לפרשת משפטים - אשר תשים לפניהם

פרו' אביעד הכהן - נשיא מכללת שערי מדע ומשפט, הוד השרון

אשר תשים לפניהם

בראשית הקריירה המקצועית שלו, בתחילת שנותהחמישים, כיהן מנחם אֵלון ע"ה (שהשבוע מלאו שבע שנים לפטירתו), "חכםהמשפט העברי" בדורנו, כמזכיר ועדת הכספים בכנסת. באחד הימים התעורר בוועדהדיון עֵר בנושא הסגת גבול מסחרית. אֵלון, שכבר אז ניצתה בו במלוא עוזה אֵש המשפטהעברי, סקר בפני הנוכחים את עמדת ההלכה באותו נושא. אגב כך אִזְכֵּר פסק דין שלבית הדין הרבני שעסק בנושא. משתמה הישיבה, פנה אליו חבר הוועדה, ח"כ חנןרובין איש מפ"ם, וביקש לעיין בפסק דינו של בית הדין הרבני. אֵלון נענה לבקשהברצון, המציא לו לאלתר את פסק הדין. כעבור שבוע ניגש ח"כ רובין אל אֵלון,השיב לו את פסק הדין, ואמר: "תודה רבה. אני באמת מודה לך שכיבדתני בקריאת פסקדין זה חשוב זה. אך שמא יכול כבודו לתרגמו ל'לשון בני אדם', לעברית?"

 

כל המבקש להנחיל את מורשת ישראלואוצרותיה לבני המאה ה-21 יודע שאחד האתגרים הקשים והגדולים ביותר שניצבים לפניו הואדרך הנגשתה אליהם. דור, שרבים מצעיריו כמעט ואינם מסוגלים לשלוח הודעת טקסט בתיותר מ-50 תווים (שמחציתם אימוג'ים ופרצופונים, שונים ומשונים), או להתרכז במשךיותר מחמש דקות בלי לשחק בטלפון הסלולרי, אינו רוצה (ויש שיאמרו אף אינו מסוגל)להתמודד עם מקורות המשפט העברי שכוללים לא אחת טקסטים ארוכים, מורכבים, הכתוביםבלשון "גבוהה" שאינה מובנת לכל.

פרשת השבוע, פרשת "משפטים"שמופיעה – ודומה שלא בכדי - מיד בסמוך לאחר מתן תורה ומעמד הר סיני, מלמדת אותנושיעור חשוב בעניין זה.  בפתיחתה באה הצהרהחד משמעית: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם".

לא "תְלַמֵדאותם", לא "תשַנֵן עמם", לא "תַנִיח לפניהם", אלא "תשיםלפניהם". וכפי שפירשו כבר במדרש התנאים: כשולחן הערוך לפני האדם, שמוצאהכל מסודר לפניו ואינו צריך להתאמץ כדי לאכול ולשתות.

עיון בפסוקי התורהשמדברים בהנחלת מורשת, מלמד שהשימוש בפועל זה מאפיין רבים מהם. כך, למשל,  בפרשת מעמד הר סיני (יט, ז): "ויָּבֹאמֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּלהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה' "; כך במרה (שמות טו, כה): "שָׁםשָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ", וכך בפסוקים המפורסמיםבספר דברים (ד, מד): "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵיבְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ולהלןשם (לא, יט): "וְעַתָּהכִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּבְּפִיהֶם".

"השמה" זו,אינה יכולה להתמצות בהקראת טקסטים יבשה ומשמימה. יש בה ציווי גדול, לכל רב ומורה שיאהיבתורה על לומדיה, ויביא את תלמידיו לכך שתורתם "תהא סדורה בפיהם"(עירובין נד, ע"ב), שיבינו את אשר הם לומדים ולא תהא תורתם כ"צפצוףהזרזיר". ולא לחינם, פירש רש"י, "המורה הגדול", על אתר, בלשוןחכמים הראשונים: "אשר תשים לפניהם - אמר לוהקב"ה למשה: לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה שתיים או שלוש פעמיםעד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו. לכך נאמר:"אשר תשים לפניהם" - כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם".

בשונה משיטות משפט בנות ימינו, שיצרוקודקסים מפוארים, בנויים לתלפיות, מנוסחים בלשון בהירה, הסדר והשיטתיות אינם (לשוןהמעטה) ממאפייניה הבולטים של תורת ישראל. והפרשה שלפנינו, והיא-היא פרשת משפטים,תוכיח. משפט פלילי מעורבב במשפט אזרחי; דיני נזיקין בלולים בדיני עבדים ושומרים,וביני לביני משולבות בהן נורמות "דתיות" מובהקות. וטרם דיברנו במשנהובתלמוד שלמרות חלוקתם ל"סדרים", "מסכתות"ו"פרקים", אחד המאפיינים הבולטים שבהם (במיוחד בתלמוד) הוא הגלגולהאינסופי של אסוציאציות חופשיות, כיד הדמיון הטובה, מהכא להתם, ומהתם להכא, שלאאחת אין ביניהן כל קשר לוגי (מלבד, אולי, ולעתים, לשונות משותפים). שקלא וטריא הלכתיתקשה וסבוכה באה בהם לצד דברי אגדה מרניני נפש, לשונם בלולה מארמית ועברית (ולעתיםגם פרסית ויוונית), חלק מהשאלות נותרות בלא פתרון ונותרות תלויות באוויר, וביןלבין משולבים בהם מעשים, מיני סגולות ופתרון חלומות, וכל מן הני מילי דמיטב. אכן, זהויופיו של התלמוד, הבסיס לכל המשפט העברי, אך זהו גם חסרונו, במיוחד בשביל בןהתרבות המערבית בת ימינו, שהורגל משחר נעוריו "לחשוב ביוונית", בצורה לוגית,מדעית, שיטתית וסדורה.

מאז החלו רבים וטובים בניסיון להנגישאת מקורות ישראל לכל, חלה התפתחות עצומה והתקדמות רבה. ועדיין, הדרך רבה לפנינו. אםאיננו רוצים ששלל מקורותיה ואוצרותיה של מורשת ישראל יהיו "כספר החתום"בפני רוב מניין ובניין בני הדור הצעיר, חובה מוטלת עלינו לעשות כל שניתן על מנתל"שים" אותם בפיהם, בלשון ברורה ובהירה, המובנת לדורנו ובדורנו.