לשותפות ולתרומה-הכנסו לאתר www.hamikra.org
************************************************************************
תיאור תמונה
******************************
פנייה לתלמידים להצטרף לקבוצת הלומדים במיזם תנ"ך בראש במסגרת "קהילת חברותא בתוכנית תנ"ך בראש" (מאות כבר נרשמו!)
מתמודדים יקרים, בממ״ד ובממלכתי - זה בשבילכם!
משרד החינוך והחברה לחקר המקרא, קוראים לכם להיות חלק מקהילת תנ״ך ארצית - בה תלמידים שרוצים להעמיק את למידת התנ״ך, ולרכוש כלי למידה, ילמדו לחידון בליווי כלת התנ״ך וזוכי עבר משנים קודמות!
במסגרת התכנית יתקיים מפגש שבועי - בו תוכלו לרכוש כלי למידה , להכיר את חידון התנ״ך לעומק, להשתתף בתחרויות נושאות פרסים - לזכות בהן, ולזכות לא פחות ואף יותר להכיר חברים חדשים שצועדים איתכם במסע החידון, ולהיות בקהילת התנ״ך הגדולה בישראל…
מעוניינים להצטרף אלינו? הצטרפו לקבוצה שבקישור:
https://chat.whatsapp.com/L5ga1tBry8PD5x5Q3WheY
בבקשה פרסמו והעבירו להורים ותלמידים.
****************************************************************************
15 דקות פודקאסט על הפרשה בעזרת הבינה המלכותית מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל על: (מעניין מאד)
פרשת וירא-תשפ"ו:
https://drive.google.com/file/d/1jafx1tosyuv8OhitfpHatIZfoGh7jnXh/view?usp=sharing
ועוד מוצר שלנו שווה לפתוח! תנו לנו like!:
https://drive.google.com/file/d/10MgeIV2ncF0_orVB-rmUiI6ppfQUFix-/view?usp=drive_link
בחסות החברה לחקר המקרא ובעזרתו של דוד פטרפרוינד, (השתפרנו אבל, יש עדין מספר טעויות בהגיית מילים מקווים להתגבר עליהם בעתיד, אם יש לכם רעיון כיצד? נשמח לשמוע-כבר ניסינו לנקד הכל!).
*******************************************
מתוך הסיפרון הנפלא החדש של הרב יונתן זקס זצ"ל "עשרה נתיבים אל ה'-בתוך מרוץ החיים למצוא קרבת אלוקים ועוד "
פרק ראשון -מחדשים את העולם -עמ' 22-23 בבקשה
במשך ארבעת אלפים שנים, יהודים אחזו בעקשנות באמונה שיועדה לנו שליחות מקודשת: לקדש את החיים על ידי היותנו שליחים לעולם, שיותר מדי פעמים סגד לצורות הרבות של מה שניטשה קרא 'הרצון לכוח'. אנו נקראנו לכתוב סיפור אחר, המספר את יופייה של הקדושה ואת הקריאה לחמלה. "לאלף את פראיות האדם, ולעדן את החיים בעולם הזה" (אייסכילוס).
היהדות מעמידה במרכז שאיפותיה כמה מן הציוויים הקדושים המרפאים ביותר: החשיבות של אהבה ונאמנות; הנישואין והקשרים הקדושים שבין בעל ואישה ובין הורים וילדים; חינוך וחיי הרוח; צדק, הגינות ושלטון החוק; חמלה, צדקה וכבוד האדם; קשרי השייכות והקהילה; זיכרון, היסטוריה ותקווה בלתי נגמרת. אנו מחפשים את ה' לא רק בשמיים הרחוקים או עמוק בנבכי הנפש, אלא בחיים הפשוטים, עם ההנאות והכאבים, הפחדים והתקוות, המאבקים והנחמות. היהדות מאמינה לא בנטישת הארץ למען השמיים, אלא בהורדת רסיסים מן השמיים אל הארץ, על ידי מעשים פשוטים וחגיגיים.
נתיב הזהות: להיות יהודי
משום ששם הוא המקום שבו נמצא ה'. לא בעושר, בכוח, בתהילה, בהצלחה, או כל גורם אחר מהתחליפים האינסופיים לחיים, ועל אחת כמה וכמה לא באלימות ובפחד; אלא בחיים עצמם: לחיות, לנשום (מלשון 'נשמה'), לאהוב, לתת, להקדיש תשומת לב, להתפלל, להלל, להודות, לנצח אסונות בשם התקווה ולנצח מוות בשם החיים.
המטרה שלנו היא להיות נאמנים לאמונתנו וברכה לאחרים: ברכה לאחרים בגלל שאנחנו נאמנים לאמונה שלנו. להיות יהודי משמעו להביא גאולה, יום אחד בזמנו, פעולה אחת בעיתה. כל מצווה, כל מילה טובה או מעשה טוב, כל פעולה של שיתוף מה שיש לנו עם אחרים, מביאים את נוכחות השכינה לתוך העולם. על ידי זיהוי צלם אלוהים באנשים אחרים, אנו מסייעים לחדש את העולם בצלם אלוהים.
תפילה
הרב יונתן זקס זצ"ל
ריבונו של עולם, עזור לי להגשים את הייעוד של עמי, כממשיך של הברית שכרתו אבותינו עימך בסיני. יהי רצון שאכבד את עברו של עמי ואוכל לסייע לבנות את עתידו.
********************************************************************
באדיבות מורשת הרב זקס והוצאת קורן מגיד.
פרשת וירא תשפ"ו
הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מתוך הפרשה "גבוה מן המלאכים"
הסצנה היא מן היפות בתנ"ך. אברהם יושב בפתח האוהל כחום היום, ושלושה עוברי אורח מתקרבים. הוא מזמין אותם לנוח בצל אוהלו ולאכול. הכתוב קורא להם "אנשים". אלה הם בעצם שלושה מלאכים, שבאו לבשר לשרה שהיא תיפקד ותלד בן.
הפרק, פרק יח, נראה פשוט, אך הוא מורכב ואף עמום. יש בו שלושה חלקים.
שלושה חלקים הנשזרים לכאורה, או שלא לכאורה, לסיפור אחד: איך הם קשורים זה לזה? האם לפנינו סצנה אחת, שתיים או שלוש?
שלוש היא התשובה הפשוטה. לפנינו שלושה מאורעות. תחילה נראה ה' לאברהם אחרי ברית המילה – ביקור חולים, כדברי רש"י. אחר כך באו האורחים. וההתמקחות הנועזת על סדום – גם היא אירוע לעצמו.
הרמב"ם במורה נבוכים (ב, מב) עונה: שתי סצנות. לדעתו, התגלות ה' לאברהם בפסוק הפותח אינה אירוע לעצמו, אלא כותרת לשני החלקים הבאים בפרק, המפרטים את תכניה של ההתגלות – של אותה "היראוּת" של ה' לאברהם.
ואפשר גם לומר שלפנינו אירוע אחד מתגלגל. ה' מתגלה לאברהם, אך בטרם יתחיל לדבר רואה אברהם את עוברי האורח ורץ לארחם. משעזבו, הוא חוזר לה', ושומע ממנו על הצפוי לסדום.
בתשובה שנבחר גלומה הכרעה פרשנית נוספת: אל מי פונה אברהם באומרו עם הגעת האורחים "אֲדֹנָי, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ; יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם..." (יח, ג-ד). האם "אדונַי" לשון קודש, פנייה לא-לוהים שימשיך את התגלותו אחרי הכנסת האורחים – או לשון חול של פנייה לאדונים האורחים, שיעצרו אצלו בטרם יעברו?
עמימות דומה באשר לפנייה "אדונַי" מופיעה בתחילת הפרק הבא, כאשר שני המלאכים, מאורחיו של אברהם, באים לבקר את לוט בסדום. לוט משתחווה לקראתם אפיים ארצה ואומר, "הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם" (יט, ב). שוב קבלת אורחים, פנייה אל "אדונַי" והצעה לרחוץ רגליים. במקרה הזה, ההקשר אינו מספק סיבה לחשוב שלוט מדבר אל א-לוהים, ונראה ברור ש"אדונַי" הם המלאכים. בדרך זו הולכים תרגומים רבים של התורה ללעז, כאן וגם בפרק יח.
בדרך כלל, לעמימות פרשנית בסיפורי התורה אין משמעות הלכתית. אפשר להישאר במחלוקת בריאה, או ליהנות מהאפשרות להבין גם כך וגם כך. חריג הוא המקרה שלנו. יש לו השלכה הלכתית ישירה. שכן אם "אדונַי" הוא לשון קודש, חלה קדושה על כתיבת הפסוק הזה, על הקלף שהוא כתוב עליו ועל קריאתו, קדושה שעמה דינים מיוחדים.
הקריאה הפשוטה ביותר של שני הפסוקים, זה העוסק באברהם וזה העוסק בלוט, היא שלשון "אדוני" היא בשניהם לשון חולין. אבל בהלכה נפסק אחרת. נקבע שבפסוק של לוט "אדוני" לשון חולין, ואילו בפסוק שבפי אברהם – קודש. נובע מכאן דבר יוצא דופן: אברהם קטע את ה' שעמד לדבר אליו, וביקש ממנו לחכות עד שיתפנה מאורחיו.
מכאן ששיעור הדברים בפתיחת פרשתנו הוא כזה. ה' נראה אל אברהם; אברהם רואה שלושה אנשים ניצבים עליו, רץ לקראתם, משתחווה, פונה לה' ואומר לו: ברשותך, אלוהיי, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ, כלומר חכה עד שאכניס את האורחים. ואז, כמעט באותה נשימה, פונה אברהם לאורחים ומציע להם לרחוץ רגליהם, לנוח ולאכול.
הבנה נועזת זו היא הבסיס לעיקרון יסוד ביהדות: "גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה" (שבת קכז ע"א). אברהם היה צריך לבחור בין התגלות אלוהית לבין הכנסת אורחים שהוא סבר שהם "אנשים", ובחר באפשרות השנייה. א-לוהים נענה לבקשתו, וחיכה עד שאברהם יגמור לטפל באורחיו. משהלכו, התחדשה ההתגלות, וה' הודיע לאברהם על גורלה הצפוי של סדום.
הייתכן? האין זו חוצפה, שלא לומר כפירה, להעדיף טיפול בצורכי שעה של בני אדם משמיעת דבר השכינה?
בחירתו זו של אברהם מלמדת אותנו עיקרון חשוב. עובדי האלילים בזמנו סגדו לשמש ולירח ולכוחות הטבע כלאלוהות. הם העריצו את הכוח ואת בעליו. אברהם, לעומתם, ידע שא-לוהים נמצא לא בטבע אלא מעבר לו. יש בכל היקום רק דבר אחד שא-לוהים נתן בו את צלם דמות תבניתו: האדם. כל אדם, רב-אונים וחסר-אונים כאחד.
כוחות הטבע הם אימפרסונליים, כלומר לא-אישיים, חסרי פנים וזהות. הם "משהו", לא "מישהו". ולכן מי שעובד אותם סופו שיאבד את אנושיותו שלו. כמאמר משורר תהילים: "עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ ... כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם" (תהילים קטו).
מי שסוגד לכוחות אימפרסונליים איננו יכול להישאר פרסונלי, להישאר אנושי וחומל, נדיב וסולח. אמונתנו באל פרסונלי, כזה שאפשר לומר לו "אתה", היא-היא הגורמת לנו לקדש את כבוד האדם. אברהם, אבי המונותיאיזם המוסרי, ידע אמת פרדוקסלית: לחיות חיי אמונה פירושו לראות את חותמו של א-לוהים בפניו של האדם הזר. קל לקבל את פני השכינה כשהיא מתראה בפנינו כאלוהים; אך קשה להבחין בה, בשכינה, כשהיא מסתתרת מאחורי פניהם של שלושה עוברי-אורח אלמונים. זוהי גדלותו של אברהם. הוא ידע שעבודת א-לוהים והכנסת אורחים דבר אחד הן ולא שניים.
רבי שלום מבעלז, בעל 'דובר שלום', העיר בספרו זה הערה יפהפייה על פרקנו. בפסוק ב מתוארים שלושת האנשים "נִצָּבִים עָלָיו", על אברהם – והנה בפסוק ח, כשאברהם משרת אותם ומאכילם, הוא מתואר כ"עֹמֵד עֲלֵיהֶם". היחס התהפך. תחילה, האנשים היו גבוהים מאברהם, שהרי הם מלאכים והוא רק אדם. אך כשהאכילם והציע להם קורת גג – נעשה גבוה אפילו ממלאכים. אנו מכבדים את א-לוהים דרך כיבוד צלמו, האדם.
* הסבר מדהים כל משפט הוא תורה שלמה בפני עצמה! אני מתנצל שסימנתי כל כך הרבה משפטים ! ההדגשים מביאים לנו את המסר של הרב זקס זצ"ל , מאד מקווה שנהנתם כפי שאני נהנתי. ישראל
סביב שולחן השבת
