את אחי אנוכי מבקש.
להזכירכם אנחנו פועלים בהתנדבות, אין משכורות, אנחנו כן מלכ"ר עם ניהול תקין ושקוף ואישור מס 46 בפקודה.
אנחנו לא מקבלים תמיכה מגופים ממשלתיים
עלות אחזקת האתר ומשלוח מיילים מדי שבוע עולים לנו כסף רב, אנחנו בימים אלה מחדשים את האתר www.hamikra.org שנבנה לפני 7 שנים, ויש בו חומר רב של העשייה עם תועלת רבה לשימוש הקהל.
אנחנו מפעילים באופן מעשי 3 מיזמים
1. תוכנית "תנ"ך בראש" לקידום בתי הספר הממלכתיים להכנה לחידוני התנך האזורי, הארצי והעולמי. ובו בזמן לקידום לימוד התנ"ך בבתי הספר עם תוכניות מקצועיות בשיתוף משרד החינוך.
2. בית מדרש למקרא עם החמ"ד ללימוד בלתי פורמלי בשעות אחה"צ כיתות ג-ו עם רבני בתי הספר ובפיקוח המפקחים של החמד ותוכניות שהם הכינו ללימוד: א. ביאורי תפילה ב. טעמי מקרא ג. לימוד פרקים מתוך התנ"ך.
נרשמו לשנה זו מעל 300 בתי ספר משרד החינוך אישר עד כה רק 180 בתי ספר!
3. "ימי שיא בתנ"ך" בבתי הספר התיכון ממלכתים גם באישור משרד החינוך, עם אישי ציבור בכירים לדבר על: א. מנהיגות ב. הולך נגד הרוח ג. זהות ושונות.(תוכניות של משרד החינוך למורחבות בתנ"ך ).עם מלגות עידוד שאנחנו נותנים לתלמידים מצטיינים בלימוד תנ"ך.
ויש לנו עוד תוכניות מוכנות למימוש ולכך אנו מבקשים היו בבקשה שותפים לעשייה המבורכת עבור הנוער הנפלא שלנו.
ישראל קריסטל-מנכ"ל החברה לחקר המקרא. בהתנדבות.
לתרומה הכנסו לאתר עם אישור החזר מס 46 : www.hamikra.org
******************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא ממשיכה. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי כד' אלול, תשפ"ה -17.9.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "נצבים" תשפ"ה
מרצה :הרבנית נעמה סט-קיבוץ סעד-השיעור האחרון לשנת תשפ"ה.
נושא:: "בחזרה לגן עדן"
ולהחזרת כל החטופים והכרעת אויבי ישראל
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
שימו לב קישור חדש לזום:
https://us06web.zoom.us/j/87257936118?pwd=Qtjt0etwaZu2SObRPU8d3EK9GIIFqL.1
Meeting ID: 872 5793 6118
Passcode: 391390
******************************
ניתן להירשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר:www.hamikra.org
******************************
בבקשה הפיצו ושילחו את הפרטים על השיעור בפרשת השבוע לכל המכרים שלכם, למען "להגדיל תורה ולהאדירה"
*****************************
סרטון המספר על הפרויקט של החברה לחקר המקרא "תנ"ך בראש" בו אנחנו מקדמים ומכינים,נוער בבתי ספר תיכון ממלכתי להתמודד על המקומות הראשונים בחידון התנ"ך העולמי לנוער ביום עצמאות
******************************
7 דקות פודקאסט על הפרשה בעזרת הבינה המלכותית מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל על: (מעניין מאד)
"פרשת- ניצבים"
https://drive.google.com/file/d/1fe1s0a2XvR6Mdf2XLOopuMcbuOFQ_gLA/view?usp=sharing
בחסות החברה לחקר המקרא ובעזרתו של דוד פטרפרוינד, (השתפרנו אבל, יש עדין מספר טעויות בהגיית מילים מקווים להתגבר עליהם בעתיד, אם יש לכם רעיון כיצד? נשמח לשמוע-כבר ניסינו לנקד הכל!).
****************************************************************
באדיבות מורשת הרב זקס והוצאת קורן מגיד
פרשת ניצבים תשפ"ה
במסר של הרב לורד יונתן זקס זצ"ל מתוך הפרשה-
"למה להיות יהודי?"
&
(הרב זקס זצ"ל מרבה כאן לצטט מתוך הספר שלו "רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו (מורשת הדת העתיקה בעולם) בהוצאת קורן מגיד ובתרגומו של מנשה ארבל 2016 באדיבות הוצאת קורן אני מעתיק את הקטע האחרון בספר "מדוע אני יהודי?" כדאי לקנות ולקרוא את הניתוח של הרב זקס זהו עולם מלא.עמ' 206-209).
ההמשך כאן בסוף פרשת השבוע.
******************************************************
בימי חייו האחרונים מחדש משה את הברית בין ה' לישראל. ספר דברים ברובו הוא סיפורה של ברית זו – איך היא נולדה, מהם תנאיה וסעיפיה, מדוע היא מצויה בגלעין זהותו של עם ישראל כעם קדוש, ועוד. והנה מגיע רגע החידוש עצמו: סוג של משאל עם, אם תרצו.
אולם משה נזהר שלא להגביל את תוקף דבריו רק לנוכחים במקום. ערב מותו הוא רוצה לוודא ששום דור עתידי לא יוכל לומר "משה כרת ברית עם אבותינו ולא איתנו. לא נתנו את הסכמתנו. לכן אנחנו לא מחויבים". על כן הוא אומר, בשם ה': "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (דברים כט, יג-יד).
כפי שציינו המפרשים, המילים "אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה" אינן יכולות לכוון לבני ישראל שחיו באותו זמן אך נמצאו במקום אחר, שכן כל בני ישראל כולם נמצאו שם. הפירוש היחידי האפשרי הוא "הדורות שטרם נולדו". הברית מחייבת את כל עם ישראל מאז ועד היום. כמאמר התלמוד, כל אדם מישראל "מושבע ועומד מהר סיני".א. בהסכימם להיות עמו של ה', הכפוף למצוותיו, חייבו אבותינו גם אותנו.
מכאן אחד המאפיינים החשובים ביותר של היהדות: היהודי אינו בוחר להיות יהודי (למעט גרים). הוא נולד יהודי. בהגיענו לגיל מצוות אנו נעשים בוגרים מבחינה הלכתית, חייבים במצוות ואחראים למעשינו – אבל אנחנו שייכים לברית כבר מלידתנו. טקס בר ובת המצווה איננו המקבילה היהודית לקונפירמציה הנוצרית; אין הם קבלה מרצון של זהות יהודית. הבחירה נעשתה לפני יותר משלושת אלפים שנה, כאשר משה אמר "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת, כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" – כלומר כל דורות העתיד, ובכלל זה אנחנו.
אבל – הייתכן דבר כזה? עיקרון יסודי הוא ביהדות שאין חיוב בלי הסכמה. איך אפשר להיות מחויבים להסכם שלא היינו צד בו? איך אנו יכולים להיות כפופים לברית על סמך החלטה שנתקבלה לפני עידן ועידנים בידי אבות אבותינו הרחוקים?
חז"ל שאלו שאלה דומה על מקרה קל יותר: על בני דור המדבר עצמם, שהיו במעמד הר סיני ונתנו את הסכמתם. לדברי האמורא רב אבדימי בר חמא, בגמרא במסכת שבת, לא ניתן להם חופש מוחלט לומר לא:
שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה, מוטב; ואם לאו, שם תהא קבורתכם.ב.
על כך מעיר שם רב אחא בר יעקב: "מכאן מודעא רבה לאורייתא"; בלשוננו, יש כאן סדק חמור בלגיטימיות של הברית. רבא השיב על כך באומרו שגם אם ההסכמה לברית לא הייתה חופשית לגמרי, בני ישראל "הדרו (חזרו) וקיבלוה בימי אחשוורוש" מרצונם החופשי ג.
אין זה המקום לדון בסוגיה עצמה, אבל לענייננו הרעיון ברור: הסכם כפוי איננו מחייב. והנה אנו לא הסכמנו. רובנו נולדנו יהודים. לא היינו בימי משה ולא בימי אחשוורוש. מדוע הברית מחייבת אותנו?
אין זו שאלה צדדית. זוהי שאלת השאלות. הכול נבנה עליה. איך יכולה הזהות היהודית לעבור מהורה לילדו? אם הזהות היהודית הייתה רק אתנית או גזעית, אפשר היה להבין זאת. הרי אנו יורשים דברים רבים מהורינו, ובראשם, בלי ספק, המטען הגנטי. אבל להיות יהודי איננו מצב גנטי. זוהי מערכת של חובות דתיות. יש עיקרון הלכתי הקובע כי "זָכין לאדם שלא בפניו": ד. אפשר לזַכּות אדם בהטבה גם שלא בידיעתו או בלי לבקש את הסכמתו. היות יהודי היא בוודאי זכייה וברכה – אך היא כרוכה גם באחריות רבה, ובמגבלות על טווח הבחירות הלגיטימיות של האדם. אלמלא היינו יהודים יכולנו לעבוד בשבת, לאכול את כל העולה על רוחנו, ועוד ועוד. אפשר לזכות אדם שלא בפניו בהטבה, אבל לא בנטל ובאחריות.
בקיצור, זאת שאלת השאלות של הזהות היהודית. איך יכולה ההלכה לחייב אותנו מבלי שבחרנו בכך, רק מפני שאבותינו הסכימו בשמנו?
בספרי 'רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו' ה. הראיתי כמה מרתקת היא ההתחקות אחר מסעה ההיסטורי המדויק של שאלת היסוד הזו – מתי היא נשאלה והיכן. הראיתי כי אף על פי שכל יהדותנו עומדת על השאלה הזו, לא תמיד היא נשאלה. בדרך כלל, היהודים לא שאלו למה להיות יהודי. התשובה הייתה ברורה: הוריי היו יהודים. הוריהם היו יהודים. אז גם אני יהודי. זהות היא דבר שרוב האנשים מקבלים כנתון.
השאלה צצה בימי גלות בבל. הנביא יחזקאל אמר, "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן" (יחזקאל כ, לב). זו ההתייחסות הראשונה הידועה לנו ליהודים המנסים באופן פעיל לנטוש את זהותם.!
זה קרה שוב בימי בית שני ובתקופת חז"ל. במאה השנייה לפני הספירה רווחה ההתייוונות, ניסיונם של יהודים לאמץ את התרבות ואורח החיים ההלניים. תופעה מקבילה נפוצה בשנות הכיבוש הרומי. היו אפילו שעברו ניתוח, שנודע בשם אפיספאזמה, להשבת מה שפגמה ברית המילה, כך שיהדותם לא תהיה ניכרת בהם; חז"ל כינו אותם "מושכי עורלתם". ו.
בפעם השלישית עלה העניין על הפרק בספרד של המאה ה-15. שני מפרשי מקרא שחיו במקום ובזמן ההם, דון יצחק אברבנאל ורבי יצחק עראמה, העלו את שאלתנו: כיצד מחויבים היהודים בברית שלא הם כרתו. אלו היו שנות רדיפת היהודים בספרד – מפרעות קנ"א (1391) עד הגירוש ב-1492.
לחץ כבד הוטל על היהודים להתנצר, וכשליש מהם אכן עשו כן; מראנוס, חזירים, כינו אותם הנוצרים; והאינקוויזיציה הקתולית, לפני הגירוש וגם לאורך שנים רבות אחריו, הופעלה לאיתור, אמיתי או כוזב, של אנוסים: מתנצרים שהוסיפו לשמור את היהדות בסתר.
השאלה "למה להישאר יהודי" הייתה שאלה ממשית.
התשובות שניתנו לשאלה הזו השתנו על פי תנאי התקופות. תשובתו של יחזקאל הנביא הייתה נוקבת: "חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָ-י ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם" (כ, לג).
כלומר, היהודים לא יצליחו לברוח מייעודם גם אם ירצו. הם יישארו יהודים למרות רצונם. כך אכן קרה, לגודל האסון, בשתי תקופות שיא של התבוללות: בספרד במאה ה-15, ובמרכז אירופה בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים. בשני המקרים האנטישמיות הייתה גזענית ולכן רודפי היהודים לא הרפו מהם גם משהמירו את דתם.
לעומת זאת, תשובתם של חז"ל לשאלה הייתה מיסטית. הם אמרו שנשמות כל בני הדורות העתידיים היו בהר סיני ונתנו את הסכמתן לברית ז.כלומר, כל יהודי בכל זמן כבר התחייב בימי משה, אף שטרם נולד. אם ננסה להסיר מהתשובה את הצעיף המיסטי, אולי נבין את כוונת חז"ל כך: גם היהודי המתבולל, בסתר חדרי לבו יודע שהוא עדיין יהודי. כך אכן היה, כנראה, אצל אישים כהיינריך היינה ובנג'מין דיזראלי, שחיו כנוצרים אך פעמים רבות כתבו וחשבו כיהודים.
בעיני הפרשנים בני המאה ה-15, תשובה זו הייתה בעייתית. הרב עראמה, בדבריו לפרשת ניצבים בספרו 'עקדת יצחק', כותב שאי אפשר לראות את האדם כנשמה בלבד. האדם הוא צירוף של נשמה וגוף. גם אם הנשמה נכחה במעמד הר סיני, איך היא יכולה לחייב את הגוף שלא היה שם? קל להבין מדוע תחפוץ הנשמה לבוא בברית עם אלוהים ולמה תקבל על עצמה ברצון את המחויבויות הכרוכות בכך. מבחינה רוחנית, הברית הזו היא רווח נקי, היא הטבה, וכזכור זכין לאדם שלא בפניו. אבל לגוף, הברית הזו היא נטל. היא כרוכה במגבלות רבות על ההנאות הגשמיות. לפיכך, אם נשמות הדורות העתידיים נכחו במעמד הר סיני, אין בכך לחייב את הגופים שנעדרו ממנו; הגופים לא הסכימו.
'רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו' מגולל את תשובתי המפורטת לשאלה הזו. אבל אולי יש פשוטה ממנה. לא לכל המחויבויות המוטלות עלינו נתנו את הסכמתנו החופשית. יש חובות הבאות עם הלידה. הדוגמה הקלאסית לכך היא כתר יורש העצר ברבות מהממלכות: אדם מוכרז ככזה בלידתו, רק משום שנולד להורים מסוימים בנסיבות מסוימות. מרגע הולדתו נכנס יורש העצר למערכת של מחויבויות ולחיים בשירותם של אחרים. הוא יכול להזניחם. בנסיבות קיצוניות הוא יכול גם לוותר על הכתר. אבל איש אינו בוחר להיות יורש העצר. זהו גורל, ייעוד, הבא מלידה.
העם שה' עצמו אמר עליו "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב) יודע שהוא נולד לתפקיד. אולי זו זכות. אולי זה נטל. אולי שניהם גם יחד. המחשבה שרק דברים שבחרנו בעצמנו יכולים להימנות עם הדברים החשובים בחיינו היא מחשבת-שווא מן העידן שלאחר הנאורות.
האמת היא שכמה מהעובדות החשובות ביותר הנוגעות לנו הן כאלו שלא בחרנו בהן. לא בחרנו להיוולד. לא בחרנו את הורינו. לא בחרנו מתי להיוולד והיכן. אך כל הדברים הללו משפיעים במידה מכרעת על מהותנו ועל ייעודנו.
אנחנו חלק מסיפור שהתחיל דורות רבים לפני שנולדנו, ואשר יימשך עוד דורות רבים בלעדינו, והשאלה הניצבת בפני כל אחד מאתנו היא: האם נמשיך את הסיפור? תקוותיהם של מאה דורות אבותינו תלויות בנכונות שלנו לעשות זאת. עמוק בזיכרון הקולקטיבי שלנו, מילותיו של משה ממשיכות להדהד: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת", אלא גם עם "אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם". כל אחד מאיתנו הוא דמות מפתח בסיפור הזה. אנחנו יכולים לחיות אותו. אנחנו יכולים גם לעזוב אותו. אך מהבחירה עצמה איננו יכולים לברוח, וזו בחירה בעלת השלכות עצומות. עתיד הברית מונח על כתפינו.
סביב שולחן שבת
מדוע אפוא אני יהודי? לא משום אמונתי שהיהדות מכילה בתוכה את הסיפור האנושי כולו. יהודים לא כתבו סונטות של שייקספיר ורביעיות של בטהובן. לא אנו הענקנו לעולם את יופיו הרוגע של הגן היפני או את הארכיטקטורה של יוון העתיקה. אני אוהב את שכיות החמדה הללו. אני מעריץ את המסורות שהולידו אותן, אבל זה שלנו! אינני יהודי אף לא בגלל האנטישמיות או כדי למנוע מהיטלר ניצחון שלאחר המוות. מה שקורה לי אינו מגדיר מי אני, שהרי אנו עם של אמונה, לא של גורל, גם אינני יהודי משום שאני סבור כי היהודים טובים מאחרים – אינטליגנטיים, מוסריים, שומרי חוק, יצירתיים, נדיבים או מוצלחים יותר מהם. השוני אינו טמון ביהודים אלא ביהדות, לא במה שהננו אלא במה שאנו נקראים להיות.
אני יהודי כיוון שבהיותי בן לעמי, אני שומע את הקריאה להוסיף את הפרק שלי לסיפור הלא גמור שלו. אני שלב במסעו, חוליה המחברת בין הדורות. חלומותיהם ותקוותיהם של אבותיי חיים בתוכי, ואני השומר על הפיקדון שהותירו, היום ובעתיד.
אני יהודי משום שאבותיי היו הראשונים שהבינו כי העולם מונע מכוחה של מטרה מוסרית, כי המציאות אינה מלחמה מתמדת של כוחות הטבע שיש לסגוד להם כאלים, וההיסטוריה אינה מאבק שבו הכוח צודק ושיש לפייס בו את בעלי העוצמה. מסורת היהדות עיצבה את תרבות המוסר של המערב, לימדה בפעם הראשונה כי חיי אדם מקודשים הם, כי לעולם אין להקריב את היחיד על מזבח ההמון, וכי כולם שווים בפני האלוהים - עשיר כעני, גדול כקטן.
אני יהודי משום שאני היורש המוסרי של אלה שניצבו לרגלי הר סיני והתחייבו לחיות לאורן של אמיתות אלה, להפוך לממלכת כוהנים ולגוי קדוש. אני צאצא של אין ספור דורות של אבות, אשר למרות המבחנים המרים והמכאיבים שהועמדו בהם, נותרו נאמנים לאותה ברית, שעה שיכלו לנטוש אותה בקלות כה רבה.
אני יהודי בגלל השבת - המוסד הדתי הנעלה ביותר שהצמיח העולם, יום שבו אין אנו מתמרנים את הטבע או את עמיתינו בני האדם, הזמן שבו אנו מתאחדים מתוך חירות ושוויון ליצור, מדי שבוע בשבוע, ציפייה לקראת העידן המשיחי.
אני יהודי כיוון שאומתנו, חרף הזמנים שבהם סבלה מעוני מרוד ביותר, מעולם לא ויתרה על מחויבותה לסעוד את הרש, או להציל יהודים מארצות אחרות, או להילחם לעשיית צדק לנדכאים; והיא עשתה זאת בלי טפיחה עצמית על השכם, משום שזוהי מצווה, משום שיהודי אינו יכול להסתפק בפחות מזה.
אני יהודי משום שאני מוקיר את התורה, בידעי כי אין למצוא את אלוהים בכוחות הטבע, אלא במשמעויות המוסריות, במילים, בטקסטים, בהוראות ובציוויים, ומשום שיהודים, אף שחסרו את כל השאר, מעולם לא חדלו להעריך את החינוך כמשימה מקודשת, תוך שהם מעניקים ליחיד כבוד ועומק רוחני.
אני יהודי על שום אמונתו העזה של עמי בחירות, בשל דעתו כי כל אחד מאתנו הוא סוכן מוסרי, וכי בכך טמון כבודנו הייחודי כבני אדם; ומשום שמעולם לא הותירה היהדות את האידיאלים שלה בחזקת שאיפות נעלות, אלא תרגמה אותם לכלל מעשים, הקרויים מצוות, ולדרך - היא ההלכה - ובכך הורידה את השמים ארצה.
אני גאה, פשוט, להיות יהודי.
אני גאה להיות חלק מעם שחרף הצלקות והטראומות שספג, מעולם לא איבד את ההומור ואת האמונה, את יכולתו לצחוק על הצרות העכשוויות ובה בעת להאמין בגאולה הסופית; עם שראה בתולדות האנושות מסע, ומעולם לא חדל לתור ולחפש.
אני גאה להיות חלק מתקופה שבה הגיב עמי על השמדה, שכמוה לא בוצעה נגד עם כלשהו, בתחייתה של ארץ, בהשבת ריבונותו, והוא מציל יהודים הנתונים בסכנה בכל רחבי העולם, בונה מחדש את ירושלים ומתגלה כמי שתעוזתו לחתור לשלום אינה נופלת מזו שבה התברך לעת מלחמת הגנה.
אני גאה על כך שאבותינו סירבו להסתפק בנחמות טרם זמנן, ושעל השאלה "האם המשיח בא?" השיבו תמיד "עדיין לא".
אני גאה להיות שייך לעם ישראל, שמשמעות שמו "כי שרית נאבקת) עם אלהים ועם אנשים, ותוכל". שכן חרף אהבתנו לאנושות, מעולם לא חדלנו להתגושש עמה, קוראים תיגר על אליליה של כל תקופה. וחרף אהבתנו הנצחית לאלוהים, מעולם לא חדלנו להיאבק עמו, כפי שהוא לא חדל להיאבק עמנו.
ואף שאני מעריץ ציביליזציות ואמונות אחרות, ומאמין שכל אחת מהן הרימה תרומה מיוחדת לעולם, אני דבק בעמי, במורשתי ובאלוהיי בייחודיות שלנו טמונה האוניברסליות שלנו. ומתוך היותנו מה שרק.אנו הווים, אנו מעניקים לאנושות מה שמצוי אך ורק באמתחתנו.
זהו אפוא סיפורנו, מתנתנו לדור הבא. קיבלתי אותו מהוריי, והם קיבלוהו מהוריהם במרחבי המקום והזמן הגדולים. אין דבר שידמה לו באמת. שכן הסיפור הזה שינה את הדמיון המוסרי של המין האנושי, והוא עדיין מאתגר אותו כיום.
ברצוני לומר לילדיי: טלו אותו, הוקירוהו, למדו להבין ולאהוב אותו. שאו אותו, והוא יישא אתכם. ולוואי שבבוא העת תעבירו אותו גם אתם לילדיכם. שהרי אתם בניו של עם נצחי, אות בספר תורתו. אפשרו נא לנֶצח של העם הזה לחיות בתוככם.
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל. יהי זיכרו ברוך.
א. יומא עג ע"ב ונדרים ח ע"א.
ב. שבת פח ע"ב.
ג. שם.
ד.כתובות יא ע"א.
ה.יונתן זקס, רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו: מורשת הדת העתיקה בעולם, מאנגלית: מנשה ארבל, ירושלים: מגיד, תשע"ו.
ו. אליהם כיוון רבי אלעזר המודעי בדבריו על "המפר בריתו של אברהם אבינו" (משנה, אבות ג, יא).
ז. שמות רבה כח, ו.
קובץ מצורף אחד • נסרקו על ידי Gmail
