המילה "תרומה" רומזת לכך. תרומה איננה סתם נדבה ומתן. היא נגזרת מהשורש רו"מ: להרים, לרומם. יש פרדוקס בנתינת התרומה. אנחנו מרימים דבר מה כדי לתיתו לזולת - אבל בזאת אנו מרימים את עצמנו. אני מאמין שהמרומם אותנו בחיים אינו מה שאנו מקבלים אלא מה שאנו נותנים. ככל שאנו נותנים יותר מעצמנו, אנו נעשים גדולים יותר.הרב לורד יונתן זקס זצ"ל לפרשת תרומה בספר "אני מאמין-קריאות חדשות בפרשת בשבוע-בהוצאת קורן-מגיד-2024.
אפשר לתרום בלחיצה על המודעה או בכניסה לאתר : www.hamikra.org
התרומה מזכה בקבלה עם אישור החזר מס 46.
*******************************************************
"כהן ונביא" לפני הכתוב בהמשך בואו ונשמע כיצד הבינה מנגישה את הכתוב, מדהים! באדיבות דוד פטרפרוניד והחברה לחקר המקרא , להנאתכם...
https://drive.google.com/file/d/1LUqckjShOnH6rEgiDh_S0fpbDg10b8_k/view?usp=sharing
אשמח לתגובות...ישראל קריסטל-מנכ"ל העמותה
*****************************************************************
ועוד פרק -על מחיית עמלק מתוך טקסט באנגלית של הרב יונתן זקס זצ"ל
עוד יותר מדהים ! הסכיתו ושמעו.
https://drive.google.com/file/d/117USeCOc5Wv95le3kbEcGNHc6UvsXd4m/view?usp=drivesdk
***********************************************************************
השיעור הבא עם הרב שמואל הרשלר יט' אדר תשפ"ו 8.3.2026
מלחמה ושלום בתוך העם: סכנות וסיכויים- אביה ואסא מלכי יהודה ומה שביניהם.
להלן הקלטת השיעור הקודם מספר 2, ספר "דברי הימים ב' בימינו" -ביסוס הממלכה, בת פרעה, מלכת שבא, פילוג
*****************************************************(המשך בסוף הפרשה)
פרשת תצווה תשפ"ו
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מהפרשה "כוהן ונביא"
בכל הפרשיות בחומשי שמות, ויקרא ובמדבר – מהופעתו הראשונה של משה בפרשת שמות, ועד המעבר לספר דברים שכל כולו נאום משה – נזכר שמו של אדון הנביאים. רק בפרשה אחת לא. זוהי פרשת תצווה, פרשת השבוע. האיש שבמרכז הבמה עובר לפרשה אחת אל מאחורי הקלעים. הפרשנים עמדו על כך, והציעו כמה פירושים.
לפי הגאון מווילנה, ברוב השנים פרשת תצווה נקראת בשבוע שחל בו ז׳ באדר, יום פטירתו של משה. בשבוע זה אנו מציינים את אובדנו של גדול המנהיגים בהיסטוריה היהודית – והיעדרו מפרשת השבוע מבטא את תחושת האובדן.א.
בעל הטורים (רבי יעקב בן אשר, 1270–1340) מייחס את היעדרו של משה לבקשתו מהקב"ה בפרשה הבאה שימחל לישראל על חטא העגל. "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם", הפציר משה, "וְאִם אַיִן – מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב, לב). בתלמוד מופיע כלל: "קללַת חכם, אפילו על תנאי – היא באה", ב.כלומר, גם אם התנאי האמור בה לא התמלא. משום כך, לשבוע אחד שמו ׳נמחה׳ מהתורה.ג.
רבי יצחק בן יהודה הלוי, בעל ׳פענח רזא׳,ד. קושר את התופעה לכלל תלמודי אחר: "כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם",ה.כלומר הותיר את חותמו. כשמשה ניסה בפעם האחרונה להשתמט מהשליחות שה׳ הטיל עליו להוציא את בני ישראל ממצרים, ואמר "בִּי אֲדֹנָי, שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח", הוא עורר את חרון אפו של הקב"ה ("וַיִּחַר אַף ה׳ בְּמֹשֶׁה", שמות ד, יג-יד). ה׳ אמר לו שאהרן אחיו יתלווה אליו בלכתם לפרעה. בעוון זה נלקחה ממשה הזכות להיות הכוהן הראשון, והתפקיד הועבר לאהרן. משום כך נפקד שמו של משה מפרשת תצווה, המוקדשת לתפקידם של הכוהנים.
כל שלושת ההסברים הללו מתמקדים בהיעדר. אבל ההסבר הפשוט ביותר הוא אולי שפרשת תצווה מוקדשת לנוכחות, נוכחות שהייתה לה השפעה מכרעת על היהדות ועל ההיסטוריה היהודית.
היהדות מתייחדת מן הדתות בכך שהיא מכירה לא בצורה אחת של מנהיגות דתית, אלא בשתיים: הנביא והכוהן. דמות הנביא הציתה את הדמיון מאז ומתמיד. הנביא, או הנביאה, הוא איש הדרמה, האיש המטיח את האמת בפני בעלי הכוח ואינו ירא לקרוא תִיגר על מלכים וחצרותיהם ואף על החברה כולה, בשמם של אידיאלים נעלים ואפילו אוטופיים. שום טיפוס אחר של אישיות דתית לא הותיר חותם כמו נביאי ישראל, ובהם משה הנביא הגדול מכולם. הכוהנים, לעומת זאת, היו בדרך כלל דמויות שקטות יותר, א־פוליטיות, אנשים העושים את עבודתם במקדש ולא תחת אור הזרקורים של הוויכוח הפוליטי. ובכל זאת, הם שמרו על עם ישראל כ"גוֹי קָדוֹשׁ" לא פחות מהנביאים. שימו לב, למשל, שעם ישראל נקרא להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" (שמות יט, ו), אך מעולם לא דרבנו אותו להיות ממלכה של נביאים (אומנם משה אמר "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה׳ נְבִיאִים" במדבר יא, כט], אבל זו הייתה משאלה, לא מציאות).
נמנה אפוא כמה מההבדלים בין הנביא לכוהן.
הפעולות המרכזיות של הכהונה הן ׳להורות ז. ו'להבדיל'.ח הפעולה המרכזית של הנביא היא להודיע את "דְּבַר ה'".ט.האבחנה בין התודעה הכוהנית והתודעה הנבואית, תורת כוהנים ותורת נביאים, היא אבחנה בסיסית ביהדות. היא משתקפת בהבדלים שבין הלכה לאגדה, בין יצירה לגאולה. הכוהן אומר את דבר ה׳ לכל הזמנים; הנביא – את דבר ה׳ לזמנו. בלי הנביא, היהדות לא הייתה דת של היסטוריה ושל ייעוד. אבל בלי הכוהן, בני ישראל לא היו נעשים עם הנצח. ביטוי יפהפה ועתיר סמליות לכך מופיע בפסוקי הפתיחה של פרשת תצווה:
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד, מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה'. חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כז, כ-כא).
משה הנביא חולש על ארבעה מתוך חמשת חומשי התורה הנושאת את שמו. אבל לפרשה אחת, פרשת תצווה, הוא מפנה את הבמה לאחיו, הכוהן הראשון, אהרן. משה הדליק את האש בלבבות עם ישראל, ואהרן ערך את נרות המנורה והפכם ל"נר תמיד".הרב לורד יונתן זקס זצ"ל
סביב שולחן שבת
א ד׳ אליאך (עורך), פנינים משולחן הגר"א על התורה, ירושלים תשל"ז, עמ׳ קכט.
ב מכות יא ע"א.
ג פירוש בעל הטורים לשמות כז, כ.
ד חלק ניכר מהמופיע בספר זה מבוסס על דבריו של רבי יצחק בן שמשון כץ, חתנו של המהר"ל מפראג (1525–1609).
ה זבחים קב ע"א.
ו סנהדרין פט ע"א. הדבר מסביר מדוע יש נביאוֹת, אך לא כוהנות. זה ההבדל בין משרה פורמלית לבין סמכות אישית. ראו הרב אליהו בקשי-דורון, שו"ת בניין אב א, סה.
ז ראו למשל ויקרא יד, נז; דברים כד, ח; לג, י; יחזקאל מד, כג.
ח ויקרא יא, מז; יחזקאל מב, כ.
ט ישעיה א, י; ירמיה א, ב; יחזקאל א, ג; וכו׳.
************************************************************************
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל בספר המתורגם "רעיונות משני חיים-קריאות חדשות בפרשת השבוע" בהוצאת קורן מגיד 2021 ובתרגומו הנפלא של צור ארליך לפרשת תצווה-"להימחץ כדי להאיר" (כותרת מקורית לגמרי) עמוד89-90 מספר סיפור מדהים עם מוסר השכל:
פרשת תצוה-להימחץ כדי להאיר
יש אנשים שחייהם הם שיעור לכולם. כאלה היו חייו של הנרי קנובל ז"ל. הוא נולד בווינה ב־1932. אביו הגיע לשם בשנות העשרים מפולין. הוא עזב את פולין בגלל האנטישמיות שגאתה שם בעשור ההוא, אך כמו יעקב שברח מעשו אל לבן גם הוא גילה כי ברח מהפח אל הפחת.
אחרי האנשלוס, סיפוח אוסטריה בידי גרמניה באביב 1938, ואחרי ליל הבדולח בסתיו של אותה שנה, הבינו הוריו של הנרי שאם חפצי חיים הם עליהם לעזוב גם את אוסטריה. הם הגיעו לבריטניה ב־1939, שבועות ספורים לפני ששערי ההגירה ושערי הגיהינום היו נסגרים עליהם לו חיכו. הנרי גדל בעיר נוטינגהם שבמרכז אנגליה. שם למד את מקצועות הטקסטיל, ולאחר שירותו הצבאי הלך לעבוד באחת החברות הבריטיות הגדולות. לבסוף הקים עסק טקסטיל מצליח משלו.
הוא היה יהודי מאמין נלהב, ואהב את היהדות על כל היבטיה. הוא ואשתו רְנָטָה היו זוג למופת: פעילים בחיי בית הכנסת ומכניסי אורחים בשבתות ובחגים. הכרתי את הנרי מפני שהוא האמין בנתינה לקהילה - לא רק כסף אלא גם זמן, מריץ והתנדבות לתפקידי מנהיגות. הוא כיהן כיושב ראש בארגונים יהודיים רבים, ובהם המגבית היהודית המאוחדת לישראל, ארגון ידידי אוניברסיטת בר־אילן בבריטניה, המועצה לנישואים יהודיים, לשכת המסחר בריטניה ישראל ובית הכנסת "וסטרן מרבל ארץ'" בלונדון.
הוא אהב ללמוד תורה וללמד תורה. הוא היה איש שיחה נעים, החזיק באמתחת בדיחות שאין לה תחתית, ואף השתמש בהומור שלו כדי לערוך, באופן סדיר, "תרפיית צחוק" לחולי סרטן, לניצולי השואה ולדיירים בבתי אבות ובתי מחסה יהודיים. כשפרש לגמלאות, ולו שלושה ילדים ונכדים רבים, ציפה לחיי שלווה ונחת עם רנטה, פרק סיום נעים לחיים ארוכים וטובים.
לפני שבע שנים חזר בוקר אחד מתפילת שחרית, וגילה שרנטה עברה שבץ מוחי חמור. לזמן מה היו חייה תלויים לה מנגד. היא יצאה מכלל סכנה, אבל בני הזוג נדרשו לשנות את אורחות חייהם. הם ויתרו על דירתם המפוארת במרכז העיר, ועברו לדירה שהייתה לה גישה נוחה יותר לכיסא גלגלים. הנרי היה למטפלה הצמוד של רנטה ולתומך האישי שלה. הוא היה איתה יומם ולילה, קשוב לכל צורך.
השינוי היה מדהים. קודם לכן היה הנרי איש עסקים ומנהיג קהילתי נחוש רצון. עתה נעשה אח רחמן שופע עדינות ודאגה. אהבתם, שלו לרנטה ושלה כלפיו, שטפה את שניהם במין נוגה נוגע ללב. אף שיכול היה, כאיוב, לטלטל את שערי השמיים בדרישה לדעת למה זה קרה דווקא להם, הוא עשה את ההפך. הוא הודה לה' מדי יום על כל הברכות שהוא והיא נתברכו בהן. הוא לא התלונן, לא נקלע לספקות, לא התערער באמונתו.
ואז, לפני שנה, אובחנה אצלו מחלה חשוכת מרפא. נותר לו רק זמן קצר לחיות, והוא ידע זאת. מה שעשה היה גילוי עילאי של כוח רצון. הוא ביקש רק דבר אחד: שיזכה לחיות כל עוד רנטה חיה, כדי שהיא לא תישאר ערירית. לפני כשלושה חודשים רנטה נפטרה. כעבור זמן קצר הצטרף אליה הנרי. "הַנְאֵהָבִים וְהַנְעִימָם, בְחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ" (שמואל ב' א, כג). נדיר לראות אהבה שכזו בעת צרה.
באחת השיחות בסדרה זו כתבתי על כוחה של האומנות להפוך כאב ליופי. הנרי לימד אותנו את כוחה של האמונה להפוך כאב לחסד. האמונה הייתה לב מהותו. הוא האמין שה' הציל אותו מהיטלר לשם ייעוד מסוים. לשם ייעוד זה גם חנן אותו בהצלחה עסקית. אף פעם לא שמעתי אותו מייחס לעצמו איזה מהישגיו. על כל דבר שעלה יפה הוא הודה לה'. ובכל פעם שדבר מה לא עלה יפה, הוא שאל שאלה פשוטה: מה ה' רוצה שאלמד מכך? מה הוא רוצה שאעשה עכשיו, משקרה מה שקרה? על כנפי הלך רוח זה הוא נישא בענווה על פני השנים הטובות. עתה, על פני השנים הקשות, שוב נישא על כנפי אותה רוח - באומץ.
פרשתנו פותחת במילים "וְאַתָּה תְצֵוֶה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךְ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָאוֹר לְהַעֲלֹת גֵר תָּמִיד" (שמות כז, כ). חז"ל מצאו דמיון בין הזית לעם ישראל:
אמר רבי יהושע בן לוי: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ואמר רבי יוחנן: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אינו מוציא אלא על ידי כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא על ידי יסורין. הרב לורד יונתן זקס זצ"ל בספר "רעיונות משני חיים"
רעיון משנה חיים 20:
כאשר אתם חווים סבל, השאלה הנכונה שיש לשאול היא "זה קרה; מה אפוא עליי לעשות?" והתשובה לשאלה זו איננה מחשבה אלא מעשה.!
בחסות - החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון
3קבצים מצורפים • נסרק על ידי Gmail
