ניתן לתרום דרך האתר שלנו www.hamikra.org ולקבל קבלה להחזר מס 46
סדרת הרצאות בתנ"ך בזום חינם ע"י הרב ד"ר צבי שוויגר על ספר שמואל בהתאם לפירוש הקלאסי : נושא ההרצאה- הקדמה-ספר שמואל הוא תחילת תקופת המלוכה, תחילת תקופת המקדש,ותחילת תקופת הנבואה. .
ניתן להקדיש את השיעור לכבוד או לעילוי נשמת..
******************************
הקוד לזום חינם:
בית המדרש של החברה לחקר המקרא
https://us06web.zoom.us/j/84948389581?pwd=d19m0EWGq8Wjm8ZUoIaJ7hbf8QRbRO.1
Meeting ID: 849 4838 9581
Passcode: 144708
**************************************************
3 פודקאסטים עם הבינה מלכותית על פרשת משפטים מתוך תורתו של הרב לורד יונתן זקס זצ"ל באדיבותו של דוד פטרפרוינד ובחסות החברה לחקר המקרא .
1.
פרשת משפטים להפוך_חזון_למציאות_דרך_הפרטים_הקטנים MP3.mp3 :
https://drive.google.com/file/d/1hMJMtb3_iLNi9vLG4xEBrY8OElTHn7eX/view?usp=sharing
***********************************************
2. פרשת משפטים הארכיטקטורה_של_הצדק:
https://drive.google.com/file/d/1-pQpkAsPjVRtup6rfEy9ywV0nZJNj6Q3/view?usp=sharing
*******************************************
3. פרשת משפטים המעשה_המשותף_והדרך_האישית_לאמונה:
https://drive.google.com/file/d/1rlpE9CcqyhdU_S7R2sxKXt6enm3y7FDb/view?usp=sharing
*************************************************
סרטון על הפרשה - זהירות, שקרים!-הרב עמיהוד סולומון-רב קהילה כפר גנים פתח תקוה.
*******************************************************
פרשת משפטים, "אֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" - גן החירות
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
פרשת יתרו אותה קראנו בשבת שעברה ופרשת משפטים אותה נקרא השבת, משלימות רצף מאד משמעותי, בתהליך המעבר והשינוי של עם ישראל בשלושה מופעים על גבי הספקטרום - מעבדות, לחופש ולחירות.
בפרשת יתרו התחוללה הרפורמה הארגונית המשפטית, סוג של כינון חוקה, שיש בה הבניית מדרג ערכאות המשפט, במבנה פירמידלי.
הרפורמה הארגונית והמשפטית גם קבעה, מי ראוי להיות שופט ובעיקר מהי הדרך הנכונה לחולל את הרפורמה: "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם"( שמות, יח',כ'-כא').
הרפורמה החוקתית מבית מדרשו של יתרו היועץ, מתכתבת עם סדר היום הציבורי בדיון הסוער המתחולל לנגד עינינו, בסוגיית הרפורמה המשפטית במדינתנו.
המחלוקת והקרע בעם, כהגדרת המחייבים – הרפורמה המשפטית, וכהגדרת השוללים - המהפכה המשטרית, לא הייתה על המה או על הצורך, אלא ובעיקר, על האיך, הדרך והאופן, כיצד יש ליישמה, בהסכמה רחבה. לצערנו, דרך יישומה רק העמיק מחלוקת וקרע גדולים בעם, ערב השבעה באוקטובר 2023.
כך היטיבו להגדיר זאת ד"ר מיכה גודמן ואחרים, שהיעדר כינונה של חוקה בישראל, דומה למצב של קיום משחק כדורסל, ללא כללי המשחק – גובה הסל, היקף טבעת הסל, משך זמן המשחק, מספר השחקנים ובחירתם ועוד. מדינתנו האהובה והיחידה, מאותתת לנו – הגיע הרגע החוקתי – זמן חוקה לישראל. לאחר 78 שנות מדינתנו, קיים קונצנזוס על הצורך, לכונן בשלב ראשון, חוקה רזה, אבל בתהליך מוסכם וראוי, שתכלול את: 1. עילת הסבירות - תצומצם אך לא תבוטל: בתי המשפט לא יתערבו בהחלטות מינויים של שרים על בסיס עילת הסבירות בלבד. 2. ועדה למינוי שופטים - הרכב חדש שמונע רוב אוטומטי לקואליציה בכל עת. 3. חוק יסוד: החקיקה - יצירת מנגנון ברור לביקורת שיפוטית על חוקים. בג”ץ יוכל לפסול חוק, רק ברוב שופטים, והכנסת תוכל להגיב רק ברוב מיוחד 4. ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד - תעוגן לראשונה האפשרות המוגבלת לפסול חוקי יסוד, שנגועים בשימוש לרעה (למשל, קיבוע חסינות וכו').
אכן הגיע הזמן לעשות זאת במתווה ובדרך הנכונה:" אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".
הנה לנו הנכחתו של תהליך השינוי והמעבר על גבי הרצף - מעבדות ,לחופש ולחירות, שבא לידי ביטוי, בפרשת יתרו ברפורמה המשפטית, ובמעמד קבלת התורה ועשרת הדברות:" וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר, אָנֹכִי ד' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים"( שמות, כ', א'-ב'), ובהמשך בפרשתנו: "אֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם, כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם " ( שמות, כא', א').
מהענקת מעמד של חופש לעם ישראל העבדים, שבו מתרחשים ניסים והתערבות אלוקית, כמו עשרת המכות, היציאה ממצרים, קריעת ים סוף, ירידת המן מהשמים, הפיכת המים המרים למתוקים, וקבלת בשר השלו, הרי ברפורמה המשפטית, במתן עשרת הדיברות ובהענקת ג"ן ( 53 ) מצוות ומשפטים בפרשתנו:"אֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם".
כאן מתרחש מעמד החירות המוענק לעם ישראל. מפרש רש"י: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם, לַחָפְשִׁי-לחירות".
בהענקת החירות שהיא לא חופש , ניתנת לנו הבחירה החופשית והאחריות לניהול חיינו על האדמה, שכן, לא בשמים היא.
הפילוסוף ישעיהו ברלין( 1909-1997), הנחיל לנו שני סוגים של חירות. חירות שלילית וחירות חיובית.
החרות השלילית היא "חרות מְ"; ואילו החרות החיובית קרובה לרעיון של ההגדרה ומיצוי עצמי, או היכולת לעשות בחירות משמעותיות – "החרות לְ " .
חרות חיובית מתמקדת ברצונות של היחיד, המושפעים בין השאר מחינוך, סביבה ומרכיבים אישיים. כלומר, החירות השלילית היא למעשה חופש, והחירות החיובית היא למעשה החירות להגשמה עצמית.
הפילוסוף ג'ון לוק ( 1632-1704) ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם, שמוענקת לו מעצם היותו אדם. לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שלא הוא המעניק אותה לאדם.
עם זאת, ישנם מקרים בהם יש צורך להגביל את חירותו של האדם: אם הוא מהווה סכנה לעצמו, או במקרה שהוא פוגע בזכויות של אדם אחר, או בחברה ובסדר הציבורי .
אריק פרום, פסיכולוג חברתי, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי גרמני( 1900-1980 ) בספרו המונומנטלי –"מנוס מחופש" ( 1941)טוען שבתוך המסגרת של העולם המערבי המודרני, הבנוי על מודל כלכלי-חברתי קפיטליסטי, נוצר מושג חופש שאינו מאוזן . האדם למעשה משועבד לאל השוק והכלכלה, ומאבד את קשריו הבריאים לזולתו.
במצב זה האדם אינו מסוגל ליהנות מהחופש שיש לו ואינו מסוגל לעמוד בהתייחדותו, והוא בורח מעצמו ומאחריות עצמית מפני העולם החיצוני שמאיים עליו. התנגשות זו יכולה לגרור ל"מנוס מחופש" ,באמצעות מנגנוני מילוט שונים.
פרום הבדיל בין חירות שלילית ("חירות מאת") - השתחררות האדם משליטת הטבע והחברה, לבין חירות חיובית ("חירות לשם") - יחס פעיל של אחווה אנושית ופעילות ספונטנית של אהבה ועבודה שמלכדת את האדם עם העולם.
לתפיסתו של פרום, הפער שבין שתי החירויות הללו, הוא אשר גורם לבעיה העיקרית של האדם, אשר משתחרר מכבלים קודמים, אך אינו מסוגל למלא את הפער שנוצר בחירות חיובית. לכן הוא ראה את החירות החיובית כחירות להגשמה עצמית, לצמיחה ולמימוש העצמי של האדם.
הנה כי כן, קידום תהליך השינוי, מחופש עבדות שהוא חירות שלילית ,לחירות חיובית, יהיה בכך שיישום גן המצוות בפרשתנו,לא יהיה כמצוות אנשים מלומדה, אלא יהיה כנכס ולא כנטל, יהיה כייעוד ולא כגזירת גורל.
אז כבר אמרנו, חופש איננו חירות, וחירות איננה חופש. אתה יכול גם לצאת לחופשי, אך עדיין להיות משועבד ונטול חירות. כמשפט הידוע:" יצאת ממצרים, אבל לא הוצאת את מצרים מתוכך".
כך בהקשר לקבלת זהותנו החירותית במעמד עשרת הדברות, הרי לוחות הברית מאירים את אור החירות: "וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת "( אבות, ו', ב') .
ובכן, דמותה המוסרית של החירות וניקיונה, היא רק בידינו, שכן, "לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑יא".
הבה נציג דוגמא אחת בג"ן המצוות בפרשתנו, השופכת אור על סוגית דיוננו , בהענקת החירות והאחריות לידינו. הנה בפרשתנו מופיעה המצווה:״ לֹֽא תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא תַעֲנֶ֣ה עַל רִ֗ב לִנְטֹ֛ת, אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת" ( שמות, כג',ב').
בהקשר לכך מוכר לנו הסיפור הידוע במסכת בבא מציעא, דף נט', על ״תנורו של עכנאי( שם של אופה עוגות), בו דנים - האם לתנור יש גֶּדֶר של כלי ולכן הוא מטמא, או שאין לו גֶּדֶר של כלי ולכן איננו מטמא״. לכאורה במבט ראשון, ענין לנו עם סוגיה של פסיקה הלכתית, בהלכות טומאה וטהרה. אך עיון מעמיק בסיפור ובסוגיה התלמודית, מביאה אותנו ליסוד בו אנו דנים בפרשתנו, של הענקת החירות לידינו, במסגרת מוסד הסמכות והאחריות להכריע, בנושאים של מחלוקת וחילוקי דעות. שכן, כידוע- "אין בית מדרש שאין בו מחלוקת". אבל בסופו של דיון ומחלוקת, קיים צורך להגיע להכרעה ולהחלטה.
בסיפור התלמודי של תנורו של עכנאי ,מתרחשת דרמה בבית המדרש שבמרכזה מחלוקת ,בין רבי אליעזר שהיה בדעת מיעוט, שחושב שהתנור איננו כלי ולכן הוא לא מטמא, לבין חכמים שהם הרוב, החושבים שיש לתנור גֶּדֶר של כלי ולכן הוא מטמא. רבי אליעזר לא מקבל את דעת הרוב, הוא איננו מוותר לחכמים שהם הרוב ומגייס לעזרתו בת קול המעידה מן השמים שהלכה כמותו. במהלך הוויכוח המר מתרחשים דברים מוזרים- כותלי בית המדרש מטים ליפול, חרוב נעקר ממקומו, כדי להוכיח לחכמים שרבי אליעזר צודק והתנור הוא טהור ולא מטמא. בדרמה המתחוללת בבית המדרש, אומר רבי אליעזר לחכמים, אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו. יצאה בת קול ואמרה- מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום.
ואז בשיא המתח, עומד רבי יהושע על רגליו ואומר : "לא בשמים היא, שכבר ניתנה תורה מהר סיני. אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה, בפסוק בפרשתנו: " אחרי רבים להטות". לבסוף, יוצאת בת קול ואומרת: "לא בשמים היא...נצחוני בני נצחוני בני״.
בעל "ספר החינוך" ( המאה ה-13) במצוות עח', תצו' מסביר את הרציונל של המצווה: ״אחרי רבים להטות״: " ואפילו כל העולם יאמרו בהפכו, לא יהיה לו רשות לעשות העניין בהפך האמת לפי דעתו...ויצא מזה חורבן שתעשה התורה ככמה תורות, כי כל אחד ידין כפי עניות דעתו...אבל עכשיו שבפרוש נצטווינו לקבל בה דעת החכמים, יש תורה אחת לכולנו, והוא קיומנו גדול בה, ואין לנו לזוז מדעתם ויהי מה.....וטוב לסבול טעות אחת ויהיו הכול מסורים תחת דעתם הטובה ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת וחילוק לב העם והפסד האומה לגמרי ".
מכאן נלמד, שבהענקת החירות, אין משמעותה לשחרור גבולות, איזונים ובלמים. אלא גם החירות כפופה לגבולות ולהגדרת כללי משחק , על מנת למנוע כאוס ואנומליה.
במצווה בפרשתנו: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת״, יש משום חשיבות עליונה ,לביצור הסמכות של מוסד המשילות, שבסמכותו לקבל החלטות, כמו בסיפור של תנורו של עכנאי.
כך למדנו שרבן גמליאל נשיא מוסד הסנהדרין, פעל כל ימיו לביצורו ,חיזוקו, משילותו וסמכותו של הסנהדרין. זה אותו רבן גמליאל שבמקום אחר במסכת ראש השנה דף כה', כופה על רבי יהושע ,להגיע אליו במקלו ביום הכיפורים ,שחל על פי חשבונו של רבי יהושע, בניגוד לקביעת תאריך יום הכיפורים, על פי מוסד נשיאות הסנהדרין והחלטת הרוב.
רבן גמליאל מייצג את ההכרעה הנשיאותית וסמכות מוסד הסנהדרין, שהיא ורק היא הקובעת. שאם לא כן, יתרחשו כאוס ואנרכיה. שאילמלי מוראה של מוסד הסמכות השלטונית - איש את רעהו חיים בלעו.
מוסד הסנהדרין הוא הערכאה המשפטית, המייצגת את חירות עליונות המשפט, שיש לציית לפסיקותיו והכרעותיו, שאם לא כן, נהיה עדים למשבר חוקתי.
פרשתנו מציגה כאמור, את ג"ן החירות , של 53 מצוות, המסורות בידינו לעשותן ולקיימן.
עלינו לשמור על גן – "אֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים", מפני אלו המנסים לפגוע בו . פרחי החירות של הגן, חייבים להיות מוגנים.
השבוע נפרדנו מהמלחין והזמר מתי כספי ( 1949- 2026 ) ובאוזנינו מהדהד שירו של יהונתן גפן (1947-2023 ) שאותו הלחין מתי כספי – "מקום לדאגה" :"אלוהים שם יושב ורואה ושומר על כל מה שברא. אסור לקטוף את פרחי הגן ,אסור לקטוף את פרחי הגן ודואג ודואג נורא".
שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון.
&
בלומה טיגר-דיכטוולד -ב"ה לפרשת משפטים תשפ"ו
נרטיב ונומוס: הקשר בין פרשת יתרו לפרשת משפטים
הרצף של פרשות ספר שמות שעיסוקו במסע בני ישראל במדבר, נקטע לכאורה על ידי פרשת משפטים, האמנם?
למעשה מהווה פרשת משפטים המשך לפרשת יתרו. פרשתנו ממשיכה את הפרשה הקודמת אך גם שונה ממנה. " וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם " (שמות לד, יב-יג). העקרונות המופיעים בפרשת יתרו במעמד הר סיני, זקוקים לדיון הלכתי מפורט המצוי בפרשת משפטים. פרשתנו אינה עוסקת בעקרונות אלא ביישומם, והיא מתייחסת לפרטים הקטנים שכן מדובר בתורת חיים. מעמד הר סיני היה חוויה עוצמתית. ואכן כפי שכל אחד צריך לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כך ראוי שכל אחד יראה עצמו כאילו נכח בפועל במעמד הר סיני (לפי חז"ל כל הנשמות, גם מי שעדין לא נולד נכח במעמד זה). זהו אירוע מכונן המהווה בסיס לפרשת משפטים.
הרב זקס רואה בקשר בין הפרשות את חיבור הנרטיב (הסיפור, שהוא מעמד הר סיני) עם הנומוס שהוא החוק המופיע בפרשת משפטים. חיבור זה מאוד ייחודי לתורה. חוויה היסטורית זקוקה לחקיקה. לדוגמה, שיעבוד בני ישראל במצרים מתורגם לחוקים הדואגים למעמדו של העבד. מעמד העבד אינו קבוע, הוא זמני, ואינו עובר בירושה מאב לבן. חווית השעבוד תורגמה לקוד מוסרי דתי. עבדים הייתם בארץ מצרים, על כן לא תנהגו כך כלפי אחרים. אין להכות עבד או אמה, הם ינוחו ביום השבת, ואם חובלה עינו של עבד הוא ישלח לחופשי (שמות כא, כו). כך גם הצטווינו על "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (כב, כ). הגנו על החלש בחברה: "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן"( כב, כא). והענישה? " אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים" (מידה כנגד מידה), כי חוויתם על בשרכם את סבלו של החלש, לא תעשו כך לאחר.
על פי רמב"ן תרי"ג מצוות נובעות מעשרת הדברות. "ואלה המשפטים כנגד לא תחמוד, כי אם לא ידע האדם משפט הבית או השדה ושאר הממון ויחשוב שהוא שלו ויחמדהו וייקחנו לעצמו, לפיכך אמר תשים לפניהם משפטים ישרים ונהגו אותו בניהם ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין".
כך גם בעניין עבודה זרה. לא די בשתי הדברות הראשונות בדבר אנכי ה' אלוקיך לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני. פרשת משפטים מוסיפה: " לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם " (כג, טו). כך גם לא תגנוב. לא די בעיקרון. פרשת משפטים מפרטת. " כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה: "(כא, לז). " אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים: " (כב ,א). " וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת: " (כא, טז).
העיקרון אינו מכסה את מגוון סוגי הגניבה המצויים בחיים האמתיים, ויקשה מאוד על השופטים לפסוק בדין. על כן הפירוט והדיוק כה חשובים, וזהו תפקיד פרשת משפטים. המטרה היא לכסות את כל תחומי החיים ולרדת לפרטים הקטנים כדי ליצור קודקס לחברה הוגנת וצודקת מעבר לחזון אידיאלי. היהדות מאמינה באיזון בין הלכה לבין ערכים אוניברסליים.
מסופר על רבי ישראל מסלנט (ליטא, 1810-1883), מייסד תנועת המוסר שנשאל על ידי תלמידיו, כיצד להדר באפיית מצות. תשובתו הייתה- הקפידו שהאלמנה הענייה והמסכנה שעובדת במאפיה לא תכרע תחת עומס המלאכה, היו נעימים וחביבים אתה.
רמב"ם במורה נבוכים (חלק ג פרק כד), מחבר בין מעמד הר סיני בפרשת יתרו לבין פרשת משפטים בתוקף חשיבות המסורה. ההתייחסות היא לקשר בין דיין לבין דין תורה. השמימי והארצי שלובים זה בזה.
בספר דברים (ד, יב-יד) נאמר:" וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל:
וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים:
(יד) וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ ". אמונה ומעשים קשורים זה לזה.
על מנת שיהיו הדיינים מוציאים משפט צדק ומיישמים את הנאמר בפרשתנו בשבתם על כס המשפט, מציג הרמב"ם שבעה דברים שצריכים להיות בהם: חכמה וענווה ויראת שמים, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות, ובעלי שם טוב. אנשי חיל לב אמיץ להציל עשוק מידי עושקו, אנשי אמת שיהיו רודפים אחר הצדק מחמת עצמם בדעתם, אוהבים את האמת ושונאים את החמס ובורחים מכל מיני עוול. (משנה תורה:הלכות סנהדרין פרק ב, הלכה ז).
פרשת משפטים מקומה לאחר פרשת יתרו בהיותה יישום העקרונות המופיעים בעשרת הדברות שבפרשת יתרו. חזון אידיאלי זקוק לפרטי יישום בכל תחומי החיים על מנת שיהיה ברור ורלבנטי לחיי יומיום, ויאפשר לדיין להוציא דין צדק. אידאולוגיות קורסות או משתבשות במעבר בין חזון לבין מציאות. התורה חיברה ביניהם, וקשרה את הנרטיב (הסיפור) של עם ישראל לנומוס (חוקים). חוויה מעצבת תודעה, והחוקים מתרגמים את החוויה לחיי מעשה. - בלומה דיכטוולד. רעננה. כ"ב שבט תשפ"ו
&
דבר תורה - משפטים תשפו - עבדות ועבודה
מייקל אייזנברג-משקיע ומנהל קרן הון סיכון.אלפא.
פרשת השבוע פרשת משפטים פותחת בדיני עבד ואמה עבריים, וניתן להבין שאחרי שעקרונות-האב נמסרו בעשרת הדיברות, התורה בחרה לפתוח בשיח שיהיה קרוב לעולמם של העבדים שהשתחררו לא מזמן, כדי להבהיר את העולם החדש אליו הם נכנסים:
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחׇפְשִׁי חִנָּם… וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חׇפְשִׁי. ווְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אׇזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.
וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים. אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לוֹ לא יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ, לְעַם נׇכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמׇכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ. וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ. אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע. וְאִם שְׁלׇשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף. (שמות כא, א - יא)
עם זאת, מסתבר שבשפה העברית טמונות תובנות עומק על היחסים שבין עבודה ועבדות, הנגזרות מאותו שורש. מבחינה לשונית, מסתבר שבשונה מעברית, ברוב השפות דווקא אין קשר בין עבודה לעבדות, מה שמשליך על האופן שבו התרבויות השונות תופסת את מושג העמל והחירות. באכדית, לדוגמה, עבד (wardum) מגיע מהשורש ירד או נכנע, אולי בדומה לתיאור הפותח את הפרשה שלנו על מי שנמכר לעבדות. עם זאת, הדגש באכדית הוא על ההיררכיה החברתית שנוצרת בניגוד לחובה בפרשת השבוע שלנו דווקא לשחרר עבד עברי כעבור זמן. עבודה (dullu) מתקשרת לשירות או תפקיד. גם ביוונית עתיקה יש הפרדה בין פעולה למעמד. עבודה (Ergon) היא פעולה יצירתית שעושה האריסטוקרט היווני (פילוסופיה, פוליטיקה) ואילו העבד (Doulos) הוא מעמד משפטי של אדם משועבד העושה את המטלות. בדומה לכך, בערבית המילים עבד (עבד) והמילים עבודה (עמל) לא נפגשות. המילה עבד, מביעה שירות מוחלט, ומשמשת למערכת יחסים דתית או חברתית, ואילו המילה עמל מבטאת עבודה פרודוקטיבית כלכלית.
בשפות לטיניות ורומאניות (צרפתית, ספרדית, איטלקית) שורשה של ה'עבודה' הוא עינוי. המילה עבודה (Travail/Trabajo) מגיעה מהמילה הלטינית Tripalium - מכשיר עינויים בעל שלוש רגליים. עבד (Servus) לעומת זאת, מוגדר לפי מעמדו כ"משרת" השייך לאדון. גם באנגלית ושפות גרמאניות יש נתק בין המילים. עבודה (Work) מגיעה מהשורש הפרוטו-גרמאני werka, שמשמעותו "עשייה" או "פעולה". עבד (Slave) מגיע מהמילה Slav (סלאבי), בגלל ריבוי העבדים הסלאביים בימי הביניים. העבודה אם כן היא "פעילות", ואילו העבדות היא "מוצא" או "מצב משפטי" (labor מגיע מלטינית במשמעות של יגיעה, קושי וסבל).
בדרך כלל, נוטים לומר שהמילים מייצגות מציאות שהתקיימה בשטח, ושאטימולוגיה היא תיעוד של היסטוריה סמנטית, ולא הצהרה נורמטיבית. אבל כשהשורש ע.ב.ד בתורה מכסה גם שיעבוד לפרעה, גם עבודת חולין ממנה עלינו לשבות בשבת, וגם את עבודת ה׳, בעוד שכל השפות האחרות הפרידו בין המושגים, אפשר לזהות כאן מהלך רעיוני ולא רק מקרה לשוני. הבחירה של התורה הייתה מודעת ומשמעותית.
אם כן, בשונה משפות בהן המילה "עבד" מגדירה את מהותו של האדם כאובייקט, בעברית, המילה "עבד" מגדירה את האדם לפי הפעולה שלו - "זה שעובד". כלומר, כשהתורה קובעת בנוגע לעבד עברי: "שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד" היא מסרבת להעניק לאדם זהות של "חפץ". הוא תמיד נשאר אדם שמבצע עבודה כמו כל עובד (Worker) רק לתקופה אחרת ובתנאים אחרים: "כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים" (דברים טו, יח). בנוסף, כפי שהעבודה היא זמנית, כך גם המעמד של עבד עברי אמור להיות זמני: "שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחׇפְשִׁי חִנָּם". רק אם הוא לא מעוניין לצאת, הוא ישאר עבד נרצע, לעולם: "מה נשתנה אוזן מכל אברים שבגוף, אמר הקדוש-ברוך-הוא אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי "כי לי בני ישראל עבדים" - ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע" (וכהסברו של המהר"ל ואחרים, שרק כאשר משעבד את עצמו לעולם רק אז נרצע כ'קונה אדון לעצמו', כי בשש שנים הראשונות היה לו יעד לשחרור). "
בעברית העבודה איננה עינוי. בברית בין הבתרים נאמר לאברהם שהעתיד צופן שתי גזירות נפרדות: "גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" (בראשית טו, יג) - "וַעֲבָדוּם" בני ישראל את המצרים; "וְעִנּוּ אֹתָם" - המצרים את בני ישראל. מעבר לכך, היות שבתורה אדם הראשון צווה כבר בגן עדן "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, טו), העבודה היא ערך שמחזק את מעמדו של העבד ולא מוריד את מעמדה של העבודה. כך, כשמשה אמר לפרעה "שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (שמות ז, טז), הוא משתמש באותה מילה של השעבוד כדי לתאר את החירות הגבוהה ביותר. אדם לא יכול להיות בסטטוס של עבד לפרעה ובו בזמן לבצע עבודה לה'. השימוש באותו שורש מכריח את השומע לבחור: או שאתה עבד לאדם, או שאתה עובד אלוהים. העבדות אם כן, היא עיוות של העבודה. האדם נברא כדי לעבוד ליצור, ולפעול. כאשר אדם אחר מנכס את ה"עובד", כשרונו ופעולותיו באופן טוטאלי, הוא גוזל ממנו את היכולת להפנות את עבודתו למקורה האישי וליעודה האלוהי. האדם הוא בעל מעמד כשהוא עובד לפרנסתו, ומחייה את משפחתו. חירות הופכת אדם לעובד אלוהים בזה שהוא קודם עובד עבור עצמו לקניינו, רווחתו ואגב כך לפיתוח עולמו של הא-ל. מי שאחר קוצב את עבודתו: "וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חׇקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם" (שמות ה, יד), ומי שאחר קוצב לו קצבאות: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם" (במדבר יא, ה), משתעבד לאדון, או למערכת. ע.ב.ד הוא שורש שמתמרד נגד עצמו: המילה עבודה משתמשת בשפת השעבוד כדי להנדס את היציאה לחירות. מי שעובד את ה׳, ומי שמנכיח את חירותו של האדם לעבוד למחייתו הוא, מדגיש שאיננו עבד.
יש לציין שבשפות סלאביות המילה לעבודה היא Rabota והמילה לעבד היא Rab ושתי המילים מגיעות מהשורש הסלאבי העתיק שמשמעותו "יתום" או "מי שמבצע עבודת פרך". העבודה נתפסת כמשהו שנכפה על אדם שאין לו הגנה - יתום או עבד. בדיוק הפוך ממה שהסברתי בנוגע לעברית, בשפות אלו המילה "עבד" מושכת אליה את "עבודה" לקונוטציה שלילית, כי בהתאם לקונטקסט ההיסטורי ברוסיה התקיימה חברת צמיתות עד 1861, ועבור רוב האוכלוסייה העבודה הייתה זהה לעבדות.]
בנוסף על הפן הלשוני, השימוש בשורש ע.ב.ד כמאה פעמים בספר בראשית יוצא כאמור, מראשית הצירים של משימת האדם בגן עדן: "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". העבדות לעומת זאת מתחילה מאוחר יותר בפרשת נח. לאחר המבול, חם בנו של נח חושף את ערות אביו, ונח מקלל אותו: "עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (בראשית ט, כה). בניגוד לעבודה כמשימה מאת ה', העבדות - המצב שבו אדם מפסיק להיות סובייקט שפועל בעולם והופך לאובייקט בבעלותו של אחר - היא קללה. קללה המשתלטת מכאן והלאה על כ- 80% מהמופעים בספר.
אומנם אבות האומה, אברהם, יצחק ויעקב, כונו "עבדי-ה'" (שמות לב, יג), אבל אם בוחנים את פעולותיהם של האבות לא מדובר במי ששיעבדו את סדר היום שלהם למטלות מוגדרות. אברהם בחר לערוך מסעות ולקרוא בשם ה', ופיתח לו עושר. הוא גם ירד למצרים ונלחם לשחרור בן אחיו שנשבה בסדום; יצחק עשה את הונו בחקלאות אצל הפלישתים בגרר; יעקב נדד לחרן והיה שם רועה צאן במשך עשרים שנים. הם "עבדי ה'" כי הם אנשים חופשיים המחויבים לרעיון גדול מהם, ולהבטחת ה' שניתנה לכל אחד מהם. הבטחה, שלאור הדרך שהם סוללים, זרעם יכונן פה מדינה חופשית.
המגבלות על החזקת עבד עברי הן חידוש של התורה כדי לשמר את רוח החירות, כהבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים: "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יד) - שכר על עבודתם מאות בשנים - מה שרק עובדים מקבלים ולא עבדים. חכמים אפילו הרחיבו את היריעה בכל הנוגע לזכויותיו של העבד, עד שהפכו את הקערה על פיה וקבעו: " שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר; אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש; אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן; מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו" (בבלי, קידושין כ, א).
בשבוע הבא אמשיך מנקודה זו ואתייחס לתהליך שעוברת המילה 'עבודה' לאורך ספר שמות: מעבודת פרך, הממשיכה את קללת העבדות של ספר בראשית, לעבודת ה', לעבודה זרה, לעבודת חולין ולעבודת המשכן. ואז, בעז"ה, אשלים גם את התמונה בנוגע להצבתם של דיני עבד עברי בדיוק בשיאו של הספר.מייקל אייזנברג.
&
לפרשת משפטים-שקלים תשפ"ו - עשה לך כנפי רוח-אריה דיכטוולד.
המצווה הראשונה בה בוחרת התורה לפתוח את פרשת משפטים, היא פרשת "עבד עברי". לכאורה, מדובר בדינים טכניים של יחסי עבודה, קניין ושחרור. אולם במבט מעמיק, ודרך משקפי המדרש והחסידות, מתגלה כאן רעיון חשוב: העבדות היא משל למסע האדם בעולמו הרוחני-דתי.
נציג את הפסוקים שנדון בהם (פרק כא):
עבד עברי
(ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:
(ג) אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא -בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ:...
(ד) אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים ... וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ:
(ה-ו) וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי .. וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם: ס
אמה עבריה
(ז) וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים …(ט) וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ:
# מילות המפתח: עֶבֶד עִבְרִי- בְּגַפּוֹ יָבֹא - בְּגַפּוֹ יֵצֵא - יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה - כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת.
נפתח במדרש שמות רבה, הרואה בעבד עברי משל לקשר האדם עם הקב"ה:
"בא וראה כמה משובחת פרשה זו, כמה פרשיות בה וכמה אזהרות הזהיר הקדוש ברוך הוא לישראל בפרשה זו: "כי תקנה עבד עברי", "כי ימכור איש את בתו לאמה", "ומכה אביו", ומה עניין אלו לאלו? אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אני קניתי אתכם במצרים בעשר מכות,... כשם שאתם מצווים, לא תעבוד באחיך יותר משש שנים, שלא בראתי את העולם אלא לשש ימים, לפיכך נתתי לך שש שנים שתהא רשאי לעבוד בעבד עברי. 'כי ימכור איש את בתו לאמה', בת אחת =התורה] הייתה לי ומכרתיה לכם שאין אתם מוציאים אותה אלא חבושה בארון, לא תצא כצאת העבדים, נהגו בה כבוד ששביתם אותה ממני ...ומי היא שנשבתה שיש לנהוג בה כבוד! " (מהדורת וילנא, פרשת משפטים פרשה ל)
המדרש מבקש ללמדנו:
א. בעלות האדם על זולתו מוגבלת. מכסת הזמן של שש שנים היא ביטוי למעשה בראשית. ה' נָח אחרי ששה ימים, קל וחומר בני אדם. מצווֹת העבדות הם תזכורת שבני ישראל הם עבדים ש"נִקנו" בגאולת מצרים ע"י השם.
ב. התורה 'בִּתוֹ' של הקב"ה, שהייתה שמורה אצלו ונמסרה לישראל. ישראל חייבים בכבודה ביראה. היא אינה אביזר עזר - לא 'תצא' כצאת העבדים.
תנאי הקשר החוזי בין ישראל והשם, נתנו בפרשת בהר (ויקרא כה, מז-מח):
(מז) וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ ...גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ:... ה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:
יסוד חשוב בפרק המבוא לחוזה עם ישראל: 'בתמורה לשחרור מבית עבדים אכזר, אתם תעבדו אתם תעבדו אצלי'. חוקת העבודה, הלוא היא כתובה בספר התורה.
חסידות
בתורת החסידות הועתק העבד העברי לתיאור מעמדו של הצדיק.
נקדים: 1. אחד מהמוטיבים המרכזיים בחסידות הוא היחס למעלתו=יִחוּדוֹ של הצדיק. הצדיק ניחן בכוח רוחני-סגולי, המאפשרת פעולה תקיפה ועמוקה... סגולה המטילה אחריות כבדה לדאוג לקהילתו בתיקון נפשם, ואף לתיקון פגמי הבריאה כולה. 2. הצדיק משתייך לחבורה מובחרת
יחידאית 3. עליו לצמצם את התחום הגשמי שבחייו וכן על טובות הנאה שהוא עשוי לקבל מתוקף מעלתו.
אחד מספרי החסידות היסודיים הוא הספר "נועם אלימלך", שחיברו ר' אלימלך ליפמן מליזֶ'נסק. (המאה הי"ח). תלמידו של 'המגיד' ממזריץ'. וכך כתב (שמות פרשת משפטים):
"כי תקנה עבד עברי" וכו' שעברי הוא לשון כנפים כמו שאמר הכתוב (תהלים צא, ד) " בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּו": דאל"ף מתחלף באות עין באותיות אחה"ע: ורצה לומר כי תקנה =כי תתקין], כי תרצה לעלות במדרגה זו שתהיה עבד, שהוא עברי =צריך] שיהיה לך כנפים לעלות בדביקות הבורא ברוך הוא".
# כלומר: עברי-אברי=בעל כנף. קניין, אצל אברהם מצאנו (בראשית יד, כב) "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ". קונה=יוצר, בורא ,עושה. קניין הוא גם שינוי שכלי-תודעתי של האדם לעצמו. האדם קונה התייחסות חדשה לעצמו, לזולתו, לסביבתו, לאלוהיו. קניין משפטי-עסקי הוא שיתוף ביו שניים לפחות.
וממשיך רבי אלימלך:
..."אם בגפו יבא": גפו הוא גם כן לשון כנפים כתרגומו = רש"י: אם בגפו יבא - שלא היה נשוי אשה כתרגומו אם בלחודוהי. ולשון בגפו בכנפו, שלא בא אלא כמות שהוא, יחידי, בתוך לבושו בכנף בגדו]: שֶׁהִנֵּה יש צדיק שהוא קדוש מֵרֶחֶם ולא בא לעולם בגלגול =על פי תורת הסוד] רק לתקן קצת מה שלא תיקן בבריאה ראשונה: ואמר הכתוב הצדיק הזה שבא בגפו, דהיינו באברתו ובכנפיו שהוא צדיק גמור מרחֶם, אזי הוא בטוח שבגפו יצא לעולמו ולא יכשל חס וחלילה בשום חטא בהיותו בעולם הזה..."
# גם הקב"ה בפרשת האזינו נמשל כמי שיש לו כנפיים =דברים ל יא) "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ"]
# יש צדיק הנאבק תמיד והנמצא בניסיונות אישיים כל הזמן ויש הצדיק המושלם בעל כנפיים] שיצר הרע אינו משפיע עליו ,אבל ה' שולח אליו מידי פעם " איזה נדנוד חטא קצת כדי שעל ידי זה שיחרד לבו בנדנוד חטא הזה שבא לידו וירבה בתשובה וחרטה יעלה למדרגה יותר. והוא יצא בגפו", ויש מי שאינו צדיק בתחילתו אבל שואף להיות צדיק-להצמיח כנפיים.
* צא ולמד: חירות וזכויות אדם, הפכו בימינו, לאידיאלים עד שקשה לאדם המערבי להבין מונח יסוד - עבד ה'. זוהי סתירה פנימית. ידוע המאמר במשנה אבות פרק ו:" וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא, חָרוּת עַל הַלֻּחֹת " אל תקרא חָרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". " כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם " קובעת התורה. עם ישראל הוא עבד שנקנה ע"י ה' ביציאת מגלות מצרים, גלות גשמית המעקרֶת את הרוחני שבאדם. בני ישראל הגיעו למדרגה הנמוכה ברוחניות, והנה הקב"ה בא ופודה אותם.
עבד עברי יורד בדרגתו הרוחנית, עד שמותר לו לקחת שפחה נוכרית. השחרור מאדונו מחזיר אותו לחיק התורה והמצוות. השחרור מעבדות מצרים מעביר את העם לעבדות שיש בה הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר = קבלת התורה, שהיא למעשה סוג של פרדוקס. תורה ומצוות הם מגבלות וגבולות. אלא שדווקא המגבלות והגבולות יוצרות וודאות רוחנית ובכך משחררות . ="גבולות גִזרה"]
האמה עבריה מייצגת את השכינה השׁורה בעולם המעשה. השכינה שמקורה באין סוף, יורדת אלינו ובכך מגבילה עצמה לעולם המעשה. גם פה יש פרדוקס, המופיע רבות בעולם הקבלה. הקב"ה שהוא אין סוף, יצר עולם סופי, וצמצם עצמו, כביכול, ויצר לעצמו מסגרת. תפקידו של עם ישראל לשחרר את השכינה ולהשיבה אל מקורה.
כיצד תשתחרר השכינה ממגבלותיה? על ידי השתחררות האדם ממגבלותיו הגשמיים =האדם הוא "עולם קטן"]. את זה יכול לעשות מי שאין לו גבולות, כמו הנשר בעל האברה הגדולה, המאפשרת לו לדהות גבוה מעל, ועדיין לראות את הנעשה על האדמה. הצדיק מגיע אלינו כדי לאפשר לנו תיקון המעשים שנעשו בגלל המגבלות הגשמיות שלנו. הצדיק מבטן הוא העבד העברי = העבד האִברי -בעל הכנפיים. צדיק מבטן הוא שיא הרוחניות. כתינוק בן יומו, נקי מחטא העובר בעולמנו ביעף. אבל בהיותו יצור אנושי עליו לחיות עם צרכים גשמיים. החלטתו היא זו שמביאה אותו להיות עבד ה', אך עדיין היחס שלו לה' כיחס שבין אדון לעבדו. זהו מודל של "צדיק נסתר".
השכינה הנמצאת בגלות, היינו, בעולם המעשה, תשוחרר ע"י הצדיק ששחרר עצמו ממגבלות עולם הגשמי. האמה תשוחרר ע"י עבד השם. החסידות חידשה שהצדיק אינו ה"למדן" או ה"פרוש", אלא מי שיש לו "כנפיים".
כשנכתבו הדברים התנגן אצלי שירו (המעובד) של מרן הרב קוק "למעלה למעלה" או בשמו העממי "כנפי רוח" -אולי, הֵד לתורתו של רבי אלימלך.
בֶּן אָדָם,
עֲלֵה לְמַעְלָה, עֲלֵה.
עֲלֵה לְמַעְלָה, עֲלֵה, בֶּן אָדָם.
עֲלֵה, לְמַעְלָה, עֲלֵה.
כִּי כֹּחַ עַז לָךְ,
יֵשׁ לָךְ כְּנָפִי רוּחַ,
כְּנָפִי נְשָׁרִים אַבִּירִים.
אֶל תְּכַחֵשׁ בָּם,
פֶּן יְכַחֲשׁוּ לְךָ.
דְּרושׁ אוֹתָם – דְּרושׁ, בֶּן אָדָם,
וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָּד.א.
אריה דיכטוולד, רעננה. כ"א שבט תשפ"ו
א. אורות הקודש סדר ה: אור הרזים / סד. קריאה להסתכלות עליונה: "עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה, כִּי כּחַ עָז לְךָ, יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים. אַל תְּכַחֵשׁ בָּם, פֶּן יְכַחֲשׁוּ לְךָ, דְּרשׁ אוֹתָם, וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָּד". (מקור: תקליטור הרב קוק.5.0)
&
פרשת משפטים תשפ"ו, ד"ת מספר 381 צבו"ר או רוב"ץ?-חיים קופל
1) התורה מצווה אותנו לעזור גם לשונא, או לאויב. "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (כג-ד..ה). התורה אף מדגישה זאת בכפל לשון: "השב תשיבנו" "עזב תעזב" (לשון עזרה).
2) הפשט ברור, עליך לעזור אף לְשׂוֹנַאֲךָ. אך הבעל שם טוב, פירש זאת, במשמעות רוחנית של חיי האדם: "חֲמוֹר" הַכַּוָּנָה לְאוֹתִיּוֹת "חוֹמֵר" - הגוף הגשמי והחומרי. והפירוש הוא כדלקמן: " כי תראה חמור", כאשר אתה מתבונן בחומריות שבך, בגוף הגשמי, וְאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא "שׂוֹנַאֲךָ" - הוּא מִתְנַגֵּד לָרוּחָנִיּוֹת שֶׁבְּךָ וְשׂוֹנֵא אוֹתָהּ. ולא זו בלבד, אלא שהוא גם "רובץ תחת משאו" -משא המצוות נראה לו כבד מנשוא, והוא מסרב לשאת אותו. אתה עלול להגיע למסקנה, "וחדלת מעזב לו"-לגוף, כי הוא מפריע לך בעבודת ה', ואולי אף תחשוב, להכניע אותו ע"י תעניות וסיגופים, דע לך שֶׁהַתּוֹרָה נֶגֶד הָעִנְיָן, אֶלָּא "עָזַב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" - עליך לעזור לו, ולעבוד את ה' יחד עם הגוף הגשמי. כמו שיטת הבעש"ט שיש לעבוד את ה' בגוף בריא, ואמר, ממשיך דרכו, הַמַּגִּיד מִמֶּזֶרִיטְשׁ: כשנוצר נקב קטן בגוף, נוצר נקב גדול בנשמה.
3) הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, הסביר את הפסוק בפרשת משפטים בצורה מיוחדת. צבור זה ראשי תיבות של: צדיקים, בינוניים, ורשעים. במצב הנורמלי, הרצוי, הצדיקים (צ) מובילים בראש, ומכתיבים את התנהגות העם, כשאחריהם הבינוניים (ב), ובסוף הרשעים (ר). (לפי סדר המילים).
4) וכן לגבי הציבור, יתכן מצב, שהחברה היא " חומרנית" שעוסקת רק בדברים חומריים, ולא בחיי הרוח. ה"חמור" רומז לחומריות, ואם שוקעים " בחומריות" עלולים להגיע למצב שהרשעים (ר) הם המובילים את העם. לְשֵׁם הַמְחָשָׁה, המילה "צבור" הופכת ח"ו, ל "רובץ" (רשעים, בינוניים, וצדיקים בסוף), ואז יש חשק לברוח (מהגוף ). על כך אומרת התורה "לא תוכל להתעלם", אין אפשרות לברוח. הדבר נכון גם לגבי מדינה, גם במצב של "רובץ" ובמקום "צבור" נקבל "צבר" (בלי "ו" החיבור, שמחבר את הרשעים לכלל), אין להינתק ממנה, אלא יש להמשיך ולנסות לשנות מבפנים. (מתוך מאמר של הרב יעקב פילבר שליטא).
5) חשבתי ש"סגנון דומה" אנו מוצאים במסכת ברכות (דף ז.)שם אומרת הגמרא שבלעם ידע לכוון את הזמן שה' זועם, בכדי לקלל בו את ישראל, וְאָמַר "כַּלֵּם" ח"ו. התוספות במסכת ע"ז (ד:) אומר, שהקב"ה ביקש להפוך את קללת בלעם לברכה, ושינה את סדר האותיות ל"מלך" וכפי שאמר בלעם "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (במדבר כג,כא). ומסביר הַחִידָ"א, שאין זה רק משחק מילים, והחלפת סדר אותיות, אלא יש משמעות לכך: בלעם רצה לומר ,לישראל "כלם" - כבד, לב, מוח. "הכבד" הגשמי הוא המוליך אתכם, אח"כ לב והמוח בסוף. אך הקב"ה הפך את הסדר ל"מלך" ראשון המוח ואחריו הלב והכבד בסוף.
6) תשובות מפרשת יתרו:
א. היכן בפרשתנו, פונה אדם אחד לשני בלשון יחיד, ומתכון לעשרות אנשים?
תשובה: "נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה" (יח,יח) ורש"י מפרש "גם אתה": לרבות אהרן, וחור, ושבעים זקנים (73 אנשים).
ב. היכן מוזכרות בפרשה, שתי מילים, שונות, אַךְ זֵהוֹת בְּמַשְׁמָעוּתָן, ברציפות? תשובה: "בְּעַב הֶעָנָן" (יט,ט).
7) שאלות לפרשת משפטים:
א. צומח שאוכל בפרשה?
ב. אביזר צבאי, מלחמתי בפרשה?
שבת שלום-חיים קופל
תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל
בדוא"ל hkop77@gmail.com או בווטסאפ 052-3604905
&
פרשת ״משפטים״-יגאל גור אריה-תשפ"ו
בימים מורכבים אלו, אנו מקבלים הנחות יסוד לחברה ולמדינה.
הפרשה עסוקה בהנחת היסודות החברתיים למדינה, העתידה לקום, ביום שבני ישראל יתנערו מאבק המדבר ויכנסו לארץ כנען.
אנשים שנחשבים VIP, אח"מים, מזוהים בד"כ עם הצלחה, כסף והרבה ברק וזוהר.
נעים להכיר :הגר, היתום, האלמנה והעני– קבוצת ה-VIP* של אלוקים* . "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי - שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ"
אלה ה"*סלבס*" שאותם אלוקים שומע במיוחד, להם יש לתת יחס מיוחד מעל ומעבר, גם העולה החדש, או הילד שעבר בית ספר, או סתם מישהו שלא מכיר את הקודים החברתיים במקום מסוים שאליו נקלע, הוא קצת גר, קצת זר ומוזר, יש לעזור לו במיוחד .כל אחד מאלו יכולים להיכנס בקלות אל הקבוצה הזו של אנשים זרים– גם הם ראויים לקבל מאתנו יחס חיובי במיוחד.
ב"ספר החינוך " מסבירים את המצווה, בכך שכל אחד מאתנו הוא לפעמים חלש וזר ואחר. חובתנו לתת להם ולא זכותם לקבל.
מכאן שאנו צריכים לתקן את המנוחים להפסיק לדבר על מה שמגיע לנכים
למובטלים- חברה מתוקנת צריכה לדאוג שיהיה להם!! הנכים לא צריכים להפגין, לחסום כבישים. אנחנו חייבים להתעורר ולדאוג להם לתת להם !!!!
זה לא בשבילם, אלא בשבילנו. כך נהיה חברה טובה, ענווה, ערכית ומחבקת יותר. נהיה רגישים יותר קשובים יותר זורמים יותר אחד כלפי האחר – ונקבל אותם.
בזכות תיקון העוולות החברתיות האלו נזכה לפרגון והערכה הדדית נזכה להמשיך מפרשת משפטים לפרשת תרומה.
משל הקיפודים
זה היה החורף הקר ביותר אי פעם. בעלי חיים רבים מתו בגלל הקור.
הקיפודים שהבינו את המצב, החליטו להצטופף יחד כדי להתחמם.
בדרך זו הם הצליחו לשמור על חום גופם, אך הקוצים של כל אחד פצעו את האחרים.
לאחר זמן מה, הם החליטו להתרחק אחד מהשני והחלו למות, בודדים וקפואים.
הם היו צריכים לבחור: או שיקבלו את הקוצים של חבריהם או שייעלמו מכדור הארץ.
בחכמה, הם החליטו לחזור ולהצטופף יחד, הם למדו לחיות עם הפצעים הקטנים שנגרמו
להם ממערכת היחסים הקרובה עם חבריהם, על מנת לקבל את החום שמגיע מהם. בדרך זו הם הצליחו לשרוד.
היחסים הטובים ביותר הם לא עם אנשים מושלמים, אלא כאשר לומדים לחיות עם הפגמים של האחר ויכולים להתפעל מהתכונות הטובות שבו.
*ראש חודש אדר בפתח*
מנהג ישראל היה לתרום מידי שנה בחודש אדר מטבע של מחצית השקל לבית המקדש.
הכסף היה משמש לקניית קרבנות הציבור.
כל אחד היה משתתף בתרומה זו בסכום זהה, שלא ירגיש מישהו בעלות יתר, או שחלקו בקרב הציבור גדול יותר.
מדוע לקחת סכום של *מחצית* דווקא, ולא מטבע שלם?
מחצית השקל היא סמל לכך שכל יהודי הינו חסר שלמות ללא היהודי השני.
וכדי ליצור אחד שלם צריך שני יהודים..!
במילה מחצית
האות צ' נמצאת באמצע, כאשר מימינה ומשמאלה צמודות אליה האותיות ח-י, הנותן צדקה חי.
האותיות הרחוקות מן ה-צ' מרכיבות את המילה מת, אם מתרחקים מהצדקה מאבדים חלילה את טעם החיים.
*שבת שלום וחודש טוב!*
"משנכנס אדר מרבים בשמחה"
שבת של שלום!שבת שלווה וענוגה !!*יגאל גור אריה*
&
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.or
