-צבאית "אחד משלנו" בבית ינאי וב-2012 התגייס ושירת כלוחם ביחידת אגוז של חטיבת גולני.

ב-20.7.2014, שנתיים בדיוק לאחר שהתגייס לצה"ל, נפל ג'ורדן בהיתקלות עם מחבלים במהלך מבצע "צוק איתן". בן 22 היה בנופלו. על מצבת קברו בבית העלמין הצבאי באשקלון כתבו משפחתו ואוהביו:

"כולנו אוהבים אותך, ג'וגו'". יהי זכרו ברוך.

********************************************************

הרב לורד יונתן זקס זצ"ל בספרו "רעיונות משני- חיים" קריאות חדשות בפרשת השבוע בהוצאת קורן-מגיד 2021 בתרגומו של צור ארליך (ספר שכולו מסרים לחיים!) מביא לנו את המסר הבא עמ' 57-8 פרשת שמות-"ה' אוהב את המתווכחים"!:

המתקפה על חופש הביטוי במערב, בייחוד בקמפוסים האוניברסיטאיים, מדאיגה אותי יותר ויותר. חופש הביטוי מוגבל בשם "המרחב הבטוח", כלומר מרחב המגן על אדם מפני שמיעת דעות המצערות אותו, בשם הדרישה ל"אזהרות טריגר" ובשם המלחמה נגד "מיקרו אגרסיות", כלומר נגד כל אמירה שמישהו עלול לחוות אותה כמעליבה גם אם לא הייתה בה שום כוונה כזו.

הדברים הרחיקו לכת כל כך, שבתחילת שנת הלימודים האקדמית הנוכחית אסר קולג' אוקספורד על השתתפות של נציג "האיגוד הנוצרי" ביריד בתחומו בעקבות דרישת סטודנטים. הללו טענו שהדבר פוגע בהם כי לנצרות יש "היסטוריה של הומופוביה וקולוניאליזם". המקרים של ביטולי הזמנת מרצים בעלי דעות "שנויות במחלוקת" התרבו מאוד: מספרם בקולג'ים בארצות הברית עלה משישה בשנת 2000 לארבעים וארבעה בשנת .2016

למגמה הזו יש מניעים נאצלים: להגן על רגשותיהם של אנשים פגיעים. זהו שיקול אתי לגיטימי. ההלכה מתייחסת ללשון הרע בחומרה מופלגת ומטילה סייגים רבים על הדיבור על הזולת. חז"ל אמרו ש"המלבין פני חברו ברבים", כלומר משפיל אותו, "כאילו שופך דמים". הם אף דרשו מעצמם לדבר בלשון נקייה והשתמשו בלשון סגי נהור כדי שלא להעלות על דל שפתיהם דברים הנשמעים מכוערים או פוגעים.

אבל מרחב בטוח באמת איננו מקום שבו משתיקים דעות נוגדות. להפך: זה מקום שבו אדם מקשיב בכבוד לדעות הסותרות את דעתו, ביודעו שאם כך יעשה, גם דבריו שלו יזכו לכבוד ולאוזן קשבת. זהו החופש האקדמי, והוא נחוץ לחברה חופשית כאוויר לנשימה." כדברי ג'ורג' אורוול, "אם יש לחירות משמעות, משמעות זו היא הזכות לומר לאנשים מה שאין הם רוצים לשמוע".

ג'ון סטיוארט מיל, הפילוסוף בעל "על החירות", כתב כי הפגיעה החמורה ביותר בחופש היא "להציג את האוחזים בדעה המנוגדת כאנשים רעים ולא מוסריים" דבר זה קורה כיום במוסדות האמורים להיות מגיניו של החופש האקדמי. אנו קרובים קרבה מסוכנת למה שז'יליין בֶּנְדָה תיאר ב־1927 כשטבע את המונח "בגידת האינטלקטואלים": הידרדרות החיים האקדמיים לכדי זירה שבה "האינטלקטואלים מאמצים את הלהיטויות הפוליטיות", כלומר את הקנאות והשנאות האידיאולוגיות למיניהן, ומניחים להן תשתית אינטקטואלית.

מפליא לראות כי ביהדות, עוד מראשיתה, הוויכוח ושמיעת הדעות המנוגדות עומדים בלב החיים הדתיים. בפרשתנו ניתן לכך ביטוי עז: משה מתווכח עם א-לוהים. זוהי אחת התכונות המדהימות ביותר של האיש משה. הוא מתווכח עם א-לוהים כבר בפגישתם הראשונה, בסנה. ארבע פעמים הוא הודף בטענות שונות את קריאתו של ה' אליו להוציא את בני ישראל לחופשי, עד שה' כועס עליו (שמות ג, א - ד, ז). נועזים אף יותר הם הדברים שמשה מטיח כלפי ה' בסוף הפרשה: "אֲ־דֹנִי, לָמָה הֲרֵעתָּה לָעָם הַזֶּה? לָמָה זֶה שְׁלַחְתָּנִי? וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךְ הַרַע לָעָם הזה – וְהַצֵל לֹא הִצַלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (ה, כב-כג)....הרב לורד יונתן זקס זצ"ל.


*********************************************************************

באדיבות מורשת הרב זקס זצ"ל והוצאת קורן מגיד.

פרשת שמות תשפ"ה

הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מתוך הפרשה "מי אנוכי"?

השאלה השנייה שמשה שאל את ה' בסנה הייתה השאלה 'מי אתה'. הוא ניסח אותה כך: "הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם, 'אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם'; וְאָמְרוּ לִי, 'מַה שְּׁמוֹ?' – מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?" (שמות ג, יג). תשובתו של ה', "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" (שם, יד), היא בעלת חשיבות תאולוגית רבה, וראויה לדיון נרחב בפני עצמה.א. כאן נֹאמר בתמצית כי פירושה הוא שה' הוא א-ל המתערב בהיסטוריה ובמהלך המציאות.

מי אתה – זו השאלה השנייה. אך מהי הראשונה? השאלה הראשונה שמשה שאל את ה', עוד לפני שְאֵלַת 'מי אתה', היא שאלת 'מי אני': "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם?" (שם, יא).

במבט שטחי, משמעות השאלות נראית פשוטה. תחילה שואל-טוען משה שאיננו ראוי לשליחות הגורלית: "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ...". ואז הוא מתעניין איך יוכל למלא אותה בהצלחה: מה אומַר לבני ישראל אם ישאלו מי שלח אותי. ה' עונה לשאלה השנייה. הוא מסביר למשה שהוא, ה', יהיה איתו. שה' יהיה מעורב במהלך הדברים, ולא הכול מוטל על שכמו של משה. אתה, משה, תהיה הנציג שלי אצל פרעה, הדובר שלי, הקול שלי.

אבל לשאלה הראשונה, שאלת 'מי אנכי', ה' לא ענה. אפשר לומר שמשה ענה לה בעצמו במעשיו. בתנ"ך כולו, האנשים המתגלים כראויים ביותר הם אלה הטוענים שאינם ראויים. הנביא ישעיהו נבהל מפני חזון הקדושה וקורא "כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי" (ו, ה). הנביא ירמיהו נרתע בהקדשתו לנבואה: "הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי" (א, ו). דוד, הגדול במלכי ישראל, מהדהד את מילותיו של משה בשואלו "מִי אָנֹכִי?" (שמואל ב' ז, יח). יונה ניסה לברוח מהשליחות שה' הטיל עליו. על פי פירוש הרשב"ם, גם יעקב אבינו ניסה להימלט מהמפגש הגורלי עם עשו, ועל כן המלאך נאבק עמו במעבר יבוק. ב.

גיבורי המקרא אינם כגיבורי המיתולוגיות. אין אלה אנשים אחוזי תחושת ייעוד הנחושים עוד משחר נעוריהם להבקיע אל היכל התהילה. אין להם מה שהיוונים כינו מגאלופסיכיה, תחושה ברורה של ערך עצמי, הרגשת עליונות המכנפת את בעליה בחינניות קלילה. גיבורי המקרא לא נולדו עם כפית זהב בפה. הם לא נולדו לשלוט. להפך: הם היו אנשים שפקפקו בעצמם וביכולותיהם. לפעמים אפילו עמדו לוותר אך נגד רצונם נעשו לגיבורי המוסר שלנו. משה, אליהו, ירמיהו ויונה הגיעו כולם אל תחתית תהום הייאוש ושאלו נפשם למות. אבל הייתה להם מלאכה לעשותה – א-לוהים אמר להם כך – והם עשוה. דומה כמעט שתחושת קַטְנוּת היא סימן לגַדְלוּת. ה' לא ענה אפוא לשאלת מי אני של משה. הוא פשוט הטיל עליו את השליחות.

ועדיין בתוך שאלת "מי אנוכי" מסתתרת שאלה נוספת. "מי אנוכי" איננה רק שאלה של ראוי או לא ראוי. היא עשויה להיות גם שאלה על זהות. משה, לבדו מול הסנה בהר חורב, לבדו למשמע הקריאה אליו להוציא את ישראל ממצרים, פונה בשאלתו זו לא רק אל א-לוהים. הוא גם מדבר אל עצמו. הוא שואל את עצמו – מי אני? מהי הזהות שלי? האם אני שייך לבני ישראל?

על פי קורות חייו של משה עד כה, נראה שהתשובה שלילית. משה אינו חלק מבני ישראל. מה הוא כן? יש שתי תשובות אפשריות. הראשונה: משה הוא נסיך מצרים. בת פרעה אימצה אותו כשהיה תינוק. הוא גדל בארמון המלוכה. הוא היה לבוש כמצרי, נראה כמצרי ודיבר כמצרי. כשהציל את בנות יתרו מתגרת ידם של רועים בריונים, הן סיפרו לאביהן בבית: "אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ" (שמות ב, יט). אפילו שמו, משה, ניתן לו בידי בת פרעה (שם, י). זהו כנראה שם מצרי. פירושו במצרית עתיקה "ילד". האטימולוגיה המוצעת בתורה, "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ", רק מספרת לנו כיצד התפרש השם המצרי הזה באוזן העברית. משה הוא מצרי.

התשובה השנייה הייתה שמשה הוא מדייני. כי אף על פי שחונך כמצרי, הוא נאלץ לעזוב את מצרים. הוא קבע את ביתו במדיין, התחתן עם אישה מדיינית ושמה ציפורה, בתו של כוהן מדייני, והסכים לשבת שם ולחיות חיי רועים שלווים. אנו נוטים לשכוח שמשה בילה שם שנים רבות. הוא עזב את מצרים כאיש צעיר, ואילו בתחילת שליחותו, כשדיבר לראשונה אל פרעה, היה בן שמונים שנה (שמות ז, ז). ככל הנראה חי את רובם המכריע של חייו הבוגרים במדיין, הרחק מבני ישראל והרחק מן המצרים.

משה הוא, לכאורה, מצרי או מדייני. על כן, כאשר הוא שואל "מי אנוכי?" הוא תוהה לא רק אם הוא ראוי – אלא גם אם הוא שייך. הוא נולד עברי, אבל לא סבל כאחיו העברים בעבודת הפרך. הוא לא גדל כעברי. הוא לא חי בין בני ישראל. הייתה לו סיבה טובה לחשוש שבני ישראל לא יכירו בו כאחד משלהם; קל וחומר לא כמנהיגם. וגם הוא עצמו: איך יכול הוא עצמו לראות את עצמו כמנהיגם? גורלם אינו גורלו. סבלם אינו מנת חלקו. חייו אינם שזורים בחייהם.

יתרה מכך. בפעם היחידה עד כה שמשה ניסה להתערב בענייניהם, כשהרג שוטר מצרי שהרג עבד עברי, ולמחרת ניסה להפריד בין שני עברים ניצים, התערבותו לא התקבלה בברכה. "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ?", שאל אותו האיש המכֶּה (ב, יד). אלו הם דבריו הראשונים של עברי כלשהו למשה המתועדים בתורה. מנהיגותו של משה נתקלה בהתנגדות עוד לפני שמשה פילל שאולי יהיה מנהיג.

חשבו על האפשרויות וההחמצות שהיו למשה עד כה. הוא יכול היה לחיות חיי נוחות ופאר כנסיך מצרים, אלמלא התערב בריב. עכשיו הוא יכול להמשיך לחיות חיי שלווה כרועה במשפחת חותנו המדייני. גם מן הבחינה הזו, התנגדותו הראשונית לקבלת השליחות היא מתבקשת.

מדוע אם כן הסכים? או, אם לנסח זאת אחרת, איזו סגולה הייתה בו שבשלה ידע אלוהים שהוא האיש הנכון? רמז אחד נמצא בשם שנתן לבנו הבכור. הוא קרא לו גרשם כי אמר "גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה" (ב, כב). מתברר, אם כן, שמשה לא הרגיש בבית במדיין. שם הוא גָּר, אך להרגשתו הוא עדיין גֵּר ונוכרי. הוא נמצא במדיין – אך בהכרתו איננו מדייני.

אבל הרמז החשוב נמצא בפסוק מוקדם יותר, הפסוק המתאר את נסיבות התערבותו במריבות המצרים והעברים. "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" (ב, יא). אלה הם אחיו, ואת אחיו הוא מבקש. אולי הוא נראה כמצרי, אבל הוא ידע ששורש מהותו אחר. זה היה רגע מכונן, רגע מחולֵל, הדומה לאותו רגע שרות המואבייה אמרה לחמותה הישראלית נעמי "עַמֵּךְ עַמִּי וֵא-לֹהַיִךְ אֱ-לֹהָי" (רות א, טז). רות הייתה בת נכר מהולדתה. משה היה בן נכר בגידולו ובחינוכו. אבל כל אחד מהם, כאשר ראה בסבלותם של אנשים והזדהה איתם, ידע שדרכו לא תיפרד מדרכם.

זוהי, במושגיו של הרב סולובייצ'יק, "ברית הגורל".

ברית זו היא ליבת הזהות היהודית עד ימינו. יש יהודים מאמינים, ויש יהודים שאינם. יש יהודים שומרי מצוות, ויש יהודים שלא. אבל כמעט שאין יהודים המסוגלים, בשעה שעמם נמצא בצרה גדולה, להתבדל ולומר "מה לי ולהם".

הרמב"ם מגדיר אדם שאומר כך "פורש מדרכי הציבור", ואומר שאין לו חלק לעולם הבא. ג. לכך מכוונים דברי ההגדה של פסח על הבן הרשע,

"לפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר". לראות את עצמך חלק מכלל ישראל – הוא עיקר-אמונה.

מי אנוכי, שאל משה, אך בלבו ידע את התשובה. אינני משה המצרי ואינני משה המדייני. כשאני רואה את אחיי בסבלותם,

אני משה העברי, ואינני יכול שלא להיות כזה. ואם הכרה זו מטילה על שכמי אחריות כבדה ומשימה נועזת, עליי לשאת בעול. שהרי אני מי שאני משום שעמי הוא מה שהוא. זוהי הזהות היהודית – כאז כן עתה.

סביב שולחן השבת

  1. חשבו על הספקות העצמיים של משה. האם לדעתכם יש קו ברור בין ענווה לבין הקטנה עצמית, שהוא גם קו המבחין בין מנהיג חזק למנהיג חלש?
  2. איך לדעתכם עיצב ניסיונו של משה כגר בארץ נוכרייה את דרך המנהיגות שלו?
  3. איך נוגע המושג "ברית גורל" לדמויות אחרות בתנ"ך, כגון רות ואסתר?

א. תוכלו למצוא דיון כזה בספרי בלשון עתיד, מאנגלית: צור ארליך, ירושלים: מגיד, 2021.

ב. רשב"ם לבראשית לב, כג.

ג. הלכות תשובה ג, יא.