כי תצא: "וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ, אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" - שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת

מִלְחֶמֶת הַבְּחִירָה אֵינָהּ בֵּין אוֹיְבִים וּלְצַעֲרֵנוּ, גַּם לֹא בֵּין אוֹהֲבִים,

כי תצא: "וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ, אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" - שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת

זאב ( ווה) פרידמן

בהשראתה של פרשתנו - "כי תצא", נצא כולנו ביום שלישי הקרוב, לממש את זכותנו וחובתנו הדמוקרטית ונשלשל לקלפי את הפתק שאותו בחרנו, על פי מיטב שיקולנו ומצפוננו. ביום זה נלך כולנו בראש זקוף ובגאווה, בתחושה של עם חופשי בארצו ובמדינתו, מימין ומשמאל - שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת.

בכל רחבי המדינה תתנגן לה כלווית חן, היצירה המוזיקלית הנפלאה - שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת : "שבעים שנה בּמְּכוֹנִית אני נוסע וּמַבִּיט עַל מָה הָיָה וּמָה נִהְיָה ואיך נפשי עוד הוֹמִיָּה. אבי חלם והתפלל לחיות בארץ ישראל היום ילדי אותי שואל מה הסיפור של ישראל....... מבראשית הכול תפור טלאים, טלאים של הסיפור כמו שתי מילים- להתחבר בְּחוּט זהב של משורר .אני מכאן, אני שייך וְכָל חבר שלי כמו אח את הפועמת בִּלְבָבִי אני מזרח-מערבי. כאן זה בית כאן זה לב ואותך אני לא עוזב, אבותינו- שורשים וַאֲנַחְנוּ הפרחים, המנגינות שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת ". (מילים: דורון מדלי, לחן: עידן רייכל ).

הנה גם פרשתנו מעצימה את האתוס - שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת : "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לאָחִיךָ. וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ, וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ, אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ, וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ. .... וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ: לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם. לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ, נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָקֵם תָּקִים, עִמּוֹ.(כב', א'-ד')........כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה.(כג', כו' )......."לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא".(כד', ח')......"לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ, נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל.... וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ " (כג',כ'- כא')....."כִּי יִמָּצֵא אִישׁ, גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִתְעַמֶּר בּוֹ, וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ". ( כד', ז' ) "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן, מֵאַחֶיךָ, אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ ".(כד', יד'-טו').

אחיך הוא לא רק האח שאותו אתה אוהב , אלא גם אח, שאותו אתה שונא. כך נלמד מהדילמה המוצגת לנו :" כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ, מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב, עִמּוֹ".( שמות, כג', ה').

הגמרא במסכת בבא מציעא לב' עמ' ב' מציגה דילמה שאליה נקלע האדם, בין: " אוהב לפרוק ושונא לטעון". אדם עומד מול שני חמורים, הראשון של אוהבו במצב שזקוק לפריקה .השני, של שונאו במצב שזקוק להקימו. הרי ידוע שעדיפות ראשונה ,היא קודם לסייע בפריקת החמור. אבל כאן העדיפות ניתנה דווקא לחמור של השונא, מדוע? עונה הגמרא: " כדי לכוף את יצרו".

הרב פרופ' יונתן זקס בפרשנותו לפרשתנו, נדרש לנושא דיוננו שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת : " לפני שנים רבות, אשתי איליין ואני נסענו להרי קטסקיל, יעד חופשות הקיץ הפופולרי של יהודי ניו-יורק מזה שנים, והנהג שלקח אותנו סיפר לנו על חוויה שחווה שם. ביום שישי אחד אחר הצהריים, סיפר, הוא נסע להצטרף אל משפחתו שנפשה באזור, וראה אדם חובש כיפה גוחן על מכוניתו בצד הכביש. אחד הצמיגים היה שטוח, והוא עמד להחליף אותו. הנהג שלנו עצר בשולי הכביש, ניגש לאיש, עזר לאיש להחליף צמיג, ואיחל לו "גוד שאבּס". האיש הודה לו, הסיר את הכיפה ושם אותה בכיסו. הנהג שלנו נעץ בו בוודאי עיניים תוהות, שכן האיש פנה אליו והסביר: "שמע, אני לא יהודי. אני פשוט יודע שאם אני שם על הראש את הדבר הזה", והוא הצביע על הכיפה, "תמיד יעצור איזה יהודי ויעזור לי".

" בשבתות כי תצא אני נזכר לפעמים בסיפור הזה, למקרא הפסוק "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם. הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (דברים כב, ד). לכאורה, פרט קטן בפרשה הגדושה בשלל מצוות. אך זהו פסוק המלמד אותנו כיצד צריכה להיראות חֶברת-ברית. האנשים בחברה כזו הם שכנים טובים, הנכונים לעזור גם לזר במצוקה. הם דואגים לרווחת הזולת. כשהם רואים מישהו זקוק לעזרה הם לא ממשיכים ללכת כאילו לא ראו דבר.

הכלל, כדברי הרמב"ם, הוא לעשות למען אדם במצוקה את מה שהיינו עושים למען עצמנו לו נקלענו למצבו. "כל שאילו הייתה שלו, היה טוען ופורק – הרי זה חייב לטעון ולפרוק בשל חברו". אבל, ממשיך הרמב"ם, טוב אף יותר לזנוח שיקולים של כבוד, לנהוג מידת חסידות ולעשות "לפנים משורת הדין: אפילו היה הנשיא הגדול וראה בהמת חברו רובצת תחת משא של תבן או קנים וכיוצא בהן, פורק וטוען עימו"(הלכות רוצח ושמירת הנפש יג', סעיף ד').

כל זה הוא חלק ממה שהסוציולוגים בני זמננו מכנים "הון חברתי": הון שאינו כסף וזהב, כי אם משאבים של אמון בתוך חברה. בעל הון חברתי הוא זה היודע כי הוא מוקף באנשים שאכפת להם ממנו: שישיבו לו אבדות, שיזעיקו עזרה אם הם מזהים פריצה לביתו או למכוניתו, שישימו עין על ילדיו ויזהירו במקרה סכנה, ושיתרמו, באופן כללי, לשכנות הטובה – שהיא ממרכיביה העיקריים של חברה טובה ".

אנו עדים במערכת הבחירות האחרונות במדינתנו, לחלוקה דיכוטומית של שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת, לשתי קבוצות דיכוטומיות– ימין ושמאל. נח מאד לייצר שיח חברתי וציבורי רדוד ושטחי שעוסק במיתוגיות ובאריזה, מבלי לנסות לייצר שיג ושיח תרבותי ומכבד , לגופו של נושא. קל מאד לייצר סוג של "מלחמת אזרחים" וירטואלית במדיה החברתית ולהעמיק את הפער, במקום לנסות לצמצמו.

האם ימין ושמאל הם שני ייצוגים מקבילים שאינם יכולים לעולם להיפגש , כשני קווים מקבילים ?

האם ימין ושמאל אינם יכולים להיפגש לכוס קפה ולדון לעומקן של סוגיות סדר היום הציבורי ואולי להיווכח שלאחר קיום דיאלוג תרבותי של הקשבה של איש לרעהו, יתברר שלמעשה הבדלי התוכן אינם כה גדולים כפי שהם מצטיירים בתודעה התקשורתית והפוליטית?

הנה מלמדת אותנו ההפטרה בפרשתנו לימוד גדול : " כִּֽי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִֽׁיבוּ" ( ישעיהו נד', ג') ....... כִּֽי־מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵֽעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּֽךְ"( ישעיהו נד',ט' ).

מה ענין יָמִין וּשְׂמֹאול למֵי נֹחַ?

הסיפור ראשיתו בבראשית בכריתת הברית של הקב"ה עם האנושות, לאחר האפוקליפסה של המבול : "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ...... אֶת קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן. .... וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר".( בראשית,ט',יא'-טו').

הקשת היא מרחב פלורליסטי, המכיל שונות של צבעים על מאפייניהם ותכונותיהם. הקשת מאופיינת בהצבת גבולות בין צבע לצבע. אין מהילה או ערבוב של צבע אחד למשנהו. צבעי הקשת חיים בסוג של הרמוניה, שלום, ערבות הדדית ופירגון של צבע לרעהו. אין חציית גבול או השגתו של צבע אחד כלפי חברו. ההרמוניה מייצרת סימפוניה של צבעים שמשרים אור ותקווה.

הקשת בצורתה כמו הפאראבולה של גאוס בסטטיסטיקה,(מתמטיקאי פיזיקאי ואסטרונום גרמני 1777-1855),מייצגת את ההתפלגות הנורמלית מתחת לפעמון הפאראבולה, שם נמצאים ה90%,שמשני צידיהם מוצבים הגבולות של ה5% ימינה וה5%שמאלה, המייצגים מצבים חריגים וקיצוניים.

אם נבחן ביושר ולעומק את תכני רוב המפלגות על הקשת הפוליטית. ניווכח שאין פערים גדולים בסוגיות המדיניות, הביטחוניות, הכלכליות ויחסי דת ומדינה .בין 80-90% מהם נמצאים מתחת לפעמון הפאראבולה של גאוס.

הקשת באותיותיה, מייצגת שלושה עוגנים : קבלה ,שותפות תקווה. אלו השלושה מבטיחים את הערבות ההדדית והסולידריות של צבעי הקשת השונים שמציבים מראה לאנושות ולבני האדם בקשת העמים, הלאומים והתרבויות בעולם, לייצר מרחבים של קבלת האחד את השני, שותפות ותקווה. שלושה יסודות אלו הם אבן השתייה לקיומה של ברית הקשת בענן.

כך גם מצאנו בפרשתנו, מנין של 72 מצוות, בגימטריא, 72=עב. העב שהוא ענן בשמים, איננו במיצוב סטטי או בקיבעון, אלא כל הזמן הוא נע קדימה בשמים. הוא בתנועתיות, בסוג של גמישות ואף מעצב דגמים שונים בשמים. אינו דומה עב אחד לאחיו שבשמים. אבל כאשר אנו מסתכלים כלפי שמים, אנו נפעמים מההרמוניה והסולידריות של גווני העבים והעננים.

כך גם לימדנו המשורר יהודה עמיחי : " פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד. את שני הסלים הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך ושימשתי להם נקודת ציון: "אתם רואים את האיש הזה עם הסלים ?קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה הרומית. אבל הוא זז, הוא זז. אמרתי בליבי, הגאולה תבוא רק אם יגידו להם, אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית, לא חשוב, אבל לידה קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פירות וירקות לביתו".

אז בינינו , מה החשיבות של ימין או שמאל, אל מול הצורך הקיומי שלנו המחבר את כולנו לרקמה אנושית אחת - לקנות פירות וירקות לביתנו.

כך גם אברהם אבינו בדיאלוג שהוא מקיים עם לוט : " וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה ". (בראשית,יג',ח'-ט').

הנה לנו הארה של שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת, מהאדמו"ר הזקן של חב"ד בעל התניא, המאיר לנו את העולם בפירושו בתניא בפרק לב':"ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש, מצד שורש נפשם בד' אחד".

רק בשבת שעברה היינו עדים לקריאה ל שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת בראיון מרתק עם הסופר חיים באר ,שאמר: "יש לי חברים שאני לא יכול לאכול בביתם ולצערי יש לי חברים שאני לא יכול לדבר בביתם. כי אי אפשר לנהל איתם דיון. לא קל להיות היום אדם מתון, הכול חייב להיות חד ובצבעים חריפים" (דיוקן, מקור ראשון ו' אלול תשעט 6.9.19 )

לצערנו החלוקה הבינרית לימין ולשמאל, גלשה אף למחוזות של שנאה רווית השמצות מימין ומשמאל, תוך התעלמות מצו מפורש : "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. (ויקרא, יט', יז' ).

תורתנו הקדושה מזהירה משנאה ואלימות שמתחילה בלב ועוברת לאלימות מילולית ולבסוף לפיזית. מכאן הדרך חס וחלילה עלולה להפגישנו במלחמת אזרחים, ולצערנו, הזיכרון ההיסטורי של העם היהודי רווי בהם.

נאומו של מנחם בגין באלטלנה, אמור לשמש לנו כחומת מגן : "לא תהא מלחמת אחים, אל תרימו יד על אח, גם היום לא. אסור שיהודי יילחם ביהודי, ואסור כי נשק עברי יפעל נגד לוחמים עברים.......תחי המולדת העברית, יחיו גיבורי ישראל, חיילי ישראל, לעדי עד ....לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער".

השבוע הייתי בשירות מילואים ( כן בגילי ....) בתרגיל העורף הלאומי. היינו שם - שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת , הון אנושי נפלא , ארץ ישראל היפה והטובה, ערבות הדדית וסולידריות, ייצוגם של צבעי הקשת השונים - קבלה, שותפות תקווה.

כי תצא ביום שלישי להצביע , זכור את המחויבות שלך, לאחיך ,לאחותך ולבית המשותף, כי אין לנו ארץ אחרת .

וְגם "אִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ, וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ ".

שבת שלום ומבורכת

זאב ווה

חמשיר לשבת:

שלום לכולם,


הַיָּפָה שֶׁבָּאוֹתִיּוֹת / דוד אשל

"וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה" בֵּין כָּל הָאוֹתִיּוֹת

אֶת הַיָּפָה, שֶׁאִתָּהּ אַתָּה רוֹצֶה לִחְיוֹת,

חָלָה עָלֶיךָ חוֹבָה

לְהָבִיאָהּ אֶל בֵּיתְךָ וְלִבְחֹן אֶת טִיבָהּ,

לַעֲמֹד הֵיטֵב עַל קַנְקַנָּהּ

וְלִשְׁקֹל כָּרָאוּי אֶת מִטְעָנָהּ.

"וְהֵסִירָה שִׂמְלַת שִׁבְיָה מֵעָלֶיהָ" דברים, כ"א/13)

אֶת הַבְטָחוֹת הַשָּׁוְא כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ,

בְּדֹק לָעֹמֶק כֵּנוּתָהּ

כְּדֵי שאח"כ לֹא תֻּפְתַּע

וְרַק אָז, "תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ".

בְּחַר לְךָ אוֹת בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת

וְאַל תִּתֵּן לַ"שְּׁׁבוּיָה" אוֹתְךָ לְהוֹנוֹת,

הַיּוֹם הִנָּהּ שְׁבוּיָה שֶׁלְּךָ

וְכָל כֻּלָּהּ הִיא הַבְטָחָה,

הִזָּהֵר מְאֹד מִנְּפִילָה

כִּי מָחָר אַתָּה שָׁבוּי שֶׁלָּהּ.

הַפָּרָשָׁה פּוֹתַחַת בְּמִלְחֶמֶת רְשׁוּת

בָּהּ ,יֵשׁ לְהַפְגִּין רְגִישׁוּת,

וּמְסַיֶּמֶת בְּמִלְחֶמֶת חוֹבָה

שֶׁבָּהּ, לָאוֹיֵב אֵין שׁוּם תִּקְוָה,

מִמִּלְחָמָה זוֹ אֵין לְהִתְחַמֵּק

חַיָּבִים לִמְחוֹת אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק,

וּבִבְחִירָה מְחֻשֶּׁבֶת וּשְׁקוּלָה

נְקַוֶּה שֶׁלֹּא נָבוֹא לִידֵי מַכְשֵׁלָה.

מִלְחֶמֶת הַבְּחִירָה אֵינָהּ בֵּין אוֹיְבִים

וּלְצַעֲרֵנוּ, גַּם לֹא בֵּין אוֹהֲבִים,

אוּלַם הַבְּחִירָה הִיא תְּרוּמָה

בֵּין לְשָׁלוֹם וּבֵין לְמִלְחָמָה,

וְרַק בִּבְחִירָה רְאוּיָה נִתְגַּבֵּר עַל הַמְּשׂוּכָה

וְנוּכַל לַעֲמֹד בְּ "כִּי תֵּצֵא לְמִלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ". (דברים כ"א/10)

"וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה" (שם, כ"א/13)

אַחֲרֵי הַבְּחִירָה, לְךָ הִיא קְדוֹשָׁה,

יֵשׁ לָתֵת בָּהּ אֵמוּן וְתִקְוָה

וּלְהַשְׁאִיר מֵאָחוֹר אֶת כִּתְמֵי הָאֵיבָה.

"וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ

וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט" (מתוך ההפטרה, ישעיה נ"ד)

וְקָרֵב בְּחִירָתֵנוּ אֶל הַשְּׁלֵמוּת.

**********Paste this code as high in the of the page as possible************* ****************Additionally, paste this code immediately after the opening tag**********