הרב עמיעוד סלומון-במסר מוקלט דקה וחצי, "טעות פרוידיאנית"
.............................................................................................
אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים לקבל את תרומתך על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות:
דרך אתר החברה www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46
במס הכנסה.
.............................................................................
לפניכם מיזם קצר נוסף שהעליתי יחד עם האפליקציה "קול הלשון" (ניתן להוריד גם לטלפון *)
פרק יומי בנביא החל מספר יהושע, מוגש מפי
הרב רפאל נוסבוים,
הכולל: הקראת הפרק, הצגת הרקע, תוך שימוש במדרשים ומפרשי חז"ל,ולסיום-סיכום. (בממוצע 15 דקות פרק).
להשמעת הפרק לחצו כאן:(בגלל עומס הפרק עולה תוך 30 שניות סבלנות בבקשה, זה כדאי)
https://www.kolhalashon.com/new/Media/PlayShiur.aspx?FileName=31470116&Video=True
לפרקים הבאים לחצו למטה: הפרק הבא.
....................................................................................................................
פרשת חיי שרה - "וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים " –אחרי השבעת הכנסת- הגיע זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
השבוע הושבעה הכנסת ה-25 של מדינתנו המתקרבת לגיל ה-75. עוד מעט תְכוֹּנָן הממשלה החדשה על קווי יסודותיה. אוכלוסיות ומגזרים שונים נושאים עיניהם לכנסת ולממשלת ישראל ,בציפייה דרוכה לפועלן עבורם ולמענם. כך גם ניצבת לה אוכלוסייה עתירת זכויות הקוראת לראשיה – הנה הגיע, זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה.
אוכלוסיית הזקנים מאופיינת בשלושה מעגלים:
המעגל הראשון - "עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ "( תהילים, צב', טו'). מתאפיין, בזקנים בריאים, יצרניים, פעילים ומתנדבים, לומדים ומועשרים בידע ובתחביבים ומודעים לזכויותיהם ויודעים למצותם.
המעגל השני - " אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי, לְעֵת זִקְנָה; כִּכְלוֹת כֹּחִי, אַל-תַּעַזְבֵנִי ". (תהילים, עא', ט') מתאפיין בזקנים, עם בעיות בתפקוד , תלות בממסד. זקנים החשופים לסכנה ולסיכון, חסרי ישע. נתונים בעוני ובמצוקה כלכלית , חלקם סובל מבעיות תזונה , גלמודות, ערירות ובדידות. חלקם, הם קורבן לאלימות וניצול. חלקם ,סובלים מבעיות רפואיות ונתונים במצוקה נפשיות.
המעגל השלישי - " אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי "( תהילים, נא',יג'). מתאפיין בזקנים הסובלים מדמנציה וירידה קוגנטיבית.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, צפוי מספרם של בני ה-65 ומעלה בישראל, להוות בשנת 2025 , כ-15 אחוז מהאוכלוסייה.
תחזית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קובעת, כי בעוד פחות משני עשורים, תהיה תוחלת החיים הממוצעת 84.8 שנים לגברים ו-89.5 שנים לנשים.
אם עד כה ידענו לאפיין את אוכלוסיית הזקנים כמייצגים את הגיל השלישי, הרי כיום כבר מאפיינים את הישישים גילאי 80+, כבני הגיל הרביעי - "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה " (איוב, יב', יב').
פרשתנו מאירה זרקור, לזִקְנָתוֹ של אברהם אבינו :"וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַד' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם, בַּכֹּל" (בראשית, כד', א').
כיצד מתיישבת הסיפא עם הרישא של הפסוק. מהי הכוונה- "בַּכֹּל" ?.
שאלתנו מתחדדת עוד יותר ,נוכח פועלו של אברהם בפרשתנו: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן, וְאֶת מְדָן, וְאֶת מִדְיָ וְאֶת יִשְׁבָּק, וְאֶת שׁוּחַ". (בראשית, כה', א', ח').
כיצד- "אַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים" מתכתב עם - "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה..." ? הילכו שניהם יחדיו?
דומה שכן.
פרשתנו מציגה את המשמעות והפרקטיקה של הדאגה לאדם הזקן- זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה:" וַד' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם, בַּכֹּל".
הנה לנו אקטביזם אברהמי, שלמרות גילו המופלג, הוא איננו נח ,או פסיבי בסולם מינור. אברהם מציג לנו פרקטיקה של - זִקְנָה פעילה . הוא נושא אישה שיולדת לו ששה ילדים. אישור לכך נקבל בהמשך פרשתנו : " וְאֵלֶּה, יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי: מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְחָמֵשׁ שָׁנִים. וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל עַמָּיו".
אברהם מסיים את חייו בגיל 175 , בסולם מז'ור – "זָקֵן וְשָׂבֵעַ".
אלברט שוויצר ( 1875-1965 )מוזיקאי, פילוסוף ורופא, זוכה פרס נובל לשלום לשנת 1952, אמר: "איש אינו מזדקן בשל מספר השנים שהצטברו מאחוריו, אדם מזדקן כשהוא נפרד מהאידיאלים שלו...כל עוד ליבך פתוח לבשורות היופי סביב לעליצות, לתעוזה ולתחושת עוצמתו של כדור הארץ, כל עוד קיימים בקרבך היכולת לחוש את קרבת בני האדם, את המודעות לאין סוף, סימן שאתה צעיר"
מַרְקוּס טוּלִיוּס קִיקֶרוֹ (106-43 לפנה"ס) מגדולי אנשי הרוח ברומא העתיקה, כתב בספרו על הזִקְנָה: "מלאו לי 84. לא לגמרי החלשתני זקנתי. לא פגעה בי אנושות. עוד כוחי עומד לי בסנאט, באספת העם בקהל מרעי בני חסותי ואורחי...כשם שלא כל יין יחמיץ עם התיישנו, כך גם לא כל אדם יחמיץ עם הגיל".
אלפיים שנה לאחר קִיקֶרוֹ, ארגון הבריאות העולמי WHO פרסם מסמך מדיניות בשנת 2002, על זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה, שהשמירה על איכות חיים בתוחלת חיים היא:" להמשיך להיות פעיל, להמשיך להיות מעורב בפעילות חברתית, כלכלית, תרבותית, רוחנית ובענייני ציבור ובפעילות גופנית ותזונה נכונה".
ליסה פלדמן בארט חוקרת מדעי המוח מבית החולים הכללי במסצ'וסטס , קובעת כתוצאה ממחקריה, שבין הפעילויות התורמות באופן יעיל לזִקְנָה פעילה, לשמירה על כושר קוגניטיבי של איכות חיים בתוחלת חיים, הן - לימודי שפות, לימודים אקדמיים ,אימון בנגינה על כלי מוזיקלי חדש, פעילות ספורטיבית ופעילות אירובית. (סדרת מאמרים בעיתון "הארץ" על זִקְנָה פעילה ,מ- 1.1.17 ו- 3.1.17 ).
מחקר של פרופ' ליאת איילון מאוניברסיטת בר אילן, שפורסם במאמר ב- 2008 (International Psychogeriatrics) , מצביע על כך - שהתנדבות קשורה לאריכות ימים. בקרב בני 60 ומעלה בישראל, אלו שהתנדבו היו בסיכון נמוך למוות. 8.24% מאלו שלא התנדבו לעומת 2.12% מאלו שהתנדבו ,נפטרו במהלך 6 שנים.
חשיבותה של זִקְנָה פעילה, היא קריטית במשבר גיל הפרישה והיציאה לפנסיה והשלכותיה. כאשר לא אחת אדם פעיל שכלית פיזית ונפשית , באִבְחַת חרב מוצא עצמו במציאות של רִיק ,פסיביות, תחושת ערך ודימוי עצמי ירודים.
הצייר קלוד מונה צייר בגנו את בריכות שושני המים בעשור התשיעי לחייו. ג'וזפה ורדי כתב את האופרה פַלְסְטַף, כשהיה בן 85, בנג'מין פרנקלין המציא את העדשות הבי-פוקליות בגיל 78. האדריכל פרנק לויד רייט עיצב את מוזאון גוגנהיים בניו יורק בגיל 92. מיכלאנג'לו ,מאטיס ופיקאסו- כולם נותרו יצירתיים בעשור התשיעי לחייהם.
הנרייטה סאלד (1860-1945 ) התייחסה לזִקְנָה פעילה:
"but the old sees better ,The young has better visual ability "
הנה כי כן- זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה, מאיר את האחריות המשילותית של האדם על איכות חייו, אך באותה נשימה, תובעת גם - מְשִׁילוֹת של השלטון , להעמיד לאדם הזקן תשתית ראויה שתאפשר לו זִקְנָה פעילה-וַד' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם, בַּכֹּל".
אך זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה קורא לאחריות הממלכה והמדינה לאדם הזקן, גם כאשר גופו בוגד בו ואף משפיע על נפשו . כך ההפטרה לפרשתנו מציגה זאת : "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ...וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת-אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד-מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ ". ( מלכים א', א', א'-ד').
הנה כי כן,זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה, דורש אחריות ודאגה לגופו ולנפשו של האדם הזקן, הנזקק לרשת בטחון חברתית.
אך זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה, מאיר זווית נוספת והיא - התשתית הארגונית והאפקטיבית הנדרשת, למימוש מיטבי של הדאגה לאדם הזקן. הבה נקרא זאת בפרשתנו: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ" ( בראשית, כד', ב'). לצערנו, אנו עדים במדינתנו לפיצול האחריות והסמכויות לטיפול באדם הזקן. כך אנו מפצלים עצמנו לדעת, בין משרדי ממשלה וגופים שונים ואיננו מאגמים את התכנון והספקת השירותים, תחת קורת גג אחת. ריבוי הגופים ואי התיאום ביניהם והעדר ניהול מרכזי אחד, גורם לכפילויות ולבזבוז משאבים, על חשבון הזקן. כך לדוגמא, מרכזי יום לזקנים תשושי גוף ונפש, אינם זוכים לקבל מימון ממשלתי.
הנה הקריאה לממשלה החדשה – הגיע זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה -לימדו זאת מפרשתנו- גורם אחד מושל , מתכלל ומנהל, את מְשִׁילוֹת הזִקְנָה :" זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ".
הגיע זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה, להקים רשות לאומית לגיל הזהב , שתאגם ותמזג תחת כנפיה, את ריכוז המידע והנתונים , התכנון , הרגולציה, הפיקוח ,הבקרה וההערכה, על כמות ואיכות השירותים הניתנים לזקנים, בעתות של שגרה וחירום כאחד. כל זאת, על מנת להבטיח רצף של שירותים, לרצף של צרכים, במעגלי הזִקְנָה השונים.
זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה קורא לחברה כולה, לבער מקרבה את - הגִּילָנוּת (איג'יזם Ageism),מבית מדרשו של ד"ר רוברט באטלר ( 1927-2010), שגיבש, באופן רעיוני ותאורטי, את המושג גּילָנוּת בשנת 1969, המתאר דעה קדומה כנגד אדם, המבטאת אפליה. סוג של סטריאוטיפ המתקבע כלפי אדם עקב גילו, בלי להתייחס לתכונותיו האישיות של האדם ויכולותיו.
זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָהיביא בכנפיו את מימושה של נבואת הנביא זכריה, בחיבור הבין דורי: "כֹּה אָמַר ד' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ, יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים, בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (זכריה, ח', ד'-ה').
זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה קורא למנהיגינו, להעניק כבוד והדר לזקני השבט, של אחים ואחיות גם יחד, כשרוממות הדאגה לאדם הזקן, תהא בפיהם ובידם כאחד.
כך זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה, יתנגן באוזנינו בשירי הדרך של המשוררת לאה גולדברג ( 1911- 1970 ) : " וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ, וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם, וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ...לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל, לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל ".
שבת שלום- ד"ר זאב (ווה) פרידמן. מנכ"ל מלב"ב
&
ב"ה
"פרשת חיי שרה - שרה וחוה"
ד"ר עדנה הילביץ-חברת הנהלה בחברה לחקר המקרא
בפרשת חיי שרה מופיעים לראשונה בתורה שני יסודות חשובים לבניין עם ישראל.
היסוד הראשון – קניית אדמה – מערת המכפלה. היסוד השני – נישואים ובניית משפחה – ארוסי רבקה ויצחק. על שני ספורים אלה ניתן לומר כי הם הארוכים ביותר בכל סיפורי התנ"ך בנושאים אלה. למרות שכבר נפטרה, היא מוזכרת בכל פרק בפרשה מה מיוחד בה כל כך בשרה? הפרשה פותחת בתיאור מותה: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה" (בר', כ"ג: א').
בחומש ישנן חמישים וארבע פרשות, מתוכן שש פרשות שנקראות על שם דמות מסויימת: נח, חיי שרה, יתרו, קרח, בלק ופנחס. ידוע כי שם הפרשה נגזר לרוב מהפסוק הראשון של הפרשה, ושרה היא האישה היחידה שעל שמה נקראת פרשה. זאת ועוד, למרות שניתן למצוא את שמות האבות בפסוק ראשון של פרשה זו או אחרת, לא נקראה פרשה על שמם.1] באופן כללי בתנ"ך אנו מוצאים מיעוט של שמות נשים לעומת שמות גברים. וכך נמצא כי בכל המקרא ישנם אלף ארבע מאות עשרים ושש שמות פרטיים, מתוכם רק מאה ואחד עשר שמות של נשים.2] דמותה של שרה חולשת על שלוש פרשות (לך לך, וירא, חיי שרה) והיא מוזכרת עשרות פעמים בשמה (שרי/שרה) לאורך הפרקים והסיפורים. שרה, שלא כרגיל, מוזכרת בשמה גם לאחר מותה; גם בסיפור מותו של אברהם וגם לקראת סוף ספר בראשית כאשר יעקב טורח לספר שוב על מערת המכפלה ועל מבוקשו להיקבר בה. (בר', מ"ט, ל"א).3]
שרה מתייחדת גם לעניין שינוי השם, שאותו נמצא בד"כ אצל גברים.4] בנוסף היא זוכה לברכה מפי האל: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּוּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיו" (בר' י"ז, ט"ו)ּ. את אותה הבטחה שומעת שרה ישירות גם מפי המלאכים ולא רק מאברהם כשם שכתוב: "ְושָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל" (בר', י"ח. י').5] ניתן למצוא עוד נשים המבורכות במקרא כמו: רבקה על ידי אחיה: "וַיְבָרְכוּ אֶת-רִבְקָה" (בר' כ"ד, ס'), אביגיל על ידי דוד: "וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתּ"ְ (שמ"א, כ"ה, ל"ג), בועז מברך את רות: "וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי" (רות, ג', י').
בתיאור פטירתה של שרה מפרט הכתוב את גילה, את מקום קבורתה ואת סדרי הקבורה. המפרשים שמו לב לניסוח החריג שהתורה מקדישה לתיאור מספר שנותיה של שרה. פרושו רש"י לפסוק (שהולך בעקבות המדרש) ידוע: "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו, בת ק' כבת כ' לחטא מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת ק' בלא חטא, ובת כ' כבת ז' ליופי, "שני חיי שרה"- "כלן שוין לטובה".6]
ישנן עוד נשים טובות וראויות במקרא, שאינן מתוארות כחוטאות, והכתוב מעיד עליהן במפורש שהן יפות. יחד עם זאת לא מצאנו אצלן ניסוח כל כך ממלכתי ומכובד.
וכך כותב הזהר (ח"א, קכ"א, ב' מתורגם)
"רבי יוסי אמר: מה נשתנה שרה שנכתבה מיתתה בתורה, מכול הנשים שבעולם שלא נכתבה כך מיתתן בתורה? אמר רבי חייא: ולא? והרי כתוב "ותמת רחל", וכתוב "ותמת שם מרים", וכתוב "ותמת דברה מינקת רבקה", וכתוב "ותמת בת שוע אשת יהודה". אמר רבי יוסי: בכולן לא כתוב כמו שכתוב בשרה, שנאמר ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה, שהרי בכולן לא נמנו ימים ושנים כמו לשרה: בכולן לא נכתבה פרשה מיוחדת לבדה כמו לשרה".
וממשיך הזהר ועונה:
"באה חוה לעולם, נדבקה באותו הנחש, והטיל בה זוהמה, וגרמה מוות לעולם ולבעלה... באה שרה וירדה, למקום הס"א, ועלתה, ולא נדבקו בה הקליפות, כמ"ש, ויעל אברם ממצרים, הוא ואשתו וכל אשר לו".
על דרך הפשט אפשר לומר כי הנחש הצליח לפתות את חוה, ובכך באה מיתה לעולם לה ולבעלה. ואלו שרה שירדה למצרים והייתה בבית פרעה המכונה "נחש", לא התפתתה, ניצלה ויצאה בשלום והצילה גם את בעלה ממצרים כפי שהוא בעצמו קיווה: "וחיתה נפשי בגללך" (בר': י"ב, י"ג).
גדולי ישראל ראו במעשי שרה דבר נוסף: "והתיקון על חטא עץ הדעת נעשה ע"י שרה דווקא... ששרה תיקנה מה שקלקלה חוה".7]
כיצד תיקנה שרה את חטא עץ הדעת? בעוד שחוה ואדם אכלו והתקללו והביאו מיתה לעולם, אברהם ושרה האכילו אנשים אחרים בחסד, התברכו והביאו חיים לעולם.8] נראה שיש להוסיף ולומר כי הנחש שהסית לאכילה מעץ הדעת גרם לבלבול בין טוב לרע. אם קודם לכן הטוב היה מוחלט והרע היה מוחלט, כעת הם התערבבו ויש קושי להבחין ביניהם.9] שרה, שלא דבק בה ה"נחש", ידעה להכריעה בין טוב לרע. כך לדוגמה שרה אומרת לאברהם: "בּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (בר': ט"ז, ב') ומבלי להתבלבל: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק" (שם, כ"א י') ההכרעות ששרה עשתה היו כל כך, חדות וגורליות עד שצריך היה שהקב"ה יתערב וירגיע את אברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (שם, שם, י"ב).
חוה ושרה התברכו שתיהן מפי ה' בפרי בטן. חוה לא שמעה ממקור ראשון את הצו האלוקי על "עץ הדעת", שרה גם היא לא שמעה את ההבטחה מכלי ראשון בברית בין הבתרים בדבר ירושת הארץ. וכך נמצא, שבעוד שדברי חוה לאישה בדבר הפרת דבר האל הובילו לגרוש מגן העדן, דרישת הגרוש של שרה מאישה הובילה למימוש הבטחת האל. יתכן אף לומר בזהירות כי כתוצאה מהגרוש ילדיה של חוה נותרו ללא הגנה וללא אדמה, ואלו שרה שדרשה גרוש הגנה בכך על בנה. שרה יודעת להבדיל בין טוב לרע ומבינה שיצחק ראוי לרשת את הארץ. אין זה פלא, אם כן, שהתורה מנציחה את פטירת שרה באופן ממלכתי, והיא זוכה להיות הראשונה שלכבודה תקנה אדמה בארץ ישראל. יצחק בנה שמבין את גודל מעלת אמו ופועלה עתיד להביא את אהובתו רבקה לאוהל אמו, ויחד עימה יזרע מאה שערים בארץ המובטחת.
1] ראו : "ויאמר ה' אל אברם לך לך" (בר': י"ב, א'), "ואלה תולדת יצחק" (בר': כ"ה, י"ט), "ויחי יעקב" (בר': מ"ז, כ"ח).
2] בעניין האזכורים של נשים בתנ"ך ניתן לחלק אותן באופן כולל לשלוש קבוצות: אלו שכלל איננן נזכרות בשמן לדוגמה: בת פרעה, אשת מנוח. אלו המוזכרות בשם פעם אחת לדוגמה: אלישבע בת עמינדב, כזבי בת צור ואלו המוזכרות יותר מפעם אחת לדוגמה: רחל, מיכל, אסתר. ראו: C.L. Meyers (ed.), T. Craven and R.S. Kraemer (associate editors), Women in Scripture: A Dictionary of Named and Unnamed Women in the Hebrew Bible, Boston 2000, p.
34
3] שרה מוזכרת גם ע"י הנביא ישעיהו: "הַבִּיטוּ אֶל-אַבְרָהָם אֲבִיכֶם, וְאֶל-שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם" (ישע' נ"א, ב').
4] נעמי קראת לעצמה "מרא" אך לא מדובר כאן בשינוי שם כי אם בכינוי שנותנת לעצמה בעקבות מאורעות חייה: "וַתּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל-תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, קְרֶאן לִי מָרָא" (רות: א', כ').
5] הגר מתברכת בצאצאים מפי המלאך: "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב" (בר', ט"ז,י') אם כי השורש ב.ר.כ אינו מוזכר בדברי המלאך להגר.
6] ראו: מדרש ב"ר נ"ח, ילק"ש פרק כ"ג ד"ה: "ויהיו יהיו חיי שרה", וכן את דברי הביקורת של הרמב"ן על פרושו של רש"י. רש"י מתייחס לקושי שבפרוט שנות חיי שרה. קושי נוסף הוא החזרה על הביטוי "חיי שרה". וכן השימוש בביטוי "ויהיו" שלא נמצא בתיאורי פטירת האבות.
7] מאמרי אדה"ז, להבין מאמר הזוהר - חיי שרה, תקס"ו חלק א'. מ.שנאורסון, חיי שרה - מאמרים מלוקטים חלק א', תשמ"א. וראו ההפניות שם בהערה 43. ראו גם: שם משמואל לבר' כ"ג א'.
8] בלשון האלשייך לפסוק הפותח את הפרשה: "אלו אכלו והאכילו מה שמביא מיתה לעולם. ואלו אכלו והאכילו מה שמביא חיים לעולם".
9] על מהות השינוי שחל בהופעת הטוב והרע כתוצאה מאכילת עץ הדעת ראו לדוגמה: אלשייך, מלבי"ם, רמח"ל.
&
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון,חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא
'מקראות', בינה בתורה, לפרשת חיי שרה:
רוצה מערה לקבורה? קנה את כל השדה!
בפרשיית מות שרה וקבורתה אנחנו קוראים על אברהם שהשתחווה (פעמיים)! לפני "עם הארץ", בני חת – איך יכול אברהם אבינו להשתחוות לפני "עם הארץ"?
שאלה זו יכול לשאול רק מי שאינו יודע שהביטוי "עם הארץ" בלשון התורה, אין לו דבר וחצי דבר עם 'עמי ארצות' שבלשוננו (ובלשון חז"ל). "עם הארץ" שבתורה ובמקרא, פירושו האנשים החשובים, בעלי הנחלות, בעלי האדמות ובעלי הזכויות. ידוע לכולם שבעלי אדמות הם בעלי נכסים וגם בעלי זכויות. אברהם היה אמנם "נשיא א-לוהים" בעיני בני חת, וגם סוחר עשיר, אבל לא היו לו זכויות באדמה, והוא היה "גֵר ותושב". לכן, הוא ביקש לקנות בכסף מלא את מערת המכפלה בקצה שדהו של עפרון החִתי כדי לקבור את שרה –
להיות "עם הארץ", ולא רק "נשיא א-להים".
בני חת אמרו לאברהם: למה לך? "בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת-מֵתֶךָ" (כ"ג, ו). עפרון אף הוסיף ואמר: "הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ" (כ"ג, יא), וכן: "אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא?!" (כ"ג, טו). כאילו בא אדם לקנות דירה ואומרים לו: אתה יכול לקנות את כל המגדל אם אתה רוצה, או את כל הגבעה הזאת.
מדוע עפרון הציע לאברהם יותר ממה שביקש? על פי אחד ממדרשי חז"ל (בראשית רבה נ"ח, ז), עפרון פשוט ניצל הזדמנות להרוויח הון רב מכיסו של אברהם. יש גם שסבורים שעפרון רצה למכור את כל השדה, כי שילמו מיסים לפי גודל השדה (כמו היום), ולא לפי המערה. אך לדעתי, היה זה ניסיון נוסף להרתיע את אברהם, ולהחזירו להצעה של קבורת חינם "במבחר קברינו". נראה לי גם ששדה עפרון לא היה בעמק הפורה שמתחת למערה, אלא בגבעת הטרשים שמעליה. עפרון לא באמת חשב שיהיה כדאי לאברהם לקנות אותה במחיר מופקע.
מכל מקום, ברגע שאברהם שמע על "השדה", התהפך סדר העדיפויות – לקנות שדה בארץ ישראל, ולו אפילו שדה טרשים, הפך לעדיפות ראשונה, וקבורת שרה הדחופה נדחתה לרגע קט, כדי לקנות שדה יחד עם "הָעֵץ... אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב" (כ"ג, יז), ולקבור את שרה בנחלתם. זו הפעם הראשונה והיחידה שהוצע לאברהם לקנות שדה. המחיר גבוה? "ארץ ארבע מאות שקל כסף"? אין בעיה. אברהם הוציא את זה מכיסו הישר על המאזניים, "עֹבֵר לַסֹחֵר". מכאן ואילך לא מדובר בכתוב רק על מערת המכפלה, אלא על "השדה והמערה" (4 פעמים בסוף הפרק הזה: פעמיים בקבורת אברהם, כ"ה, ט-י, ועוד 6 פעמים ביעקב, בסוף הספר – מ"ט, כט-לב; נ', יג).
המעשה הזה בא לתת לאברהם ולזרעו אחיזה בארץ. לא רק בקברי אבות, אלא קודם כול בשדה נחלה.
אל תיקח את בני ל"שם"!
יצחק, שנולד בארץ, גם לא יצא ממנה אף פעם!
אברהם שלח את עבדו, "זקן ביתו המֹשל בכל אשר לו", אל משפחתו בארם נהריים, כדי להביא משם אישה ליצחק. העבד שאל: "אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָצָאתָ מִשָּׁם?" (כ"ד, ה) – על כך הגיב אברהם: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה!" (כ"ד, ו).
מדוע חשב העבד ש"הארץ הזאת" ו"הארץ אשר יצאת מִשָם" יכולות להיות טובות באותה מידה בעיני אברהם? אולי מפני שאברהם העדיף אישה ממשפחתו, שאינה גרה בארץ, על פני בנות הארץ? (כפי שתאמר גם רבקה בהמשך: כ"ז, מו ו-כ"ח, א-ט); ואולי מפני שהנטייה האוניברסאלית הייתה חזקה בנפשו, ו"ה' א-להי השמים וא-להי הארץ" נתפס בתודעתו כ'בורא העולם' כולו.
כאן חשוב להתבונן בלשונו של אברהם אל עבדו. בתחילה, אברהם השביע אותו "בַּ-ה' אֱ-להֵי הַשָּׁמַיִם וֵא-להֵי הָאָרֶץ" (כ"ד, ג). באמת בהקשר הזה, מול "א-להי השמים", גם "א-לוהי הארץ" הוא א-לוהי התבל, העולם, א-לוהי הבריאה. אכן מושג זה הוא מושג אוניברסלי, ואת זה הבין העבד. לכן, חשב העבד שאין הבדל מהותי בין הארץ הזו לארץ אחרת, שכן ה' הוא א-לוהי העולם כולו, בפרט אם "רעות בנות כנען" (כ"ח, ח). כך הוא גם יאמר בבית בתואל ורבקה בשם אברהם: "ה' אשר התהלכתי לפניו..." (כ"ד, מ), כלומר, בכל מקום.
אולם אברהם הסביר לעבד את טעותו:
"ה' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. וְאִם-לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת, רַק אֶת-בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה" (כ"ד, ז-ח)
שלוש פעמים קרא אברהם לחוץ לארץ "שמה", "שם" ו"שמה", כי "הארץ" הנבחרת היא "הארץ הזאת", וזה הייעוד של אברהם וזרעו.
&
הרב אבי רזניקוב- רב בית החולים איכילוב ת"א -
לפרשת חיי שרה-תשפ"ג.
תוחלת החיים בישראל היא בממוצע אחת הגבוהות בין מדינות OECD הגיל הרביעי, המתייחס לאנשים בגילאים 120-85 שנים, הופך למציאות. בגילאים אלה, המבוגרים יכולים להיות במצבים שונים – מעצמאיים לחלוטין ועד סיעודיים ותשושים.
הפרשה פותחת בתיאור פטירתה של שרה אמנו ובדאגת אברהם, בעלה, ללוויה, להספד ולקבורה )בראשית כ"ג א'(. גילה המופלג, יחסית למושגי זמננו, אינו חריג לאותם זמנים. למרות גילם המופלג של החיים אז, התורה לא קשרה לאותן דמויות זיקנה. אברהם ושרה הם הראשונים
במקרא שתוארו כזקנים "ואברהם ושרה זקנים באים בימים..." (שם, י"ח י"א). האבן עזרא הבחין בשלבי הזקנה השונים, "באים בימים", ,הגיעו לימים רבים" ,"ואברהם זקן,, הגיע לגיל זקנה, מה שאין כן "בא בימים" שהוא עוד יותר מסתם זקנה "(שם, י"ח, י"א), כלומר,זקנה מופלגת. עבור חז"ל "זקן" מהווה מלה נרדפת ל-"חכם" כמשתמע מן הגמרא בביאור
הפסוק "מפני שיבה תקום". "יכול אפילו מפני זקן אשמאי? תלמוד לומר, זקן, ואין זקן אלא חכם, שנאמר, 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל "...(קידושין לב ע"ב וברש"י שם). ומדוע זקן חכם יותר, עד כדי כך שבעלי המדרש מצאו נוטריקון, "זק"ן", "זה קנה חכמה"?
בעל' תורה תמימה' מסביר את זה "משום דסתם זקן מאסף חכמה על ידי ניסיונות רבים בקורות ימי חייו..." (ויקרא י"ט, הערה רמ"א)
יש והזיקנה מביאה אתה פגעים רבים, עד שזקנים מתקשים לחיות. חז"ל הכירו בשינוי הבלתי הפיך העובר על המוח כתוצאה ממותם של תאי מוח. יש שהירידה בכושר האינטלקטואלי והמנטלי חמורה עד כדי איבודו, ויש שהיא זמנית או פגיעה בדרגה פחותה. הירידה באינטלקט משפיעה בלא ספק על התפיסה, הזכירה, ההבנה והריכוז, וכמובן גם על כושר השיפוט.
גם דימויו העצמי של הקשיש נפגע עקב השינויים העוברים עליו, "ימי הרעה" – אלו ימי הזקנה "(שבת קנ"א ע"א) מזווית הראייה של הזקן עצמו, אין ספק שגורלו טראגי. אולם, החובה לכבד את הזקן באה להקל על תחושתו הקשה. לכבד אין משמעותו לציית בעיניים עצומות, אלא לשמוע בכובד ראש למה שאומר הזקן, ובעיקר להוקיר אותו על תרומתו
בעבר. גם אם הכוחות הקוגניטיביים של הזקן נחלשו, מגיע לו כבוד, כפי שדרשו חז"ל "הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון,(ברכות ח' ע"ב)
לצד החולי, עלולה הזקנה להביא לידי שיטיון, או בשמו הרווח "דמנציה". היא עשויה להתבטא בירידה בזיכרון, בבלבול, בירידה הדרגתית ביכולת לבצע פעילויות יומיומיות וביכולת לתקשר עם הסביבה. ישנן הלכות הקשורות בשינויים הפיסיולוגיים החלים עם ההזדקנות, כגון אכילת מצה בליל הסדר שמותר אף להשרותה במים לזקן שקשה עליו הלעיסה (מ"ב תס"א סקי"ח) שחיטה שנאסרת למי שידיו רוטטות מחמת החולשה (דרכי תשובה יו"ד, א' ס"ק נ"ה), וכן מילה שאסורה למי שידיו מרטטות או שכהו עיניו מראות (ספר הברית סי' רס"ד סקל"ב) גם לירידה הקוגניטיבית השלכות. הרב שלמה אבינר טוען במאמרו כי המודל התלמודי אינו זהה
למודל הפסיכיאטרי הקיים היום, ועל כן מציע לדחוק ככל האפשר את גבולות השיטיון כדי להותיר את הזקן חלק מן החברה לעניין קיום המצוות. דבריו מסתמכים בין היתר על הרמב"ם המבחין בין "הפתאים ביותר" כאלו המוגדרים כשוטים לכל דבר, לבין הפתי שאין להכלילו בגדר זה "שאינו מטורף לגמרי בשום דבר..." (הל' עדות פ"ט ה"י) אף ביחס לאלו המוגדרים "פתאים ביותר "כתב "ודבר זה לפי מה שיראה הדיין שאי אפשר לכוון הדעת בכתב "(רמב"ם שם), כלומר, שאין גדרים אלו חתוכים וברורים ('אסיא' כרך שישי, תשמ"ט עמ' 131-121.)
בעת הידרדרות מנטאלית, הופכת לפעמים מצוות כיבוד אם ואם לקשה מנשוא, התלמוד מתאר תיאור קיצוני של מערכת יחסים בעייתית מאוד בין הורים לילדים "...היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו ואמו וקרעו את בגדיו, והכוהו על ראשו וירקו
בפניו לא יכלים אותם אלא ישתוק וירא ממלך מלכי המלכים שציווהו על כך "(יו"ד ר"מ, ג') משמע, גם במצב כל כך קיצוני לפי ההלכה קיימת מצוות כיבוד אב ואם. מעשה אחר מובא בתלמוד רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקנה (לרב אסי הייתה אם זקנה) אמרה ליה, בעינא תכשיטין, עבד לה (עשה לי תכשיטים ועשה כרצונה). בעינא גברא, נייעין לך (מצא לי גבר נאה כמותך) בעינא גברא דשפיר כותך ()מצא לי גבר טוב כמותך ,)
שבקה ואזל לארעא דישראל ...(עזבה ועלה לארץ ישראל)"(קידושין ל"א ע"ב). ממעשה זה הסיק הרמב"ם "מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהן, ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשתטו ביותר יניחם וילך לו ויצווה אחרים להנהיגם כראוי להם"(הל' ממרים פ"ו ה"י). הראב"ד השיג על דבריו "אמר אברהם אין זו הוראה נכונה אם הוא ילך ויניח לו למי יצווה לשמרו "(שם), אם יעזוב
הבן מקשה הראב"ד מי יטפל בהורים?! למעשה ניתן למנות מי שיטפל וידאג להורים כשהבן
איננו מסוגל עוד.
פרשת חיי שרה תשפ"ג - הרב אבי רזניקוב- רב בית החולים איכילוב ת"א.
&
פרשת "חיי שרה"-יגאל גור אריה
ברכות לשבת בר מצווה של מוני מיכאלי.
ברכות לשוקי רז שבת בר מצווה,
ברכות לשרה גוברין לשבת בת מצווה .
האודישן הראשון, אליעזר עבד אברהם מחפש כלה ליצחק,
כיצד בוחרים אשה? איך מוצאים כלה? יופי? אופי? משפחה? מקצוע?
למען הדיוק: כיצד בוחרים אשה עבור בנו של אברהם?
"והיה הנערה אשר אמר אליה: הטי נא כדך ואשתה ואמרה: שתה וגם גמליך אשקה ....."
כלומר, הוא החליט לערוך למועמדת מבחן אופי. בדיקה, שתצביע על שאיפה לעשות הטוב, המקננת בה וזורמת בדמה, ואינה רק מחוה של נימוס חיצוני.
אני אבקש מעט מים לעצמי, והיא ביזמתה תציע להשקות גם את הגמלים. (ספינת המדבר- ללא בקשת עזרה מאיש)
זה המפתח. החסד המאמץ למען האחר, תשומת הלב למצוקות הכי גשמיות שלו– לא מדובר באדם צמא, אלא לגמל צמא!.
אליעזר ביקש סימן לכלה מתאימה, שתיתן לגמלים לשתות בלי שיבקש. אישה שדואגת לאחר, יוצאת מעצמה ומסתכלת על מה חסר למי שלצידה. *אישה שיודעת לזהות לבד את הצרכים של השני, בלי לתת לו הרגשה של נזקק*.
"*הדאגה לגשמיות של הזולת היא הרוחניות שלך*"
דבר אחר בפרשתנו:
"התשמע קולי"?
כיצד אנו שומעים זה לזה? כיצד אנו מקשיבים זה לטענותיו של זה?
דומה כי חלק ניכר מזמננו אנו עסוקים בעיקר להשמיע ופחות בלשמוע.
*אלוהים נתן לנו שתי אוזנים ופה אחד להקשיב כפלים מלדבר*.!!!
בפרשיית קבורת שרה אנו למדים פרק ב ה ק ש ב ה!
שמיעת האחר אינה בהכרח קבלת טענותיו.
אברהם מלמדנו כי ניתן לשמוע, להקשיב תוך כבוד הדדי ואף על פי כן, להמשיך לטעון את טענותיך.
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה!!
יגאל גור-אריה
&
שלב ההודאה - חיים קופל - פרשת חיי שרה -תשפ"ג
1) בפרשתנו, אברהם אבינו שולח את אליעזר עבדו, לחפש אשה לבנו יצחק. הוא מצווה אותו ללכת לארם נהרים שם לאנשים יש תכונות אופי טובות, ולבחור משם את האשה. אליעזר החליט לבחון את התנהגות המועמדת במידת החסד, שהיא מידה חשובה בביתו.
2) בדרך אליעזר מתכנן את המבחן שיערוך למועמדת, כדי לוודא שהיא גומלת חסדים, מתפלל לה' שיצליח במשימתו ואומר: "ויאמר ה'..הנה אנכי נצב על עין המים ..והנה הַנַּעֲרָ אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אֹתָהּ הוכחת לעבדך ליצחק" (כ"ד..י"ב-י"ד).
3) למרות שהוא יעמוד על "עין המים" (סמוך למים) והנערה תהיה מרוחקת יותר, היא תֵּעָנֶה לבקשתו: "הגמיאיני נא מעט מים מכדך" ותשקה אותו ואת הגמלים.
4) אליעזר מגיע אל עין המים, והנה נערה מגיעה ושואבת מים בכדה. אליעזר רץ לקראתה, ומבקש:" הגמיאיני נא מעט מים מכדך". למרות שביקש "לגמוא" את המים בחוסר נוחות ובלגימה אחת. היא מציעה לו "שתה אדני" בנחת ובקצב איטי. לאחר מכן היא משקה גם את הגמלים והכל בשפע, למרות שאליעזר ביקש רק "מעט מים".
5) אליעזר שבע רצון, הנערה עמדה במבחן מידת החסד, ואף מעבר לכך. הוא מוציא את התכשיטים שהביא ונותן לה. היא מספרת לו, שהיא בת בתואל, ממשפחת אברהם, ומזמינה אותו לביתם שם גם יהיה לו מקום ללון.
6) אליעזר מבין שהוא אכן מצא כלה ראויה, בעלת מידות טובות וממשפחת אברהם, הוא מודה לה' שהצליח דרכו. "וִיקֹד האיש וישתחו לה' ויאמר ברוך ה' א-להי א-דני אברם אשר לא עזב חסדו וַאֲמִתּוֹ מעם א-דני" (כ"ד..כ"ו-כ"ז).
7) על תגובת אליעזר אומר המדרש: מכאן שמודים על בשורה טובה.(בראשית רבה פרשה ס-ו).
8) יש להבין מה מחדש לנו המדרש, הרי זו הרגשה טבעית שצריכה לפרוץ מאליה. אליעזר נשלח למרחקים לחפש אשה ליצחק, הוא מתכנן מבחן קבלה. מיד בהגיעו הוא רואה נערה מועמדת, היא עומדת במבחן שקבע ואף מעבר לכך, טבעי הדבר שמיד יודה לה'?
9) אך נראה, שבכל אופן יש חידוש בדברי המדרש, והוא, שעל יהודי להודות לה' לא רק בגמר המשימה שעליו לבצע ולאחר שקיבל את כל מה שביקש. אלא גם באמצע המהלך, כבר כשהוא רואה שהוא מתקדם "במסלול הנכון", אך יש לו עוד דרך ארוכה להשלמת המשימה.
10) אליעזר הודה לה', אחרי שרבקה עמדה במבחן "החסד" וכן סיפרה לו על משפחתה שהם קרובים של אברהם. אבל היא רק בת שלוש שנים, היא עלולה לשנות את דעתה, יש לה אבא "בתואל" ואח "לבן" הארמי, אנשים ערמומיים שעלולים לטרפד את השידוך. ואומנם בהמשך בתואל ניסה להרעיל אותו ולקחת את רכושו.(הוא שם לפניו צלחת עם סם המוות בכדי להרעילו, בא המלאך גבריאל החליף בצלחות, בתואל אכל מהצלחת שלפניו ומת).
11) מכאן עלינו ללמוד, שיש להודות לקב"ה, על כל שלב ושלב במשימה שעלינו לבצע. גם אם הדרך עדיין ארוכה להשלמת המשימה ואף אין אנו בטוחים שנזכה להשלימה.
12) החסיד "יעב"ץ" (יעקב בן צבי עמדין) אומר על הפסוק: "לה' הישועה על עמך ברכתך סלה" (תהילים ג-ט). ה' בוחר את הישועה, הן מבחינת המקום והן מבחינת הזמן. אך אנו חייבים להודות לו תמיד בכל שלב ושלב גם אם אין אנו "רואים" ומבינים את הסוף הטוב.
13) תשובות מפרשת וירא
א) בהקשר לבת לוט, ("פלוטית") שאנשי סדום, מרחו עליה דבש, דבורים עקצו אותה ומתה. האם היה הגיון במעשיהם? תשובה: אכן לאנשי סדום הייתה הנהגה מסוימת. הם טענו שאפשר לתת לעני אחד צדקה, אך מעט וכראיה הראו מה קורה לנערה שבמקום לתת לה קצת דבש, מרחו את כולה בדבש.
ב) "וילכו שניהם יחדו" (כ"ב-ו). "וילכו שניהם יחדו" (כ"ב-ח). "וילכו יחדו" (כ"ב-י"ט). למה רש"י מוסיף הסבר בשני המקרים הראשונים ובשלישי לא? תשובה: בשני מקרים אלה נוספה המילה שניהם, שלכאורה מיותרת שהרי כתוב יחדיו. אבל במקרה השלישי לא נאמר "שניהם" ואין ייתור לדרוש עליו.
14)שאלות מפרשת חיי שרה
א) מי חי עשר שנים יותר מאשת אביו?
ב) היכן בפרשתנו יש ניקוד סֶגוֹל בשש אותיות רצופות?
שבת שלום
מחיים קופל. מעדנים 208 פרשת חיי שרה תשפ"ג
