פרק 9 - תרומת היהדות לעולם על פי משנתו של הרב לורד יונתן זקס זצ"ל.
הרב ד"ר עידו פכטר בשיחה עם הרב יובל שרלו על נקודת מבטו של הרב זקס בהקשר לתרומת היהדות לעולם לאורך ההיסטוריה, בדמות השבת וזיהוי האדם כבעל צלם אלוהים.
אבל, מה לדעתו היתה יכולה להיות תרומתה העכשווית של היהדות לעולם? ומדוע ביקש ראש ישיבת אורות שאול מהרב זקס שידבר בישיבה שלו דווקא באנגלית?
https://open.spotify.com/episode/2LWwHQs8JkpMWqRkR17aZU?si=Xvd0S2lvSgOUu0tQqFWBgw
..............................................................................................
אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ולהמשיך ולפתח את "הפודזקס"
ניתן להעביר תרומות:
דרך אתר החברה www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה
..........................................................................
השבת פרשת ״בא״ תשפ"ג - יגאל גור אריה
מזל טוב למור היקרה שלנו ליום הולדתה!!
פרשת בר מצווה של רפי שטרן- ברכות!
פרשת בר מצווה של אייל דנינו- ברכות!
איזה מזל שמשה רבינו לא העסיק יועצים אסטרטגיים ויועצי תקשורת, ופורום פרשנים ומומחים לענייני משא ומתן עם מצרים. כי אם משה היה מעסיק אותם, לא היינו יוצאים ממצרים עד היום. הם היו מסבירים לו בישיבת ההכנה למשא ומתן עם פרעה, שמצרים היא אימפריה חזקה ועוצמתית שאיש לא מעז להתווכח או להתמקח עם המלך הכל יכול והבלתי מעורער שלה, ושתנאי הפתיחה למשא ומתן הם לרעתו כי הוא בסה״כ אדם זקן בן 80 שנה מגמגם וחסר כריזמה, שמייצג עם קטן בשם ״*שליחות הזויה*״ שהרי מי מתייחס ברצינות לאדם המספר שהאלוקים דיבר אליו מתוך איזה שיח בוער.
אנשים כאלו מאושפזים במוסדות מיוחדים לכך, ולא לוקחים אותם לנהל משא ומתן כל כך קריטי על גורלו של עם שלם. הם גם היו מזכירים לו שפתוח לו תיק פלילי בשב״כ המצרי על מעשה הריגה שהוא ביצע לפני בערך שישים שנה כשיצא מהארמון וראה איש מצרי מכה איש עברי.
הם היו עושים איתו משחקי סימולציה לניהול משא ומתן- והיו אומרים לו שאם פרעה יציע כך וכך, אז תענה לו כך וכך, וכך תנסה לצאת אולי עם איזה הישג, אפילו קטן.
הם היו מפצירים בו שיקבל כל הצעת פשרה שפרעה יציע, כי בתנאים הנוכחיים וביחסי הכוחות במצרים, אין מנוס מלקבל כל הצעה שהיא, ולהסתפק במה שהשליט יאות לתת להם אם בכלל.
הם היו מזהירים אותו מפני אופוזיציה פנימית בתוך עמו, שמוכנה לכל תנאי ליציאה ממצרים, גם במחיר השארת הנערים והזקנים הצאן והרכוש, ושהם לא יקבלו כל התעקשויות מיותרות במשא ומתן.
הם היו אומרים לו ומוכיחים במצגת טבלאות וסקרים, שלפי כל הנתונים העם עייף, מותש וחסר אמונה, וכי אין סיכוי לגייס את העם הזה למאבק על חירותו ואמונתו.
הם היו אומרים לו להיות מציאותי וריאלי, ולהתפכח כמה שיותר מהר מחלומות על חירות ותורה, שלא לדבר על הליכה והגעה לארץ ישראל.
הם היו מתארים לו כיצד כל העמים האחרים נכנעו לשיטה הפרעונית והמצרית, וכיצד אין ברירה אלא להסתגל למרחב, להיטמע בתוכו, ולהבין שהזמנים השתנו, ושכוחות השוק התרבות והכלכלה הם הקובעים את המציאות.
הם היו מזהירים אותו לבל יכנס לעימות עם המלך המצרי כי אז תגובתו של המלך תהיה קשה וכואבת.
מבידוד בין לאומי דרך חרם כלכלי ועד שואה של ממש.
איזה מזל שכל אלה לא היו אז.
איזה מזל שלמשה לא היה איפון, ואיזה מזל שאמונתו ושליחותו של משה לא נבעה מכמות הלייקים בפיסוק.
איזה מזל שכל אלה לא היו קיימים אז, וכך יכול היה יהודי אחד זקן (80), חסר כריזמה ומגמגם, ללכת בעוז ובענווה, בפשטות ובטבעיות ללכת אל המלך הגדול, כשבאמתחתו רק אמונה פשוטה בצדקת דרכו ובאמיתות שליחותו, ובלי יותר מידי תחכום לעמוד לפניו ולומר לו- אדוני המלך, זה לא אני, זה האלוקים שלנו. והוא ביקש ממני להגיד לך לשלח את כל עמו- כולל הילדים והזקנים והצאן והבקר. כולםםםם.
בשורה האחרונה- זה הצליח לו.
איזה מזל...״אם אדם לא מצא דבר אשר למענו הוא מוכן למות, הוא אינו מתאים לחיות״.
בפרקי אבות כתוב: זקן בחכמה דעת ובינה 60 שנה,
קשיש 70 שנה, ישיש 80 שנה, בקשיש 90 שנה, מתיש 100 שנה.
שבת פשוטה ממנהיג פשוט...
שבת שלווה וענוגה!
שבת של שלום!!
יגאל גור אריה
@
רו"ח יעקב זיצר - -חיפה - פרשת בא תשפ"ג.
בתחילת פרשת ״בא״ ישנה ההתרעה שנאמרת לפרעה בדבר מכת הארבה ״הנני מביא ארבה בגבולך…אשר לא ראו אבותיך(ללא ו) ואבות אבותיך מיום היותם על האדמה…ויפן ויצא מעם פרעה״. עבדי פרעה שכבר למדו את הלקח וידעו שאיומי משה מתקיימים והמכות מביאות אסונות על המצרים אומרים לפרעה:״ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים..״. פרעה משיב את משה ואהרון ואומר:״ ויאמר אליהם לכו עבדו את ה׳ אלוקיכם מי ומי ההולכים״,ומציע ״לכו נא הגברים ועבדו את ה׳ ….״. והתשובה:״ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה׳ לנו״. פרעה לא מסכים והתוצאה ״ויגרש אתם(את משה ואהרון) מאת פני פרעה״. הרמב״ן מסביר שפרעה רצה שרק ראשי העם והמנהיגים ילכו ומשה כמובן עמד על כך שכל המשפחה וכל העם ילכו. יש פה הבדל מהותי בגישה כאשר פרעה לא רואה את חשיבות המשפחה כולה וחושב שרק הגברים (ולפי הרמב״ן מספיק רק המנהיגים) שילכו ,ואילו לפי משה כל המשפחה הינה ישות אחת ואין לפצל ולפלג את המשפחה.
בספר ״לחזות בנועם ה׳״ מובאים דברי בעל ״הלב שמחה״ פרעה רצה שרק 50 אחוז מהעם יצא כמו הגיאמטריא של המילה ״מי״ וכאשר הוא נוקט במינוח ״מי ומי״ ולא מסתפק במילה ״מי״ פעם אחת ,כוונתו לפצל את העם ,ואילו משה נוקט במינוח ״נלך״ שבגימטריא זה 100 דרצה לומר אנו נלך במאה אחוז.
המסר הינו שאסור לפצל את המשפחה בפרט ואת העם בכלל כי אז עלולים אוייבנו לחגוג,וחשוב שנהיה כולנו מאוחדים במאה אחוז.
שבת שלום. הזיצרים
&
בע"ה בלומה טיגר-דיכטוולד
וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה
לאחר מכת חושך ולפני מכת בכורות נשלח משה לשליחות יוצאת דופן. "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" (פרשת בא, יא, ב).
אין זו הפעם הראשונה שנושא זה עולה, וכבר בהתגלות ה' אל משה במעמד הסנה נאמר בהרחבה רבה יותר, "וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם: וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם " (פרשת שמות, ג, כא, כב).
לפנינו מספר שאלות:
הפניה של ה' למשה נפתחת בלשון רכה "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם " " (בא, יא, א). יש צורך לפנות אל לב העם בעדינות ולבקשו לעשות כך, כיוון שהבקשה תמוהה מאוד, והיא עלולה להיתקל בסירוב.
בקשה זו עלולה לחשוף את התוכנית לעזוב לאלתר את מצרים, או להיתקל בזעם מצרי שהרי בגלל בני ישראל, המצרים לוקים במכות קשות. לכן מופיעות המלים "דבר נא באזני העם", דבר בלשון רכה שדבריך יכנסו לאוזניהם. לכך נלוות הבטחה אלוקית שמשה קיבל במעמד הסנה שהבקשה תתקבל בעין יפה ותענה, " וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם " (פרשת שמות, ג, כא). בפרשת בא מדווחת התוצאה המעידה כי ה' עמד בדברו. "וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם" (בא, יא, ג).
מהי מטרת שאילת הכלים?
"וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם" (שמות, ג, כב), כלומר שאילת כלי הכסף והזהב, תבוא כפיצוי על שנות עבדות רבות, והיא גם תקיים את הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל".
מהי ההוראה הנוספת של השורש ש-א-ל?
השורש ש-א-ל משמש גם בהוראת מתנה ולא רק בהוראת דבר שיש להשיבו. דוגמה לכך הם דברי חנה שקראה לבנה, שמואל, "...וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו... " (שמואל א, א, כ)
ויש דוגמאות נוספות בתנ"ך. כלומר מדובר במתנה.
מדוע שהמצרים יענו לבקשת השאלת הכלים?
הכתוב מספק שתי תשובות לשאלה זו.
א. " וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (בא, יא, ב).
ב. למרות ידו הקשה של פרעה, ולמרות הנוגשים שפיקחו באכזריות על עבודת בני ישראל , נוצרו גם מערכות יחסים חיוביות בין ישראל למצרים הבאות לביטוי בטקסט.
בת פרעה הצילה את משה ואף נענתה לבקשת מרים שמשה יגדל בבית מינקת עבריה עד שייגמל. מתוך העובדה שיוכבד בחרה לשים את בנה בתיבה על היאור, ומתוך תגובת בת פרעה שאינה מופתעת בראותה את משה בתיבה ומזהה שהוא מילדי העברים, סביר להניח כי לא היה זה מקרה הצלה יחיד, וילדים נוספים ניצלו בדרך זו.
מכות מצרים כמו הברד והארבה שחיסלו את כל היבול, בעוד שמכות אלה לא פגעו בבני ישראל, אִפשרה אספקת מזון למצרים מן האזור שבו גרו בני ישראל. בתוך יחסי שכנות טובים שנוצרו ייתכן כי האוכלוסייה המצרית נעזרה בבני ישראל גם במכת החושך, והעובדה כי המצרים השאילו ברצון דברי ערך לבני ישראל מעידה על כך.
סביר להניח גם שנוצרה הערצה בקרב עבדי פרעה כלפי משה כשליח ה' על יכולתו להביא את המכות ועל היותו היחיד היכול להסירם, וזאת במיוחד נוכח העובדה כי המכות פגעו רק במצרים אך לא בבני ישראל שבארץ גושן. עדות לכך יש לנו במכת ברד, כאשר חלק מעבדי פרעה נשמעו לאזהרת משה והקפידו להישאר בבית יחד עם המקנה כדי לא להיפגע מן הברד כפי שייעץ משה. לאחר שמשה הודיע על מכת הארבה מעיזים עבדי פרעה לומר לו: " עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (בא י, ז).
התהליך המתרחש מרמז כי בסוף יאלץ פרעה לשלוח את ישראל. לאחר מכת חושך מוכן פרעה לאפשר לכל העם לצאת אך ללא המקנה. פרעה מציג הצעה זו כהצעה אחרונה, ומאיים על משה בעונש מוות אם יתייצב שוב בפניו. משה נענה לאתגר ומודיע כי לא יופיע עוד לפני פרעה. האם מישהו מהם משלה את עצמו שלא תונחת מכה נוספת קשה מקודמתה על מצרים?
עבדי פרעה שיודעים על השיחה הקשה שהתנהלה בין פרעה לבין משה מבינים כי הניתוק הזה פירושו כי במכה הבאה שתבוא עליהם, בהעדר תקשורת בין משה לבין פרעה, מי יעצור את הפורענות שתבוא עליהם?
לכן התנהגות נאותה כלפי בני ישראל יכולה להציל את המצרים שיעשו כך, ואולי לפנינו גם עסקת נדל"ן. כשבני ישראל ייצאו ממצרים הרכוש הנדל"ני יישאר. הייתכן כי כבר בשלב זה מתבצעות עסקאות בחשאי?
א' שבט תשפ"ג - בלומה דיכטוולד
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 218 - ארץ זבת חלב ודבש -
חיים קופל
1) בפרשתנו כשהתורה מאפיינת את ארץ ישראל, אליה עם ישראל אמור להגיע, נאמר:" והיה כי יביאך ה' אל ארץ... אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לתת לך ארץ זבת חלב ודבש (י"ג-ה). השאלה: מה המיוחד "בחלב ודבש" המוזכרים כאן, שכביכול, מייחדים בו את ארץ ישראל?
2) הסביר רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל (ראש ישיבת חכמי לובלין והוגה לימוד הדף היומי). הגמרא דנה מדוע מותר לשתות חלב, הרי: "דם נעכר ונעשה חלב"? והדם שמחמת הלידה (שנעכר) צריך להיות אסור באכילה ואיך מותר לשתות את החלב שהופק ממנו?. והגמרא מצאה לכך מקור בתורה (ואכמ"ל).
3) בדומה לחלב, גם הדבש אמור היה להיות אסור בשתייה, שהרי יש לנו כלל הלכתי: כל היוצא מן הטמא, טמא ודבורה היא שרץ עוף שאסור באכילה, וכיצד אנו מתירים לאכול דבש דבורים היוצא ממנה?
הסיבה היא שהדבש לא נוצר מגוף הדבורה, הדבורה משמשת רק "צינור" להעברת צוף ואבקה מהפרחים ומייצרת ממנו דבש. אבל הצוף והדבש לא מתערבבים בגופה.
4) נציין, שלדבש יש עוצמה רבה, והוא מעכל כל גוף שמתערב בו, והופכו ג"כ לדבש. לכן, אף אם נפל בשר בהמה טמאה לתוך דבש, בכוח הדבש ובסגולתו להוציאו מכלל נבלה וּלְהָפְכוֹ לדבש טהור.
5) לכן מסביר הרב מלובלין, למה התורה מאפיינת את ארץ ישראל דווקא בחלב ודבש. מכיוון שכמו שלחלב ודבש יש סגולה מיוחדת והם מסוגלים להפוך את האסור והמאוס, לטהור וטוב לאכילה, כך ארץ ישראל כמותם, מסוגלת להפוך, את הגרים בה, "מטמא" לטהור ואת החוטא לצדיק.
6) ונסיים בסיפור כיצד הסביר הרב קוק זצ"ל את השפעת ארץ ישראל על אנשים, בהקשר לדברינו.
מספרים שתייר, שומר תורה ומצוות, הביע את תסכולו בפני הרב קוק ממה שראה בארץ ישראל, חילול שבת ושאר עבירות שמתבצעות בארץ, ותמה, היאך יתכן שיהודים שהיו שומרי תורה ומצוות בחו"ל, "התקלקלו" בהגיעם לארץ ישראל? הרב שאלו מהיכן הגיע ,וענה, ממקום מסוים בחו"ל. אותו מקום ידוע כמקום מרפא. אם כן שאלו הרב, כיצד יתכן שאנשים רבים חולים מסתובבים שם? השיב התייר: לא שהמקום גורם למחלתם, אדרבא, הם חלו לפני כן ובאים למקום המרפא כדי להתרפא. השיב לו הרב, אכן גם ארץ ישראל לא גורמת לאנשים "לחלות" אלא אדרבא "החולים" הנמצאים בה, באו לארץ בכדי "להתרפא".
7) תשובות מפרשת וארא
א) היכן מוזכרת עז בפרשה? תשובה: "וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ " (ט-י"ט).
ב) הסבר את הביטוי "אוֹקְסִימוֹרוֹן "? ציין "אוֹקְסִימוֹרוֹן " אחד בפרשה. תשובה: "אוֹקְסִימוֹרוֹן " הוא שתי מילים עוקבות הסותרות זו לזו, אך ביחד יש להן משמעות. הדוגמא היא: "כעת מחר" (ט-י"ח).
8) שאלות מפרשת בא
א) כשמשה הביא על מצרים את מכת הארבה נאמר: "וה' נהג רוח קדים..ורוח קדים נשא את הארבה" (י-י"ג) ואילו כשהסיר את הארבה נאמר:"ויהפך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה" (י-י"ט) למה היה צריך "רוח חזק מאד" להסירו, ואילו להביאו הספיקה רוח "קדים"?
ב) החודש ב-א' שבט חל יום הזיכרון של "המהר"ם שיק".באיזה שנה הוא נפטר?, מה שמו הפרטי, מי היה רבו? ומה המיוחד בשם משפחתו?
שבת שלום
מחיים ק. - מעדנים 218 פרשת בא תשפ"ג
תגובות/הערות/הארות אובקשת הצטרפותניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"לhkop77@gmail.com
&
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון, 'מקראות' בינה בתורה,
- חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא.
בראשית-שמות, לפרשת בֹּא:
משחקי אור וחושך – מכות לשמש המצרית
סדרת המכות האחרונה, שהובלה על ידי משה וכוונה אל השמים, זעזעה באמת את פרעה; על המכות הראשונות הוא התגבר, ואף למד לנצל את רצונו העמוק של משה להתפלל למען מצרים ולעצור את המכות. אולם, כאשר הגיעו המכות האחרונות פרעה שינה את תגובתו מקצה אל קצה; על הברד הוא הגיב בחרדה ובכניעה דתית חסרת תקדים:
"...חטאתי הפעם! ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" (ט', כז);
במכת הארבה פרעה כבר הצדיק על עצמו את הדין, ואמר: "...חטאתי ל-ה' א-להיכם ולכם" (י', טז).
הסיבה הנראית לעין לשינוי נגזרת מהדת המצרית, שבראש הפנתיאון שלה ניצב אֶליל השמש – ששמו נרמז בתורה בדברי פרעה במשא ומתן שלפני הארבה: "יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם – ראו כי רעה נגד פניכם" (י', י) – פרעה נקב כמובן בשם אלילו, ורק התורה רמזה לנו ש'רַע' המצרי הוא "רעה" גדולה בעברית (ועל זה יתפלל משה בחטא העגל, מה יאמרו מצרים).
כאשר כוסתה השמש על ידי הברד ואחר כך על ידי הארבה ("ותחשך הארץ"), פרעה נרעש וחרד; רק אז החל פרעה במשא ומתן רציני על תנאי השילוח.
בהתאם לכך, כאשר המכה חלפה והשמש שבה להאיר כדרכה, התחזק פרעה באמונתו וחזר בו מכל הסיכומים; ה' חיזק את לב פרעה, על ידי חיזוק אמונתו הדתית.
אולם לאחר שלושת הימים של החושך הגיע פרעה לקצה גבול היכולת שלו לסבול את המאבק הזה, והוא איים על משה: "ביום רְאֹתךָ פָנַי, תָמוּת" (י', כח); אז באה מכת בכורות בחצי הלילה, והמידע על המתים הגיע לארמון מכל בית.
רק בשלב זה, כאשר פרעה לא ידע אם ומתי תזרח לו השמש, שאליה הוא היה נושא את תפילותיו בעת הזריחה, יסכים פרעה לשילוח כולל ללא תנאים וללא ערבויות לחזרה. גם אם היציאה ממצרים התרחשה ברובה בבוקר, "ממחרת הפסח... ביד רמה" (במדבר ל"ג, ג; וראו ברכות ט, א), האישור של פרעה ניתן בלילה, בשיא החרדה, לכל הדעות. אילו ידע פרעה שהשמש תזרח כרגיל, לא היה מסכים לשלח את בני ישראל בשום אופן. ההוכחה לכך מופיעה בהמשך הסיפור: אחרי שלושה ימים של זריחה רגילה, פרעה חזר לאמונתו הדתית ורדף אחרי בני ישראל; כסיום הולם, טביעת צבאו של פרעה בים סוף תתרחש באשמורת הבוקר.
לא תישאר פרסה
מלכתחילה אמר ה' למשה לבקש מפרעה כמה ימי חופשה על מנת לעבוד את ה' מחוץ למצרים ("נלכה נא דרך שלֹשת ימים במדבר", ג', יח וכן ה', ג); המטרה הגדולה, העלייה לארץ האבות, נאמרה רק למשה (ג', ו-ח) ולזקני ישראל (שם, טז-יז).
אולם פרעה הבין היטב שמשה לא מתכוון לחזור, ושילוחם של בני ישראל יהיה בלתי הפיך; לכן הוא דרש ערבויות. לנגד עינינו עומד התקדים של יוסף ואחיו שעלו לקבור את אביהם בארץ כנען, אך "רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גֹשֶן" (בראשית נ', ח). גם פרעה, מהמשטר החדש, דרש בדיוק את אותן ערבויות – לפני מכת הארבה את הנשים והטף (י', יא), ואחרי ימי החושך דרש "רק צאנכם ובקרכם יֻצָג" (שם, כד).
אך משה לא זז מעמדתו ואמר לפרעה באופן נחרץ: "...בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו, בצאננו ובבקרנו נלך, כי חג ה' לנו" (שם, ט), והוסיף "לא תִשָאֵר פרסה" (שם, כו).
למשה הייתה דרישה אחת נוספת, שלא נאמרה בקול אך התבצעה בפועל:
"וגם עֵרֶב רב עלה אִתָם" (י"ב, לח); בתורה לא נתבאר המושג "עֵרֶב רב", ורק בספר נחמיה (י"ג, ג) הוא התבהר – משפחות מעורבות בנישואי תערובת עם נשים נכריות, "ויבדילו כל עֵרֶב מישראל".
הצעקה הגדולה של חכמי התורה נגד נשים נכריות ונגד משפחות מעורבות, נשמעת מימי עזרא ונחמיה עד ימינו. לאור זאת, חובה עלינו לשאול מדוע לקח אותם משה ביציאת מצרים? וכי משה רבנו לא הבין אז מה שהבינו עזרא ונחמיה וחכמי התורה (מאז ועד היום), אלו בעיות חמורות צפויות ממשפחות מעורבות?!
אולם, משה שעמד מול פרעה ואמר: "לא תִשָאֵר פרסה", לא יכול להשאיר אחריו במצרים שום משפחה מעורבת, אפילו אם היה בה רק אחד מישראל. יציאת מצרים, כמו קיבוץ גלויות של ימינו, חייבת לכלול את כולם.
שני חגים באותו לילה – פסח ומצות
פסח וחג המצות הם שני חגים בעלי הבדלים מובהקים:
פסח הוא יום אחד ואילו חג המצות שבעה ימים. פסח הוא חג ההצלה במצרים, בתוך הבית הסגור, בעוד חג המצות הוא חג היציאה ממצרים. את מצות הפסח אכלו בני ישראל עם קרבן הפסח "עד בֹּקר"! האכילה הסתיימה (והנותר נשרף) עוד לפני שלקחו את הבצק שהוציאו ממצרים ולא החמיץ; מבצק זה נאפו המצות לדרך הארוכה, שחג המצות מציין אותה.
העיקר בפסח הוא הקרבן, "צלי אש ומצות על מרֹרים יֹאכלֻהוּ" (י"ב, ח), אך העיקר בחג המצות הוא איסורי החמץ: רק לא חמץ!
למה? ולמה באיסורים כל כך חמורים?
הלחם היפה, שתפח והחמיץ, מבטא את סוף הדרך, את הגאולה השלמה. לכן בשבועות, חג הביכורים ומתן תורה, יש מצווה להקריב את לחם הביכורים, החמץ (ויקרא כ"ג, יז), וגם קרבן תודה שבא "על חלֹת לחם חמץ" (שם ז', יג). אולם חג המצות מחזיר אותנו אל הדרך הארוכה, שבה אנו מוזהרים שלא יהיה חמץ, כי עוד רחוקה הדרך וקשה, והמאכל המתאים הוא "לחם עֹני" (דברים ט"ז, ג).
ליל הסדר הוא הלילה המשותף לשני החגים, וזהו ייחודו מכל מועדי השנה: גם פסח וגם חג מצות.
עיקרו של הפסח הוא ההצלה בבית הסגור, ולכן, בליל הסדר חוגגים את נס ההצלה, וכל שבעת הימים זוכרים ולומדים את תלאות הדרך, שגם היום עוד לא תמו.
מפגשי ירח מתחדש בחודש האביב השמשי-חקלאי
בלוח החגים שבתורה נפגשים חודשי ירח עם עונות שמש חקלאיות, וחובה לתאם ביניהם ולסגור את הפער ביניהם על ידי הוספת חודשי עיבור (בלוח הקבוע שאנו משתמשים בו מאז ימי הגאונים, ישנם 7 חודשי עיבור ב-19 שנות חמה).
המהפכה של יציאת מצרים נקבעה לפי ההתחדשות של החודש הירחי: "החֹדש הזה לכם ראש חדשים" (י"ב, א). זהו הפן של הנס ההיסטורי בלוח החגים עם החודש המתחדש תמיד. לעומת זאת, הטבע של הארץ החקלאית קבוע לפי העונות – השמש לא מתחדשת.
פסח ויציאת מצרים ב"חֹדש האביב" מהווים מפגש של טבע הארץ עם נס היציאה ממצרים: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים... בחֹדש האביב" האביב החקלאי של הארץ שעוד לא הגעתם אליה כי "היום אתם יֹצאים, בחֹדש האביב" (י"ג, ג-ד).
ליוצאי מצרים לא היו שדות, והאביב של התבואה בארץ עוד לא היה בתודעתם, כך שהם חיו את הנס ההיסטורי בלבד. לעומתם, דורות הבנים שיגדלו בארץ יחיו את האביב, ויציאת מצרים תידמה בעיניהם להיסטוריה רחוקה.
את אותה התופעה אנו חווים בימינו, כשמצד אחד ניצב עולמם ההיסטורי הטעון של ניצולי השואה והעולים החדשים, וכנגדם דור הבנים שגדלים בארץ ויציאת אירופה, צפון אפריקה, תימן, איראן, רוסיה ואתיופיה, נדמית בעבורם לסיפורי זקנים. מפגש הזיכרון הבין דורי הוא, לפיכך, גם המפגש בין אבות לבנים, בין עם נגאל לארץ אבותיו ובניו, מפגש בין טבע הארץ לנס ההיסטוריה. זה המקור למצווה לזכור ולשמור את "חֹדש האביב" "מימים ימימה" (י"ג, ד ו-י).
"והיה כי ישאלך בנך מחר" (י"ג, יד), מה תאמר לו?
זכור את סיפור הנס שלי, כי בלעדיו לא היו לך שדות לקצור, בהמות ובכורות, מפעלים ומוסדות; ואם הוא לא ישאל (הבן הרביעי) כי הוא עסוק בהכנת הקציר, או ביצוא בחקלאי והתעשייתי, אתה חייב להגיד לו (י"ג, ח):
"והגדת לבנך... בעבור זה (=כל מה שאתה רואה פה בתבואת הארץ ובמפעליה)
עשה ה' לי (=את הנס הגדול) בצאתי ממצרים" – ומכל הגלויות.
הרב ד"ר יואל בן-נון
שבת מבורכת בבריאות- החברה לחקר המקרא.
