פרשת כי תשא : "שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ" - פרשה בצל הקורונה

פרו' אביעד הכהן - נשיא מכללת שערי משפט, הוד השרון

וְיֵשׁ...הָרוּחַ הָאַחֶרֶת שֶׁאֶת הַלֵּב תַּפְעִים

פרשת כי תשא : "שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ" - פרשה בצל הקורונה

זאב ( ווה) פרידמן

במאמרי לפרשת תרומה לפני שבועיים, דנתי בשאלה - מה קדם למה? – האם אירוע הקמת המשכן בפרשת תרומה, קדם לאירוע חטא עגל הזהב בפרשתנו, או להפך ?

הצגתי קריאה המציגה את אירוע חטא העגל שקדם לאירוע הקמת המשכן, שכן, אין מוקדם ומאוחר בתורה.

כך למשל רש"י בפרשנותו התומך בהיות מעשה הקמת המשכן לאחר חטא העגל: "אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן, ימים רבים היה. שהרי יז' בתמוז נשברו הלוחות וביום הכיפורים נתרצה הקב"ה לישראל ולמחרת התחילו בנדבת המשכן, והוקם ב' בניסן."

בינתיים חלפו שבועיים ולחלל עולמנו העכשווי פרץ לו נגיף זעיר, בדמותו של הקורונה, המכונה- covid19 . הקורונה לכאורה, מייצגת את הקריאה הראשונה שאומרת:" המכה קדמה לתרופה". כלומר, מכת הקורונה, קודמת לתרופת החיסון שעליה שוקדים, אך עדיין לא מונגשת. הנה בקריאה הראשונה, אותה הצגתי כאמור, במאמרי בפרשת תרומה, קיימת זהות בעיקרון הקדימויות. כמו שחטא העגל ( המכה) קדמה להקמת המשכן( התרופה), כך גם הסדר מתקיים באירוע הקורונה- המכה לפני התרופה.

כל זה מסתמן לבינתיים כנכון, ככל שאנו מתמקדים במשמעויות וההשלכות הרפואיות, הבריאותיות והכלכליות, שההתמודדות המדינתית עמן מתנהלת באופן מרשים ומעוררת הערכה ואנו מייחלים ונושאים תפילה שהנגיף ייבלם במהרה במדיניות כללי הזהירות , הבידוד וכיו"ב.

אך ראוי גם להציג את המשמעות החברתית של נגיף הקורונה בזיקה לדיון בפרשתנו, שתציג קריאה נוספת, של סדר קדימויות שונה, שתתמוך בכרוניקה כפי שמוצגת בסדר הפרשות . דהיינו, פרשת תרומה העוסקת בהקמת המשכן, מיקומה לפני פרשת כי תשא המאוחרת, שעוסקת בחטא העגל ,כך מספרת פרשתנו :

"וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.... וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. .... וַיְדַבֵּר ד', אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.... וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת-פְּנֵי ד' אֱלֹהָיו; וַיֹּאמֶר, לָמָה ד' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ. ....... וַיִּנָּחֶם, ד', עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ. ( שמות, לב' ,ג'-יב').

מפרש רש"י: "וְהִנָּחֵם - התעשת מחשבה אחרת להטיב להם, עַל-הָרָעָה - אשר חשבת להם"

כך נתמכת קריאתי החדשה שפרשת המשכן קדמה לפרשת חטא העגל, בפרשנותו של רבנו בחיי בן אשר אבן חלואה ( 1340 -1255 ):"התורה שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, רצתה להקדים ענין מעשה המשכן שהוא הכפרה קודם שיזכיר העוון ההוא ( חטא העגל), כי כן מידתו של הקב"ה שמקדים רפואה למכה, וכעניין שדרשו חז"ל- הקב"ה בורא רפואה לישראל תחילה ואחר כך מכה אותם". כך גם במדרש בויקרא ח', א': "קח את אהרון- ועל דרך הישר נצטווה משה במלאכת המשכן קודם למעשה העגל."

אם כך נאמר, שלא כך לכאורה הסדר בנגיף הקורונה, שאצלו המכה קודמת, לתרופה הבוששת להגיע.

אבל, בקריאה מעמיקה נוספת של סדר קדימויות מופעי הקורונה, נוכל לסבור, שהתרופה החברתית בקורונה, קודמת למכה המנסה להכות בנו.

אם כך, אז מהי המשמעות החברתית של הקורונה? כיצד היא מתכתבת עם דיוננו, בהיות הקמת המשכן קודם לחטא העגל ?

באירוע חטא העגל בפרשתנו התרחש משבר חברתי ונפשי, המאופיין בחששות, בחרדות, בתחושת נטישת האבא משה, בתגובת דחק – פוסט טראומטית . הפרקטיקה הפתולוגית שבה מצא העם כביכול , פתרון למצבו המיוחד, הייתה בהתחברות למשהו מוחשי מלאכותי שיהווה תחליף לפער הנטישה וההתרחקות מעוגן האב והמנהיג. איך עושים זאת? ביצירת דמות של עגל הזהב. סוג של משהו כביכול מוחשי, שאפשר להתחבר אליו. עגל הזהב ,הפך למותג של חברה חרדתית קלוקלת.

כך נמצא סעד לגישה זאת ,המגוננת על מעשה חטא העגל והמנסה להבין, מדוע זה קרה.

ראשון הסנגורים הוא ר' יהודה הלוי בפי החבר בספר הכוזרי, מאמר, א', צז' : "אמר החבר-האומות בזמן ההוא היו עובדים צורות וגם הפילוסופים המביאים מופת על הייחוד ועל האלוהות, לא היו עומדים מבלי צורה שמכוונים אליה ואומרים להמונם, כי הצורה הזאת ידבק בה ענין אלוה....ונשארו העם מצפים לרדת משה, והם לא שינו תאורם ועדיים ובגדיהם....ממתינים למשה, ובושש מהם ארבעים יום והוא לא לקח צידה ולא נפרד מהם אלא על מנת שישוב ליומו, אז גברה המחשבה הרעה על קצת ההמון והתחילו העם להיחלק מחלקות ומרבים העצות והמחשבות, עד שנצטרכו מהם אנשים לבקש נעבד מורגש, יכוונו נגדו כשאר האומות, מבלי שיכחשו באלוהות מוציאם ממצרים.....וחטאתם היתה בציור אשר נאסר עליהם ושייחסו ענין אלוהי על מה שעשו בידם ורצונם מבלי מצות האלוהים"

כך גם נחמה ליבוביץ:" לפי דעתו של ר' יהודה הלוי, אין אפוא העגל חטא ואין עשיית הכרובים מצוה מפני שזו עבודה זרה גסה וזו סמליות אצילה- אלא רק מפני שהכרובים נעשו על פי צו מפורש ולכן עשייתם מצוה והעגל נעשה על פי שרירות לבם של בני אדם ואין אדם רשאי לקבוע לו דרכי עבודת ד' כטוב בעיניו, כרצונו, כטעמו.

אם כך, הבה נבין את הכרוניקה שעושה שכל, בסדר המופעים הבאים:

המופע הראשון, במעמד הר סיני בקבלת עשרת הדיברות בפרשת יתרו. שם כבר נוצר הפער, בין ההבנה וההטמעה התודעתית של עם ישראל, את המשמעות של עשרת הדברות, לבין הפרקטיקה והמעשה. כנראה שהמאפיין של סדר הקדימויות נעוץ במילים: "נעשה ונשמע". כאשר המעשה קודם לנשמע, הוא מייצר בעיה, שעלולה להוביל לפרקטיקה של : "מצוות אנשים מלומדה". זאת כבר למדנו בסיפורו של הנסיך הקטן על כיצד בונים ספינה. אם תוצג קודם המשמעות והרציונל של מדוע ולמה בונים ספינה ומה יעודה ותכליתה, הרי אפשר יהיה לחבר ביתר שאת את האנשים, להשקיע בבנייתה. כך גם ויקטור פרנקל בספרו: "האדם מחפש משמעות" שמצטט את הפילוסוף פרידריך ניטשה:" אם יש למה בשביל, הרי כל איך אפשרי" .

המופע השני, מתרחש בפרשת תרומה בהקמת המשכן, כנראה שעדיין, העם אינו מחובר באופן מלא למשמעות וללמה, של הקמת המשכן. במיוחד שבאירוע הקמת המשכן בפרשת תרומה, משה צמוד לעם ונוכח משמעותית . העם אמנם מתנדב ומניח יסודות לסוג של עצמאות ונתינה משלו, אך כנראה זה עדיין במצב צבירה ראשוני.

עתה אנו מגיעים למופע השלישי בפרשתנו- באירוע חטא העגל. כאן העם במרחב של בידוד וחש תחושה של נטישה. אין כאן משבר אמוני בקב"ה, כפי שלמדנו מפרשנינו השונים ובראשם ר' יהודה הלוי, המלמד סנגוריה על עם ישראל במעשה חטא העגל. אשר על כן, התיקון האולטימטיבי לכך, יופיע בפרשתנו במעשה הלוחות השניים, שהיו "מכתב משה" שהיה אקטיבי וידע להפיק הלקח מהלוחות הראשונים שהיו "מכתב אלוקים" ולדעת לתקן בלוחות השניים ולהנגישם לבני ישראל, בשמיעה, בלימוד, בהטמעה ולא להתחיל בנעשה, מבלי שאתה מבין למה ומדוע אתה עושה ומקיים את המצוות. כך גם התיקון במקום נוסף בפרשתנו, במצוות השבת וערכה הסוציאלי, בשלוש הרגלים- פסח, שבועות וסוכות. כך גם נראה התיקון בפרשות הבאות- ויקהל פקודי, המציגות הסברים מפורטים של מעשה הקמת המשכן, תכולתו ומשמעותו- בחכמה, בינה ודעת:" בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה"(שמות, לא', ג'). פרשות אלו לכאורה מיותרות, שכן, פרטי הקמת המשכן כבר נדונו בהרחבה בפרשות- תרומה ותצווה ומדוע שוב לחזור? אלא , לפנינו בפרשתנו ובפרשות ויקהל ופקודי שתבואנה, משנה סדורה ומפורטת של כללים ופרוטוקולים מקצועיים, להנגשת מעשה הקמת המשכן, לתודעתם וליבותיהם של עם ישראל.

אך יש לכך גם מסר נוסף לעם ישראל המתחדש לאחר חטא העגל:" התמודדות עם אתגרים ופרויקטים לאומיים, כמו הקמת המשכן ואלו שיבואו אחריו, מחייבים גם הצגת גבולות ברורים וכללי התנהגות, שמונעים כאוס ואנומליה, של איש הישר בעיניו יעשה. מעשה המשכן שיחתום בשתי פרשיות את ספר שמות, יציג הנחיות ברורות של יעדים ומשימות מדידים ומדויקים , המחייבים ציות ומשמעת קולקטיבית.

כך גם נחבר זאת לאירוע וירוס הקורונה, שמקורו באפקט הפרפר, של סיני אחד שהתעטש בהיותו נגוע בנגיף שאותו רכש מבעל חי.

אז איך מתמודדים עם הנגיף שאינו יודע גבולות? על ידי כך שהמנהיגות השלטונית, פועלת בנחישות וברגישות, להנחיל לנו, את הרציונל, המשמעות והלמה, והצגת משנה סדורה של דרכי התגוננות, במרחבים מבודדים, שמוגדרים במדויק ולא מותירים מקום לספקות.

כך גם ההתבוננות המעמיקה במשמעות החברתית של הנגיף , שבתהליך ההתמודדות שלנו איתו, על מנת למנוע את התפשטותו, קורה לנו סוג טרנספורמציה חברתית ואנושית, של הפיכת הקושי להזדמנות והפיכת הלימון ללימונדה.

הנה ראו את יצירתו של אהרון בס המציג את התועלות החברתיות והאנושיות בעקבותיו של נגיף הקורונה, המותירות בנו תחושה של אמונה, ביטחון ותקווה: " הָאֱנוֹשׁוּת כֶּאֱנוֹשׁוּת תִּתְגַּבֵּר וּתְנַצַּח כְּמוֹ שֶׁעָשְׁתָה זֹאת אֵין סְפֹר פְּעָמִים בֶּעָבָר הָרָחוֹק וְהַקָּרוֹב. אֲבָל אֲנַחְנוּ כִּפְרָטִים צְרִיכִים לַחֲרֹט עַל לוּחַ לִבֵּנוּ אֶת אֲשֶׁר הִזְכִּיר לָנוּ וִירוּס קְטַנְטַן אֶחָד, כַּמָּה נְדִירָה הָאַחְוָה בֵּין בְּנֵי אָדָם וְכַמָּה אָנוּ מְוַתְּרִים עָלֶיהָ בְּקַלּוּת. כַּמָּה אָנוּ זְקוּקִים לְחֹם וּמַגָּע אֱנוֹשִׁי כְּמוֹ אֲוִיר לִנְשִׁימָה וְכַמָּה פְּעָמִים הֶעֱדַפְנוּ מַחֲנָק עַל חַמְצָן רִגְשִׁי. כַּמָּה הַחֶבְרָה מַהוּתִית וְכַמָּה הַבְּדִידוּת נוֹרָאִית וְכַמָּה אָדָם בּוֹדֵד זָקוּק לְיַד מוּשֶׁטֶת שֶׁתּוֹצִיא אוֹתוֹ מֵהַבִּדּוּד . וְאֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁשָּׁכַחְנוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַד שֶׁהִגִּיעַ וִירוּס קְטַנְטַן שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט דַּוְקָא בַּקֹּר וְהִזְכִּיר לָנוּ כַּמָּה נוֹרָא הוּא הַקֹּר הָאֱנוֹשִׁי וְכַמָּה, הוֹ כַּמָּה נֶהֱדָר הוּא הַחֹם הָאֱנוֹשִׁי "

אם כן, צא ולמד - התרופה החברתית קדמה לעצימותה ואפקטיביותה של מכת הקורונה שמאפשרת לנו להתמודד איתה ונקווה שבעזרת ד' גם נעשה ונצליח.

כן, אנו מלאי הערכה למערכת המדינתית לאופן ניהול המערכה כנגד הנגיף. כך גם אנו מלאי הערכה לעם ישראל על שבטיו , שמפגין אחריות וציות להנחיות ולהוראות ההתגוננות וההתבודדות.

אך באותה נשימה, אנו קוראים לכל המפלגות הפוליטיות, להכניס עצמן לבידוד לתקופה מסוימת ,על מנת לאפשר הקמתה של ממשלת חירום על כל מפלגותיה, שתשלב ידיים ותתמקד אך ורק בניהול משבר הקורונה, על משמעויותיו הבריאותיות והכלכליות

מי יתן ונבואתו של הנביא יחזקאל בהפטרה לפרשתנו- פרשת פרה, תתגשם ותשרה עלינו במהרה: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר. וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם"( יחזקאל, לו',כו'-כז').

נישא בעת הזאת את תפילתו של משה בפרשתנו : "שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ".

שבת שלום ובשורות טובות zeev@melabev.org

חמשיר לשבת:

עַל הַפָּנִים

"וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן

עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" (פרשת "כי תשא" שמות ל"ד/ כ"ט)

לְעִתִּים הִיא אוֹרֶבֶת

מִכָּל הַכִּוּוּנִים

וְאָז...כְּאֵשׁ הִיא צוֹרֶבֶת

וְהִיא הֶסְתֵּר פָּנִים.

וְיֵשׁ...הָרוּחַ הָאַחֶרֶת

שֶׁאֶת הַלֵּב תַּפְעִים,

כִּוּוּן שׁוֹנֶה הִנָּהּ בּוֹחֶרֶת

הִיא...מַסְבִּירַת פָּנִים.

פָּנִים לְכָאן...פָּנִים לְכָאן

רַק מְשַׁנּוֹת כִּוּוּן,

תָּמִיד עוֹמְדוֹת הֵן בְּמִּבְחָן

רַק מַחְלִיפוֹת גִּוּוּן.

לְעִתִּים רַק קֶמֶט בַּפָּנִים

עוֹשֶׂה אֶת הַהֶבְדֵּל,

בֵּין לִהְיוֹת עַל הַפָּנִים

אוֹ לִהְיוֹת... מוֹדֶל.

מַנְהִיג אֲשֶׁר קָרְנוּ פָּנָיו

וְהוּא נוֹתָר הֲכִי עָנָו,

קוֹבֵעַ גַּם אֶת פְּנֵי הַדּוֹר

אִם לַחֹשֶׁךְ אִם לָאוֹר

שבת מבורכת על כל בית ישראל

בלהה ודוד אשל