לתרומה הכנסו לאתר עם אישור החזר מס 46 : www.hamikra.org
******************************
השבוע הסתיימו חודשיים של החופש הגדול בו ישבו מורים ותלמידים מבתי ספר ממלכתי עם המורים והמנחים ולמדו לקראת חידוני התנ"ך שיהיו בשנה הבאה.זה לא מובן מאלין !
זו העשייה שלנו במיזם "תנך בראש" של החברה לחקר המקרא .
*****************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא ממשיכה. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי יז' אלול, תשפ"ה -10.9.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "כי תבא" תשפ"ה
מרצה : סא"ל מיל. הרב ערן דאום, לקראת סיום דוקטורט בחינוך באוניברסיטה העברית, ומסיים את תפקידו כרב קהילה בקהילת שמשוני במודיעין.
הנושא:מעמד הארורים
ולהחזרת כל החטופים והכרעת אויבי ישראל
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.ולזכרם של ששת קורבנות הטרור וארבעת חיילי צהל הגיבורים הקדושים שנפלו השבוע ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
שימו לב קישור חדש לזום:
https://us06web.zoom.us/j/87257936118?pwd=Qtjt0etwaZu2SObRPU8d3EK9GIIFqL.1
Meeting ID: 872 5793 6118
Passcode: 391390
******************************
ניתן להירשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר:www.hamikra.org
******************************
בבקשה הפיצו ושילחו את הפרטים על השיעור בפרשת השבוע לכל המכרים שלכם, למען "להגדיל תורה ולהאדירה"
*****************************
סרטון המספר על הפרויקט של החברה לחקר המקרא "תנ"ך בראש" בו אנחנו מקדמים ומכינים,נוער בבתי ספר תיכון ממלכתי להתמודד על המקומות הראשונים בחידון התנ"ך העולמי לנוער ביום עצמאות
******************************
7 דקות פודקאסט על הפרשה בעזרת הבינה המלכותית מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל על: (מעניין מאד)
"פרשת- כי תבוא"
https://drive.google.com/file/d/1ACjph9W8weCP7wHX1KTdjFAYGVQl9fri/view?usp=sharing
בחסות החברה לחקר המקרא ובעזרתו של דוד פטרפרוינד, (השתפרנו אבל, יש עדין מספר טעויות בהגיית מילים מקווים להתגבר עליהם בעתיד, אם יש לכם רעיון כיצד? נשמח לשמוע-כבר ניסינו לנקד הכל!).
*************************************************************************
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל בספרו המתורגם האחרון "אני מאמין-קריאות חדשות בפרשת השבוע בתרגומו הנפלא של צור ארליך בהוצאת " קורן מגיד" 2024 על פרשת כי תבוא עמ' 223 בקטע קצר. (הספר למכירה באתר של קורן)
כך הוא גם בתפילה. היה מי שהגדיר את התפילה כהקשבה לאלוהים המקשיב לנו
בתנ"ך יש כמה סיפורים מאלפים על הקשבה. קחו לדוגמה את הסיפור הטעון של גנבת ברכות עשו בידי יעקב. הראייה מנוטרלת בסיפור הזה. יצחק זקן ועיניו כהו. ועדיין מציק לו הספק שמא מי שעומד לפניו אינו עשו. הוא משתמש במגוון חושים. הוא טועם את האוכל שבנו הגיש לו. הוא מריח את בגדיו. הוא ממשש את ידיו. והוא שומע וקובע: "הַקל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עשו" (בראשית כז, כב). כמה סבל יכול היה להיחסך לו שעה יצחק למשמע אוזניו ולא לעדות השקר של חושי הטעם, הריח והמגע!
שמות שלושת בניו הראשונים של יעקב, כולם קריאות להקשבה מצד אימם לאה. לראשון קראה ראובן, "כִּי אָמְרָה: כִּי רָאָה ה' בְּעָנִיי, כִּי עַתָּה יַאֲהָבֵנִי אִישִׁי". לשני נתנה את השם שמעון, "כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׁנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֵּן לִי גַּם אֶת זֶה". לשלישי קראה לוי, "וַתֹּאמֶר: עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֵה אִישִׁי אֵלַי, כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים" (בראשית כט, לב-לד). האם יעקב הקשיב לשוועותיה? איננו יודעים. אבל על פי פשוטו של מקרא, לא. וברכות יעקב לבניו ערב מותו מלמדות כי יחסיו עם שלושה בנים אלה היו עכורים.
ישנה גם הבחירה המשונה במשה כמי שיישא לנצח את דבר ה' באוזני ישראל. משה טען שוב ושוב שלא איש דברים הוא; שהוא ערל שפתיים. שמא אחד הדברים שהתורה מבקשת ללמדנו כאן הוא שמשה שהתקשה לדבר למד להקשיב. כי אכן, משה שמע את ה' היטב, יותר מכל אדם בהיסטוריה.
להר חורב, כעבור דורות רבים, הגיע אליהו הנביא אחרי ניצחונו המרהיב על נביאי הבעל בהר הכרמל, בעת שה' הוריד לבקשתו אש מן השמיים. בהר חורב הראה ה' לאליהו רוח משברת הרים, ואחריה רעש אדמה, ואחריו אש, אבל ה' לא נמצא בהם. ה' נמצא לאליהו במה שבא אחרי אלו, ב"קול דממה דקה".
על פי פירוש שהצעתי, הכוונה לקול שיכול לשמוע רק מי שמקשיב.-
ובסוף הקטע מופיע מסר מדהים של הרב זקס:
אני מאמין שההקשבה היא אומנות, ואפילו אומנות גדולה. היא פותחת אותנו אל א-לוהים, אל בני אדם אחרים, ואל גילויי יופיו של הטבע. אחת המתנות שנותנת לי העת המוזרה והקשה הזאת היא היכולת להתפלל בקצב שלי, להקשיב לתפילות ולתת להן לדבר אליי. התפילה בנויה מהקשבה כשם שהיא בנויה מדיבור. והאמונה עצמה היא היכולת לשמוע את המוזיקה שמתחת לקליפת הרעש.
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל
********************************************************************
באדיבות מורשת הרב זקס והוצאת קורן מגיד
פרשת כי תבוא תשפ"ה
הרב לורד יונתן זקס במסר מהפרשה "שְאל ישראל"
הגיוני להניח כי שפה שיש בה הפועל "לצווֹת" יהיה בה גם הפועל "לציית". מן האחד משתמע קיומו של האחר, ממש כשם שבעצם המושג "שאלה" מרומזת האפשרות ל"תשובה". אך לא. תרי"ג מצוות יש בתורה, אך בעברית המקראית אין שום מילה שמשמעותה "לציית". בימי החייאתה של העברית כשפת דיבור מודרנית נשאלה מארמית המילה "לציית". עד אז, לא הייתה מילה כזו בעברית.
זו עובדה מדהימה, ורבים החמיצו אותה. החמצה זו גרמה לכמה וכמה נוצרים (וחילונים) לטעות בהבנת טבעה של היהדות: רק הוגים נוצרים בודדים העריכו נכונה את המושג "מִצוָה" ואת הרעיון שא-לוהים עשוי לבחור להתגלות דווקא בדמות חוקים. ההחמצה אף גרמה לכמה יהודים לחשוב על המצוות בדרך ההולמת את האסלאם (המילה אסלאם פירושה התמסרות והכנעה למצוות האל) יותר מכפי שהיא הולמת את היהדות. לדידה של התורה, למצוות לא מצייתים; למצוות שומעים.
השורש שמ"ע הוא מילת מפתח בספר דברים. הוא מופיע בו 92 פעמים, בדרך כלל כדי לציין את הדרך שה' רוצה שניענה בה למצוותיו. אולם השורש הזה מציין דברים רבים. הנה כמה מהמשמעויות שיש לו בספר בראשית:
העובדה שהפועל שמ"ע מורה על כל המובנים הללו מלמדת שבתורה אין מושג של ציות עיוור. דרכו של עולם שמפקֵד מצַווה וחייל מציית; שאדון מצווה והעבד מציית. המציית אינו מפעיל את מחשבתו. מילותיו של המצַווה ומעשיו של המצֻווה יוצרות יחדיו צמד של פעולה-ותגובה – או אפילו של גירוי-ותגובה. מבחינה מעשית, לחייל ולעֶבד אין תודעה משלהם. כתיאורו של המשורר אלפרד טניסון בשירו 'צו הבריגדה הקלה', "תַּפְקִידָם לֹא לִשְׁאֹל; רַק לִפְעֹל, אוֹ לִפֹּל".
לא כך תופסת התורה את היחסים בין א-לוהים לבינינו. ה', שברא אותנו בצלמו וחנן אותנו בחופש ובכוח לחשוב, רוצה שנבין את מצוותיו. רלב"ג (ר' לוי בן גרשון, 1288–1344) טען כי זהו הדבר המייחד את התורה:
והנה תורתנו תיוחד משאר התורות והנימוסים שהיו לשאר האומות, כי תורתנו אין בה דבר לא יגזרהו היושר והבינה, ולזה היה זה הנימוס האלוהי מושך האנשים מצד עצמותו אל שיתנהגו בו. ואמנם נימוסי שאר האומות אינם כן כי הם מסודרים לפי יושר וחכמה, והם נימוסים זרים בטבעי האנשים, ויתנהגו בהם האנשים על צד ההכרח מצד אימת המלכות ואימת הטלת העונש ולא מצד עצמותם א.
ברוח דומה מדבר המלומד בן זמננו דוד ויס-הלִבני על "הנטייה היהודית לחוק מוצדק", ומנגיד אותה לתרבויות אחרות בעולם העתיק:
החוק הקדום בדרך כלל מוכח מתוך עצמו, ואין נלווים אליו צידוק או שכנוע. סגנונו קטגורי, תובעני ומצווה ... במזרח הקדום במיוחד, בקובצי החוקים אין שום סימן לרצון לשכנע או לכבוש לבבות. הוא קובע, מורה ופוקד, ומצפה להיות מקוים רק מכוח היותו צו רשמי. הוא אינו משתדל (באמצעות מתן צידוק) לקבל את הסכמתם של נמעניו ב.
התורה משתמשת בשלושה מכשירים לפחות כדי להראות שמצוותיה אינן שרירותיות ואינן רק צו מגבוה. הראשון, הניכר במיוחד לאורך ספר דברים, הוא מתן טעמים למצוות. תכופות, אף כי לא תמיד, הטעם נוגע לחוויית שעבוד מצרים. אתם יודעים – אומר ה' לבני ישראל על ידי משה – איך זה להיות נדכא, להיות נוכרי, להיות זר; אני רוצה שתייסדו חברה מסוג אחר. חברה המגבילה את העבדות, הנותנת לכל אדם יום מנוחה שבועי, המבטיחה שלֶחם לא יחסַר מפי האביון וצֶדק לא יחסר לדך ולחלש.
המכשיר השני, הבולט במיוחד בספר במדבר, הוא הצמדת החוק לסיפור – כמו לומר, החוק יובן על הצד הטוב ביותר אם יועמד על רקע ההיסטוריה והחוויה של בני ישראל בתקופתם המעצבת. וכך, חוק פרה אדומה, המטהרת ממגע עם המת, מופיע מיד לפני סיפור מות מרים ואהרן, להזכירנו שהאבל והשכול אומנם מפריעים למגע הישיר שלנו עם א-לוהים, אך הפרעה זו אינה נמשכת לנצח: אפשר לשוב ולהיטהר. דין הציצית מופיע אחרי סיפור המרגלים, משום ששניהם קשורים לראייה. הצימוד מדגיש את ההבדל בין ראייה מתוך אֵימה לבין ראייה מתוך אמונה.
השלישי הוא הזיקה בין החוק למטפיזיקה. יש קשר חזק בין פרק א בספר בראשית, סיפור הבריאה, לבין חוקי הקדושה. שניהם שייכים לתורת כוהנים, לקול הכוהני, ושניהם נוגעים לסדר, להבדלה ולשמירת גבולות. החוקים האוסרים ערבוב חלב ובשר, צמר ופשתים וכן הלאה עניינם מתן כבוד למבנה העומק של הטבע המתואר בפרק הפותח את התורה.
לאורך ספר דברים, כשמשה ניצב בפסגת מנהיגותו, הוא נעשה מחנך, ומסביר לבני הדור החדש, הדור שעתיד לרשת את הארץ ולשבת בה, שהמצוות שה' נתן להם אינן רק צווים א-לוהיים. יש בהן גם היגיון שבני אדם מבינים. הן מוסדי-ארץ שעליהם יכולה להיבנות חברה חופשית וצודקת. הן מתחשבות בכבוד האדם. הן מבטיחות את שלמותו של הטבע. הן נותנות לאדמה הזדמנות לשבות ולהתאושש. הן מחסנות את עם ישראל מפני חוקי הברזל של עלייתן ונפילתן של אומות.
רק אם יכירו בני ישראל באלוהים כריבונם יהיו מוגנים מפני שתלטנותם של מלכים ושחיתותו של הכוח. שוב ושוב אומר משה לעם שאם ישמור את מצוות ה' ייהנה מפריחה, ואם לא יעשה כן יספוג תבוסה, חורבן וגלות. אפשר להבין את הסיבתיות הזו כתופעה על-טבעית, אבל אפשר גם להבינה באופנים שבדרך הטבע.
משום כך משתמש משה לכל אורכו של ספר דברים בפועל שמ"ע. הוא רוצה שבני ישראל יצייתו לקב"ה, אך לא באופן עיוור ולא מתוך פחד בלבד. ה' איננו שליט עריץ. בני ישראל צריכים לדעת זאת מתוך התנסות ישירה. הם כבר ראו איך ה', בורא שמיים וארץ, בחר בהם לעמו, הוציאם מעבדות לחירות, זן אותם וסוכך עליהם כל שנות הנדודים, והובילם לניצחון על אויביהם. ה' נתן להם את התורה לא למענו אלא למענם. כדברי ויס-הלבני, התורה "מזמינה את מקבל החוקים ללמוד את האפקט המיטיב שלהם, ועל ידי כך מכבדת אותו ונותנת לו תחושה שהוא שותף בהם" ג.
זה פשר דבריו המרשימים של משה בסוף פרשתנו, "הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל! הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱ-לֹהֶיךָ. וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" (דברים כז, ט-י). שמירת המצוות כרוכה במעשה של הקשבה, לא רק כניעה וציות עיוור. הקשבה על ממדיה הרבים: קשב, הרהור והתבוננות במהותו של ה' כפי שהיא משתקפת בבריאה, בהתגלות ובגאולה. הקשבה זו משמעה ניסיון להבין את גבולותינו ואת פגמינו כבני אדם. היא דורשת זכירה רגשית חיה של חוויית העבדות במצרים. נדרשים כאן ענווה וזיכרון והכרת הטוב. אך אין נדרשת השעיה של השכל ולא השתקה של הדעת השואלת.
הקב"ה אינו רודן ד. אלא מורה ה. הוא רוצה שלא רק נציית, אלא שגם נבין. לכל העמים יש חוקים, והם צריכים לציית להם. אך מעטים הם העמים לבד מישראל שהעמידו להם כמטרת-על להבין מדוע החוק הוא כפי שהוא. לכך מכוונת התורה במילה "שמע".
סביב שולחן השבת
חג שמח ושנה טובה עם בשורות טובות
ישראל קריסטל-מנכ"ל החברה לחקר המקרא.
א. רלב"ג על התורה, ואתחנן, התועלת הארבע-עשרה.
ב. David Weiss Halivni, Midrash, Mishnah, Gemara: The Jewish predilection for justified law, Harvard University Press, 1986, 5.
ג. שם, עמ' 14.
ד. ראו תלמוד בבלי, עבודה זרה ב ע"ב – ג ע"א.
ה. ראו תנחומא (בובר), יתרו טז.
