ישראל קריסטל שלום רב
ברוכים הבאים לבית החברה לחקר המקרא שיסד ראש הממשלה הראשון בשנת 1952.
שלא כמנהגי תרשו לי פתיחה אישית.
כשהתחלתי לחפש בתחילת הדרך מרצים המכירים את הרב זקס זצ"ל הפנו אותי לתלמיד של הרב
פניתי אליו וביקשתי שישתתף בתוכנית ההרצאות כאדם המכיר את הרב זקס כ-30 שנה בידידות אישית ובמפגשים הרבים ביניהם, תשובתו הייתה "קשה לי לדבר על מורי ורבי"!
קיבלתי בהבנה את התשובה והמשכתי הלאה.
בשבועות האחרונים כאשר עלה הרעיון לשתף את אלו שהכירו את הרב זקס ז"ל באופן אישי ולספר במשך 15 הדקות הראשונות בתחילת ההרצאה על האיש הענק הזה מתוך היכרות אישית, פניתי שוב והוא נענה.
אבל אז קיבלתי הודעה שאני מצרף ומצטט רק את הפתיחה שלה כאן
" ישראל היקר,
אני תומך במפעל שלך ורואה את חשיבותו, וגם את החשיבות שאנשים ישתפו זכרונות עם קהל שלא הכיר אותו".
לזה היה מצורף המאמר המדהים הבא שאני משתף כאן אתכם שבהם מודגשים הציטוטים מדבריו של הרב לורד יונתן זקס זכרונו לברכה.
האם זהו מסר שהרב זקס השאיר בנקודות שונות של חייו או זהו הספד וגעגועים על חבר מורה שהלך?
להחלטתכם.
ישראל קריסטל
מנכ"ל החברה לחקר המקרא .
*************************************************************************************************
אם תוכל לחזותו, תוכל להיות כמותו
אמרה זו היא סיסמה מעולם החונכות והאימון האישי, וכמוסה בה אמת עקרונית: אנו מבססים את שאיפותינו הגבוהות בתחומי ההורות, הזוגיות והמקצועיות על הדוגמאות החיות שראינו. נדיר הוא האדם המסוגל לחלום להיעשות לדבר-מה שלא היה קיים מעולם. נדיר עוד יותר הוא האדם שהפך חלום שכזה למציאות. הרב לורד יונתן זקס, זצ"ל, היה שייך לזן הנדיר הזה בבני האדם. הרב זקס היה לי מורה רוחני (מנטור) במשך 30 שנה, ולזכרו אני מקדיש מאמר זה.
שימו נא לב לזאת: ההוגים החשובים ביותר במסורת ישראל – דוגמת הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, ואפילו הרמב"ם בעצמו – כתבו אך ורק לקהלים יהודיים. אף דמות אחת לא העבירה מעולם את חוכמת המסורת היהודית לכלל העולם בהצלחה כה גדולה. לאמיתו של דבר, אף דמות אחת גם לא ניסתה זאת מעולם. במחשבה מודעת ובתכנון על ציר זמן ארוך טווח, חזה הרב זקס ייעוד שלא היה לו אח ורע – בין ביהדות ובין מחוצה לה.
למעשה, כדי למצוא דמות מנהיגותית שקדמה לו בניסיון לתווך בין תורתו של ה' לעולם בכללו, עלינו לשוב לימי קדם, אל נביאי ישראל. ואפילו שם אין אנו מוצאים מקבילה לענק הזה, שעזב אותנו זה לא כבר. ירמיהו ויחזקאל פנו אל אומות העולם. אולם אומות אלה מעולם לא נענו לדבריהם, בדרך שבה אימץ העולם אל ליבו את תורותיו של הרב לורד יונתן זקס. לפי הבחנתו של איש דת בריטי, היה הרב זקס ה"בישוף האנגליקני המועדף" של הטיימס הלונדוני, מפני שהוא חָלק את המסרים שרוב הבריטים היו שמחים לשמוע מהבישופים האנגליקנים שלהם, אך לשווא. הנסיך צ'רלס כינה את הרב זקס "אור לגויים."
מחוץ לתחום היהודי הייתה רק דמות אחת שהצליחה לפרוש את אדרת האמונה המסורתית בפני קהלים רחבים יותר, בשוּק הפומבי של האידיאלים; מדובר בדמותו של התאולוג האמריקאי הגדול של המאה העשרים, ריינהולד ניבור (Reinhold Niebuhr). אולם לניבור הייתה המשימה קלה: הוא נשא דרשות של תאולוגיה פרוטסטנטית במדינה שרובה פרוטסטנטית. הרב זקס העביר את חוכמת היהדות לאנשים שאמונתם נוצרית, או לחסרי כל אמונה דתית.
על אחת כמה וכמה מופלאים הישגיו – ותהי נקודה זו לקח לכולנו – אם נשקול את האתגרים האדירים שעמדו בפניו. בעת עומדו ליד קברו של הרב זקס, נזכר רב מכובד אחד שבקיימברידג' נחשב הרב זקס לדובר נוקשה ו'כבד'. באחד הראיונות איתו גילה הרב זקס שבתי הכנסת הראשונים שהוא ביקש להתקבל אליהם כרב, דחו אותו, וכי היה לו חסם כתיבתי במשך עשרים שנה, עד שהצליח לבסוף לפרסם את ספרו הראשון, בגיל ארבעים.
לשגריר הישראלי הקודם לבריטניה, דניאל טאוב, הוא סיפר שאף כי "יש לי תשוקה לרעיונות, אני לא ממש איש חברה. קל לי יותר לדבר לפני אלף בני אדם, מאשר עם שלושה." בשל העברית הגמלונית שלו, הוא לא יכול לפנות אל קהל ישראלי.
'כרטיס הביקור' לסמכות רבנית היא הבקיאות בהלכה. כאשר הוא הועלה לדרגת רב ראשי, היו רבים שטענו כי למרות חריפותו משביעת הרצון בניתוחים הלכתיים, אין הוא משתווה לקודמו המהולל, הברון עמנואל יעקובוביץ, ז"ל.
אך מעל הכול, מה שעלול היה לסכל את הגשמת חלומותיו של הרב זקס היה עצם המשרה שבה החזיק – הרבנות הראשית עצמה. כפי שהבחין באוזניי יועץ עסקי בכיר, מנהיגים ממסדיים אינם מצטיינים בנטילת סיכונים, בדרך כלל. לא לכך נבחרו, והם פועלים נמרצות כנגדם. אפילו מנהיגים ממסדיים טובים בהחלט יתארו לעתים קרובות את תפקידם כדיילוּת, תפקיד הכולל רק שינויים שוליים, ועיקרו - שימור. עיקרון זה תקֵף עוד יותר כאשר התפקיד הוא לייצג את פניה של יהדות בריטניה. זו משרת אמון שיש להגן עליה בכל מחיר, ולהישאר מעל המחלוקות. עיסוק דרך קבע בענייני דיומא פירושו הבלתי נמנע הוא התבוססות בוויכוח הציבורי ובמחלוקת.
דובר דתי, המופיע לעתים כה קרובות על במות, מסתכן במעידה בשדה מוקשים של נושאים נפיצים: ישראל, מגדר, זהות מינית, יהדות ליברלית. ובנוסף על כך, אם אין בכל אלה די להרתיע אדם מלאמץ את הסיכון ולשאוף אל הבלתי נודע, נזכיר שמדובר כאן באדם שהיו לו שתי התמודדויות עם מחלת הסרטן באמצע החיים.
כיצד הוא הצליח בכך?
אנו ברובנו סובלים מתופעה שהפסיכולוגים מכנים "הטיית השליליות". ביקורתיות מרשימה אותנו יותר מאשר מחמאות. ברירת המחדל שלנו, במיוחד אל מול הבלתי נודע, היא להתמקד בדברים שאנו גרועים בהם: חולשותינו, המקומות שבהם אנו עלולים להיכשל והאיומים הנכונים לנו. הספק העצמי שלנו מעוור אותנו אל מול פני המציאות. אנו מביסים את עצמנו עוד בטרם יצאנו לדרך, בכך שאנו משכנעים את עצמנו להימנע מפעולות שהיו עשויות לעלות יפה.
הרב זקס אמר פעם שהמפתח לכושר העמידה שלו היה "נישואין למישהי שמאמינה בך, ואתה פשוט ממשיך ללכת." המשכת ההליכה הזו איפשרה דינאמיקה של המשכיות. בדרך זו, הביטחון העצמי מתקשר לעשייה, וזו מוכיחה את ההצלחה ויכולה לשים קץ לספק העצמי.
אולם מעל הכול, לדעתי, נבעה תעוזתו של הרב זקס מתשוקתו הגדולה אל ריבונו של עולם. כמו אברהם אבינו, הוא הגיע אל ה' בכוחות עצמו. הוא סיפר פעם למראיין שהוא יכול לראות בעיני רוחו את הכתובת על מצבתו שלו כ"צמאה נפשי לאלוהים" תהילים מב, ג]. כל פגישה איתו הכתה אותי בתדהמה והדביקה אותי באקסטזה ובלהט שבהם הוא ביקש לשרת את הקב"ה. אני נזכר בקטע מירמיהו כ, שבו הנביא מתלונן על האתגרים העומדים בפניו, בשעה שהוא מוסר את דברי הא-ל.
ירמיהו חושב על הייסורים שהוא עובר, ואומר: (ט) "וְאָמַרְתִּי לֹא-אֶזְכְּרֶנּוּ, וְלֹא-אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ." אך כבר בפסוק הבא הוא מסיק כי למרות כל הסיכונים, הפצת דברי ה' היא ליבת הוויתו: "וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת, עָצֻר בְּעַצְמֹתָי; וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל, וְלֹא אוּכָל. " ירמיהו מביט סביבו ושומע שוב את דיבת מעליביו, אך הוא עומד איתן ללא חת: "וַה' אוֹתִי כְּגִבּוֹר עָרִיץ."
לדידו של הרב זקס, כשלון היה אכן בגדר אפשרות, אך לא הכשלון לנסות. וכפי שהוא כתב פעם: "סביר לחוש פחד, אולם להיכנע לו – לא סביר; כי לאל יש אמונה בנו, גם אם לפעמים אפילו לטובים ביותר חסרה אמונה בעצמם." וכך, בתעוזה יוצאת דופן, יכול הרב זקס לעמוד בפני תקופות נסיגה וספק עצמי. אם נערוך חיפוש בארכיון המקוון של כתביו, ונחפש את השם "צ'רצ'יל", לא ייפלא שנקבל למעלה מחמישים תוצאות.
כאשר יצאתי לדרכי לכתוב את הספר הזה – הספר הראשון באורך מלא המבקש להתמודד עם סוגיות בלתי פתירות שהציבה ביקורת המקרא בפני האורתודוכסיה – הציפה אותי ההכרה שחוקרים גדולים, ואפילו חכמי תורה גדולים יותר, לא העזו מעולם להיכנס ראשם ורובם לסוגיה זו, ועוד בפומבי. ואם אכן אכתוב את הספר הזה, האם ימתגו אותי ככופר? פונדמנטליסט? אולי שניהם גם יחד? אך רבים עודדו אותי להשתער קדימה, ובכללם הרב זקס.
אולם, עוד יותר מן המילים שכתב לי, נודעה עבורי חשיבות לתולדות חייו חדורי האומץ. כתוצאה מפעולותיו מצאתי אני הרשאה – במושגים הלכתיים: 'היתר' – לשאוף ולהגשים דבר-מה שלא נעשה מעולם. אם תוכל לחזותו- תוכל להיות כמותו.
לפני שנים אחדות חוויתי תקופה אפלה במיוחד. כתבתי חיבור מקוון הקורא תיגר על מגוון הטיות ואג'נדות המעכירות את המחקר האקדמי בתנ"ך. ידעתי שיהיו לי מלעיזים, אך דבר לא הכין אותי למתקפה שהתרחשה. ראיתי בפייסבוק כי כמה מעמיתיי משפדים אותי בגריל מילולי, כאשר אני מככב שם בתפקיד החזיר. עמית אחר חיבר מאמר נגדי ובו הוא מייחס לי דעות שמעולם לא הבעתי ומניעים שמעולם לא עגנו בליבי. אף שזכיתי לאהדת רבים, לא קיבלתי אמפתיה מאיש. לא היכרתי איש שעמד במבחן חמור שכזה – חוץ מהרב זקס.
"אה, משכת אליך אש," הוא צהל. "נפלא – זה יחשל אותך!" מעולם לא התענג ילד על אפונה רק מפני שהובטח לו בפשטות שאכילתה תחזק אותו, אך דברי הרב זקס לא היו נחמה פורתא בלבד.
"תניח לי לומר לך כיצד לטפל בעניין. אתה עומד לעבור ארבעה שלבים." נדהמתי. נדמה כאילו היה לו 'מדריך ללעג ציבורי' מן המוכן, עוד בטרם שוחחנו.
"ראשית, עליך לדעת שבכל פעם שזה יקרה – זה יכאב." ניכרים דברי אמת, ואני הערכתי את האנושיות שבו.
"שנית, אתה תיווכח שאלה רק מילים. אתה תקום ותתקדם הלאה ותראה שלמילים הללו אין השפעה ארוכת טווח; אדרבא, הן תחזקנה אותך, בבוא הזמן."
"שלישית, עליך להפנים שכל זה אינו מופנה נגדך, אלא כנגד עמדותיך. ברגע שתבין שאתה נלחם מפני שכך נכון, בלי קשר לשאלה מי אתה, תוכל להשיג קצת ריחוק, ואותו ריחוק יחזק אותך גם הוא, כי למבקרים אין משהו אישי נגדך.
רביעית, אתה עומד להיווכח כי בעוד שאומנם עשית לך כמה אויבים, רבים אחרים עומדים להיות אסירי תודה לך על שהרמת את קולך במקומם, על שהיית להם לקול שלא היה להם מעולם. וברגע שתבין שאכן הִשפעתָ, אז תהפוך לבלתי פגיע. ואז, כשתינשא על גלי ההשפעה שאתה עצמך יצרת ועל הכוח שתשאב ממנה, תוכל פתאום לראות את המלעיזים עליך באור אחר. הם כבר לא ייראו לך מאיימים, ותוכל להביט בהם בחסד ובגדלות נפש."
למרבה הפתעתי, הוא צדק.
נדהמתי להיווכח שלביקורת אכן לא הייתה השפעה ארוכת טווח, וכי אמנם "לקחתי ללב" את המילים הקשות יותר מכל אדם אחר; אך הידיעה שאיני לוחם בעד עצמי, אלא בעד הדברים הנכונים בעיניי, אכן יצרה ריחוק.
הכוח והסיפוק, הנובעים מלימוד סנגוריה על אחרים שחשו מקופחים, נשאו אותי ככוח העילוי של מטוס ממריא, תחושה שלא חשתי כמותה מימיי. אכן, הצלחתי להבין שמדקרותיהם של המלעיזים עליי היו בחלקן שיקוף של חוסר ביטחונם בעמדותיהם שלהם. אך, בעניין ההבטה בחסד ובגדלות נפש... אבוי, הבה נאמר שאני עדיין בעיצומו של התהליך.
***
בסוף שנות ה-80 של המאה העשרים, למדתי לשם קבלת סמיכה לרבנות בישיבת הר עציון, כאשר התלמידים הבריטים שבישיבה הכירו לי את כתביו של הרב זקס. מכיוון ש'נדלקתי', רציתי לפגוש אדם זה, שמעולם לא הכרתי את קולו, ווודאי שלא ראיתי את דמותו בווידאו. להפתעתי, בתקופה שבה לא היה הדבר פשוט כבימינו. היה צורך במכתב עם בול כדי לקבוע פגישה עם האדם שלא מכבר נבחר להיות רב ראשי באנגליה. במבט לאחור, אני מבין שייתכן שהייתי הינקי הראשון בחצר הרב זקס1].
הזיכרון הבולט שנותר לי מפגישותינו הרבות במשך השנים היה נוכחותה של אשתו, איליין, שישבה עימנו ברובן. לא שמעתי את קולה ולו פעם אחת. מעובדה זו הבינותי שהיא הייתה חלק בלתי נפרד מהאופן שהוא עיבד את הדברים במוחו – לא רק את הגדולים שבהם, אלא כנראה גם את הפעוטים – וחשתי כה מורם ומחובק בשל נוכחותם המשותפת בפגישות. כל אחד מן המפגשים הללו הותיר אותי עטוף בהרגשה שנשאתי במשך כל הקריירה שלי , תחושת הכבוד להיות חייל רגלי בצבאו של האדם הגדול הזה.
יהי זכרו ברוך.
1] פרפראזה על שם ספרו של מארק טוויין, ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור (1889). המתרגמת.
