לשמיעת מגוון 16 השיחות בפודזקס, כולן זמינות דרך האתר שלנו. www.hamikra.org
נהנתם? שתפו בבקשה!, ההמשך בקרוב.
( קרוב ל-7000 מאזינים כבר האזינו בזכותכם-ביחד נעבור את ה-10.000.)
......................................................................................................
אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ולהמשיך ולפתח את "ה-פודזקס"
ניתן להעביר תרומות:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
.....................................................................
בוחרים בחיים - הרב לורד יונתן זקס מתוך הספר "בלשון עתיד"
"חזון ליהודים וליהדות בתרבות הגלובלית. (קטעים נבחרים)
באדיבות הוצאת קורן מגיד.
ניסיתי בפרק הזה, כותב הרב לורד יונתן זקס זצ"ל, לומר מהי בשבילי מדינת ישראל ומדוע אני מגן עליה תמיד – גם באוזני קהל בריטי עוין. ביקורת על ישראל היא לגיטימית; אך לא כן שלילת זכות קיומה. זיקתי אליה אינה פוליטית אלא דתית.(עמוד 140)
בארץ ישראל נולדה היהדות, לפני כמעט ארבעת אלפים שנה כאשר אברהם ושרה החלו במסע העברי. היהדות הצמיחה את הנצרות ואת האסלאם, הרואות עצמן שתיהן צאצאיותיהם של אברהם ושרה, אם צאצאיות כפשוטו ואם באורח מטפורי. כיום ישנן 120 מדינות שרוב אוכלוסייתן נוצרית. עוד 57 מדינות משתייכות לארגון לשיתוף פעולה מוסלמי ואילו מדינה יהודית יש רק אחת. מדינה בעלת שטח זערורי, רבע אחוז משטחן של מדינות ערב.
ישראל עשתה דברים יוצאי דופן. היא קלטה מהגרים מ־103 ארצות, דוברי 82 שפות. היא הפריחה מדבריות וייערה שטחי ישימון. היא פיתחה טכנולוגיות פורצות דרך בתחומי החקלאות והרפואה. ויצרה כלכלת היי-טק מן המתקדמות בעולם. היא העמידה סופרים ומשוררים ואומנים פלסטיים דגולים, תזמורות סימפוניות מעולות, אוניברסיטאות מובילות ומכוני מחקר ידועים לתהילה. היא החייתה את עולם הישיבות שחרב בשואה, בהיקף שלא היה כמוהו.
בכל מקום בעולם שיש בו אסון הומניטרי, ישראל היא הראשונה שחשה להושיט עזרה והיעילה מכולן - אם רק לא אוסרים עליה לעשות זאת. היא משתפת את הטכנולוגיות שלה עם מדינות מתפתחות. למרות הלחצים הביטחוניים והאחרים שהיו מנת חלקה היא קיימה כל שנותיה דמוקרטיה, עיתונות חופשית ומערכת משפט עצמאית – יש אומרים עצמאית מדי. לו היו אבי סבי, או, אם תרצו, ג'ורג' אליוט, שומעים על הישגיה, הם היו מתקשים להאמין. האמת היא שגם אני מתקשה להאמין כשאני קורא על ההיסטוריה היהודית ומבין איך נראו החיים היהודיים לפני תקומת ישראל ואיך הם נראים כיום.
לדידי ישראל היא, יותר מכול, עדות חיה לכוחה של קריאתו של משה "ובחרת בחיים".
לפני כאלפיים ושש מאות שנה, בגלות בבל, חזה הנביא יחזקאל חיזיון המלווה אותנו עד היום. הוא ראה בקעה מלאה עצמות יבשות. ה' שאל אותו, "בן אדם, "הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה?" ויחזקאל ענה "א-דני ה' "אַתָּה יָדַעְתָּ" ואז אמר ה' "בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה. הנה אמרים, יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו, נגזרנו לנו" לכן הנבא ואמרת אליהם: כֹּה אָמַר אַדנָי ה', הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אֶל אַדְמַת ישראל" (יחזקאל לז, א-יד).
על מילים אלו מחזון העצמות היבשות חשב נפתלי הרץ אימבר כאשר כתב בשנת 1877 את "התקווה". כנגד המילים "ואָבדה תקותנו" כתב: "עוד לא אבדה תקוותנו". הוא לא יכול היה אז לדעת כי כעבור פחות משבעים שנה, באושוויץ ובטרבלינקה, יהיה שליש העם היהודי לבקעת עצמות יבשות , וגרוע מכך. "יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ" הייתה אז תחושה רווחת ומובנת.
אך הינה, רק שלוש שנים אחרי שעמד פנים אל פנים מול מלאך המוות, קם עם ישראל על רגליו בארצו והעניק את הניצחון לחיים. ממעבה הזמן בקעו אז מילותיו של ה' ליחזקאל בבקעה: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל".
יום יבוא וסיפורו של עם ישראל בעת החדשה יזכר לא רק בליבם של יהודים, אלא בלב כל מי שמאמין בכוחה של רוח האדם המבקשת את הא-לוהים, כסמל נצחי לניצחון החיים על המוות והתקווה על הייאוש.
מדינת ישראל נטלה ארץ שוממה והפריחה אותה שוב. היא נטלה שפה עתיקה ודובבה אותה שנית. היא נטלה את האמונה העתיקה ביותר במערב והקפיצה עליה נעורים. היא נטלה אומה שבורה והפיחה בה חיים.
לפני יותר ממאה שנה, יהודי צעיר מליטא. אביו של סבי, בנה בית בעמק עכור, ועשהו, עם חבריו המתיישבים לפתח תקווה.
זהו עדיין החלום היהודי. ישראל היא הפתח לתקווה.
אין זה עניין פעוט. ישראל היא מדינה מפולגת מאוד. משסעים אותה קווים של דת, אתניות ותרבות. בעיתות שלום יחסי הפוקדות אותה היא יודעת כי הבקעים הפנימיים מאיימים על עתידה יותר מהאויבים שבחוץ. ב־1986 אמר זאת הנשיא דאז חיים הרצוג, וסקרי דעת קהל לאורך השנים הראו שחלק נכבד מהציבור בישראל סבור כך אף הוא. הדת, במיוחד, היא בישראל גורם מפלג במקום שתהיה גורם מאחד. ולדבר הזה בדיוק מציע מושג הברית פתרון - כפי שאני מבקש להראות.
הסיפור שאספר בפרק זה איננו פשוט. כתבתי עליו בספרים אחרים שלי (הפוליטיקה של התקווה והבית שאנו בונים ביחד, שניהם בשפה האנגלית) בהקשר חילוני לא יהודי ולא ישראלי, אבל סבורני שהוא חיוני לעתידה הפוליטי של ישראל. הנביאים שחיו והטיפו לפני אלפיים וחמש מאות שנה צדקו. הם היו אידיאליסטים בענייני מוסר. אך רציונליסטים בשאלות פוליטיות. הם הבינו ששרידותה של מלכות ישראל ויהודה תלויה פחות בכוח צבאי ויותר בשכנוע מוסרי, בצדק חברתי ובתחושה ברורה של זהות לאומית.
הם גם ידעו שתרבותו הפוליטית של עם ישראל מכוונת אותו ליחודיות, ושהעם ושליטיו שכחו זאת, וששכחה זו הרת אסון.
אם מהלך הדברים שאציג נכון, המסקנה קשה: האתגר הראשון של הציונות, הקמת מדינה יהודית, הושג באורח מזהיר - אך עם האתגר השני שלה, יצירת חברה יהודית, היא כמעט שלא ניסתה להתמודד.
יהודים חיו כמעט בכל ארץ תחת השמש. אך לאורך ארבעת אלפים שנה, רק בארץ ישראל הם היו עם חופשי וריבוני. רק בארץ ישראל הם יכולים, אם הם בוחרים בכך, לפתח חקלאות, מערכת בריאות ותשתית כלכלית ברוח התורה ודאגתה לחופש, לצדק ולקדושת החיים. רק בישראל יכולים כיום יהודים להשתמש בעברית, שפת המקרא, כשפת היום-יום. רק בה הם יכולים לחיות את הזמן היהודי, בלוח שנה העשוי על פי מקצביה של השנה היהודית. רק בישראל יכולים יהודים לחיות את היהדות במהדורתה המלאה, ללא קיצורים. בישראל, ורק בה, יכולים יהודים לפסוע בשבילים שפסעו בהם נביאי ישראל, לטפס על ההרים שאברהם העפיל לראשם, לשאת את עיניהם אל הגבעות שראה דוד המלך, ולהמשיך את הסיפור שאבותיהם החלו. זאת, ולא האנטישמיות, היא הסיבה לכך שאב־סבי נסע לשם, להיות חלק ממפעל התקומה הגדול; זאת, ולא האנטישמיות, היא הסיבה לכך שג'ורג אליוט ראתה בשיבת היהודים לציון את הולדתו המחודשת של העם העתיק שהעולם למד ממנו רבות כל כך.(עמוד 126)
"ההיגד המקורי נאמר בפי אדם נוצרי, הלורד שפטסברי, בשנת 1843. "ישנה ארץ בלי אומה; וא-לוהים, בחוכמתו וברחמיו, מכוון אותנו עתה אל אומה ללא ארץ, האומה שאהב ושעודו אוהב, בני אברהם יצחק ויעקב".(עמוד 128)
זה חלק מסיפור רחב יותר. היות שתנאי השטח בארץ ישראל אינם מאפשרים לה להיות בסיס לצמיחת אימפריה, היא נתונה תמיד לאיום מצידן של מעצמות אזוריות. ישראל תימצא אפוא תמיד בנחיתות מספרית. היא תצטרך להישען על אומץ ליבם ותושייתם של חייליה. לשם כך נדרש מורל לאומי גבוה, הזקוק, בתורו,לתחושת השתייכות חזקה בקרב האזרחים ולחברה צודקת ומכילה.
המחויבות נדרשת מכל יחיד. הכול צריכים להאמין בצדקת הדרך הלאומית ולדעת שהם נלחמים למען מטרה הראויה לכך.
כל תצורתה של האתיקה החברתית של התורה, ששומריה הם הנביאים, מובלעת אפוא במציאות הגיאו-פוליטית של הארץ. היא תהיה תמיד ארץ קטנה ופגיעה, שנמצאת בצומת אסטרטגי בן שלוש יבשות - אירופה, אפריקה ואסיה.
זהו האתגר של היהדות במדינת ישראל של זמננו. מקומה הנכון אינו בפוליטיקה המפלגתית, ולא כזרוע של המדינה; לא כמערכת של פלגים נבדלים, ולא כ"תרבות־נגד", ולא כאידיאולוגיה טריטוריאלית. תפקידה הוא ליצור, לעצב, להנהיג ולהניע חברה אזרחית.(עמוד 166)
אם הדת אינה נתפסת בעיני הישראלים ככוח מאחה בחברה, אם יהודים דתיים אינם זוכים להערצה על עשייתם למען העניים, הבודדים והחלשים, אם היהדות איננה קולם של הצדק והרחמים, הרי דבר מה השתבש בנפשה של ישראל. כמובן, חלק מהדברים הללו כבר מתקיים. אפשר להצביע על דוגמאות מרשימות. אבל יש עוד הרבה מה לעשות. היהדות בישראל של זמננו איבדה את האינסטינקט הנבואי שלה דווקא כשהוא נחוץ יותר מתמיד. -
היהדות עניינה החברה, לא המדינה. היא כמובן זקוקה למדינה, אבל ניכר שהפוליטיקה רחוקה מלהיות מהותה, שכן מבני הממשל שיש בה באו אליה מבחוץ. התורה עצמה אומרת כך. מבנה הממשל הראשון הנזכר בה, המערכת ההיררכית של שרי אלפים, מאות וחמישים ועשרות, הוא דבר שמשה צריך היה ללמוד מכוהן מדייני, יתרו.
חברות צריכות תקווה. חברות ברית זקוקות להשראה מוסרית נעלה. ישראל נמצאת במאבק ארוך וקשה להשגת שלום. יש סכנה קרובה וממשית שישתרר בה הייאוש. שלום איננו דבר שצד אחד יכול להשיג לבדו: הוא תמיד דואט, לעולם לא סולו. שום דבר שישראל תעשה לא יבטיח שישרור שלום, אך יש דבר שהיא יכולה לעשות כדי להשיב לעצמה את האנרגיה המוסרית שהניעה את בניין הארץ. היא יכולה לחדש את הברית החברתית. היא יכולה ליצור יהדות אזרחית חדשה, כזו המאמצת אל חיקה דתיים וחילונים. שלב א' של הציונות החזיר לעם היהודי את אשר חסר היה לו בפיזורו: ריבונות ומדינה. שלב ב' של הציונות חייב להשיב לעם היהודי את הנכס שהיה לו כאשר חסרה לו מדינה, דהיינו תחושת האחריות העמוקה כלפי החלשים, העניים, אנשי השוליים החברתיים, האנשים שנזנחו ושקולם אינו נשמע. זהו האתגר המונח לפתחה של ציונות דתית חדשה: לבנות חברה הראויה להיות בית לשכינה, באמצעות כיבוד צלם האלוהים של כל בניה ובנותיה.(עמוד 167)
עם השוכן לבדד סופו שירבו בו אנשים השוכנים לבדם.
באין לו היכולת לטפח יחסים עם עמים אחרים, ירפו ידיו משימור היחסים בין איש לרעהו בתוכו. הוא יתפורר: לרסיסי כיתות דתיות שאינן מדברות זו עם זו, ולשברירי מפלגות מסוכסכים. הוא יהיה נתון לקרעים הרסניים למלחמת אחים על תרבות ועל אמונה. גם הקהילות בו יתערערו. יתפתחו בהן מחלוקות בלתי פתירות והן יתפצלו. משפחות יתפרקו. שיעורי הגירושים יגאו, וכך אף האלימות במשפחה. אם השיר הזה נשמע לכם מוכר, זה מפני שהוא כזה. כל הפגעים הללו פוקדים כיום את העם היהודי, בישראל ומחוצה לה.(עמוד 170)
תופעה כזאת היא טרגית בכל מקרה. אך במקרה שלנו היא טרגית כפליים, שכן ביהדות התפתחה הגות מקורית חשובה על היחסים בין העצמי לזולת בתוך החוויה האנושית הדתית הכוללת. היהדות עניינה יחסים. היוונים שאלו "מה קיים?"; היהודים שאלו "מהו היחס בין הדברים שקיימים?". ספר בראשית עם סיפור אדם וחוה, קין והבל, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ונשיו, יוסף ואחיו, מדבר כמעט כולו על יחסים: בין בעלים לנשים, בין הורים לילדים, ובקרב אחים.
בסיום ספרו מסכם הרב זקס וכותב:
האיזון העדין בן הפרטיקולרי לאוניברסלי הוא המוזיקה של הנפש היהודית אבל הוא גם מגלם מציאות אנושית שכן היהדות היא פטריוטיות, לא לאומנות.
כך צריכה להיות כל דת ציוויליזציה אם רצוננו לצלוח בשלום את המאה העשרים ואחת.
החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון, מאחלת לכל עם ישראל חג עצמאות באחדות ושמחה.
