הרב יונתן זקס זצ"ל במסר לפרשת דברים תשפ"ב-היהדות היא מערכת הנחיות, עניין לה בהבאת אלוהים אל המרחבים המשותפים של חיינו הקיבוציים. לשם כך צריך חוק: חוק המגלם צדק, כבוד שווה לכל בני האדם שאינו תלוי בצבע ובמעמד; &מתגעגע לבית המקדש? תשעה באב-חיים. א. כהנא-מאמר

קל למתוח ביקורת, אך קשה לשמוע אותה. נוח יותר לסתום את האוזניים, או להדוף את הביקורת אל עבר המבקר ("הוא מאשים אותנו!? שיאשים את עצמו. הרי הוא מופקד עלינו!").

מה יעשה מנהיג כדי שהביקורת שלו על מונהגיו תשמע?

הציבור צריך לדעת בלי צל של ספק שהמנהיג מוכן תמיד להגן עליו.

עליו לדעת שלמנהיג אכפת ממנו, שהוא רוצה בשבילו את הטוב ביותר, ושהוא מוכן אפילו ליטול סיכון אישי למענו. רק כשהציבור בטוח שהמנהיג רוצה בטובתו הוא כורה אוזן לדברי הביקורת שלו.

קל לבקר וקשה לסנגר אומר הרב יונתן זקס זצ"ל.

מנהיגיו הגדולים של עם ישראל היו מגיניו הגדולים. הם ראו את הטוב שבתוך מה שעדיין-אינו-טוב.

לכן הם מצאו אוזניים קשובות כאשר דרבנו אנשים להשתנות ולצמוח. כך גם הבינו חז"ל את דמותו של משה.

כשאתם משוכנעים שאדם מסוים הוא מיטיבכם המושבע, אתם מקשיבים גם לדברי הביקורת שלו עליכם.

כתב הרב יונתן זקס זצ"ל בספרו רעיונות משני-חיים בהוצאת קורן מגיד.

יום חמישי , ז' באב 04.08.2022 שעה 21.00, הרצאה מספר 50 בסדרה הרב לורד יונתן זקס זצ"ל כפרשן מקרא, בזום חינם.

מרצה: הרב עמיהוד סלומון - *רב בפתח תקווה, ראש בתי מדרש ומרצה לתנ״ך ולפילוסופיה יהודית *

הנושא: חזון ללא נחמה -על חורבן וגאולה מתוך עיון במשנתו של הרב יונתן זקס זצ"ל

הקוד לזום:

https://zoom.us/j/99767804505?pwd=OVViQ1VNaGpSRGtlZll2TGdLbE1ZUT09
מזהה: 99767804505

סיסמה: 43714

מחר יום חמישי תעלה הרצאה מספר 50 לציון שנה מאז החל המיזם. בסיום ההרצאה נצא לחופשה ונשוב בעז"ה לסדרת הרצאות חדשה מיד לאחר החגים תשפ"ג.

* נמשיך לשלוח כרגיל את רעיונותיו של הרב יונתן זקס זצ"ל לפרשת השבוע.

החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון (1952) היא:

עמותה- בה כולנו פעילים בהתנדבות, עם - מלכ"ר,ניהול תקין ואישור החזר מס 46.

היו שותפים לעשייה בחסות ותרומה

התרומה היא דרך האתר : www.hamikra.org

....................................................................................................................................

באדיבות מורשת הרב זקס זצ"ל והוצאת קורן-מגיד

פרשת דברים תשפ"ב

למה יש כל כך הרבה עורכי דין יהודים?

שואל הרב לורד יונתן זקס זצ"ל

בפתח ספר דברים סוקר משה את קורות בני ישראל במדבר. תחילת סיפורו – במינוי שופטי העם ומנהיגיו, ראשי האלפים, המאות, החמישים והעשרות. והוא ממשיך ומספר:

וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט; כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן. לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים הוּא. וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם – תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו (דברים א, טז-יז).

וכך, את שער ספר נאום-חייו, את פתח הסיכום הגדול של קורות ישראל בעבר ושל ייעודו העתידי כעם קדוש, מקדיש משה למִנהל משפטי. בהמשך נאומו יתמצת את חשיבות הנושא בסיסמה הנצחית "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (דברים טז, כ). המילים צדק ומשפט שוזרות את הספר כולו. השורש צד"ק מופיע 18 פעם בחומש דברים, והשורש שפ"ט לא פחות מ-48.

הצדק היה לאורך הדורות ליבה הפועם של אמונת ישראל. זכורים דבריו של אלברט איינשטיין כי "רדיפת דעת לשמה, אהבת צדק כמעט קנאית, וכמיהה לעצמאות אישית – אלו הן תכונותיה של המסורת היהודית הגורמות לי להודות לכוכבים על כי נולדתי אל תוכה". במהלך תכנית טלוויזיה שהכנתי לבי-בי-סי שאלתי את הייזל קוֹסְגְרוֹב, האישה הראשונה שנתמנתה לשופטת בסקוטלנד, חברה פעילה בקהילה היהודית באדינבורו, מה גרם לה לבחור בקריירה משפטית. היא השיבה כאילו הדבר ברור מאליו: "כי היהדות מלמדת: צדק צדק תרדוף".

אחד מעורכי הדין היהודים הגדולים בזמננו, אלן דרשוביץ, כתב ספר ושמו "אברהם: עורך-הדין היהודי הראשון בעולם (ובשום אופן לא האחרון)".i] אברהם אבינו הוא בעיניו "אבי המקצוע המשפטי, סנגורם של המקוללים המוכן להסתכן בכול, אפילו בחמת זעמו של אלוהים, כדי להגן על לקוחותיו";ii] לא רק מייסד המונותיאיזם, אלא גם מייסד שרשרת ארוכה של עורכי דין יהודים. דרשוביץ מתאר את תפילת אברהם למען תושבי סדום ("הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?", בראשית יח, כה) בצבעים חיים של דרמת בית-משפט – כשאברהם הוא פרקליטם של אזרחי העיר, ואלוהים הוא כביכול הנאשם. תפילת אברהם היא החלוץ-המבשר של מקרים רבים המתועדים בתורה, בנביאים ובכתובים, שבהם טענו הנביאים בשם הצדק באוזני אלוהים ובאוזני העם.

בעידן המודרני היהודים בולטים בעולם המשפט. בארצות הברית הֶעֱמידה הקהילה היהודית שורת שופטים בכירים, ביניהם ברנדייס, קרדוזו ופליקס פרנקפורטר. רות ביידר גינסבורג היהודייה הייתה האישה השנייה שהתמנתה לבית המשפט העליון. בין השנים 1996 ו-2008 שניים מבין שלושת נשיאי בתי המשפט העליונים בבריטניה היו יהודים: פיטר טיילור והארי וולף. בגרמניה של תחילת שנות השלושים היו היהודים 0.7 אחוזים מהאוכלוסייה, אך 16.6 אחוזים מעורכי הדין והשופטים.

מאפיין מסוים של התנ"ך ראוי לציון בהקשר זה. כמה מן המפגשים הנסערים ביותר בין הנביאים לקב"ה מיוצגים כדרמות של בית-משפט. לפעמים, כגון אצל משה, ירמיהו וחבקוק, התובע הוא האנושות או עם ישראל. אצל איוב, התובע הוא אדם יחיד שבאו עליו ייסורים שלא כדין. הנאשם הוא אלוהים עצמו. אלי ויזל כתב ספר על יהודים בפרעות ת"ח-ות"ט התובעים את אלוהים לדין – המבוסס, לדברי מחברו, על מקרה במחנה אושוויץ שהוא היה עד לו.iii] במקרים אחרים, אלוהים הוא התובע את בני ישראל למשפט.

המקרא מציין את הדיאלוגים הייחודיים הללו שבין שמיים וארץ במונח "ריב".iv] הדבר נגזר מהרעיון שהיחסים בין אלוהים לאנושות, ובפרט בינו לבין עם ישראל, הם יחסי ברית – דהיינו יחסי התחייבות הדדית: האדם יציית לחוקיו של אלוהים, ואלוהים יאיר לו את פניו וישמור לו אמונים. כל צד רשאי לתבוע את הצד השני לדין, כביכול, על הפרת הברית.

שלושה מאפיינים מציינים את היהדות כאמונה נבדלת. הראשון הוא הרעיון הרדיקלי שכאשר אלוהים מתגלה לבני האדם הוא עושה זאת בצורה של חוק. בעולם העתיק, אלוהים היה כוח. ביהדות, אלוהים הוא סדר, וסדר מושתת על חוק. בעולם הטבע, עולמן של סיבות ותוצאות, הסדר מתבטא בחוק המדעי. אבל בעולם האנושי, שבו קיים רצון חופשי, הסדר מתבטא כחוק מוסרי. מכאן השם "תורה", שעניינו הכוונה והוראה אך מעל לַכול חוק. משמעותו הבסיסית ביותרv] של העיקרון היסודי ביותר ביהדות, תורה מן השמיים, היא שאלוהים, לא בני האדם, הוא מקור החוק המחייב.

שנית, מוטל עלינו לפרש את החוק. זו אחריותנו כשומרי התורה שבעל פה. הביטוי שמשה נוקט כדי לתאר את קול האלוהים שבני ישראל שמעו במעמד הר סיני, "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף" (דברים ה, יח), מובן לפרשנים בשתי דרכים סותרות לכאורה, ורש"י מביא את שתיהן. אפשר להבין שהקול חדל ולא הוסיף להישמע, אך אפשר גם להבין את ההפך: ש"לא יסף" משמעו לא חדל, והקול ממשיך להישמע מאז ועד היום. אך האמת היא שאין סתירה. הקול שנשמע ואז חדל הוא קולה של התורה שבכתב. הקול שלא חדל וממשיך להישמע הוא קולה של התורה שבעל פה.

התורה שבכתב היא "מן השמיים", אך על התורה שבעל פה דורשים חז"לvi] את הפסוק "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא" (דברים ל, יב). היהדות היא אם כן שיחה מתמשכת בין נותן החוק לבין מפרשי החוק. לכך, בין היתר, מכוונים חז"ל באמרם כי "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת – מעלֶה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה הבריאה".vii]

שלישית, החינוך הוא ערך יסודי ביהדות, ולימוד התורה, היינו החוק, הוא מיסודות החינוך. על כך דיבר הנביא ישעיהו כשאמר "שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק, עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם; אַל תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל תֵּחָתּוּ" (ישעיה נא, ז). לכך כיוון הנביא ירמיהו כשניבא "

זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם ה': נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם" (ירמיה לא, לב). על כך סיפר יוספוס פלביוס בכתבו "בקִרבנו אין אף איש אחד אשר לא יקל לו לספר את כל החוקים בעל פה מלפרש את שמו, כי כה הסכַּנו להגות בהם מראשית הגיענו לבינה עד אשר נעשו חרותים בלבבנו".viii] להיות ילד יהודי פירושו להיות, כמאמר הניב הבריטי, "מלומָד בַּחוק". אנחנו אומה של משפטנים חוקתיים.

למה? כי היהדות איננה רק עניין של רוחניות. היא אינה רק מתכון לישועת נפשו של היחיד. היהדות היא מערכת הנחיות ליצירת מה שהרב אהרן ליכטנשטיין ז"ל כינה "יופי חברתי". עניין לה בהבאת אלוהים אל המרחבים המשותפים של חיינו הקיבוציים. לשם כך צריך חוק: חוק המגלם צדק, כבוד שווה לכל בני האדם שאינו תלוי בצבע ובמעמד; חוק שאינו מפלה בין עני לעשיר, בין חזק לחלש, ובמקרי קיצון גם בין אלוהים לאדם; חוק הקושר בין המחוקק, הלא הוא הקב"ה, לבין הפרשנים, שהם אנחנו; חוק המאפשר לחופש לחיות בכפיפה אחת עם הסדר, באופן שהחופש של אדם אחד לא ייקנה במחיר החופש של זולתו.

אין פלא, אם כן, שיהודים כה רבים הם עורכי דין.

שאלות לשולחן שבת

  1. התוכלו להצביע על דוגמאות בתורה לכך שהצדק הוא ערך יהודי מרכזי?
  2. איך אנו יכולים לדרוש מה' צדק? האם ה' יכול להיות בלתי צודק?
  3. מדוע לדעתכם יש כל כך הרבה עורכי דין יהודים?

i] Alan Dershowitz, Abraham: the world’s first (but certainly not the last) Jewish lawyer, New York, Schocken, 2015.

ii] שם, עמ' 11.

iii] Elie Wiesel, The Trial of God, Schocken, 1995. הסרט "אלוהים על דוכן הנאשמים" (God on Trial) משנת 2008 מבוסס על ספר זה ומתרחש במחנה אושוויץ.

iv] על הריב עם אלוהים במקרא ראו Anson Laytner, Arguing with God: A Jewish Tradition, Jason Aronson, 1977.

v] אמנם לא המשמעות היחידה. ראו משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה ג, ה.

vi] בבא מציעא נט ע"ב.

vii] שבת י ע"א.

viii] יוסף בן מתתיהו, קדמות היהודים (נגד אפיון), מיוונית: י"נ שמחוני, תל-אביב: מסדה, תשי"ט, מאמר שני, עמ' עד.

........................................................................................................................................

מתגעגע לבית המקדש? (תשעה באב, תשפ"ב)- חיים אריה כהנא.


מאז חורבן בית המקדש השני עברו כמעט 2000 שנה(ליתר דיוק 952,1 שנה). יש מי שסבורים שהיהודים שומרי תורה ומצוות והמסורתיים מכל רחבי העולם מתאבלים בעת ובעונה אחת, בוכים ובעיקר מתגעגעים, נכספים בכל נימי נשמתם להקמתו מחדש של המקדש כל כך הרבה שנים אחרי שריפתו וחורבנו מתוך שנאת חינם,
בעוד אחיהם, בני הציבור החילוני, אינם חשים כאב באזכור החורבן ואפילו אינם מרגישים שייכות והזדהות עם בית המקדש דאז ובוודאי שאינם עורגים לבנייתו מחדש כיום.


היהודי המתפלל חוזר פעמים רבות ביום על הבקשה "שיבנה בית המקדש", "ובנה ירושלים", בכל תפילה וברכה. כבר המשורר בתהילים הביע את כמיהתו להיות נוכח פיזית במקדש במילים "נִכְסְפָה וְגַם כָלְתָה נַפְשִי לְחַצְרֹות ה' " (תהילים פ"ד, ג', וכן במזמורים מ"ב-מ"ג). הרמב"ם בספר המצוות (מצוה כ"א) כותב: "צוונו אלוקים חא"כ לירא מן המקדש הזה מאד עד שנשים בנפשנו משא הפחד והיראה וזה מיראת מקדש. והוא אמרו יתעלה: 'את מקדשי תיראו' "- ומה אנחנו מבקשים? מדוע מילים אלו אינן עולות על דל שפתותיהם
של יהודים רבים, וגם אלו ששגורה התפילה בפיהם, האם באמת הינם מתכוונים לכך? האם הם מבינים את פשר הדבר?


כדי לנסות ולהשיב על השאלות כבדות המשקל ניגע במעט במהות הקמת המקדש. שלמה המלך נשא תפילה,
בחנוכת המקדש הראשון ואמר "וְשָמַעְתָ אֶל תְחִנַת עַבְדְך וְעַמְך יִשְרָאֵל, אֲשֶר יִתְפַלְלּו אֶל הַמָקֹום הַזֶה; וְאַתָה תִשְמַע אֶל מְקֹום שִבְתְך אֶל הַשָמַיִם, וְשָמַעְתָ , וְסָלָחְתָ " (מלכים א ח', ל'). מכאן שמטרת הקמת בית המקדש היא לשמש מקום תפילה מרכזי בקדושתו, שבו יפעלו בהרמוניה מלאה לווים בשירם ובזמרם וכוהנים בעבודתם, מקום של מופת וחוויה עוצמתית של שייכות למקור הברכות והסליחות, מקום שבו יעצים האדם מישראל את רוחניותו ויוכל לקבל תשובות לשאלותיו ולתהיותיו האמוניות. כי מקור המשפט והצדק הישראלי והעולמי נובע ממקום המקדש "וְהָלְכּו עַמִים רַבִים וְאָמְרּו לְכּו וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵית אֱלהֵי יַעֲקב...
כִי מִצִיֹון תֵצֵא תֹורָה ודְבַר ה' מִירּושָלָים" (ישעיה ב', ג'). לאור האמור עד כה, אך טבעי היה שנייחל לחגוג את ליל הסדר בהר הבית, להניף את ארבעת המינים וענפי הערבה על גבי המזבח בסוכות, להשתתף בשמחת בית השואבה ולחזות בהדלקת המנורה. ברוח מילות התפילה הנאמרת בשלושת הרגלים, בהם התכנס העם בירושלים והתקבץ למקום המקדש: "בנה ביתך כבתחילה, וכונן מקדשך על מכונו, והראנו בבניינו ושמחנו בתיקונו" (מתוך תפילת מוסף לרגלים).


דא עקא, התרחקנו כל כך והתרגלנו לחיי היומיום והשגרה, הרדיפה אחרי אלילי הכסף והזהב והרצון התמידי לבנות חיי חברה תקינים ומשותפים, עד ששכחנו את המהות של בית המקדש. המקדש אינו רק מקום פיזי. הנביא חגי מנבא לעם השב לציון מגולת בבל: "עֲלּוהָ הָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ ובְנּו הַבָיִת, וְאֶרְצֶה בֹו וְאֶכָבְדָה אָמַר ה' " (חגי א', ח'). קרי, כבוד ה' בא לידי ביטוי בהקמת המקדש ולא בחומר ממנו הוא עשוי.


המקדש אינו רק מקום פולחן וכפרה. בראש ובראשונה הוא נבנה בתוכנו, בליבות האנשים, בלהבות אש יוקדת לתקן את עצמי, את עולמי, בכל יום, בכל עת ובכל שעה. ומובטח לנו שהוא יהיה מקום של שלום ואחווה, כפי שאומר הנביא חגי בהמשך דבריו: "גָדֹול יִהְיֶה כְבֹוד הַבַיִת הַזֶה הָאַחֲרֹון מִן-הָרִאשֹון אָמַר ה' צְבָאֹות ובַמָקֹום הַזֶה אֶתֵן שָלֹום נְאֻם ה' צְבָאֹות" (חגי ב ', ט').
מכאן, שהתחושה של כל אדם מישראל שהוא חוליה בשרשרת הדורות, ההזדהות עם קורות עמנו והכאב על חסרון המקדש מקורם באהבה שבין אדם לחברו. השייכות וההזדהות עם החורבן, מתחילים ברצון לתקן את המציאות שהביאה לחורבן על ידי שנרבה אהבה בין אדם לחברו, בשינוי דפוסי המחשבה ובהבנה שבניית המקדש תהיה שיאו של תהליך כלל עולמי, שחובה עלינו להניע בכוחות משותפים, תוך חזרה למקורות,
יצירת ציפייה וחרדת קודש, כיסופים לדיאלוג ממשי עם ריבונו של עולם, לדיאלוג של אהבה וחיבור בין כל חלקי העם: "יַחַד שִבְטֵי יִשְרָאֵל" (דברים ל"ג, ה').


מכאן אנו קוראים ליהודי כל העולם, בקריאה שכולה קדושה וחיבה, לעלות לארץ ישראל, לחונן את עפרה,
בהרגשת שייכות ואחדות, ומתוך כך יקום מקדש בליבנו "בלבבי משכן אבנה" (המקובל מצפת, רבי אלעזר אזכרי, 1550 ) וממנו בהר הבית במהרה בימינו אמן.
כתב : חיים אריה כהנא,
רכז תנ"ך שש שנתי בקריית החינוך ע"ש גינסבורג, יבנה וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא.