מֵהַחֻקִּים שֶׁקִּבְּלְנוּ בָּהָר הָעוֹלָם הָפַךְ מוּאָר. חזק חזק ונתחזק
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
הקורונה אליה כבר הורגלנו, לאורך תקופה של עשרה שבועות, המאופיינת בהתכנסות במרחב הפרטי הביתי, במשמעת הסגר והריחוק החברתי, דומה שגם היא יוצאת לחל"ת, מורידה הילוך, משנה פאזה ומשגרת אותנו למרחב של חזרה לשגרה בצל קורתה. כולנו מייחלים לבריאות איתנה ומברכים על חזרה לשגרה. כולנו צופים פני עתיד, באופטימיות זהירה בדריכות יתירה ובדאגה, מה מבשרים לנו הימים הבאים – לברכה או לקללה.
גם הפרויקט שנטלתי על עצמי בכתיבת 9 מאמרים עד כה, של פרשה בצל הקורונה, אף הוא מגיע היום לסיומו. מאמר פרשתנו הוא העשירי למניינם וחותם את סדרת המאמרים. בעזרת ד' החל מהשבוע הבא , נחזור לשגרת המאמרים המאירים את האקטואליה בזויות חיינו השונות, לא קורונה , בחיבור של עבר והווה ושל מדרש ומעשה.
במאמר פרשתנו החותם את ספר ויקרא , נעסוק בסוגיה של - מדינת הרווחה בימי קורונה. נבחן כיצד משתקפת בפרשתנו הסוגיה של - מעורבות ממשלות בכלכלה חברתית בימי קורונה.
לצערנו, אנו עדים למשברים כלכליים, כתוצאה מהקורונה, בשיעור אבטלה גבוה ובאיום קיומי על יחידים, עסקים ותאגידים. מציאות חדשה זאת שחשפה את ההתנגשות הטקטונית שבין בריאות לבין כלכלה, חייבה ממשלות בעולם, כולל ישראל, להנהיג מדיניות סיוע כספי בהיקף נרחב. כך למשל, ארה"ב המאופיינת בקפיטליזם, בכלכלה ניאו ליברלית ,בקידוש השוק החופשי, הנה נגיף הקורונה ,משמעויותיו והשלכותיו, הביאו אותה ודווקא בשלטון רפובליקני , להנהיג מדיניות של מדינת רווחה נדיבה ומעורבת באופן אקטיבי בסוגיות הכלכליות חברתיות.
אותה ארה"ב הקפיטליסטית , כבר הוכיחה את השינוי בזהותה בצוק העיתים, במשבר הכלכלי הקשה שפקד את ארה"ב ב1929. ההתמודדות עם המשבר הכלכלי הולידה את תכנית הניו דיל ((New Deal, שהוא כינוי כולל לסדרת תוכניות כלכליות בארצות הברית בין השנים 1933 ל-1936. התוכנית כללה פרסום צווים נשיאותיים והעברת חוקים במהלך כהונתו הראשונה של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. התוכנית הייתה כתגובה לשפל הכלכלי הגדול, והתרכזה במה שנקרא "שלושת ה-R-ים": הקלה, שיקום ורפורמה (Relief, Recovery, and Reform), כלומר הקלה למובטלים ולעניים, שיקום הכלכלה לרמה סבירה, ורפורמה במערכת הפיננסית לשם מניעת שפל עתידי.
כך גם אנו עדים בימים אלו של קורונה, למעורבות ממשלות ברחבי העולם , כולל ישראל, בהזרמת כספי סיוע לאזרחים הנפגעים במשבר הכלכלי בצל הקורונה.
אם כן הבה נשאל, מה ענין מצוות השמיטה והיובל בפרשתנו - פרשת בהר, עם סוגיית דיוננו בנושא- מדינת הרווחה בימי קורונה ?
מצוות השמיטה והיובל בפרשתנו, מניחה לנו את התשתית המכוננת ,למדינת הרווחה, לחקיקה החברתית ,לצדק החברתי ולצדק החלוקתי, של משאבי ההון החברתי של המדינה ותושביה : "וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר...וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַד'. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת, לַד' ... וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל יֹשְׁבֶיהָ...יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם; לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ, וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ. כִּי יוֹבֵל הִוא, קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם; מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ, אֶת תְּבוּאָתָהּ. בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, הַזֹּאת, תָּשֻׁבוּ, אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתו.....וְהָאָרֶץ, ל ֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי, הָאָרֶץ: כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי." (ויקרא, כה׳, א'- כג' ).
ערכי מצוות השמיטה והיובל רלוונטיים, לדיון המתנהל אודות המדיניות החברתית שיש לנקוט בה ודמותה של מדינת הרווחה בימים ללא קורונה ובוודאי בימים של קורונה שאנו חווים כיום.
הדיון בסוגיה בה אנו דנים, משקף את מנעד ההשקפות ,מהקצה האחד של הסוציאליזם ,מבית מדרשו של קרל מרקס ופרידריך אֶנְגֶלְס במאה ה-19 , שכתבו את "המניפסט הקומוניסטי", השקפה הגורסת התערבות ובעלות מלאה של השלטון ליישום קיצוני של מדינת הרווחה, ועל אמצע המנעד המציג את ההשקפה של הסוציאל דמוקרטיה, מבית מדרשו של הסוציולוג אנתוני גידנס במאה ה20,הגורס שילוב ראוי ומידתי, של מעורבות השלטון ביישום מדינת הרווחה ,אך גם עידוד ליוזמה פרטית ושוק חופשי, ועד לקצה השני על המנעד , של הניאו ליברליזם והקפיטליזם ,מבית מדרשם של הפילוסוף והכלכלן אדם סמית מהמאה ה 18 והכלכלן מילטון פרידמן מהמאה ה20, על "היד הנעלמה" והשוק החופשי ,ללא התערבות ומעורבות הממשלה.
דומה אפוא , שמצוות השמיטה והיובל בפרשתנו, בחרה במודל המשלב, של הסוציאל דמוקרטיה, של חברה צודקת, שיודעת להציב איזונים ובלמים ומידתיות בהנהגת הצדק החברתי והחלוקתי של ההכנסות, המשאבים ואמצעי הייצור של המדינה ותושביה. אך בעיקר היא באה למנוע פער גדול, באי השוויוניות בקרב האוכלוסייה.
מצוות שמיטת הקרקע, שמיטת הכספים והיובל, הן אדני הצדק החברתי, הצדק החלוקתי, והחקיקה החברתית הראשונה בהיסטוריה, לעיצוב דמותה הערכית , המוסרית והחברתית של מדינת הרווחה. מצוות השמיטה והיובל, הן כאנטי תיזה לאפלטון, המקדש את מעמדות החברה, בין אנשי זהב, כסף וארד , ואנטי תיזה לאריסטו, שהאמין שיש אנשים שנולדו לשלוט ויש אנשים שנולדו להישלט. עד כמה מרגש לבקר בפילדלפיה בארה״ב, ולראות כיצד מצוות היובל בפרשתנו, חרותה על פעמון החירות :״ וקראתם דרור בארץ לכל יושביה״(ויקרא, כה׳, י׳).
חזון מצוות השמיטה והיובל, משתקף בדברי הרב אי״ה קוק, בספרו ״שבת הארץ״:״ מצינור החיים של היובל ... הולך ומתעלה הוא הרוח, עד שנצבר כוח גדול ועצום, שיש בו ,לא רק לגלות את הטוב שישנו במזומן באוצר חיי האומה לשמור את צביון החיים, כמידתה של השמיטה. כי אם גם ליישר את המעקשים והקלקולים של העבר ולהעמיד את מצב חיי האומה על פי הוויתה המקורית... ולהלביש את האומה כולה ברוח סליחה ותשובה ליישר את כל עיוותי העבר״.
הנה בא לעולמנו נגיף הקורונה וגרם לנו לתקופה מסוימת , סוג של שמיטה , איתחול מחדש וחזרה לעצמנו ולסביבתנו הטבעית והאינטימית. כפי שעושה לנו שנת השמיטה והיובל, כך גם עושה לנו נגיף הקורונה- " כי אם גם ליישר את המעקשים והקלקולים של העבר ".
כך גם קוראת מצוות השמיטה והיובל, לנהוג ברגישות חברתית ובמעורבות הרשויות השלטוניות ,לפעול באופן אקטיבי בפריסת רשת ביטחון סוציאלי ובשירותים חברתיים לקהילה ולחברה ובמיוחד לאלו הזקוקים למעורבות מדינת הרווחה, כפי שבא לידי ביטוי בימים אלו של קורונה.
ראו כיצד נוכח נגיף הקורונה ומשמעויותיו, בפרשת בחוקותי החותמת את ספר ויקרא.
ר' דוד הופמן ( 1843-1921) מציג בפרשנותו מודל היררכי של סדר הופעת האיומים בדמות הקללות בפרשתנו.
האיום הראשון הוא הדבר, מחלות, שחפת וקדחת :" וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה. וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֺתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ." (ויקרא, כו', יד'-טז'). האיום השני הוא הרעב:"וְתַם לָרִיק, כֹּחֲכֶם; וְלֹא-תִתֵּן אַרְצְכֶם, אֶת-יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ, לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ." (ויקרא, כו',כ'). האיום השלישי הם החיות הרעות : "וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם, וְהִכְרִיתָה אֶת-בְּהֶמְתְּכֶם, וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם; וְנָשַׁמּוּ, דַּרְכֵיכֶם."( ויקרא, כו',כב'). האיום הרביעי הוא חרב האויב : "וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב, נֹקֶמֶת נְקַם-בְּרִית, וְנֶאֱסַפְתֶּם, אֶל-עָרֵיכֶם; וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם, וְנִתַּתֶּם בְּיַד-אוֹיֵב"(ויקרא, כו',כה'). האיום החמישי הוא האובדן הגמור של המדינה, חורבן המקדש, פיזור העם ושממת הארץ : "וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם. וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב; וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה."( ויקרא, כו',לא'-לג')
האיום הששי הוא הגלות :"וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם" ( ויקרא, כו',לג').
על פי מתווה פרשנות זאת, איום הקורונה מתחבר לאיום הראשון. רוצה לומר, אם תתמודדו כהלכה עם האיום הזה ותצליחו, הרי תמנעו את ההידרדרות במדרון החלקלק לעבר האיומים הבאים. דומה שההתמודדות שלנו עם הנגע עד כה היא ראויה.
לכן, עלינו לשים את נגיף הקורונה המתכתב עם האיום הראשון , בפרופורציה. כל הקולות הנשמעים אצלנו על השוואות הנגיף לקטסטרופות אחרות שאירעו לנו בהיסטוריה, אינן כלל מידתיות ומחייבות את ההידרשות לפרופורציה. הקריאה המופנית אלינו, היא הפתיח לפרשת בחוקותי: "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם." ( ויקרא,כו', ג').
השבוע יחול יום ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו, העיר שעושה את כל ישראל חברים.
מעניין לעיין בנבואתו של הנביא יחזקאל בדגש לירושלים, בהקשר לפרשת האיומים והקללות בפרשתנו: " כֹה אָמַר אֲדֹנָי אלוקים, אַף כִּי-אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר, שִׁלַּחְתִּי, אֶל-יְרוּשָׁלִָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה, אָדָם וּבְהֵמָה"( יחזקאל יד', כא').כאן סדר האיומים שונה. יתכן לומר, שֶׁעִם ירושלים מדקדקים כחוט השערה.
יום ירושלים מעניק נופך מיוחד לסוגיית דיוננו , באחריות ובמעורבות אקטיבית של ממשלות ברוח מדינת הרווחה כפי שהיא משתקפת בדברי הנביא ישעיהו המתנבא על בניינה של העיר ירושלים:״ וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ.״(ישעיהו נד׳,יב׳). המדרש דן במילה ״ כַּדְכֹד ״,בה משתמש הנביא ישעיהו, לתאר את אבני חומות העיר, ומציג מחלוקת בין המלאך גבריאל לבין המלאך מיכאל: ״ א״ר שמואל בר נחמני, פליגי תרי מלאכי ברקיעא , גבריאל ומיכאל, חד אמר שוהם וחד אמר ישפה, אמר להו הקב״ה, להוי כדין וכדין״. לפי גבריאל, ירושלים תיבנה מאבן השוהם ולפי מיכאל, מאבן הישפה. בא הקב״ה ומכריע ביניהם ,״כדין וכדין״. כלומר, ירושלים נבנית גם מאבן השוהם וגם מאבן הישפה, וזאת המשמעות של המילה היחידנית והנדירה בתנ״ך-״ כַּדְכֹד ״.
המהרש״א (רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס-1555-1631 ) בדבריו על הגמרא בבא בתרא ע״ה, בסוגיית אבני ירושלים, אומר, כי שוהם, היא אבנו של יוסף והיא מסמלת את הכוח הגשמי והחומרי בישראל. מהות גשמית זאת מיוחסת ליוסף המאופיין בהיותו ״המשביר לכל העם״, זהו גם תפקידו של משיח בן יוסף, שתפקידו לדאוג לצרכים החומריים של בניין עם ישראל.
לעומת זאת, הישפה, היא אבנו של בנימין, שבחלקו נבנה בית המקדש, המסמל את המהות הרוחנית. הבה נחבר את פרשנותו של המהרש"א לסוגיה בה אנו עוסקים - מעורבות ממשלות בכלכלה חברתית בימי קורונה. במציאות הכלכלית הקשה על הממשלות להניח את אבנו של יוסף- אבן השוהם המסמלת את הממד הגשמי והחומרי. אכן, במציאות זאת יש להסתייע ביוסף- "המשביר לכל העם". אך גם אבנו של בנימין – אבן הישפה המסמלת את הממד הרוחני, יש גם לה חשיבות רבה בהעצמת החוסן האמוני והרוחני בהתמודדות עם האיומים והקללות המצוינים בפרשתנו ובאות לידי ביטוי אצל הנביא יחזקאל בנבואת האיומים והקללות על ירושלים. אכן, חוותה ירושלים דורות רבים של חורבן וגלות והנה כיום זכינו גם בימינו לנאמר ברוח אופטימית בפרשתנו : אֲנִי ד' אֱלֹֽהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִֽהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָֽאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָֽאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קֽוֹמְמִיּֽוּת"( ויקרא, כו', יג').
השבוע יחול יום הזיכרון של דודי, זאב ווה מנדלסון הי"ד, שאני נושא את שמו, שנפל בירושלים במלחמת הקוממיות והעצמאות, וכך הוא אמר לאימו טרם נפילתו: "זכות גדולה נפלה בגורלנו, להיות מכובשי אדמת ישראל וממקוממי המדינה. אשרינו".(כד' אייר תש"ח, מתוך ספר יזכור, בהוצאת משרד הביטחון).
* ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול בקהילה לאנשים עם דמנציה ובני משפחותיהם), לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
חמשיר לשבת:
וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ / דוד אשל
הַשּׁוּק נָדַם
שָׁקַט בּוֹ הַסַּּחַר,
וְהוּא כְּנִרְדָּם
עַד בּוֹא הַשַּׁחַר.
מְכַנְּסִים הַסְּחוֹרָה
נוֹעֲלִים דּוּכָנִים
מַמְתִּינִים שׁוּרָה - שׁוּרָה
עַד לְבוֹא הַקַּבְּצָנִים.
מִבֵּין הַסִּמְטָאוֹת
בְּגִבּוּי הָאַפְלוּלִית,
עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
נָעָה לָהּ צְלָלִית.
אוֹחֶזֶת בַּד עִם כֶּפֶל
וְעֵינֶיהָ תָּרוֹת,
מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַנֵּפֶל
יֶרֶק אוֹ פֵּרוֹת.
יָדָהּ מְלַקֶּטֶת
כָּל יֶרֶק אוֹ פְּרִי,
דָּבָר לֹא שׁוֹמֶטֶת
רָקוּב אוֹ טָרִי
כֻּלָּהּ מְרֻכֶּזֶת
הִיא לֹא לְבַדָּהּ
וְהִיא מִזְדָּרֶזֶת
לְהַקְדִּים הַחֻלְדָּה.
בְּשֶׁקֶט...בְּשֶׁקֶט
מִסְּכָכָה לִסְכָכָה
אוֹסֶפֶת הַלֶּקֶט
וְכָל שִׁכְחָה.
אָסְפָה הִיא בַּלַּיְלָה
כָּל שֶׁנִּמְצָא,
אָמְנָם זֶה לֹא דַּי לָהּ
זֶה לֵיל מְמֻצָּע.
מִן הָרִצְפָּה אוֹכֵל בֵּיתָהּ
וּבְלַקְּטָהּ ...קִבְּלָה גִּבֶּנֶת,
וְאָנוּ שׁוֹכְחִים אוֹתָהּ
חוֹשְׁבִים רַק עַל שַׁמֶּנֶת.
מֵהַחֻקִּים שֶׁקִּבְּלְנוּ בָּהָר
הָעוֹלָם הָפַךְ מוּאָר.
חזק חזק ונתחזק
שבת מבורכת ובריאה על כל בית ישראל
בלהה ודוד אשל.
