אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
............................................................................................................
הרב עמיהוד סלומון רב קהילה- סרטון על הפרשה - דימוי עצמי נמוך.
&
ההחמצה שעלתה ב-40 שנות מדבר- הרב אבי רזניקוב-רב בית החולים איכילוב תל אביב.
התפנית הגדולה שחוללה התנועה הציונית בחיי עם ישראל, באה לתקן את חטאו הגדול של העם היהודי שהמתמסר לפיתוי הקיום בגולה בנקודת המוצא חייבת להיות מונחת הכרה משותפת של כל חלקי החברה הישראלית, שאין לנו אפשרות לוויתור אחד על השני. זה לא רק כורח הנטל המשותף בו אנו זקוקים זה לזה, כמו במסע אלונקות עם ארבעה מתחת לאלונקה שלא יכולים לוותר על אחד מהארבעה.
הסופר א.ב. יהושע היה מגדולי המבקרים של בחירת היהודים בחיי גולה. וכך כתב:
"הגולה כמצב וכאפשרות היא בין היסודות הראשוניים ביותר המרכיבים את מהותו של העם היהודי. היא נמצאת בפרודות ובאטומים הבונים את זהותנו הרוחנית והקיומית והיא חלק אורגאני של המיתוסים הלאומיים שלנו. היא איננה מצב חיצוני נכפה, אלא מצב פנימי שהעם בוחר בו ומשתוקק אליו..." (בזכות הנורמליות, עמ' 44; ראו תמונת כריכה משמאל). את הפגם העמוק הזה ביקשה הציונות לתקן.
שאול טשרניחובסקי כתב שיר ערש,
"נודד תהיה במלוא תבל/ אך מולדתך אחת/ זאת אל תישכח, ניסך "ציון" עד רידתך שחת/ אם גם יאחר יום גאולה/ יצעד שעל שעל/ אל תיואש, אסיר תקוה/ עוד שמשנו יעל...".
דוד בן גוריון שהכיר במלוא משמעות חובת החתירה לאחדות העם היהודי בארץ ובתפוצות, בכל זאת, בכל מפגש עם יהדות הגולה, לא היסס להבליט את התפנית המהותית שהתחוללה בחיי העם היהודי עם תקומת מדינת ישראל.
בתוך כך תבע כי המאמץ החינוכי הדרוש "להעמקת התודעה היהודית והרגשת שותפות הגורל שבין המדינה והתפוצות, לא ייכון על טיח תפל המוחק את הניגוד הקוטבי שבין תכניי החיים במולדת, לבין אלה בגולה. אלא דווקא על הבלטת הניגוד בכל אכזריותו האמתית, ועל הבהרת משמעותו הגורלית של חזון הגאולה המשיחי, גם לעם היהודי וגם לעולם כולו." (כוכבים ועפר, עמ' 190)
אם אבדנו יכולת להסכמה על מטרה לאומית משותפת, עדין נותר בנו בסיס רחב להכרה משותפת בשלילת חיי הגולה ובמעלתה הבלעדית של מדינת ישראל כמולדת.
גם היום מפעים עדיין "שיר בוקר" של נתן אלתרמן:
"בהרים כבר השמש מלהטת ובעמק עוד נוצץ הטל, אנו אוהבים אותך מולדת, בשמחה, בשיר ובעמל..."
בשורות טובות ושבת שלום
הרב אבי רזניקוב
&
אחת הפרשות החשובות והמורכבות במקרא!- יגאל גור אריה.
פרשנינו
האם התקשורת מספקת לנו עובדות או דעות? האם התקשורת אומרת לנו מה קורה עובדתית או שהיא גם מוסיפה וקובעת לנו מי נחשב קיצוני ומי שפוי, מי ישראלי ומי מגזרי, מי משלנו ומי הזוי?
פרשתהשבועשלנו, פרשתשלחלך, עוסקתבמבטעלארץישראל. נתבונןעלהיכולתלראות
טובדרךארץישראל. המרגליםנדרשולדווחעלהארץאךהםבחרולהדגישאתהדבריםהלא
טוביםשראו. "אֶרֶץאֹכֶלֶתיוֹשְׁבֶיה, עַזהָעָםהַיֹשֵׁבבָאָרֶץ, לֹאנוּכַל לַעֲלוֹתאֶלהָעָםכִּיחָזָקהוּא.. האם ״ארץ זבת חלב ודבש״ או ״ארץ אוכלת יושביה״.
משה שלח את המרגלים כדי לתור את הארץ ולספק אינפורמציה מודיעין בלבד, בלי לנתח ולהסיק מסקנות, או להביע דעה. ובזה חטאו והפכו עצמם למרגלים. ״אפס כי עז העם״
טעות מתחילה כשמערבים אינטרסים אישיים בפעילות ציבורית. ומביעים דעה כאשר צריך להביא רק אינפורמציה, מודיעין, עובדות!!
בדבריהם ייצרו דמורליזציה בעם! ובזה חטאו.
ההסבר שלי קצת שונה; משבר ענק נוצר בעם.
סיפור *מנהיגות* הכי גדולה בהיסטוריה. איך מעבירים עם ממצרים כעבדים לארץ המובטחת כבני חורין. לא העברה פיזית כי אם העברה מנטלית.
נבחרו 12 מנהיגים/מרגלים בבחירה פומבית. כך יוצאים למשימה מיוחדת?
לדעתי 3-4 אנשים טובים/נבחרים (מהיחידה) יוצאים למשימה חשאית למשימות מיוחדות.
מכאן אני למד שהמנהיג משה רצה בדיקה פנימית, (ולא לקבל מידע על א״י) כי אם עם ישראל בשל מנטלית להיות בני חורין. *המסקנה היא שהעם לא מוכן*, השעה לא כשרה להיכנס לארץ ישראל.
גדולת המנהיגות של משה להבין שלא מוותרים על הגעה לא״י פשוט נדחה זאת ב40 שנה. זה לא עונש זו הבנת המציאות. יש לחזק את העוצמה הפנימית, העוצמה המוסרית הערכים ולהיכנס לארץ ישראל בשלים ומוכנים.
הפרשה מלמדת רבות על הפרשנות האישית שאנחנו נותנים למציאות, ועל הבחירה החופשית שלנו בהתבוננות על האירועים. בסופו של דבר האדם מחליט אם לבחור בייאוש או באמונה .
*יש רק דבר אחד שנכון אובייקטיבית: שכמעט הכל בחיים סובייקטיבי*.
לו יהי!
*גם לנו מגיע מנהיגות כזו*!!
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה!!
*יגאל גור-אריה*
כשהייתי ילדה אבי ז”ל אהב לטייל איתי בסביבה פסטורלית של העיר בה התגוררנו. טיילנו ברגל, כי בזמנים ההם רק למעטים היה רכב.
פעם, באחד מעיקולי הדרך המרוצפת באבנים, אבא סימן לי להקשיב לרעש שנשמע ושאל אותי:
חוץ מציוץ הציפורים האם את שומעת עוד משהו? כן עניתי אני חושבת שעגלה מתקרבת אלינו. “נכון אמר אבא עגלה ריקה מתקרבת“.
שאלתי אותו אבא, עדיין לא רואים את העגלה, איך אתה יכול לדעת שהיא ריקה?
ודאי שאפשר לפי עוצמת הרעש ענה לי אבא .כי ככל שהעגלה ריקה יותר היא מרעישה יותר.
נקודה למחשבה:
היום אחרי הרבה שנים, כאדם בוגר יותר שאני רואה מישהו:
אני שומעת את קולו של אבי “ככל שעגלה ריקה יותר היא מרעישה יותר“
“יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ נָכְרִי וְאַל-שְׂפָתֶיךָ ” משלי
עֲנָוָה, פירושה לא להתפאר, או לשבח את היכולת והכישרונות שלך, אלא לתת לאחרים לגלות אותם. עֲנָוָה היא תכונה ואפילו דרך חיים שבה אנו מאמינים שכולנו שווים ואין מי שחשוב יותר מאחר.
"תנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת. לכל אדם ובכל עת
." ובזה תנצל מן הכעס...וכאשר תנצל מן הכעס תעלה בליבך מידת הענווה
אגרת הרמב"ן
יגאל גור אריה.
&
בע"ה- בלומה טיגר-דיכטוולד- פרשת שלח -שלח לך אנשים
"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: " (יג, א). על פי הנאמר בספר דברים (א, כב), הבקשה לשלוח מרגלים מקורה בעם, ומשה מסכים לבקשה זו. על פי פרשתנו בספר במדבר ה' אינו מתנגד לבקשה זו. הוא אומר עשו כרצונכם. לפנינו אירוע מעניין, בו ניתנה בחירה חופשית מלאה ללא שום סייג.
לפנינו אם כן סכנה או הזדמנות פז. בניגוד למדבר בו היו ניסים גלויים, הכניסה לארץ ישראל פותחת פרק חדש בחיי האומה. השגחת ה' תמשיך ללוות אותם, אך עליהם לנהל את הארץ לבדם. עליהם להילחם עליה ולכובשה, לחרוש, לזרוע וליטול אחריות על התנהלותם. אין עמוד ענן ועמוד אש, אין מן ושְׂלָו. אלוקים אומר להם תתבגרו ותדאגו לעצמכם, אני אמשיך להשגיח. צאו מינקות לבגרות.
כאשר יוצאים המרגלים לדרכם מברך משה רק את יהושע תלמידו. המרגלים אמורים לפעול לפי הבנתם. המשימה ברורה. עליהם לבדוק את גודל האוכלוסייה, ואת הארץ מבחינה חקלאית, האם פורייה היא או לא.
כאשר שבים המרגלים כעבור 40 ימים, הם משיבים בדיוק על מה שהתבקשו לדווח, אך האירוע כולו יוצא משליטה.
שלבי ההידרדרות של האירוע
המילה היחידה הבעייתית בדברי המרגלים היא אפס. (באנו אל הארץ...וגם זבת חלב ודבש...אפס כי עז העם היושב בארץ" (יג, כז- כח). המילה אֶפֶס שניתן להמירה במילה אבל, חורגת מגבולות דיווח יבש של עובדות.
השלב הבא נוצר בעקבות תגובת כלב בן יפונה. "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ " (יג, ל). מה משמעות המשפט ויהס כלב את העם אל משה? מהי המשמעות התחבירית של משפט זה?
מפרש רש"י: ויהס כלב- השתיק את כולם. אל משה- לשמוע מה שידבר במשה. צווח ואמר: וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם? השומע היה סבור שבא לדבר בגנותו, ומתוך שהיה בליבם על משה בשביל דברי המרגלים, שתקו כלם לשמע גנותו. אמר: והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן...".
כלב הפתיע, לפי רש"י, את הציבור על מנת להבטיח שדבריו ישמעו. אבל כלב אינו חולק על דיווח עשרת המרגלים. הוא מסכים עם העובדות, וחולק על הערכת המצב. לדעתו אין בעיה בכיבוש הארץ.
מכאן מתפתחת מחלוקת שהולכת ומקצינה בינו לבין עשרת המרגלים, כאשר בתגובה לדבריו הם אומרים: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ ", ובהמשך מגיב העם בבהלה למרות היותו למוד ניסים. "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא ", והשיא הוא, "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה ", שזוהי הבעת אי אמון, מֶרֶד במנהיגותו של משה.
ומהי תגובת ההנהגה? "וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל " (יג, ה).
המרגלים היו אמורים לדווח למשה, משום שהוא כמנהיג שלח אותם. הערכת מצב אינה תפקידם של המרגלים אלא של המנהיג. אך משה נכנס לְאֵלֶם. הוא אינו מנהל את האירוע. משה אינו משוחח, מורה, מרגיע את העם. מה מבין העם המבוהל המצפה לשמוע את מנהיגו? יהושע וכלב מבינים את הסיטואציה. הם קורעים את בגדיהם, ומנסים להרגיע את העם. " ...טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם " . אך העם המבוהל והכועס מפנה את זעמו כלפיהם.
מדוע עליהם להאמין כי הערכת מצב של שני מרגלים ובתוכם יהושע שהוא תלמידו של משה ובתוקף זאת מצטרף לכלב, נכונה יותר מהערכת עשרה מרגלים שגם אותם בחר משה לשליחות זו?
האירוע נכנס לשלב האלימות. "וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים ", את כלב ויהושע (יד, ט). רק הופעת אלוקים יכולה בשלב זה לסיים את האירוע. "וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל " (שם).
פרשת המרגלים, תגובת העם ותגובת משה, היו אולי ניסיון לבדוק האם בָּשֵׁל העם לעבור לשלב הבא, שלב העצמאות, וליטול אחריות על ניהול מדינה ללא ניסים גלויים. התוצאה הוכיחה כי עדין לא בָּשְׁלוּ התנאים. תהליך החניכה עדין לא הסתיים, ועליהם להמשיך במסע המדברי עד תום כל הדור שיצא ממצרים, והופעתו של דור הבנים שגדל במצב של חירות. גם המנהיגים הוותיקים משה ואהרון ימותו במדבר. יהושע מנהיג הדור הבא הוא יכניסם לארץ.
ט"ז סיון תשפ"ג - בלומה דיכטוולד.
&
מעדנים לשולחן שבת מספר 238- פשע ועוון שא נא- חיים קופל
1) פרשתנו עוסקת, בין היתר, בחוטא בשגגה:" ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת" (ט"ו-כ"ז). אנו רגילים לדרג את העבירות מהקל אל הכבד כדלקמן:
"חטא": עבירה שנעשתה בשוגג.
"עוון": עבירה שנעשתה בכוונה תחילה.
"פשע": עבירה שנעשתה מתוך כוונה למרוד ולהכעיס.
2) לפי זה, מובנים דברי חכמים האומרים, שנוסח הווידוי של הכהן הגדול ביוכ"פ הוא: חטאתי, עוויתי, פשעתי. מהקל אל הכבד. תחילה מתוודה הכהן על שגגות (חטאתי), לאחר מכן על זדונות (עוויתי) ולבסוף על מרידות (פשעתי). אך דברי רבי מאיר, שאומר שנוסח הווידוי הוא: "עוויתי, פשעתי, חטאתי", טעון הסבר, שהרי אין רצף הגיוני בין סוגי העבירה. לכאורה "חטאתי" צריך להופיע ראשון, כי הוא הקל ביותר? (יומא ל"ו: ).
3) נראה, שגם רבי מאיר סבור, שעל הכהן להתוודות מהקל אל הכבד, אך הוא חולק על חכמים וסבור שהעבירות בשוגג הן עבירות בעיתיות, ומטרידות יותר, במובן מסוים. שהרי עבירות הנעשות במזיד, או אף מתוך כוונה למרוד ולהכעיס, נעשות במודע. האדם עֵר למעשיו וזוכר אותם. לא כן בעבירה שבוצעה בשוגג, היא נעשית בלי משים, בלי תכנון, ובלא תודעה. פעמים רבות החוטא אף אינו יודע שחטא. הוא אינו חש עצמו חוטא, וממילא אין לו סיבה לחזור בתשובה. מה שאין כן בחוטא במזיד, הוא מודע למעשיו, ויש סיכוי שישנה דעתו ויחזור בתשובה.
4) רבים טועים לחשוב, כי היפוכה של האהבה היא השנאה, אך לא היא. היפוכה של האהבה היא האדישות. הָרֶגֶשׁ הָעַז, גם בהיותו רגש שלילי, מבטא חיבור וזיקה עמוקים. העדר רגש הוא סימן לנתק והפגנת אדישות.
5) אם ניקח לדוגמא, נער המנסה לְרַצּוֹת את הוריו בכל דבר, ונער המבקש להרגיז את הוריו בכל הזדמנות, הרי שהם בעצם דומים. עבור שניהם, ההורים תופסים מקום חשוב בחייהם, הם מאד "נוכחים" בחייהם, בין על דרך החיוב, ובין על דרך השלילה.
6) אך הנער האדיש כלפי הוריו, לא מנסה לרצות אותם ולא מנסה להתריס כלפיהם. החיבור שלו להוריו רופף, חלש, והוא לגמרי אדיש לתגובתם.
7) באופן דומה ניתן לומר, כי הזדון (עוון) והמרד(פשע), מבטאים זיקה עמוקה כלפי הקב"ה. זיקה שבאה לידי ביטוי שלילי, אך עצם קיומה מאפשרת לעבריין לשוב בתשובה. ביום שירצה להתוודות על חטאיו, קל יהיה לו לזכרם, שהרי עשה אותם מתוך מודעות וכוונת מכוון.
8) לעומת זאת, החוטא בשגגה, כלל לא התכוון לחטוא, והוא מצוי למעשה בנתק בינו לבין הקב"ה, חטאיו נעשו מתוך אדישות "וזרימה". בבואו לחזור בתשובה, יקשה עליו לשחזר מתי חטא, אין לו גם סיבה לחזור בתשובה, כי הוא לא זוכר שחטא בכלל.
9) לפי הסברנו זה, יש פשר לדברי רבי מאיר להחשיב את העבירות בשוגג כקשות יותר להתמודדות, יותר מהחוטא במזיד, מאחר שקשה יותר לחזור מהן בתשובה. לכן לדעתו הכהן הגדול מִתְוַדֶּה על חטאי שגגה בסוף ויש סדר ורציפות בווידוי הכהן הגדול (נכתב על פי מאמר של אילעאי עופרן).
10) תשובות מפרשת בהעלותך
א) מילה בפרשה בת שלוש אותיות, שהאות השנייה בגימטרייה, היא פי שלוש מהאות הראשונה, והאות השלישית היא פי ארבע מהאות הראשונה? תשובה: המילה היא "כסף" ("חצוצרת כסף" י-ב) "ס"=60 פי שלוש מ-"כ"= 20 והאות "פ"=80 פי ארבע מהאות הראשונה=20).
ב) "זכרנו את הדגה ואת האבטיחים" (י"א-ה).היכן בפרשה מוזכר מקום גידול אבטיחים? תשובה: "מקשה", מקום גידול אבטיחים. "וזה מעשה המנורה מקשה זהב"(ח-ד).
11) שאלות מפרשת השבוע.
א) מה המשותף בין הפרק הארוך ביותר בתהילים, ובין פרשתנו?
ב) שרשרת בפרשה?
שבת שלום- מחיים קופל-.מעדנים 238 פרשת שלח תשפ"ג
&
פרשת שלח - אופטימיות ואופטימיות
מייקל אייזנברג
בפרשת השבוע, פרשת שלח, המרגלים חוזרים ממשימתם בארץ ומתחלקים לשתי קבוצות. עשרה מרגלים מגיעים למסקנה פסימית:
לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת. וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם. (במדבר יג)
ולעומתם, כלב ויהושע מנסחים תחזית אופטימית:
וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד. אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. (במדבר יד)
בספרי, חלב דבש ואי-וודאות הרחבתי על התובנות העמוקות של כלב ויהושע ועל אודות ניתוח השקעות ברובד שני. כעת ברצוני להצביע על כך שהתנועה הנפשית של אופטימיות מכוונת את מהלך העניינים לאורך התורה כולה, ומהווה חלק חשוב בתודעה של עם ישראל משחר ההיסטוריה. הפסימיות יוצרת כותרות ואילו האופטמיות יוצרת את המציאות.
כנגד כל הסיכויים, אברהם יצא למסע לקריאה בשם א-ל מונותאיסטי בעולם אלילי מוחלט. יוסף הציע לאחיו לשנות את מבנה העסק המשפחתי מרעיית צאן לחקלאות ומשה רבנו העיז לעמוד מול פרעה השליט הבלתי מעורער ולשנות מציאות של עבדות בת מאות שנים. כמו יהושע וכלב שהצליחו להגשים כעבור ארבעים שנה את כיבוש הארץ, ברבות הימים, גם אברהם, יוסף ומשה הצליחו להגשים את חזונם. האופטימיות מאפשרת עמידה מול העדר, וגם יכולת להיות צודק ולהרוויח מהעתיד ולא מהעבר. האופטימיות והעמידה נגד הזרם, הביאו לכך שרק יהושע וכלב נכנסו לארץ המובטחת וכל שאר דור המדבר גוועו בדרך.
עם זאת, לאורך התנ"ך הרבה נביאי אמת דווקא היו פסימיים (לדוגמה אליהו הנביא ביקר קשות את העם על חטאיהם ואיים בפורענות של עצירת הגשם). ולעומתם, נביאי שקר היו האופטימיים, וגם התבדו. נביאי השקר הבטיחו שבית המקדש לא יחרב, כמו פשחור בן אמר, חנניה בן עזור, אחאב בן קוליה, צדקיה בן מעשיה ושמעיהו הנחלמי. דווקא ירמיהו הנביא הפסימי צדק. למה הנביאים האופטימיים התגלו כנביאי שקר ואילו יהושע, כלב, אברהם ויוסף האופטימיים ניצחו?
להבנתי ההבדל שבין אופטימיות לאופטימיות נעוץ במוטיב השינוי. נביאי השקר היו אופטימיים לגבי המצב הנוכחי. הם טענו שהמצב הנוכחי לא דורש תיקון ושיפור ושהעתיד הטוב יקרה מעצמו. לעומת זאת, נביאי ה' גם כאשר חזו פורענויות, מטרתם העיקרית היתה שהעם ישנה את דרכיו והפורענות תהפוך לברכה. אם כן, האופטימיות אליה מכוונת התורה היא אופטימיות ביחס לסיכוי לשנות את המצב, לשפר ולהשתפר, ובעיקר לממש את החזון כמשימה המוטלת עלינו. ערכי המוסר שהתורה דוגלת בהם מכוונים לשינוי לטובה. התפתחות בעשייתם של בני אדם חיונית לכינונו של עתיד טוב יותר. הטכנולוגיה יוצרת עתיד וצריך הרבה אופטימיות מהסוג הנכון כדי להשקיע בה.
אל תאמינו לפסימים, הם משתקים אותנו. אל תאמינו לאופטימיסטים הכוזבים המאמינים שניתן לשמור על המצב כפי שהוא. הם מטעים אותנו. אלוהים אופטימי לגבי עתיד טוב יותר, לגבי היכולת שלנו ליצור אותו ולהתמודד עם האתגרים שהוא מציג. ״והלכת בדרכיו״ או בלטינית Imitatio dei אומר שגם אנחנו צריכים להיות אופטימיים כמותו. בעזרת ה' נעשה ונצליח.
אשמח לקבל תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
רו"ח יעקב זיצר-חיפה
פרשת ״שלח לך״, עוסקת רבות בענין חטא המרגלים והעונש שהגיע עקב חטא זה. בהנחיותיו של משה למרגלים נאמר:״והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי ביכורי ענבים.״.
בספר ״שנים מקרא״ מובאים דברי מהר״י אסעד המציין שהכיתוב הינו ״ולקחתכם״ולא נאמר ״והבאתם״כי המונח ״והבאתם״ הינו עם קונוטציה של בעל כורחם. כלומר היו יכולים לטעות ולהביא גם מתוך גזל ולמרות שזה שייך לעכו״ם הרי גזל עכו״ם אסור. לעומת זאת ״ולקחתם״ הינה מלשון של לקיחה בכסף, קרי רכישה ולמרות שהיו יכולים לחשוב כי הארץ מובטחת להם אזי״ מגיע להם״ הכל ולכן ציווה אותם משה לא לראות את הפירות כשלהם כי טרם נכנסו לארץ וטרם זכו באדמות ובפירות.
נקודת נוספת הינה הראייה של המרגלים את הארץ, כי כאשר יצאו למשימתם נאמר: ״שלח לך אנשים ויתרו את הארץ״ מלשון תיירים,כי תיירים בדרכ מבקשים לראות את הטוב והיפה במסעם,ואילו ״המרגלים״ חזרו עם קונוטציה שלילית ״ויציאו דבת הארץ״….״ארץ אוכלת יושביה היא״. רש״י כותב שנסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, כי המרגלים ״ראו ולא לקחו מוסר, קרי לא למדו לקח ולא למדו מה קורה כאשר מוצאים דיבה ומדברים לשון הרע.
בפרקי אבות מובאים דברי רבי עקיבא:״סייג לחכמה שתיקה״. קהתי בפירושו על כך כותב:״היינו שתיקה מדברי הרשות שבין אדם לחבירו ״. יש לנו מסר מאד חשוב שלא לדבר סתם וודאי שלא לדבר סרה ולשון הרע על אחרים,וגם לא על ארץ ישראל.
שבת שלום. הזיצרים
שבת מבורכת בבריאות ובבשורות טובות-החברה לחקר המקרא.
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org
