פרשת במדבר - "אִישׁ עַל-מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל-דִּגְלוֹ, לְצִבְאֹתָם" - על ממשל מְשִׁילוּת ודגל במדבר ד"ר זאב (ווה) פרידמן *

יְרוּשָׁלַיִם הַקְּדוֹשָׁה הִיא עִיר שֶׁל שֵׁמוֹת וְהִיא שֶׁלָּנוּ יוֹתֵר...מִשֶּׁל שְׁאַר הָאֻמּוֹת.

פרו' אביעד הכהן - נשיא מכללת שערי מדע ומשפט, הוד השרון


פרשת במדבר - "אִישׁ עַל-מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל-דִּגְלוֹ, לְצִבְאֹתָם" - על ממשל מְשִׁילוּת ודגל במדבר

ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *

פרשתנו מציגה בפנינו שיעור מאלף אודות תשתית המְשִׁילוּת של ממשלת עם ישראל במדבר. מְשִׁילוּת - מושג הרווח במקומותינו, היא היכולת לנהל את ענייני המדינה ממשל (government) ומשילות (governance). המושג מתייחס לתהליך עצמו, לפעילות עצמה שמבצע הממשל . ממשל במדינה מודרנית מכיל רשת שלמה של ארגונים ומוסדות שצריך לקיים תיאום בין חלקיה. אחד הדברים החשובים במשילות ,היא לא רק קבלת החלטות טובות אלא גם דרך היישום שלהן.

משילות של ממשלה, משרד ממשלתי, תאגיד ציבורי ופרטי, מציגים את הסטנדרטים המחייבים את הבעלים, חברי הדירקטוריון והמנהלים המקצועיים. סטנדרטים המחייבים-טוהר מידות, מוסריות וערכים, רציונליזציה של מבנה ארגוני תפעולי, של שקיפות ,נאותות וחובת הדיווח , של מתודולוגיה ,של ביקורת ובקרה, של הפרדת רשויות, של יעילות ואפקטיביות, של יציבות ורציפות שלטונית, של שמירת כספי הקופה הציבורית, של תרבות ארגונית, של מינויים על בסיס מקצועי ועניני, של הגבלת תקופת שירות של דירקטורים ומנהלי תאגידים. אם יתקיימו כל אלו, נוכל לנופף בגאון בדגל הממשל והמשילות התאגידית. פרשתנו מציגה לנו את מהותו ומשמעותו של הדגל.

הבה נעסוק במאמרנו, כיצד ממשל , משילות ודגל משתקפים בפרשתנו.

על משה העומד בראש ממשלת המסע המדברי של עם ישראל ועל אהרן כסוג של ראש ממשלה חילופי, מוטלת המשימה להקים את תשתית הממשל והמשילות : " אֵלֶּה קריאי (קְרוּאֵי) הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם: רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמֹת" ( א', טז'-יז'). משה ואהרן עוסקים באיוש תפקידי שרי שולחן הממשלה.

כיצד ייראה מבנה הממשלה , על ראשיו, שריו ודגלם?

כל שלושה שבטים הם מחנה אחד, סוג של מחנה מפלגתי. כאשר אחד מהשלושה עומד בראשם, נושא את הדגל של המחנה ומכהן כסוג של שר מטעם המחנה המפלגתי של 3 השבטים. לכל מחנה מפלגתי נקבע מיקומו וסדר קדימויות בזמני תנועת היציאה והחניה – ראשון, שני, שלישי ואחרון. דומה שיש בכך ביטוי מסוים של היררכיה בחשיבות הראשים נושאי המשרה הרמה ובמעמדם.

המחנה הראשון ,מיקומו במזרח, בראשו יהודה וכולל את זבולון ויששכר :"הַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב... וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה יִשָּׂשכָר; ....מַטֵּה, זְבוּלֻן; ... כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת-אֲלָפִים וְאַרְבַּע-מֵאוֹת--לְצִבְאֹתָם; רִאשֹׁנָה, יִסָּעוּ."

המחנה השני ,מיקומו בדרום, בראשו ראובן וכולל את שמעון וגד :"דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה, לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן, אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר ...וְהַחוֹנִם עָלָיו, מַטֵּה שִׁמְעוֹן... וּמַטֵּה, גָּד; כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן, מְאַת אֶלֶף וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע-מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים--לְצִבְאֹתָם; וּשְׁנִיִּם, יִסָּעוּ."

המחנה השלישי ,מיקומו במערב, בראשו אפרים וכולל את בנימין וגד : "דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם, אֱלִישָׁמָע בֶּן-עַמִּיהוּד....וְעָלָיו, מַטֵּה מְנַשֶּׁה; .... וּמַטֵּה, בִּנְיָמִן.... כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת-אֲלָפִים וּמֵאָה--לְצִבְאֹתָם; וּשְׁלִשִׁים, יִסָּעוּ."

המחנה הרביעי ,מיקומו בצפון, בראשו דן וכולל את אשר ונפתלי: "דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה, לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן, אֲחִיעֶזֶר בֶּן-עַמִּישַׁדָּי. ..... וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה אָשֵׁר; ....וּמַטֵּה, נַפְתָּלִי; .... כָּל-הַפְּקֻדִים, לְמַחֲנֵה דָן--מְאַת אֶלֶף וְשִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת; לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ, לְדִגְלֵיהֶם."

כאמור יש להוסיף את המחנה החמישי - הלווים, שלא נמנו ולא נשאו דגל, אבל בהחלט מייצגים מחנה :"מַחֲנֵה הַלְוִיִּם, בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת; כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ, אִישׁ עַל-יָדוֹ לְדִגְלֵיהֶם."(ב', א' – ל' ).

כאמור, רק שר אחד לכל מפלגה שחבריה התפקדו ונמנו והם נושאים דגל. קואליציה מקיר לקיר- 4 שרים נשיאי וראשי מחנה. לכל מחנה מפלגתי, מאפיין ייחודי של – דגל, אופי, יכולות , תפקיד ומיקום במחנה המשילות.

נוסיף לרשימת השרים ונושאי הדגלים של מחנה מפלגתם : יהודה , ראובן, אפרים ודן, גם את מחנה לוי שלא נשא דגל וחבריו לא התפקדו . סך הכול- חמישה .

הבה נעשה חשבון : סה"כ ( בלי הלוויים)התפקדו יוצאי צבא כ 600 אלף: "אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְבֵית אֲבֹתָם: כָּל-פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת, לְצִבְאֹתָם--שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. וְהַלְוִיִּם--לֹא הָתְפָּקְדוּ, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד', אֶת-מֹשֶׁה. וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה ד' אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן-חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ--אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו, עַל-בֵּית אֲבֹתָיו." (במדבר, ב',לב'-לד'). אם נחשב שכל משפחה במדבר בממוצע בת 4 נפשות, אז נגיע לסה"כ אוכלוסיית מחנה בני ישראל לסך כ2.4 מיליון נפש. כלומר- 5 שרים לקואליציה של 5 מחנות מפלגתיים שבטיים. אם היינו מתאימים זאת לגודלה של מדינת ישראל כיום, הרי היינו מתאימים החישוב לכדי כ 17 שרים ( 17 בגימטריה= טוב). נקודה מעניינת למחשבה, אודות משילות שיש בה מידתיות.

רש"י( 1040-1105) מבהיר לנו מהי משילות בשתי תובנות- מנהיגי ומשרתי ציבור עליהם להיות ראויים למשרתם וגם שירותם הציבורי חייב להיות קצוב בזמן :- "נשא את ראש"- מנה מהם את הראוין לעבודת משא והם מבן שלושים ועד בן חמישים שנה."

ר' משה אלשיך (1593 - 1508 ) מציג לנו קריאה למנהיגי המשילות לנהוג ברגישות אנושית ובצניעות:" ועוד עשה הוא יתברך בתורתו, בל יתגאה יהודה באומרו- אני ראשון לכולם. על כן אמר: והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאותם, כלומר, לא עתה יבושו השאר, פן יאמר יהודה: גדול אנכי, כי אני ראשון לכולם- כי הלא אינו לפניהם, רק כאילו האחרים קידמוהו ובתוספת וי"ו, כאילו הוא נוסף עליהם....וגם נזכר דגלו כלאחר יד ולא כאחרים....לבל תזוח דעתו על הקדימה."

מהי משילות? – ממשל מסודר . כך משרטט זאת בפרשנותו שמואל דוד לוצאטן- שד"ל ( 1800 – 1865 ) ( במדבר, א', נב'): " דגל אין תחילת הוראתו לא נס ולא מפה, כי זה טעם אות, איש על דגלו באותות( ב', ב'),אבל הוא כתרגום אונקלוס וכל הקדמונים- חברה מסודרת( דגלו- טקסה באונקלוס מלשון יוונית ופירושה סדר וחברה).והדגל נבדל מן המחנה להיות אנשיו קבועים ומסודרים תחתיו...הלוא תראה בכל הפרשה דגל נאמר על בני אדם, לא על נס ומפה."

מדוע ממשל ומשילות נאותים כה נדרשים במסע בני ישראל במדבר ?

הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס( 1899 - 1986) כתב את ספרו " האלף", שבו מופיע סיפור קצר:" שני המלכים ושני המבוכים" – "מלך ערב נכנס למבוך אותו בנה מלך פרס ומצליח לצאת ממנו לאחר שעות רבות ורק לאחר תפילה. הוא מבטיח למלך הפרסי שיום יבוא והוא יראה לו את המבוך שלו, שהוא מסובך הרבה יותר. לאחר שהוא שובה את מלך פרס, הוא מעלה אותו על גמל ומוליך אותו במדבר. שלושה ימים רכבו, עד שאמר לו: "הו מלך הזמן, עיקר הדור וסימלו. בבבל ביקשת להביא עלי אבדון במבוך של ארד, עתיר מדרגות, דלתות וכתלים. עכשיו מצא הכול יכול לנכון שאראה לך את המבוך שלי, שאין בו מדרגות לעלות בהן, דלתות להבקיען, או חומות להצר את צעדיך. ואז התיר את כבליו והניחו בלב המדבר, שם מת ברעב ובצמא" .

הסיפור מציג לנו שני טיפוסי מבוכים במדבר, המבוך הראשון הוא מבוכו של מלך פרס, המאופיין במחיצות, בגבולות, חסמים, ומנגנוני הגנה. זה מבוך המייצג את הגבולות והסדר המדברי. לעומתו, המבוך השני של מלך ערב, מאופיין בשטחו הפתוח, ללא גבולות ומחיצות.

צא ולמד , במבחן התוצאה, מהמבוך הראשון בעל הסדר והגבולות, יוצאים בשלום ואילו מהמבוך השני הפתוח ללא גבולות, שם מתים ברעב ובצמא. משילות תוחמת גבולות ברורים.

פרשתנו מבליטה את הדגל המתנוסס מעל ראשי המחנות השונים, הבה נשאל - מהו ערכו ההיסטורי ומשמעותו לעם הנודד במדבר הגלויות והגיע לבסוף לארצו המובטחת, בדמותה של מדינת ישראל ?

ד"ר יואל רפל במאמרו : "בעקבות גלגוליו ההיסטוריים של דגל המדינה", מקור ראשון, כ״ט בניסן ה׳תש״ף (23/04/2020, מציג לנו כרוניקה של הדגל : " מסתבר אפוא כי לא הרצל הוא שהגה את צורת הדגל הלאומי וצבעיו כפי שהם מוכרים לנו. ומאליה עולה השאלה: כיצד הגענו לדגל הכחול־ לבן ומגן דוד במרכזו? במדרש תנחומא (במדבר י') נאמר: "איש על דגלו – חִבָּה גְּדוֹלָה חִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲשָׂאָן דְּגָלִים כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִכָּרִין בְּנֵי רְאוּבֵן לְעַצְמָן וּבְנֵי שִׁמְעוֹן לְעַצְמָן". מדברים אלה עולה ייעוד הדגל – סמל הזדהות חברתית. אך לדגל יש חשיבות לא רק כלפי פנים, אלא אף כלפי חוץ (תנחומא שם, יא): "קדושים וגדולים ישראל בדגליהם, וכל האומות מסתכלין בהם".

הרב י"ד סולובייצ'יק נתן לדגל משמעות נוספת, הלכתית, הנקשרת בהקמת מדינת ישראל (חמש דרשות, ירושלים תשל"ד, עמ' 89): " בגדי יהודי מקבלים קדושה מסוימת כשהם מוכתמים בדם קדוש. והדברים קל וחומר בן בנו של קל וחומר לדגל הכחול לבן, שטבול בדמם של אלפי צעירים יהודים (דתיים ולא דתיים) שנפלו במלחמת השחרור בהגנתם על הארץ והישוב."

היכן היא ראשיתו של דגל מדינת ישראל הכחול ־ לבן?

במוצאי שבת 31 באוגוסט 1897, נפתח בעיר באזל שבשוויץ הקונגרס הציוני הראשון. לפי המסופר, ביום שישי אחר הצהריים עדיין לא הוחלט מה יהיה הדגל שיונף למחרת מעל בניין הקזינו בבאזל, שהיה אולם קונצרטים מפואר ויפהפה במרכז העיר. בסוגיית הדגל טיפל עוזרו של הרצל דוד וולפסון, שהציע (ספר הקונגרס לציון עשרים וחמש שנים לקונגרס הציוני הראשון, ירושלים תרפ"ב): הטלית בה אנו מתעטפים לתפילה יום יום, בחול ובשבת, בימי המעשה ובימי המועד – לבנה היא ופסי תכלת עוטרים אותה. יהי נא דגלנו לבן עם פסי תכלת… עלינו להוציא את דגלנו המקופל מתיקו והיה לנו לנס וגאון, לעיני כל ישראל ולעיני כל העמים. ציוויתי לעשות דגל לבן תכלת ולציין בו מגן דוד. כך נברא דגלנו הלאומי. שנים רבות הניפו את הדגל הכחול-לבן אך לא הוענק לו מעמד רשמי. התנועה הציונית הקדישה לשאלת הדגל דיון מיוחד רק בקונגרס השמונה-עשר שנערך ב-1933. למעמד רשמי ומחייב זכה הדגל רק בעת החלטת מועצת המדינה הזמנית (פרוטוקול מועצת המדינה הזמנית 28.10.1948). באותה ישיבה אמר שר הדתות הרב יהודה הכהן פישמן (מימון): "לדידי נתקדש דגל זה במסורת עתיקה מאז – תכלת ולבן...דוד וולפסון הציע זאת (את הדגל) על יסוד צבע הטלית שהיא תכלת ולבן, ואני חושב שיש לקבל את ההצעה עם התוספת של מגן דוד, שנתקדש גם הוא במסורת ישראל". כפי שמצאנו, דגל הכחול-לבן ומגן דוד במרכזו היו מוכרים שנים לא מעטות לפני הקונגרס הציוני הראשון." ( ד"ר יואל רפל, דגל כחול לבן, המועצה לקידום המורשת הישראלית, נוסטלגיה און ליין)

לכבודו של יום ירושלים בסמיכות לשבת פרשתנו , הנה באה ירושלים ,עיר שלם, שאוחדה בתשכ"ז ,נושאת דגלה וקוראת למשילות שיש בה אחדות ,קדושה וטוהר: " כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב', ג'). כידוע במלחמת השחרור יוצאי הצבא היו מפוצלים בין שבטים ומחתרות- הגנה, אצ"ל ולח"י וכל מחנה לחם לבדו ונכנס לירושלים משער אחר ולצערנו ירושלים העתיקה נפלה בידי הירדנים וגם הכותל שריד בית מקדשנו. במלחמת ששת הימים צבא ההגנה לישראל, נכנס כמחנה מאוחד בשער האריות. כדברי הנביא ישעיהו: "עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם, הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם"( ישעיהו, מ',ט').

ירושלים משמיעה את קולה ומביאה את בשורתה: כוחנו באחדותנו, כוחנו בדוגמא האישית של מנהיגינו ומשילותנו.

כניעה ללא תנאי: ד"ר מאיר סיידלר.

כניעה ללא תנאי

השבוע חל, לפי הלוח העברי, אחד התאריכים החשובים ביותר בתולדות האנושות. אור לכ"ו אייר ה'תש"ה (8 במאי 1945) חתמה גרמניה הנאצית על כניעה ללא תנאי. הדרך לכך נסללה יותר משנתיים לפני כן. ב-24 בינואר 1943 בהצהרת הסיום של ועידת קזבלנקה בה תיאמו בעלות הברית את מהלכי המלחמה נגד גרמניה, הפתיע הנשיא האמריקאי רוזוולט את העולם בדרישה ל"כניעה ללא תנאי" (unconditional surrender). אף כי רוזוולט ייזכר לדראון עולם על חוסר המעש שלו אל מול השמדת היהודים בשואה, בקזבלנקה הוא הוכיח אינטואיציה של מדינאי דגול החש את משק כנפי ההיסטוריה. רק כניעה ללא תנאי הלמה את אופייה המפלצתי של גרמניה הנאצית וצרבה בתודעת האנושות כולה שיש רוע שאסור להתפשר אתו.

למרות שהשנה ציינו ברחבי העולם 75 שנה ליום הניצחון על גרמניה הנאצית, במדינת ישראל ה-8 במאי בקושי הוזכר (את התאריך העברי שכאמור חל השבוע, אף אחד לא מכיר). יתכן שהחמצתי אזכור רשמי כלשהו שנרשם לפרוטוקול, נדמה לי גם ששמעתי על אירוע ווירטואלי כלשהו של ווטרנים (ותיקי מלחמת העולם השנייה) שהתקיים בצל הקורונה, אך כל זה לא באמת חדר לתודעת הציבור. בהשוואה למדינות אירופה וארה"ב שבהן הורגשה תכונה רבה כבר לקראת התאריך העגול, והיום עצמו צוין בכותרות ראשיות, במדינתנו למודת ימי הזיכרון, ציון 75 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית חלף כלא היה, ולא בגלל הקורונה.

הסיבה לכך פשוטה: ב-8 במאי 1945, כאשר יצאו ההמונים ברחובות לונדון, פאריס וניו יורק לחגוג את ניצחונם על גרמניה הנאצית, העם שמיליונים מבניו הושמדו בתאי הגזים ובשדות הקטל של מזרח אירופה, לא היה מסוגל לשמוח. וכך רשם ביומנו דוד בן גוריון ששהה באותם ימים בלונדון בירת אנגליה והביט מחלון חדרו על האנגלים הצוהלים ברחובות: "יום הניצחון – עצוב, עצוב מאוד", והוסיף ציטוט מהנביא: "אַל תשמח ישראל אֶל גיל כעמים ..." (הושע ט, א). אין אנו יכולים להצטרף לשמחת העמים לאחר שנחשפנו באופן סופי לממדי האסון שפקד את עמנו.

אור לכ"ו באייר תש"ה גרמניה הנאצית חתמה על כניעה ללא תנאי. בדיוק עשרים ושתים שנה לאחר מכן, בכ"ו באייר תשכ"ז, פרצה מלחמת ששת הימים, "מלחמת הגאולה" כפי שכינה אותה מנחם בגין. יום ירושלים נקבע ליומיים לאחר מכן, לכ"ח באייר. גם יום זה חל השבוע. הפעם היה זה העם היושב בציון שחגג לבדו.

רק באחרית הימים, כאשר "ימלא שחוק פינו", הרוע בעולם ייכנע ללא תנאי, "ומלאה הארץ דעה את ה'", או "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה" ומובטחים אנו שגם אומות העולם יצטרפו לשמחתנו.

לתגובות: meir.seidler@gmail.com

חמשיר לשבת:

מדבר ועיר ללא סוף. דוד אשל

מַשְׁקִיפָה יְרוּשָׁלַיִם מִפִּסְגוֹתֶיהָ

עַל דּוֹרוֹת בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ,

מַשְׁקִיפָה עֲלֵיהֶם יְרוּשָׁלַיִם

מִיּוֹם צֵאתָם אֶת מִצְרַיִם.

צַעַד אַחֲרֵי צַעַד

עַד בּוֹאָם אֶל הַיַּעַד,

וּמֵאָז, הִיא עִיר שֶׁלֹּא נִגְמֶרֶת

עִיר, שֶׁלֹּא נַחְלִיפֶהָ בָּאַחֶרֶת.

יְרוּשָׁלַיִם יוֹתֵר לֹא תִּגֹּף

וּכְמוֹ הַמִּדְבָּר, עִיר לְלֹא סוֹף.

עִיר שֶׁלֹּא נִגְמֶרֶת/ דוד אשל *

קְדֻשַּׁת הָעוֹלָם אֵלֶיהָ נִשְׁטֶפֶת

וּבִקְדֻשָּׁתָהּ...עוֹלָם הִיא עוֹטֶפֶת.

כְּמוֹ אָז כֵּן גַּם עַתָּה

יְרוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם לֹא שָׁקְטָה,

כָּל יוֹשְׁבֶיהָ תְּמִימִים

וְסִבְלָהּ כְּסִבְלוֹ שֶׁל בָּא בְּיָמִים,

עִיר... סְפוּגַת מַכּוֹת

עֲמוּסָה... בְּעַתִּיקוֹת.

עיר נְבוּאָה וְעִיר שֶׁל מַלְכוּת

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלָּנוּ הִיא עִיר שֶׁל שְׁלִיחוּת,

עִיר שֶׁאֲבָנֶיהָ מְחַבְּקוֹת

וְיוֹשְׁבֶיהָ...מוֹסִיפִים לְחַכּוֹת.

עִיר שֶׁחִכְּתָה לַשַּׁיָּרָה

וְהִיא עִיר...שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִגְמְרָה,

הַמַּר בָּהּ... מָתוֹק

וְכָל אֶבֶן צוֹעֶקֶת, גַּם אִם תִּשְׁתֹּק.

עִיר שֶׁל קוֹל וְשֶׁל דְּמָמָה

שֶׁל מָחוֹל לַנְּשָׁמָה,

שְׁטוּפַת אוֹר חַמָּה

וּבִתְאוּרַת לַיְלָה, מַרְשִׁימָה.

יְרוּשָׁלַיִם הִיא הַצְלָחָה וְהִיא אֵיכָה

וְהִיא כְּמֶרְכָּבָה... שֶׁלֹּא תַּשׁ כּוֹחָהּ,

עִיר שֶׁשּׁוֹלֵט בָּהּ הָרוּחַ

וְהִיא זְקוּקָה לַפִּעֲנוּחַ

יְרוּשָׁלַיִם הַקְּדוֹשָׁה הִיא עִיר שֶׁל שֵׁמוֹת

וְהִיא שֶׁלָּנוּ יוֹתֵר...מִשֶּׁל שְׁאַר הָאֻמּוֹת.

מתוך ספרי "פניני רוח"

הוצאת "ניב", 333 עמודים.

יום טוב ירושלים

שבת מבורכת ובריאה על כל בית ישראל

בלהה ודוד אשל