נאום נציג החברה לחקר המקרא, בשדולת התנ"ך בכנסת, באירוע י בניסן במעברות הירדן (קאסר אל יהוד!)
צהרים טובים, עם ישראל! צהרים טובים ארץ נהדרת! ארץ ישראל!
צהרים טובים לכל האורחים ולכל המשתתפים כאן וברשתות החברתיות,
כאן במעברות הירדן, יום כניסת עם ישראל לארץ ישראל, מברכת אתכם החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, בברכת ברוכים הבאים!
אנו עם ישראל לדורותיו מאמינים: ש-נס חציית הירדן אקטואלי היום יותר מתמיד.
אחת הסיבות שהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ הייתה שהם הבינו שכאשר ניכנס לארץ יפסקו הניסים כגון: המן, המים- בארה של מרים, וענן הכבוד! וכאן בארץ ישראל הם יכנסו לחיים המעשיים ואין יותר ניסים !
לכן יש מדרשים הכותבים ש-ההבדל בין הניסים במדבר לנס חציית הירדן, שכאן היה נס נסתר, הנס הנסתר היה בכך שהמים נעצרו במרחק של כ- 40 ק"מ צפונה מכאן , כדי שבמקום הזה יוכלו לעבור כ- חמישה מיליון בני ישראל בחרבה. ועם ישראל שלא ראה את מקום "נד המים" ולא הבין את מהות הנס! חשב, שמדובר בנחל יבש, לעומת הנס בים סוף ששם כתוב "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם".
הנס הבא הוא התמוטטות חומת יריחו. בדרך הטבע כאשר חומה כזו מתפרקת האבנים עפות לכל עבר!! ותתכן פגיעה בכל הסובבים את החומות, ואילו כאן אומר המדרש שכל החומה קרסה פנימה לתוך האדמה! ועם ישראל שסבב את החומה מבחוץ לא נפגע.
ולכן אחת ממטרותיו של הקב"ה הייתה לגדל את יהושע בעיני העם. כמה כמהים אנו היום לסימן ברור שיוכיח מיהו "מנהיג ראוי " לעם ישראל בארץ ישראל!
אות שכזה היה נס חציית הירדן, כפי שהבטיח ה' ליהושע טרם חציית הירדן: וכך אומר הפסוק: "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל: אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ".
מטרה נוספת הייתה, חיזוק כוח ההרתעה של עם ישראל בעיני גויי הארץ, והירי לבאר שבע השבוע, אירוע חריג ביום בחירות שהוא הדמוקרטיה במיטבה!! מוכיח עד כמה נחוצה היום ההרתעה.
וכך אמר יהושע לעם, בצוותו להנציח את האירוע באמצעות אבנים ממקום חציית הירדן: "לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא"!.
גם האדרת כוחו של אלוקים בעיני העם והכרה בנוכחותו בקרבנו הייתה אחת ממטרות הניסים. כדברי יהושע בפסוק: "בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם". ידיעה שכזו חשובה כיום בעידן של חוסר יציבות פוליטית, היעדר יציבות כלכלית ומגיפה עולמית, שהדרך בה נבלמה בארצנו אינה מובנת מאליה !!
הם שיוצרים עולם של אי וודאות ועתיד מעורפל,
עצם הידיעה הזו מסייעת בהעמדת האדם במקומו ובהחזרת הענווה לאנושות.
הענווה שכל כך חשובה לנו כעם היא הבונה את האחדות! והעדר שנאה המפלגת !
אנו כבשה בין 70 זאבים! וכוחנו באחדותנו.
מצבם של בני ישראל במצרים היה עגום ועתידם עם יציאתם היה לוט בערפל אלמלא ביטחונם באלוקים, שנתן את התקווה לעתיד טוב יותר.
האמונה נוסכת תקווה ומשרה ביטחון שיש מי שמנהל את הדברים גם אם אין אנחנו מבינים אותם.
ולכן עלינו לזכור שהתנ"ך שהוא ספר הספרים, הוא דרך חיים! ואת זה רוצה החברה לחקר המקרא ללמד את הנוער .
החברה לחקר המקרא שיסד דוד בן גוריון בשנת 1952, מאחלת לכל עם ישראל בארץ ובתפוצות חג כשר ומלא שמחת חיים.
ישראל קריסטל
מנכ"ל העמותה.
&
נאומו של ד"ר נח חיות מרצה בתנ"ך באותו מעמד.
מעברי הירדן
דברים שבעל פה - נאמרו בטקס לציון יום השנה לחציית הירדן בידי יהושע ובני ישראל, ערב פסח תשפ"א
אני מבקש להתחיל בסיפור אחר של חציית הירדן, חצייה ממערב למזרח. החוצים הם מורה ותלמיד, אליהו הנביא ותלמידו אלישע, הפעם מסופר בחצייה אינטימית.
הגיע היום ואליהו נקרא לבית עולמו. אליהו יודע, אלישע חש בכך, ואפילו בני הנביאים מתלחשים ביניהם ואומרים לאלישע: "הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ?" (מל"ב ב 3, 5). אך אלישע מסרב להרפות מאליהו ומלווה אותו לבית אל ולירחו ומשם הם מגיעים לשפת הירדן. אליהו גולם את אדרתו (מקפל אותה שתראה כמו כלי, כמו מטה האלהים), מכה בירדן, המים נחצים לשנים ושניהם עוברים בחרבה. תוך שהם ממשיכים ללכת מגיעה מרכבת סוסים עטופה באש ולוקחת את אליהו אל השמים. אלישע ההמום מצעק: "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" ומבין שמאליהו נותרה רק האדרת שנפלה ארצה. אלישע מרים את האדרת ופונה לחצות את הירדן תוך שהוא מכה באמצעותה את המים ואומר: "אַיֵּה ה' אֱלֹהֵי אֵלִיָּהו?" (שם 12). בני הנביאים שצופים ורואים בפליאה את הירדן נחצה לשניים מסכמים: "נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁעּ" (שם 15).
תיאור חציית הירדן לשנים בידי אליהו ואחר כך בידי אלישע חוזר אל סיפור בקיעת ים סוף. גם סיפור חציית הירדן בידי יהושע, הכוהנים והעם חוזר בפירוש לסיפור חציית ים סוף: "אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ" (יהושע ד 23). ארבע דמויות מעובות בסיפורי החצייה, שני זוגות ובכל אחד מהם מורה ותלמיד: משה ויהושע, אליהו ואלישע. היכולת לחצות את הירדן באורח נסי מהווה מעין טקס חניכה, מעין הוכחה על יכולתו של התלמיד להיכנס לנעליו של המורה:
יהושע בנעליו של משה (יהושע ד 14)
אלישע בנעליו של אליהו (מל"ב ב 15)
"בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו".
"וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה".
חציית הירדן היא תחילתה של דרך חדשה אך היא מותירה מאחוריה את המנהיג הקודם ומבטאת את היכולת של המנהיג החדש להיפרד מצלו של מורהו וליצור לו דרך משלו. עלייתו של אליהו השמימה והמסורות המפתיעות על המשך נוכחותו בין עולמות (ראו מלאכי ג 24-23, מסורות סביב ליל הסדר וברית מילה, ושורה ארוכה של סיפורים תלמודיים) היא מעין פשרה בין ההכרח האנושי שגם אליהו ימות לחוסר היכולת של התלמידים להיפרד ממנו. גם סביב מותו של משה רבינו אפשר להבחין במתח דומה סביב העלמת קברו (דברים לג 21; לד 6) ומסורות מרחיקות לכת שטוענות שמשה לא מת (בבלי, סוטה, יג ע"ב). שלישי ברשימה זו הוא אלישע, תלמידו של אליהו. אמנם הכתוב מדגיש את מותו (מל"ב יג 14, 20) אך בכל זאת "מתגנב" לכתובים סיפור קצרצר וקטוע שמשקף מסורת שמתקשה לעכל את מותו של הנביא המופלא: "וַיָּמָת אֱלִישָׁע וַיִּקְבְּרֻהוּ וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ בָּא שָׁנָה. וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי וַיָּקָם עַל רַגְלָיו" (מל"ב יג 21-20) אמנם אלישע מת אך עצמותיו מחוללות נסים ומחיות מתים. נכון לשים לב לביטוי הייחודי "גדודי מואב" שמחליף את "גדודי ארם" הנפוץ יותר ושולח אותנו לגבול ישראל ומואב, אל מקומנו כאן בסמוך לירדן. נראה אפוא שמסורות על מותם או היעלמותם של משה, אליהו ואלישע מרוכזות כולן בצדם המזרחי של מעברות הירדן. אליהו פונה וחוצה את הירדן על מנת לפנות מקום לאלישע, כפי שמשה נצטווה לפנות מקום ליהושע ואלישע יפנה מקום לתלמיד אחר.
מנהיגות מתחילה ביכולת לשמש את המורה, נמשכת ביכולתו של המורה לפנות מקום לתלמיד ומתבססת כאשר התלמיד עושה את המעשה - חוצה את הירדן.
חג כשר ושמח
ד"ר נח חיות
קבוצת יבנה.
