ניתן לתרום באתר העמותה: www.hamikra.org
הרצאה ראשונה עם הרב שמואל הרשלר ביום ראשון הקרוב כא' שבט 8.2.2026 שעה 20.00 (8.00 בערב)
קוד לזום ל"דברי הימים בימינו" עם הרב שמואל הרשלר
בית המדרש של החברה לחקר המקרא
https://us06web.zoom.us/j/84948389581?pwd= d19m0EWGq8Wjm8ZUoIaJ7hbf8QRbRO.1
Meeting ID: 849 4838 9581
Passcode: 144708
******************************
תוכנית הלימוד לשיעור הראשון:
מטרות:
1. להבין את הגישה החינוכית של דברי הימים בהשוואה לספר מלכים
שיעור 1 – מבוא: מהו ספר דברי הימים?
פרקים: א–ט
נושא מרכזי: מגמות פרשנות של ספר דברי הימים
דגשים:
שיקולים רוחניים בבחירת אירועים והשמטות בדברי הימים.
מרצה: הרב שמואל הרשלר
****************************************************************
ההרצאה ביום שלישי הקרוב כג' שבט 10.02.2026
שעה 20.00 (8.00 בערב) עם הרב אהרון כץ
דפי מקורות יועלו על המסך בזמן ההרצאה, נשלח אותם לכל המבקשים לאחר ההרצאה,הרצאה המוקלטת ותעלה ביוטיוב ותשלח לכל מבקש.
(נא לפנות אלינו במייל info@hamikra.org)
והנה הפתיח להרצאה מספר 2 (מרתק!):
בס"ד חודש שבט תשפ"ו
שיעור במבואות לספרות חז"ל שיעור מס 2 עם הרב אהרון כץ .
יש אומרים שכל חכם כתב משנה לעצמו. אציין כאן כמקור מסכם לשיטה זו את ספרו הבסיסי בלימוד חקר המשנה של יעקב נחום אפשטיין מבוא לנוסח המשנה שיצא לאור בשנת תשח (1948) בעמוד 693.כפי שמציין אפשטיין ז"ל רס"ג בספר הגלוי, רב שמואל בן חופני, במבוא התלמוד שלו רב ניסים גאון והרמב"ם כל חכם היה כותב את המשנה לעצמו.
לעומתם חכמי צרפת ובראשם רש"י בבא מציעא דף ל"ג עמוד ב' וכן המרדכי במסכת שבת בפרק כתבי הקדש קובעים שבימי חכמי המשנה לא נכתב כלום ורק בדורות אחרונים בימי חכמי סבוראי התירו לכתוב מפאת השכחה שרבתה.ההמשך בשעת ההרצאה .כתב ומרצה הרב אהרון כץ.
****************
קוד לזום עם הרב אהרון כץ, מסע ליסודות התורה שבעל פה
בית המדרש של החברה לחקר המקרא
https://us06web.zoom.us/j/84948389581?pwd= d19m0EWGq8Wjm8ZUoIaJ7hbf8QRbRO.1
Meeting ID: 849 4838 9581
Passcode: 144708
*********************************************************
נא לשמור על הפרטים.
*********************************
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל בספר המתורגם החדש ע"י צור ארליך שנת 2024 " אני מאמין" בהוצאת קורן מגיד, (להשיג באתר של קורן) מאד מומלץ, על פרשת יתרו "ברוך ה'-מפי הגוי. כותב הרב זקס עמ'73-76(מועתקים כאן 2 חלקים)
ברוך ה' - מפי הגוי- פרשת יתרו
הבעל שם טוב, כך מספרים, היה מהלך בעיירות ובכפרים ושואל יהודים לשלומם. וכולם, גם עניים שבעניים, היו עונים כמובן, כדרך יהודים מאמינים, "ברוך השם", גם יהודים שלא זכו לעושר ולהצלחה, ואפילו כאלה שאינם מצויים בלימוד תורה, יודעים כי יש להם סיבות טובות להודות לה'. כשהיו שואלים את הבעל שם טוב עצמו מדוע הוא שואל תמיד לשלום הנקרים בדרכו, היה עונה בפסוק: "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יושב תהלות יִשְׂרָאֵל" (תהילים כב, ד). בכל פעם שיהודי אומר "ברוך ה'", הוא משתתף בתהילתו זו בהכתרת ה' ועושה כיסא לשכינה.
המילים "ברוך ה'" מופיעות בפרשת השבוע שלנו. אך לא אדם מבני ישראל אומר אותן. האומר הוא יתרו, כוהן מדיין, חותן משה. כאשר הוא שומע כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, ומתעדכן בכל אשר עשה א-לוהים למשה ולישראל, הוא לוקח איתו את בתו ציפורה אשת משה ואת נכדיו גרשום ואליעזר ומצטרף אל מחנה ישראל במדבר. משה מספר לו על התלאות ועל הטובות, ויתרו עונה: "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַד פַּרְעה, אֲשֶׁר הַצִיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם" (שמות יח, י).
שלושה אנשים בתורה משתמשים בביטוי הזה, וכולם אינם בני ברית. הראשון הוא נח: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהִי שֵׁם" (בראשית ט, כו). השני הוא עבד אברהם, אליעזר על פי המדרש, הנשלח למצוא אישה ליצחק: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי" (בראשית כד, כז). השלישי הוא כאמור יתרו.
האם זו מקריות, או דפוס מובהק? מדוע תהילת ה' זו מצוטטת מפי נח, אליעזר ויתרו, ואילו מפי בני ישראל אנו שומעים כמעט רק תלונות (למעט שירת הים, כמובן)? אולי מפני שזה טבע האדם: אדם רואה בעיקר מה חסר לו, ואילו אחרים המתבוננים בו מיטיבים ממנו להבחין בברכות שבחייו. אנחנו מתלוננים, ואחרים תמהים איך זה שאנחנו מתלוננים כשיש לנו דברים כה רבים להודות עליהם. זהו הסבר אחד.
בהמשך הפרק כותב הרב זקס:
מדוע אפוא מבחינה היהדות בין האוניברסליות של א-לוהים לבין הפרטיקולריות של יחסינו איתו? התשובה: כי הדבר עוזר לנו לפתור את הבעיה הגדולה ביותר שהאנושות מתמודדת איתה, עוד מימי קדם: איך אני יכול להכיר בכבודו ובשלמותו של ה"אחר"? ההיסטוריה והביולוגיה צרבו בתודעת האדם יכולת אלטרואיסטית כלפי האנשים הדומים לו, ותוקפנות כלפי האנשים שאינם כמותו. אנחנו טובים, הם רעים. אנחנו חפים מפשע, הם אשמים. לנו האמת, הם חיים בשקר. לצידנו נמצא א-לוהים,
לצידם לא. מן הנטייה הזאת נולדו פשעים רבים של עמים כלפי עמים אחרים. משום כך מלמדנו המקרא דרך אחרת. נח, אליעזר ויתרו הם אנשי א-לוהים אף כי אינם מבני בריתו. אפילו תושבי נינווה נעשים למופת של שמיעה לנביא וחזרה בתשובה. א-לוהים בירך את ישמעאל כשם שבירך את יצחק. אלה הם שיעורים מהדהדים.
קשה לחשוב על עיקרון נחוץ יותר במאה ה־21. הבעיות הגדולות שהאנושות מתמודדת עימן – שינוי האקלים, הפערים הכלכליים, לוחמת הסייבר, האינטליגנציה
המלאכותית – הן גלובליות, אבל יכולת ההשפעה הפוליטית היעילה שלנו היא לכל היותר לאומית. יש אי הלימה בין הבעיות שלנו לפתרונות הזמינים לנו. אנו צריכים למצוא דרך לשילוב בין האנושיות האוניברסלית שלנו לבין הפרטיקולריות שלנו, הדתית והתרבותית.
את זאת עושה התורה בספרה לנו על נח, על עבד אברהם ועל יתרו האומרים "ברוך ה'". הם מודים לו באותה לשון שבה אנו מודים לו כיום. א-לוהים הוא אוניברסלי. כזו היא האנושות כולה שנבראה בצלמו. אבל ההתגלות והברית בהר סיני הן פרטיקולריות. הן שייכות לסיפור שלנו, לא לסיפור האנושי האוניברסלי.
אני מאמין שהיכולת להיות פרטיקולריים בזהותנו ואוניברסליים במחויבות שלנו לעתיד האנושות היא המסר החשוב ביותר שאנו היהודים יכולים להביא אל המאה ה־21. אנחנו שונים, אבל אנחנו אנושיים. על כן, הבה נפעל כולנו יחד, כל עם בתרומתו הייחודית, לפתור את הבעיות המשותפות היכולות להיפתר רק בפעולה משותפת. כתב הרב לורד יונתן זקס בספרו אני מאמין.
***********************************************************************
באדיבות מורשת הרב זקס והוצאת קורן מגיד
פרשת יתרו תשפ"ו
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מתוך הפרשה "הפוליטיקה של ההתגלות"
מעמד הר סיני, האירוע המרכזי לא רק בפרשת יתרו אלא ביהדות כולה, הינו ייחודי בהיסטוריה הדתית של האנושות. יש עוד דתות הרואות עצמן כדתות התגלות, אך הן מתכוונות להתגלות לאדם יחיד: ישו בנצרות, מוחמד באסלאם. רק ביהדות התגלה א-לוהים לא ליחיד (נביא) ולא לקבוצה (זקני העדה) אלא לעם שלם. צעירים וזקנים, גברים ונשים, ילדים ומבוגרים, צדיקים וצדיקים-בפוטנציה גם יחד. כבר אז ידע העם שדבר חסר תקדים קרה. למשה, כעבור כארבעים שנה, לא היה ספק שזהו מאורע שאין דומה לו:
כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם: הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה? אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ? הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱ-לֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה, וַיֶּחִי?... אַתָּה הׇרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים; אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ... (דברים ד, לב-לו).
בעיניהם של חכמינו בימי הביניים, חשיבותו של מעמד הר סיני הייתה בראש ובראשונה אפיסטמולוגית. הוא יצר ודאות והסיר כל ספק. התגלות שחווה אדם אחד, אפשר לערער על האותנטיות שלה; לא כן התגלות שמיליונים היו עדים לה. ה' הפגין את נוכחותו בפומבי כדי להסיר כל חשד אפשרי שהנוכחות שהורגשה והקול שנשמע לא היו אמיתיים.
אך יש למעמד הר סיני חשיבות מסוג נוסף, לא דתי אלא פוליטי, המתגלה כאשר סוקרים את תולדות האנושות. זן חדש של לאום עוצב בהר סיני, וזן חדש של חברה: לאום וחברה שהם ניגודה של מצרים. במצרים הכוח ניתן בידי המעטים, ואילו הרבים היו משועבדים להם. בהר סיני חדלו בני ישראל מהיות קבוצה של יחידים, ונעשו לראשונה גוף פוליטי: אומה של אזרחים בריבונות האל, שחוקתה הכתובה היא התורה, וייעודה להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש.
עד היום רוב החיבורים בתולדות המחשבה המדינית מייחסים זאת לערי המדינה היווניות ואתונה בפרט, למשנתם של אפלטון ב"המדינה" ואריסטו ב"הפוליטיקה", ולהובּס ורוסו ששבו והדליקו את הלפיד הזה בתחילת העת החדשה. זו שגיאה חמורה. אכן, מושגים כמו "דמוקרטיה", קרי שלטון העם, נולדו ביוון. היוונים ניחנו ביכולת ליצור שמות עצם מופשטים ובחשיבה שיטתית. אבל אם נתבונן באבותיה של ההגות הפוליטית המודרנית, דמויות כגון מילטון, הובס ולוק באנגליה והאבות המייסדים של ארצות הברית, נגלה שהספרים שנשרו מחיקם, הספרים שהם ניהלו איתם שיג ושיח הדוק, לא היו כתבי אפלטון ואריסטו כי אם ספרי המקרא. הובס ציטט את התנ"ך 657 פעמים בספרו 'לווייתן'. רעיון החברה החופשית, יסודי בהרבה מזה שפיתחו הפילוסופים היוונים, נולד שנים רבות לפניהם: במעמד הר סיני.
לרעיון זה, ולאופן הולדתו, שלושה מאפיינים שנתגלו כמכריעים בחשיבותם. הראשון: שזמן רב לפני שעם ישראל נכנס לארצו והקים את מערכת הממשל שלו (תחילה השופטים, ובהמשך המלכים), הוא כבר בא בברית עם אלוהיו. ברית זו, ברית סיני, העמידה גבולות מוסריים להפעלת הכוח השלטוני. הקוד המשפטי-מוסרי של התורה כונן לראשונה את עליונותו של הנכון על פני הכוחני. מלך שינהג בניגוד לתורה ייחשב מיניה וביה למי שחרג מסמכותו, והוא עשוי להיות מודח מתפקידו. זה לוז התפיסה המשטרית של התורה.
לדמוקרטיה במודל היווני הייתה תמיד חולשה אחת הרת אסון. אלקסיס דה-טוקוויל וג'ון סטיוארט מיל קראו לה "עריצות הרוב" א.יעקב טלמון קרא לה "הדמוקרטיה הטוטליטרית"ב.בשלטון הרוב אין כל ערובה לשמירת זכויות המיעוטים. כפי שהעיר בצדק הלורד אקטון, זה הדבר שגרם לנפילתה של אתונה: "שום חוק לא היה עליון על חוקי המדינה. המחוקק עמד מעל לחוק".ג. ביהדות, לעומת זאת, מתפקידם של הנביאים לערער על סמכותו של המלך אם הוא פועל נגד חוקי התורה. היא מצפה מהיחיד לסרב לצווים לא חוקיים או לא מוסריים – כמו למשל במקרה של המיילדות העבריות במצרים. די בכך כדי להחשיב את ברית סיני לצעד הגדול ביותר שצעד האדם בדרך הארוכה אל החברה החופשית.
המאפיין החשוב השני של הולדת החירות במעמד הר סיני טמון במבוא לכתב הברית. ה' אומר למשה:
כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.(שמות יט, ג-ו).
משה אומר זאת לבני ישראל, והללו עונים: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שם ח). פירושם של חילופי-דברים אלה הוא שבלי הבעת הסכמה מצד העם לא הייתה ההתגלות יכולה להמשיך. שבלי הסכמת הנמשלים אין ממשל לגיטימי ד.– אפילו אם המושל הוא, כמו כאן, בורא שמיים וארץ. איני מכיר הרבה רעיונות רדיקליים מזה. אומנם, היו מן האמוראים שלא סברו שהייתה בהר סיני הסכמה חופשית לגמרי. ובכל זאת, בלב היהדות נמצא רעיון שהקדים בשנים רבות את זמנו ולא תמיד הובן במלואו – שהאל החופשי מתאווה לעבודתם החופשית של בני אדם חופשיים. "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו", אמרו חז"ל. ה.
המאפיין השלישי הקדים אף הוא את זמנו: השותפים בברית צריכים להיות "כל העם" – גברים, נשים וילדים. דבר זה מודגש בהמשך התורה במצוות הקהל, טקס חידוש הברית המתקיים אחת לשבע שנים. התורה מפרטת: "הַקְהֵל אֶת הָעָם – הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים לא, י-יג). כאשר, כעבור אלף שנים, התנסו האתונאים בדמוקרטיה, רק למגזר צר בחברה האתונאית ניתנו זכויות פוליטיות. הנשים, הילדים, העבדים והנוכרים הודרו. במובנים רבים, הדבר נמשך עד סמוך לימינו. בבריטניה קיבלו הנשים זכות הצבעה רק במאה העשרים. על פי מדרש חז"ל, כאשר עמד ה' לתת את התורה בסיני הוא אמר למשה להתייעץ תחילה עם הנשים ורק אחר כך עם הגברים. זה הסברם של חכמינו לפסוק "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ג). בית יעקב, אומרים חז"ל, הם הנשים. ו. התורה, "חוקת החירות" של עם ישראל, כוללת את כולם. תפיסה זו של האזרחות כזכות אוניברסלית הקדימה את זמנה באלפי שנים.
יש עוד הרבה מה לומר על התאוריה המדינית של התורה. ז. אך דבר אחד ברור: עם ההתגלות בהר סיני נכנס אל האופק האנושי דבר שלא היה לו תקדים. מאות שנים, אלפים אפילו, עברו עד שמלוא השלכותיו הובנו. אברהם לינקולן ביטא זאת היטב בדברו בנאום גטיבסרג על "אומה חדשה, ההוגה בחירוּת ומקדישה עצמה להכרה כי כל בני האדם נבראו שווים".בסיני נולדה הפוליטיקה של החופש הרב לורד יונתן זקס זצ"ל
סביב שולחן השבת
א.אלקסיס דה-טוקוויל, הדמוקרטיה באמריקה, מאנגלית: אהרן אמיר, ירושלים: שלם, תשס"ח, כרך ראשון, חלק ב, פרק ז; ג'ון סטיוארט מיל, על החירות (לתרגומיו השונים), במבוא.
ב. יעקב טלמון, ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטליטרית, תל-אביב: דביר, תשט"ו.
ג. Acton, Essays in the History of Liberty, p. 13.
ד. ניסוח זה לקוח מהכרזת העצמאות האמריקנית.
ה. עבודה זרה ג ע"א.
ו. מכילתא על אתר.
ז. ראו על כך בספריי לכבוד השוני והגדת פסח על שום מה, ובמחקריהם החשובים של דניאל אלעזר ומיכאל וולצר.
