אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
........................................................................................
ההקלטה של כל ההרצאות ניתן למצוא גם באתר של החברה לחקר המקרא. www.hamikra.org
לכניסה לתוכנת הספוטיפי כדי לשמוע את כל ההרצאות הקודמות לחצו כאן בבקשה
https://open.spotify.com/show/
............................................................................................................................
הרב לורד יונתן זקס, במסר מתוך ההקדמה להגדה של פסח שכתב הרב זקס זצ"ל
"פסח-על שום מה?" בהוצאת קורן-מגיד ובתרגום של ברוריה בן ברוך 2015 - בביאור ובתוספת מאמרים מאת הרב לורד יונתן זקס.
חגיגה עשירה של מאמרים והסברים על פסח ועל ההגדה, מאד מומלץ, במיוחד בתקופה קשה זו בעם ישראל (ניתן להשיג באתר של הוצאת קורן-מגיד).
הקדמה (vii)
המושג "סדר" תופס מקום מרכזי בתפיסת החירות ביהדות. אנחנו נעשים שותפים לאל בבריאה כשאנחנו יוצרים סדר בחברה - סדר המכבד את כל בני האדם שנבראו בצלם. כדי למצוא את נוכחות האל לא רק ברגעי אקסטזה נדירים אלא גם בהתנהלות היומיומית של החברה בכללותה, חייב לשרור סדר, חייבת להתקיים מערכת חוקים המקובלת על הכול.
הסדר הופך פרטים לקהילה וקהילות לעם. ליל הסדר משקף את הסדר המחבר אותנו ליהודים אחרים ברחבי העולם ובדורות הקודמים
בה בעת יש גם מקום לספונטניות בליל הסדר. אין שני סדרים זהים. במצב האידיאלי כל משפחה מוסיפה, מדי שנה, תובנות חדשות בשעה שהיא מהרהרת בלידת עם ישראל כעם ומחילה אותה על ההווה. "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". פסח הוא דוגמה מצוינת לתנועה המתמדת בין מבנה לספונטניות ביהדות. אנחנו מספרים אותו סיפור באותן מילים, אבל כל אחד מאתנו מוסיף משהו ייחודי משלו. הכללים הם אותם הכללים, אבל הפירושים והפרשנויות שונים תמיד. כך שומר הסיפור העתיק על נעוריו.
ובהמשך. (עמוד x) פסח והבית:
לא מקרה הוא שהסדר, הטקס היהודי הקדום ביותר, מתרחש בבית, כפי שהתרחש במצרים. היהדות מייחסת חשיבות עצומה למשפחה. ספר בראשית מוקדש כל כולו למשפחות: אדם וחווה, נוח ומשפחתו, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב, רחל ולאה ובניהם. המשפחה היא ערש הולדתה של החברה החופשית. כאן אנו לומדים את ההדדיות שבה תלויים החיים המוסריים. כאן, כשאנו חושפים את חולשותינו, אנו מגלים את עוצמתנו. באמצעות הקשרים שהיא יוצרת אנחנו מתוודעים אל החסד, החובה הנובעת מאהבה. ומעל הכול, כאן אנו לומדים מי אנחנו, מניין באנו ומהו הסיפור שלנו.
אפשר ללמוד הרבה מן העובדה שבמקום היחיד שבו התורה מסבירה מדוע נבחר דווקא אברהם לשאת את הבטחת הברית הסיבה ניתנת במונחים של הורות: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוָּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, יט). אברהם נבחר כדי להיות הורה. הוא נבחר גם כדי לחנך. שני המושגים הללו, הנחשבים שונים כל כך זה מזה בחברות רבות, הם בלתי נפרדים ביהדות.
אבהות ואימהות הן שתי תופעות מובחנות, והיהדות מייחסת חשיבות שווה לשתיהן. הילד מקבל מאמו את זהותו הביולוגית כחלק מהעם היהודי. המילה העברית רחמים נגזרת מהמילה רחם. האם, יותר מהאב, קשורה אל הילד באהבה בלתי מותנית.
האבהות, לעומת זאת, היא מושג חברתי. היא שייכת לתרבות ולא לטבע. יש מיני בעלי חיים, ובהם פרימטים הקרובים מבחינה גנטית לאדם, שבהם האבות אפילו אינם מזהים את ילדיהם לאחר חודשים אחדים. האבהות, כמוה כנאמנות, אינה גורם קבוע בכל התרבויות. האתגר העליון של כל ציביליזציה, אמרה האנתרופולוגית מרגרט מיד, הוא לְחַבְרֵת את הזכרים ולשכנע אותם להשקיע את מרצם בבית, במשפחה ובילדים.
זהו אחד מהישגיה הגדולים ביותר של היהדות לאורך הדורות. המילה העברית "זכר" קשורה קשר אמיץ למילה "זכור". תפקידם של האבות הוא להעביר לילדיהם את זיכרונות העבר, כי אנחנו מתייחסים אל העבר לא רק באופן ביולוגי אלא גם באופן תרבותי, באמצעות הסיפורים שאנחנו מספרים וההיסטוריה שאנחנו מתארים (ראה מאמר ה, "היסטוריה וזיכרון"). וזה הדבר שאנחנו עושים בפסח. פסח, חג הזיכרון היהודי, נחגג אפוא בבית, ערש הולדתו של הזיכרון.
משפחות הן מקור לעוצמה גדולה, אבל הן עלולות להיות גם מקור לצרות אופקים, העדפת קרובים ואדישות לעולם שמחוץ להן. קיים עימות בכוח בין המשפחה לאינטרסים הרחבים יותר הנחוצים לבניית חברה של צדק ורחמים. משום כך בית יהודי חייב תמיד להיות פתוח -לְרָעֵב, לגלמוד,לְאוֹרֵחַ. אברהם ושרה, הממתינים בפתח פתוח אוהלם לתת מזון ומחסה לעוברי אורח, הם סמל נצחי לערך יהודי זה. "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה", אמרו חז"ל. האות בי"ת פתוחה מצדה האחד, כדי להראות שבית יהודי חייב להיות פתוח תמיד לנזקקים. ליל הסדר מתחיל אפוא בהזמנה: "כל דכפין ייתי וייכול" – כל רעב יבוא ויאכל. למעשה, בכל הדורות נהגו יהודים להזמין אורחים לליל הסדר זמן רב לפני הסעודה ולא ברגע האחרון. נוסח ההזמנה שבתחילת ההגדה נועד פשוט להזכיר לנו כי חברה חופשית קיימת רק במקום שבו משפחות מזמינות גם אחרים להתחמם בחום לִבָּן.(סוף ציטוט)
ובסוף ההגדה : "השאלה שאינה נשאלת? " ובה תשובתו של הרב לורד יונתן זקס זצ"ל- מגדולי הוגי הדעות היהודים בדורינו.
החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, מברכת ומאחלת לכל עם ישראל באשר הוא שם חג שמח וכשר ובשורות טובות, "ושבו בנים ב"ה לגבולם,
ובציפייה לישועת ה' במלחמה נגד צוררינו הרשעים, בבקשה לשמירת חיי לוחמינו בכל החזיתות, בזעקה להצלת חטופינו ולשחרורם לחיים ולשלום בכבוד, ובתפילה לשלום הפצועים במערכה, אמן.
