הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מפרשת נח-תשפ"ו-האם ישנו בסיס אובייקטיבי למוסר? -המוסר אינו רק מה שאנו בוחרים שיהיה. הוא חלק מהמארג הבסיסי של העולם, שנתגלה לנו בידי בורא העולם לפני עידן ועידנים..

לשותפות בתרומה באתר עם אישור מס 46 בפקודה הכנסו בבקשה:

www.hamikra.org

********************************************************************

בס"ד תשרי תשפ"ו אוקטובר 2025

לכבוד קוראי המיילים השבועי שלנו.

אנחנו פונים אליכם כי יש לנו מטרה משותפת, אנו מאמינים כי המכנה המשותף הגדול ביותר בישראל, הדבר שמחבר יותר מכל בין דתיים, חרדים וחילונים, עולים חדשים וותיקים, אשכנזים וספרדים, זקנים וילדים, הוא בראש ובראשונה – התנ"ך.

ידיעת התנ"ך היא היכרות עם: עם-ישראל, ההיסטוריה של ארץ ישראל, ההווה והעתיד.

מטרת החברה לחקר המקרא (עמותה הפועלת בהתנדבות מלאה), קידום לימודי התנ"ך בישראל והחזרת התנ"ך למרכז השיח הישראלי. אנו עושים זאת באמצעות תוכניות לימוד ייחודיות בבתי הספר הממלכתיים בכל רחבי הארץ.

החברה מציגה תכנית לימוד חדשנית וחווייתית הנלמדת כיום ב 20 בתי ספר ממלכתיים ברחבי הארץ.

בפתחה של שנת הלימודים החדשה, אנו רוצים לראות אתכם שותפים במפעל העצום הזה שיוסד על ידי דוד בן גוריון ופרופ' חיים גבריהו ז"ל.

הסיוע שלכם יאפשר לנו להמשיך ולהפעיל מערכי לימודים חווייתיים, מהנים ומרתקים גם בבתי ספר ממלכתיים נוספים ברחבי הארץ ואף להכין תלמידים לתחרויות מקומיות וארציות ולבסוף גם לחידון התנ"ך העולמי.

לפרטים ולמידע נוסף נא לפנות לישראל קריסטל,

מנכ"ל החברה לחקר המקרא.

טל.(whatsApp) 0543973801

info@hamikra.org

*****************************************************

בוקר טוב לקוראי המיילים ולתורמים על פעילות החברה לחקר המקרא.

להלן עידכון הפעילות שלנו בחודש האחרון בתוכנית תנ"ך בראש:

************************

לכבוד גור רוזנבלט סמנכ"ל חברה ונוער וממונה על חידוני התנ"ך העולמי. משרד החינוך
אנחנו עם למעלה 220 תלמידים
ועם 18 בתי ספר ומוריהם
בתוכנית תנ״ך בראש

היוזמה הזו חדשה במטרה
להתמקד ולפתוח שירות לכל בתי ספר הממלכתיים בארץ.


מפקחת ראשית לבתי הספר הממלכתיים גב' ענת צידון מעודכנת
והעמידה את המנחה הארצית הלנה מטעמה לסיוע

ד"ר חננאל מלכה אחראי על החידונים מטעמך, מקדם את הפרסום למורים ולמפקחים המחוזיים על התנ״ך ברחבי הארץ
נא ראה אם תוכל לתת ברכתך לדרבון ע"י פרסום.
יחד נעשה ונצליח

איציק בן אבי

מנהל פרויקט "תנ"ך בראש" מטעם החברה לחקר המקרא.

*****************************

פירסום ברשתות ובקבוצות.

(אפשר בבקשה לבקש ממך הקורא להיות שותף וגם לפרסם! ע"י העתק הדבק)

חדשות טובות!
החברה לחקר המקרא בשיתוף משרד החינוך
מקימים קבוצת למידה
של תלמידים בעלי רצון לזכות בחידון התנ״ך ובעלי מוטיבציה ללמידה אינטינסיבית.

מורים המעונינים להמליץ על תלמידה ותלמיד בודד מבית ספרם מוזמנים
להפנות את התלמיד ישירות לקבוצה הנבחרת
בקישור הזה:
https://chat.whatsapp.com/BgavXKLcYKjHYWIBENJfBr

את המיזם והלמידה יובילו
חתני התנ״ך שמואל עמרוסי ורות כהן כמנטורים לתלמידי הקבוצה הנבחרים.

מחכים לתלמידים האלופים!

איציק בן אבי.

****************************************

המשך יבוא.....

************************************************************

חוזר 15 דקות פודקאסט על הפרשה בעזרת הבינה המלכותית מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל על: (מעניין מאד)

"פרשת-בראשית -תשפ"ו"

פודקאסט "למה התורה התחילה בבראשית"- מומלץ להקשיב עד הסוף

https://drive.google.com/file/d/16AVuVvn4E8dcXPpon-Ps2v2q0IFzDETD/view?usp=sharing

בחסות החברה לחקר המקרא ובעזרתו של דוד פטרפרוינד, (השתפרנו אבל, יש עדין מספר טעויות בהגיית מילים מקווים להתגבר עליהם בעתיד, אם יש לכם רעיון כיצד? נשמח לשמוע-כבר ניסינו לנקד הכל!).

**********************************

ופודקאסט חדש על פרשת נח:דילמת האסיר וסוד ברית נח:

https://drive.google.com/file/d/1js0INMFV_LWk88yPq5M29DTGbdmKqAhB/view?usp=sharing

*****************************************************

מתוך ספרו של הרב לורד יונתן זקס זצ"ל המתורגם, ע"י אמנון בזק בהוצאת קורן מגיד 2024 "עשרה נתיבים אל ה' בתוך מרוץ החיים, למצוא קרבת א-לוהים (ספרון מדהים-עם מוסר השכל-נמצא באתר).

פרק שמיני-נתיב ארץ ישראל: ארצו של העם. עמ' 95-96

אין דת בהיסטוריה שהייתה קשורה כל כך לארץ כלשהי כמו היהדות. הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל חוזר ארבעת אלפים שנים לאחור, מאז המילים הראשונות של ה' לאברהם: "לָךְ לָךְ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתָּךְ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאָךְ" (בראשית יב, א). עם הגיעו לארץ, אמר לו ה': "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (שם, ז). שבע פעמים הבטיח ה' את הארץ לאברהם, והבטיח אותה שוב גם ליצחק וליעקב.

המילה 'תשובה' נגזרת מן המשמעות של לשוב בחזרה, ובשתי משמעויות: רוחנית, לשוב אל ה'; ופיזית, לשוב לארץ ישראל. שכן ארץ ישראל היא מקומו המיועד של עם ישראל: ארץ קטנה לעם קטן, ועדיין עם שתרומתו להיסטוריה הדתית של העולם היא עצומה. זוהי הארץ שאליה הלכו משה ובני ישראל במדבר, הארץ שממנה גלה העם פעמיים, הארץ שאליה הגיעו אבותינו בכל עת שיכלו ושמעולם לא עזבו אותה מרצון ולא ויתרו עליה.

ההיסטוריה היהודית היא הסיפור של הגעגועים לארץ.

ארץ הקודש נותרה המקום שבו נקראו היהודים להקים חברה של צדק וחמלה תחת השגחתו של ה'. ואף על פי שלאחר מכן היא הוחזקה כקדושה גם על ידי הנצרות והאסלאם, הייתה זאת רק העתקה, שכן הארץ הובטחה לאברהם, שהנוצרים הראשונים, ולאחר מכן המוסלמים, טענו שהם צאצאיו. המרכזים של הדתות האחרות היו במקומות אחרים: לנצרות המערבית רומא, לנצרות המזרחית - קונסטנטינופול, למוסלמים - מכה ומדינה.

יש כיום חמישים ושש מדינות מוסלמיות ושמונים ושתיים מדינות נוצריות, אך רק מדינה יהודית אחת. זהו המקום היחיד בעולם שבו היהודים הם הרוב, שבו הם נהנים משלטון עצמי, שבו הם יכולים ליצור חברה ולעצב תרבות כיהודים.

הצהרת בלפור בשנת 1917, שלאחר מכן אושררה על ידי חבר הלאומים, הרבה לפני השואה, הייתה מאמץ לתקן את העוול הממושך ביותר כנגד האנושות: ההכחשה של זכותו של עם על אדמתו וכתוצאה מכך הרדיפות של היהודים בארץ אחרי ארץ, מאה אחרי מאה, בהיסטוריה של סבל שאין לו אח ורע.

היהודים שחזרו לארץ לא היו זרים, נוכרים, נוכחות אימפריאליסטית או קולוניאליסטית. הם היו תושביה המקוריים של הארץ: העם היחיד במשך ארבעת אלפים שנים שיצר שם אומה עצמאית. כל שאר כובשיה של הארץ - מהאשורים והבבלים ועד העות'מנים והבריטים - היו כוחות אימפריאליסטיים, ששלטו בארץ כאחד המחוזות של ממלכותיהם העצומות.

המצרים לא הציעו לפלסטינים מדינה כשהם שלטו בעזה בין השנים 1967-1948, וכך גם הירדנים ששלטו ביהודה ושומרון באותן שנים. המדינה היחידה שהציעה לפלסטינים מדינה היא ישראל. אנו מתפללים לשלומה של מדינת ישראל. המשך עמ' 98.

מנשר נפוליאון. עמ' 98.

בשנת 1798 התחיל נפוליאון את מסעו למזרח התיכון. הוא הגיע תחילה למצרים, ולאחר מכן לפלשתינה. מתוך רגש היסטורי עמוק, הוא חש שצעד זה עשוי להתחיל את שובם של היהודים אל הארץ שממנה גלו לפני זמן רב כל כך. הוא שלח את המנשר הזה אל היהודים:

אלפי שנים של כיבוש ועריצות עשקו מכם את ארץ אבותיכם. עם זאת, לאורך כל הזמן הצלחתם בדרך כלשהי להישאר כעם. לפני זמן רב, כשהנביאים יואל וישעיהו חזו את החורבן המתקרב של ארץ מולדתם, הם גם ניבאו על היום שבו הארץ תיבנה מחדש. כעת, סוף סוף, מתחיל לזרוח אורו של אותו יום.

קומו באושר, יורשיה של פלשתינה! אומה גדולה צרפת] קוראת לכם לקחת את מה שנכבש, להישאר הבעלים שם, ולהגן עליה מפני כל הבאים עליה.
מהרו! עכשיו זהו הרגע, שאולי לא יחזור במשך דורות, לתבוע את הזכויות שנלקחו מכם במשך אלפי שנים, ולחיות שוב כעם בין העמים.

(מנשר נפוליאון אל היהודים, פורסם בעיתון הצרפתי 'מוניטר' ב־20 באפריל 1799; צוטט על ידי פ' קובלר, 'נפוליאון ושיבת היהודים לפלשתינה',
The New Judaea ספטמבר 1940, עמ' 190)

האמיר פייסל: (מלך עירק 1883-1933) עמ'100-101

לא כל המנהיגים הערביים התנגדו לציונות. היו שהכירו בקשר ההיסטורי שבין היהודים ובין ארץ ישראל. הם ידעו שנוכחות יהודית עשויה להביא שגשוג לכל האזור. המכתב הבא נכתב על ידי המלך פייסל לשופט היהודי אמריקאי פליקס פרנקפורטר 1919 ,ב־3 במרץ

אנו חשים שהערבים והיהודים הם בני דודים במוצאם.

הם סבלו באופן דומה מדיכוי על ידי כוחות גדולים מהם, ובנסיבות משמחות הם יכולים לעשות את הצעד הראשון להגשמת האידיאלים הלאומיים שלהם יחד.

אנו הערבים, בעיקר המשכילים שבינינו, מביטים באהדה עמוקה על התנועה הציונית... נעשה ככל יכולתנו, ככל שהדברים נוגעים לנו, לסייע להם בדרך: אנו נאחל ליהודים בכל הלב ברכת ברוכים הבאים הביתה...

אנו עובדים יחד לקראת רפורמה ותחייה מחודשת של המזרח הקרוב, ושתי התנועות שלנו משלימות זו את זו.

התנועה היהודית היא לאומית ולא אימפריאליסטית. התנועה שלנו היא לאומית ולא אימפריאליסטית, ויש מקום בסוריה השם שניתן באותו זמן לכל השטח, שכעת כולל את סוריה, לבנון, ירדן וישראל] לשתי התנועות שלנו. אני באמת חושב שאף לא אחת תזכה להצלחה של ממש ללא האחרת...

אני, ויחד איתי העם שלי, מצפים לעתיד שבו אנחנו נעזור לכם ואתם תעזרו לנו, כך שהמדינות שבהן אנחנו מתעניינים באופן הדדי ייטלו שוב את מקומן בין קהילת האומות בנות התרבות בעולם.

(מתוך ו' לוקוור וב' רובין עורכים The Israel Arab

מתוך עשרה נתיבים אל ה' -הרב לורד יונתן זקס זצ"ל (ספר קטן גדול!)

***************************************************************

באדיבות מורשת הרב זקס זצ"ל והוצאת קורן -מגיד.

פרשת נוח תשפ"ו

הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מתוך הפרשה "מוסר מוכח"

האם ישנו בסיס אובייקטיבי למוסר?

לאורך המאה העשרים, בחוגים חילוניים, הרעיון נתפס כאבסורדי. מוסר הוא מה שאנחנו בוחרים שהוא יהיה. אנחנו חופשיים לעשות ככל אוות נפשנו כל עוד איננו פוגעים באחרים. שיפוטים מוסריים, גורסת גישה זו, אינם אמיתוֹת אלא בחירוֹת. אין דרך לעבור מ"ככה זה" ל"כך ראוי שיהיה", מתיאור להוראה, מעוּבדוֹת לערכים, ממדע לאתיקה. זו הייתה החוכמה המקובלת בפילוסופיה למשך מאה שנים, מאז טען ניטשה כי יש לנטוש את המוסר – שהוא ראה כתוצר של היהדות – לטובת "הרצון לעוצמה".

והינה, בשנים האחרונות, ניתן למוסר בסיס מדעי חדש לחלוטין, משני כיוונים מפתיעים: הנאו-דרוויניזם ותורת המשחקים, שהיא ענף של המתמטיקה. כפי שנראה תכף, גילוי זה קשור במסמרות לסיפור נוח והברית שא-לוהים כרת עם האנושות אחרי המבול.

את תורת המשחקים המציא אחד המוחות המזהירים ביותר במאה העשרים, ג'ון פון-ניומן (1903–1957). הוא הבין שהמודלים המתמטיים המשמשים בכלכלה אינם ריאליסטיים ואינם משקפים את דרך קבלת ההחלטות בעולם האמיתי. בחירה רציונלית איננה רק עניין של שקילת חלופות והכרעה ביניהן. שכן תוצאת החלטתנו תלויה במקרים רבים בדרך שבה אחרים מגיבים לה, ואת זאת, בדרך כלל, איננו יודעים מראש. תורת המשחקים, המצאתו של פון-ניומן משנת 1944, הייתה ניסיון ליצור ייצוג מתמטי לבחירה בתנאי אי-ודאות. כעבור שש שנים היא הולידה את הפרדוקס המפורסם ביותר שלה, הידוע בכינוי "דילמת האסיר".

דמיינו שני אנשים שהמשטרה עצרה בחשד לביצוע פשע. הראיות הקיימות מספיקות רק להאשמתם בעברה קטנה יותר. המשטרה מחליטה לעודד אותם להפליל איש את חברו בַּפשע. היא מפרידה בין השניים, ומציעה לכל אחד מהם כך: אם תעיד נגד החשוד השני, והוא לא יעיד נגדך, אתה תשתחרר והוא יידון לעשר שנות מאסר. אם יקרה ההפך, אתה זה שתיכלא לעשר שנים. אם שניכם תעידו, כל אחד נגד חברו, כל אחד מכם יידון לחמש שנות מאסר בלבד. ואם שניכם תשמרו על זכות השתיקה, תואשמו בעברה הקטנה שלגביה כבר יש לנו הוכחות, וכל אחד מכם ייאסר למשך שנה.

חישוב זריז יגלה שהאסטרטגיה המיטבית לכל אחד היא להפליל את חברו. כך יוודא שהוא לא יידון לעשר שנים. אלא שבאורח פרדוקסלי, התוצאה הטובה ביותר לעצורים תושג דווקא אם שניהם ישמרו על שתיקה. אם כך יקרה, כזכור, כל אחד ייאסר רק לשנה. לשם כך כל אחד צריך לסמוך על חברו שישתוק: זו אסטרטגיה שמניחה שיתוף פעולה מצד הזולת. אך היות שאיש מהם אינו יודע בוודאות מה יחליט חברו, שהרי אין תקשורת ביניהם, הם אינם יכולים להרשות לעצמם להסתכן ולשתוק. דילמת האסיר מעניינת כי היא מראה איך שני אנשים המתנהגים בצורה רציונלית ישיגו תוצאה רעה לשניהם.

בסופו של דבר נמצא פתרון. הסיבה לפרדוקס היא ששני העצירים מוצאים את עצמם במצב הזה רק פעם אחת. אילו היו צריכים לבחור שוב ושוב ושוב, הם היו מגלים לבסוף שהדבר הטוב ביותר בשבילם הוא לסמוך איש על רעהו, לשתף פעולה ביניהם ולשתוק.

במקביל, הביולוגים התחבטו בְּתופעה שבלבלה את דרווין. תאוריית הברירה הטבעית, הגורסת כי המתאימים ביותר לתנאי הסביבה הם אלה שישרדו, מובילה לכאורה למסקנה שהפרטים האכזריים ביותר הם אלה שישרדו ויצליחו להתרבות ולהעביר את הגנים שלהם לדור הבא. אך כמעט כל חברה המוכרת למדע מוקירה את הפרטים האלטרואיסטים שבתוכה: אלה המוותרים על היתרונות שלהם על פני אחרים כדי לעזור להם. איך שרדו האלטרואיסטים? דומה שעובדה זו סותרת את תורת הברירה הטבעית.

דילמת האסיר מציעה תשובה לכך. רדיפת האינטרס העצמי של הפרט מובילה תכופות לתוצאות גרועות. כל קבוצה הלומדת לשתף פעולה בתוכה במקום להתחרוֹת תימצא ביתרון יחסי על פני קבוצות שאינן עושות כן. אבל, כפי שהראה חֵקֶר דילמת האסיר, השגת שיתוף פעולה מצריכה מפגשים חוזרים ונשנים – דבר שבתורת המשחקים זכה לכינוי "דילמת האסיר החוזרת-ונשנית".

בשלהי שנות השבעים הוכרזה תחרות למציאת תוכנת המחשב שתשיג את התוצאות הטובות ביותר במשחק דילמת האסיר החוזרת ונשנית נגד עצמה ונגד אחרים. התוכנה הזוכה פותחה בידי הקנדי אנטול רפפורט, וכונתה "מידה כנגד מידה". היא פשוטה להדהים: התוכנה, בתפקיד אחד העצירים, מתחילה בשיתוף פעולה, ומאז ואילך נוהגת בכל סבב כפי שנהג היריב בסבב שלפניו. מעין "כאשר עשית – כן ייעשה לך". זו הדרך המהירה ביותר ללמד את היריב לשתף פעולה. זו הייתה ההוכחה המדעית הראשונה שנמצאה לעיקרון מוסרי כלשהו.

שרשרת התגליות הזאת מרתקת כי היא משקפת במדויק את העיקרון המרכזי בברית בין אלוהים לנוח:

שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם

בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ,

כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם (בראשית ט, ו).

מוצג כאן עיקרון מידה כנגד מידה, עיקרון הצדק-כגמול: כאשר עשית כן ייעשה לך. התורה מציגה אותו בתחבולה שירית מופלאה. שש המילים הראשונות בה מופיעות כבבואה: (1) שֹׁפֵךְ (2) דַּם (3) הָאָדָם – (3א) בָּאָדָם (2א) דָּמוֹ (1א) יִשָּׁפֵךְ. כלומר הטיות המילים לשפוך, דם ואדם מופיעות בסדר ישר ואז בסדר הפוך. זו דוגמה מושלמת לסגנון המשקף מהות: מה שעושים לנו הוא דמות-ראי של מה שאנו עושים. מפליא להיווכח כי העיקרון המוסרי הראשון המוצג בתורה הוא גם העיקרון המוסרי הראשון שנמצא לו תוקף מדעי. תוכנת מידה כנגד מידה היא המקבילה הממוחשבת לצדק-כגמול.

יש לסיפור המשך. ב-1989 יצר המתמטיקאי הפולני מרטין נובאק תוכנה שניצחה את 'מידה כנגד מידה'. הוא קרא לה 'נדיבה'. היא גברה על חולשה אחת של קודמתה. ב'מידה כנגד מידה', מי שנקלע למשחק עם יריב מרושע במיוחד נסחף בעל כורחו למעגל נקם הרסני שאין לו סוף, שתוצאותיו רעות לשני הצדדים. 'נדיבה' חמקה מגורל זה על ידי כך שמפעם לפעם, באקראי, 'שכחה' את הצעד האחרון של היריב, וכך נתנה ליחסים בין השניים הזדמנות להתאתחל. נובאק יצר, בעצם, הדמיית-מחשב לסליחה.

גם לזה יש קשר ישיר לסיפורו של נוח. אחרי המבול, א-לוהים נשבע: "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי" (בראשית ח, כא). זהו עקרון הסליחה האלוהית.

וכך, שני העקרונות הגדולים של ברית נוח הם גם שני העקרונות הראשונים שבוססו בהדמיית מחשב. הנה כי כן, למוסר דווקא יש בסיס אובייקטיבי. הוא בנוי על שני רעיונות יסוד: צדק וסליחה – או בלשון חז"ל מידת הדין ומידת הרחמים. בלי השניים האלה, שום קבוצה אינה יכולה לשרוד לאורך זמן.

באחת היצירות הגדולות הראשונות של הפילוסופיה היהודית, 'ספר אמונות ודעות', הסביר רב סעדיה גאון (882–942) כי אפשר לבסס בשכל את אמיתותיה של התורה. מדוע אם כן יש צורך בהתגלות אלוהית? כי לאנושות נדרש זמן רב מאוד להגיע לאמת, ובדרך אליה היא מחליקה ומועדת שוב ושוב.

לאנושות נדרשו עוד אלף שנים ויותר אחרי רב סעדיה גאון כדי לבסס את אמיתות המוסר היסודיות שבלב בריתו של אלוהים עימה: ששיתוף-פעולה נחוץ ממש כמו תחרות, וששיתוף הפעולה תלוי באמון, וכדי שיתקיים אמון נצרך צֶדק, והצדק בתורו אינו שלם בלי סליחה. המוסר אינו רק מה שאנו בוחרים שיהיה. הוא חלק מהמארג הבסיסי של העולם, שנתגלה לנו בידי בורא העולם לפני עידן ועידנים.

סביב שולחן השבת

  1. האם לדעתכם בני האדם מטבעם אנוכיים או משתפי-פעולה? מדוע?
  2. לו נמצאתם בדילמת האסיר, האם הייתם בוחרים לשתוק או להפליל את חברכם? מה היה משפיע על החלטתכם?
  3. איך נלמדים מפרשת נוח גם הצדק וגם הסליחה?