הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר לעם מתוך פרשת שמות תשפ"ג-"ישראל היא מדינה מדהימה, רוחשת מרץ וביטחון עצמי, אבן שואבת לכישרונות ולהשקעות – קלחת של חדשנות".להיות יהודי הוא לִרְבּוֹת ולפרוץ מתוך הסבל. ככל שהמצב מחמיר כך אנו מתחזקים.

המתקפה על חופש הביטוי במערב, בייחוד בקמפוסים האוניברסיטאיים, מדאיגה אותי יותר ויותר.' חופש הביטוי מוגבל בשם "המרחב הבטוח", כלומר מרחב המגן על אדם מפני שמיעת דעות המצערות אותו, בשם הדרישה ל"אזהרות טריגר" ובשם המלחמה נגד "מיקרו-אגרסיות", כלומר נגד כל אמירה שמישהו עלול לחוות אותה כמעליבה גם אם לא הייתה בה שום כוונה כזו.
הדברים הרחיקו לכת כל כך, שבתחילת שנת הלימודים האקדמית הנוכחית אסר קולג' אוקספורד על השתתפות של נציג "האיגוד הנוצרי" ביריד בתחומו בעקבות דרישת סטודנטים. הללו טענו שהדבר פוגע בהם כי לנצרות יש "היסטוריה של הומופוביה וקולוניאליזם". המקרים של ביטולי הזמנת מרצים בעלי דעות "שנויות במחלוקת" התרבו מאוד: מספרם בקולג'ים בארצות הברית עלה משישה בשנת 2000 לארבעים וארבעה בשנת 2016.
למגמה הזו יש מניעים נאצלים: להגן על רגשותיהם של אנשים פגיעים. זהו שיקול אתי לגיטימי. ההלכה מתייחסת ללשון הרע בחומרה מופלגת ומטילה סייגים רבים על הדיבור על הזולת. חז"ל אמרו ש"המלבין פני חברו ברבים", כלומר משפיל אותו, "כאילו שופך דמים". הם אף דרשו מעצמם לדבר בלשון נקייה והשתמשו בלשון "סגי נהור" כדי שלא לעלות על דל שפתיהם דברים הנשמעים מכוערים או פוגעים.

אבל מרחב בטוח באמת איננו מקום שבו משתיקים דעות נוגדות. להיפך: זה מקום שבו אדם מקשיב בכבוד לדעות הסותרות את דעתו, ביודעו שאם כך יעשה, גם דבריו שלו יזכו לכבוד ולאוזן קשבת. זהו חופש אקדמי, והוא נחוץ לחברה חופשית כאויר לנשימה.כדברי ג'ורג אורוול, "אם יש לחרות משמעות, משמעות זו היא הזכות לומר לאנשים "מה שאין הם רוצים לשמוע"!

......................................................................................................

"פודזקס" שיעור מספר 7 "מנהיגות" בעולמו של הרב יונתן זקס עם שרה עברון, להאזנה לחצו כאן.ושתפו מאזינים נוספים

https://open.spotify.com/episode/79zp8PnM7yjtxylmr9Tgrm?si=alc9UcizRjqXKK59IKu5Bg

.......................................................................................................

אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.

ולהמשיך ולפתח את "הפודזקס"

ניתן להעביר תרומות:

דרך אתר החברה www.hamikra.org

בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)

החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה

....................................................................................

באדיבות מורשת הרב זקס זצ"ל והוצאת קורן מגיד.

פרשת שמות-תשפ"ג

להוציא מתוק מעַז-הרב לורד יונתן זקס זצ"ל

ספר בראשית נחתם בנעימה שלווה למדי. יעקב מצא את בנו האובד. המשפחה התאחדה. יוסף סלח לאחיו. בחסותו ובהשפעתו התיישבה המשפחה בארץ גושן, מהפורחים בחבליה של מצרים. יש להם בתים, רכוש ומזון. הם נהנים מחסותו של יוסף ומחסדו של פרעה. דומה שמשפחת צאצאי אברהם הגיעה אל המנוחה ואל הנחלה.

ואז, כמו שקורה לא פעם, קם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. האקלים הפוליטי השתנה. חסדה של המלכות סר מעם המשפחה. פרעה אמר ליועציו "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" (שמות א, ט).i] זו הפעם הראשונה בתורה שהמונח "עם" מציין את בני ישראל. מנגנון הדיכוי מותנע: עבודת פרך, המתגלגלת לשעבוד, המתגלגל לכדי ניסיון לרצח-עם.

הסיפור חרות בזיכרוננו. אנו מספרים אותו מדי שנה, ובצורה מתומצתת, בתפילה, גם מדי יום. הוא מאבני היסוד של החוויה היהודית. אך ביטוי אחד בוהק מתוכו באור יקרות: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (א, יב). הוא מבטא את ההוויה היהודית לפחות כמו השעבוד: להיות יהודי הוא לִרְבּוֹת ולפרוץ מתוך הסבל. ככל שהמצב מחמיר כך אנו מתחזקים. עם ישראל הוא העם שלא רק שורד, אלא משגשג מתוך המצוקה.

ההיסטוריה היהודית איננה רק סיפורו של עם הנתון לאסונות שלכל עם אחר, נחוש פחות, היו גורמים לרדת מבמת ההיסטוריה – אלא גם סיפורו של עם שידע להתחדש אחרי כל אסון שכזה; למצוא בכל פעם מחדש מצבורי אנרגיה לא נודעים, שהֵזינו צורות-ביטוי לאומיות חדשות של היות העם הזה נושא דבר ה' לעולם.

כל טרגדיה לאומית בעם ישראל הולידה בו יצירתיות חדשה. אחרי התפלגות ממלכת שלמה קמו נביאי הכתב הגדולים עמוס והושע, ישעיהו וירמיהו. חורבן בית ראשון וגלות בבל הובילו להתחדשות התורה בחיי האומה, בתהליך שראשיתו בנבואות יחזקאל ושִׂיאו במיזם החינוך האדיר של עזרא ונחמיה. מחורבן בית שני צמחה הספרות העצומה של התורה שבעל פה. מסעי הצלב הולידו את חסידות אשכנז, אסכולה מפוארת של דבקות ורוחניות. מגירוש ספרד התגלגלה קבלת האר"י וגוריו בצפת, על השתלשלויותיה בפיוט ובתפילה. הרדיפות והעוני במזרח אירופה הובילו להיווצרות החסידות, שהורידה את עבודת ה' אל העם באמצעות הסיפור והניגון. ומן האסון הנורא ביותר בתולדות האנושות, השואה, באה הולדתה של מדינת ישראל, התחייה היהודית הקולקטיבית המרשימה ביותר זה אלפיים שנה ומעלה.

האות-תמונה בכתב הסיני המציינת "משבר" מציינת גם "הזדמנות". אכן, כל תרבות המסוגלת לראות את הברכה הטמונה בקללה, את נצנוץ האור שבלב האופל, היא תרבות בת קיימא. אולם בעברית גלום במילה "משבר" רעיון מרחיק לכת יותר: מַשְׁבֵּר הוא בעברית מקראית כיסאה של היולדת. בסמנטיקת העומק של הנפש היהודית טמונה ההכרה שהכאב הלאומי בזמנים קשים הוא מקבילם הקולקטיבי של צירי הלידה. משהו חדש נולד מן המצר. זוהי צורת החשיבה של העם שנאמר עליו לפני שנים כה רבות כי כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

מאין היא באה, היכולת היהודית הזו להפוך חולשה לחוזק, מצוקה ליתרון, חושך לאור? שורשיה עוד לפני שעבוד מצרים: אצל יעקב אבינו, שנאבק לבדו בלילה עם המלאך, ועם שחר הפציר בו יריבו המובס שישלח אותו לדרכו. "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי", השיב לו יעקב (בראשית לב, כז). זהו מקור עקשנותנו המיוחדת והמייחדת. גם אם נלחמנו כל הלילה, גם אם אנו על סף שבירה, גם אם אנו צולעים על ירכנו כיעקב, איננו משלחים את אסוננו לדרכו עד שנְחַלֵּץ מהמִפגש איתו ברכה. מאבק יעקב והמלאך לא היה אפיזודה שולית, וברכת המלאך לא הייתה ברכת עראי. האירוע והברכה היו למקור שמו החדש של יעקב, ישראל, ולשורש זהותנו. ישראל, העם ששרה עם אלוהים ואדם ויכול להם, הוא העם המתחזק מכל עימות ומכל מכה.

חשבתי על תכונה לאומית יוצאת-דופן זו שלנו כשנתקלתי במאמר שהופיע בעיתון בריטי לאחר פרוץ גל טרור סכינים פלסטיני ברחובות ישראל בסתיו תשע"ו (2015). הוא נפתח במילים אלו: "ישראל היא מדינה מדהימה, רוחשת מרץ וביטחון עצמי, אבן שואבת לכישרונות ולהשקעות – קלחת של חדשנות". המאמר סקר את ההצטיינות העולמית של ישראל בתחומי התעופה והחלל, הטכנולוגיה הנקייה, מערכות ההשקיה, התוכנה, ביטחון הסייבר, הרוקחות ומערכות ההגנה.ii]

"כל זה", המשיך מחבר המאמר לוק ג'ונסון, "מגיע מכוח המוח, כי לישראל אין משאבי טבע והיא מוקפת שכנות עוינות". ישראל היא הוכחה חיה ל"כוחם של חינוך טכנולוגי, הגירה, ויתרונות הסוג הנכון של השירות הצבאי". אך לא ייתכן שזה הכול, הוא כותב, שהרי היהודים הגיעו להישגים מופלגים גם לפני קום המדינה, בכל מקום שהיו ושניתנה להם ההזדמנות. ג'ונסון סוקר הסברים שהוצעו להצטיינות היהודים: חוסנה של המשפחה היהודית, הדגשת החינוך וההשכלה, חתירה לעצמאות כלכלית, הסתכנות כדרך חיים, ואפילו ההיסטוריה העתיקה של עם ישראל. הסהר הפורה היה אזור מחייתן של החברות החקלאיות הראשונות, ובו צמחו גם ראשוני הסוחרים. ואם כן, אולי הנטייה ליזמות נצרבה בגנום היהודי כבר בימי קדם. ובכל זאת, מסקנתו של ג'ונסון היא שהסיבות העיקריות קשורות "בתרבות ובקהילות".

רכיב מכריע בתרבות הזו הוא צורת ההתמודדות היהודית עם משברים. לכל צרה וצוקה ענו יורשי תכונותיו של יעקב "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי". כך הפריחו החלוצים הישראלים את ישימון הנגב. בראותם נוף שומם וזנוח, הם נטעו עצים ויערות. בצבוא עליהם אויב בגבולות, הם פיתחו טכנולוגיות נשק ואז מצאו להן גם יישומים של שלום. המלחמות והטרור דחפו אותם לפיתוח טכניקות רפואיות מתקדמות ולהובלה בינלאומית בתחום ליווי נפגעי הטראומה. הם מצאו דרכים להפוך כל קללה לברכה. ג'ונסון אחֵר, ההיסטוריון פול ג'ונסון, ביטא זאת ברהיטות (כדרכו בקודש):

במשך 4,000 שנה הוכיחו היהודים כי הם לא רק שורדים גדולים, אלא גם מיומנים מאין כמותם בהסתגלות לחבָרות שלתוכן זרק אותם הגורל, ובאימוץ כל נחמה אנושית שהוצעה להם שם. לא היה עַם פורה מהם בהעשרתם של העניים, בהאנשתו של ההון, או בהפיכת תלאות לסיפורים יצירתיים.iii]

יש משהו רוחני מאוד, אבל גם מעשי ביותר, ביכולת הזו להתמיר רגעים רעים בחיים לכדי דִּרְבּוּן ליצירתיות. כאילו אומר לנו איזה קול, עמוק בתוך תוכנו, "הגעת לנסיבות הנוראות הללו לא סתם, אלא משום שיש משימה המחכה למילויה, ידע הממתין שתרכוש אותו, יכולת שעליך לפתח, לֶקח שזה הזמן ללמוד, רוע הממתין לגאולה ממנו, שביב אור שצריך לחלץ, ברכה שעוד צריכה להתגלות; כי בחרתי בך להעיד באוזני האנושות כולה שמהייסורים יכולה לצמוח ברכה גדולה, אם נאבקים בהם באורך נשימה ובחוסן אמונה".

בעידן שבו אנשי דמים עושים מעשי אכזריות בשם אלוהי החמלה, בניו ובנותיו של עם ישראל מוכיחים מדי יום שזו איננה דרכו של אלוהי אברהם, אלוהי החיים וקדושת החיים. ברגעים שלבנו נמוג ואנו שואלים מתי יבוא הסוף לכל זה, עלינו לזכור את המילים: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". עם שעליו נאמר כך הוא עם שעשוי לקבל מכות אך לעולם לא יוכרע. דרך ה' היא דרך החיים.

שאלות לשולחן שבת

  1. מדוע לדעתכם אסון יכול להוביל ליצירתיות?
  2. האם חוויתם זאת בחייכם, או עם אנשים שהכרתם?
  3. התוכלו למצוא בתולדות עם ישראל דוגמאות לקללות שנהפכו לברכות?

i] זהו הרמז הראשון בהיסטוריה למה שעתיד להתגלגל בעידן המודרני לזיוף הרוסי המפורסם "הפרוטוקולים של זקני ציון". היהודים בגולה היו נטולי עוצמה אך נתפסו תכופות כבעלי עוצמה מוחלטת. לא פעם מבטא הדבר תהייה בלתי אמורה: איך הצליחו היהודים לחמוק מהמעמד השולי שהקצֵינו להם?

ii] Luke Johnson, "Animal Spirits: Israel and its tribe of risk-taking entrepreneurs," Sunday Times, 4 October 2015.

iii] פול ג'ונסון, היסטוריה של היהודים, מאנגלית: גיא הרלינג, ירושלים: שיבולת, תשפ"ב, עמ' 551.